התובעים מבקשים ליתן בידם היתר לתיקון כתב התביעה, על דרך של הגשת כתב תביעה מתוקן שנוסחו צורף לבקשה.

על פי הטענה, הצורך בתיקון כתב התביעה, נוצר והתגבש לנוכח קביעת המומחה בתחום השיקום, פרופ' גרוסווסר , אשר בהידרשו לסוגיית תוחלת החיים הצפויה לתובע מס' 1, ציין כי תוחלת חייו תעמוד על 15 שנים ממועד הפציעה.

לטענת התובעים, ככל שקביעה זו של המומחה תעמוד על תילה, גם לאחר חקירת המומחה, כי אז, עולה הצורך להתאים את הנטען בכתב התביעה, לאפשרות שתוחלת חייו של התובע תתקצר ובמקרה כאמור, במסגרת חישוב נזקי התובע יהיה צורך לקבוע פיצוי גם בעבור "השנים האבודות".

כבר כאן, יש לציין, כי במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, מבקשת התובעת – אמו של התובע מס' 1, להישמע בטענה, כי בתקופה שטרם התרחשות האירוע המזיק מושא התביעה, התקיימו בינה לבין התובע יחסי תלות במובן זה, שהכנסתו של התובע מעבודתו, שימשה גם לתמיכה בה ובאחיו למחצה של התובע.

תגובת הנתבעים לבקשה התבקשה והתקבלה והתובעים מסרו תשובתם.

בטרם תיבחן העתירה לגופה, ראוי להזכיר בקצרה כי בהליך העיקרי, נתבעו פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, בחור צעיר יליד 7.9.86, אשר ביום 14.2.08, בהיותו הולך רגל, נפגע מרכב חולף שבו נהג הנתבע מס' 1.

אין חולק כי בתאונת הדרכים האמורה, נגרמו לתובע פגימות גוף קשות ביותר, כאשר מאז התאונה, נמצא התובע במצב שבין חוסר הכרה מלא לבין מצב של LOW RESPONSIVE STATE עם קונטרקטורות בארבעת הגפיים, טריכיאוטומיה , צנתר לקיבה לצורך הזנה, וקטטר קבוע בכיס השתן.

התובע שוהה מזה שלוש שנים ויותר בבית החולים "רעות" כשהוא מוגדר במצב של "סיעודי מורכב".

בתגובתם לבקשה הנתבעים מדגישים ומטעימים, כי אילו ביקשו התובעים אך להתאים את הנטען בכתב התביעה לעולה מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, כי אז, ובהתאם לקבוע בתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התובעים היו רשאים לפעול לתיקון כתב תביעתם, גם בלא נטילת רשות. אלא מאי, התובעים תחת מעטה של בקשת תיקון הנסמכת על ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט, מבקשים להרחיב את היריעה ולהישמע בטענות שלא בא זכרן, עד כה, במסגרת כתב התביעה המקורי.

את עיקר השגותיהם בהקשר זה, מייחדים הנתבעים לטענות בדבר קיומם של יחסי תלות בין התובע לבין התובעת, בתקופה שקדמה למועד התאונה.

אין חולק כי הגישה השיפוטית הרווחת באשר לתיקון כתבי טענות, היא גישה ליבראלית, עניינית ולא פורמאלית. ראה בהקשר זה החלטתו של השופט נ. הנדל, ברע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל נ. אתי שימר ואח' (נבו, 25.10.12) ביחד עם הוראת תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה, כי יש להתיר תיקונו של כתב התביעה "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

באשר לתיקון בעקבות הגשת חוות דעת, תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת , כי לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה, מטעם אחד הצדדים, רשאי בעל דין "תוך 15 ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת".

מלשון התקנה, משתמע כי הצורך בתיקון כתב טענות, צריך להיות קשור בטבורו לעולה מחוות הדעת והתיקון מבוקש, על מנת להתאים את כתב הטענות לאמור בחוות הדעת, כי אז, ניתן לתקן את כתב הטענות, אף בלא נטילת רשות.(ראה בהקשר זה רע"א 7359/11 שחר רחל נ. אתנית מוצרי בניה, נבו 18.4.12).

ביחס לבקשת התובע לתקן את כתב טענותיו על מנת לאפשר לו להישמע בטענות הנובעות מקיצור תוחלת חייו, יאמר כבר עתה, כי התובע רשאי לעשות כן. המומחה בתחום השיקום, הניח לראשונה, את הבסיס העובדתי לאפשרות להישמע בטענה כי האירוע המזיק, גרם לקיצור תוחלת חייו של הניזוק ומשעה שמצויים אנו במשטר של דיני נזיקין המכירים בזכות לפיצוי בגין "השנים האבודות", כי אז אין הצדקה למנוע מהתובע, להישמע בכיוון זה.

לא כך הם פני הדברים, ביחס לתיקון הנוסף, המבקש להתיר לתובעת מס' 2 להישמע בטענה בדבר קיומם של יחסי תלות. כאן המקום להדגיש, כי יחסי תלות היכולים לבוא בחשבון בהליך מעין זה, הם רק יחסי תלות שהתקיימו עובר לאירוע המזיק.

בכתב הטענות המקורי לא נשמעה הטענה אפילו לא במרומז. אין מאומה בכתב התביעה המקורי העשוי לתמוך בטענת האם, כי ערב הפגיעה בתובע, התקיימו ביניהם יחסי תלות. טענה זו, עלתה, לראשונה, רק במסגרת הבקשה לתיקון כתב תביעה, כאשר בתצהיר התומך בבקשה, אין כל הסבר מדוע עובדת קיומם של יחסי תלות לא נזכרה במסגרת כתב התביעה המקורי, ומה מנע, אם בכלל אזכור עובדה זו במסגרת כתב הטענות המקורי.

ודוק, הגישה השיפוטית הרווחת הינה "כי אין יוצרים לצורך החישוב 'משפחה רעיונית' ספקולטיבית, אלא, מבססים את החישוב על מצבו המשפחתי הקיים והידוע של הנפגע" (מתוך ע.א. 4641/06 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ. עיזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל, (נבו 19.1207).

יתרה מכך, לגבי נפגע חסר תלויים – כדוגמת התובע מס' 1, לפחות על פי כתב התביעה הקיים בתיק, נקבע כי יש להוסיף ולהתייחס אליו ככזה גם בתקופה "האבודה" (מתוך ע.א. 4641/06 שאוזכר לעיל וכן ע.א. 109990/05 פינץ נ. הראל חב' לביטוח, נבו 11.4.06).

עיינתי ושבתי ועיינתי, בתצהירה של התובעת מס' 2 התומך בבקשה לתיקון כתב התביעה, ולא מצאתי בו כל התייחסות לשאלה, מדוע לא ניתן היה כבר במסגרת כתב הטענות המקורי, להתייחס ולו בקצרה, לקיומם של יחסי תלות ומדוע סוגיה מרכזית כל כך, נשמטה מכתב הטענות המקורי ורק עתה, בשלב מתקדם זה, התובעת מס' 2 מצאה לנכון, להישמע בטענות בכיוון זה.

יודגש, כי טענה בדבר קיומם של יחסי תלות מתיימרת לבסס עילת תביעה חדשה, אחרת ושונה מתביעתו של העיזבון. הדברים משמעותיים שבעתיים, בעקבות פסק הדין שניתן בע.א. 140/00 עיזבון אטינגר ז"ל נ. החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, פד"י נח (4) 486, שבו הוכרה הזכאות לפיצוי בגין ראש נזק של הפסד יכולת השתכרות של המנוח "בשנים האבודות", כשלצד זה, נקבעה זכותם של התלויים להישמע בתביעה לפיצוי בגין הפסדי תמיכה, בשנים הללו.

מתן היתר כאמור, יאפשר לתובעים, במסגרת אותו הליך, לברר את תביעת העיזבון לצד תביעת התלויים. במצב דברים זה, מצופה כי הרחבת מסגרת הדיון תיעשה רק מקום בו נמצאה עילה מבוררת להצדקת התיקון המבוקש, ובמיוחד כי נמצאה אחיזה עובדתית ראשונית לקיומם של יחסי תלות כנטען.

בענייננו, כתב התביעה המקורי אינו מרמז כלל על אפשרות קיומם של יחסי תלות. להבנתי, ניתן לשקול להתיר השמעת טענה עובדתית אחרת, סותרת, רק אם נחה דעתו של בית המשפט כי העדר התייחסות לראשונה, נבע מחוסר שימת לב, השמטה בתום לב וכאשר בעל הדין נימק כהלכה ובאופן ראוי את הימנעותו מלעשות כן, עד למועד הגשת הבקשה.

גם אם אבקש לומר כי במסגרת תצהירה של התובעת 2 הונחו עוגנים אפשריים לקיומם של יחסי תלות, עדיין אין בכך כדי לבסס קביעה שיפוטית לפיה, נמצאו טעמים משמעותיים וראויים לביסוס הימנעותה של התובעת מעשות כן, עד לשלב זה.

לכאורה, צריך היה להורות כבר עתה, על דחיית בקשת התובעת. אולם, אין להתעלם מכך שדחיית הבקשה, כבר בשלב זה, עשויה לפגוע בתובעת, במידה העולה על הנדרש. מטעם זה ואף בנותני דעתי למרכזיותה של זכות הגישה לערכאות, ראיתי לנכון ליתן בידי התובעת 2 שהות נוספת בת 15 יום להשלים את תצהירה ולפרט במסגרתו את כל השתלשלות העניינים העשויה להוכיח, לבסס ולחזק קיומם של יחסי תלות כאמור. לצד כך, תפרט התובעת, מדוע ראתה לנכון, רק בשלב זה, להישמע בטענה כאמור

העולה מן המקובץ לעיל , כי לדעתי, יש להתיר לתובע להוסיף ולהישמע בטענה בדבר פיצויים להם הוא זכאי, בשל קיצור תוחלת חיו.

כתב טענות מתוקן כאמור מטעם התובע יוגש בתוך 20 יום. עם הגשתו, אשוב ואקבע ההליך לדיון.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ג, 05 מאי 2013, בהעדר הצדדים.