בפני תביעה שטרית שהגישה התובעת מ.מ. צ'יינג' בע"מ כנגד הנתבע .

עילת התביעה השטרית כנגד הנתבע שבכותרת – מכח ערבותו בחתימתו כל גב השיק כפי שיתואר להלן.

1. תיאור השיק:

שיק על סך 158,720 ₪ שזמן פרעונו 17.4.2011.

שם הנפרע: - התובעת.

הצ'ק משוך על ידי י.ד. תפנית הבניה בע"מ – ונושא חותמת החברה המושכת וחתימת שרבוט.

הצ'ק סורב על ידי הבנק הנמשך בצירוף ההערה "חשבון מוגבל" ביום 17.4.2011.

חתימת הערבות- על גב הצ'ק חותמת שזו לשונה:

"אני ערב ערבות אוול ומתחייב אישית לפרוע את הצ'ק הזה . "סרור יוסף".

2. טענת ההגנה של הנתבע :

לטענת הנתבע חתימת ערבות "על מנת להבטיח את קיומו של כל צ'ק וצ'ק , לאחר שניתן מהחייבת 2 – מושכת הצ'ק" לבן רמז – בסיחור במסירה וזה מסר אותו לתובעת לצורך קבלת תמורתו לאחר שייפרע.

לטענתו ניתן למשיבה הצ'ק לפירעון .

והתנאי - רק לאחר פירעונו של הצ'ק היה מקבל בן יוסף רמז תמורה בעד הצ'ק " במזומן"- סעיף 8 לתצהיר הנתבע.

על רקע זה טען כי בתנאי עסקה כאמור "לחייב לא היה מה להפסיד וכן לא חשש והסכים לחתום כערב בגב הצ'ק.- סעיף 9 לתצהיר הנתבע.

לטענת הנתבע במקרה דנן לא נתקבלה כל תמורה תמורת הצ'ק , לא הוא קיבל תמורה , לא בן רמז ולא אף גורם אחר.

עוד טען כי עיסקת היסוד בין מושכת הצ'ק לבין מקבל הצ'ק במסירה – בן רמז – בוטלה לאמור כי הוא-בן רמז , לא קיבל כל תמורה תמורת השיק מהתובעת.

לאחר שניתנה רשות להגן המציאו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם.

לגרסת הנתבע , במהלך הדיון בפני העיד כי הוא עובד ב"צ'יינג'" ומתעסק בהמרות מטבע ולא בניכיון שיקים .

לגרסתו משרדו צמוד למשרד התובעת ולמיטב זכרונו חתם כערב , שלא בנוכחות בן רמז , לבקשת בן רמז או לבקשת יצחק טאוב מנהל התובעת.

אשר לנסיבות חתימת הערבות העיד :"אמרתי שכל עוד הסיכום שהוא לא מקבל את תמורת השיק עד שהשיק נפרע, אין לי בעיה לחתום". כן העיד כי אינו מכיר את מושכת הצ'ק ולא עשה איתה עסקים.

בן יוסף רמז מסר גם הוא תצהיר לתמיכה בטענות הנתבע.

לשיטתו בתצהירו ,קיבל את הצ'ק מחברת "י.ד.תפנית .

בתמורה לסכום שנרשם על גבי השטר היה אמור להעביר לחברה זו במזומן את סכום הצ'ק בקיזוז עמלתו בסך של 5%.

בסעיף 6 לתצהירו טען בזו הלשון : "בסופו של דבר בוטלה העיסקה ולפיכך אחזתי בצ'ק בזמן העברתו לתובעת ולפיכך גם הייתי אמור לקבל בחזרה את הצ'ק".

גם לשיטתו של יוסף בן רמז הרי שעל פי תנאי העסקה היה אמור לקבל את תמורת הצ'ק מהתובעת רק לאחר פרעונו בפועל ובמזומן.

לתמיכה בגרסתו, לעניין ביטול העיסקה צירף בן רמז לתצהירו "מכתב" מאת "י.ד. תבנית הבנייה בע"מ" ח.פ. 513802660.

אלא שבמכתב זה נרשם בשגוי שם מוציאת המכתב בכותרתו. וזאת בשונה מהחותמת בתחתית המכתב שם נרשם :"י.ד. תפנית הבנייה בע"מ".

אצטט את נוסח המכתב :

"

17.5.11

לכבוד

בן יוסף רמז.....

הנדון : שטר אשר ניתן לפירעון

1. צ'ק מס 87 ......ניתן לך לפירעון כשהיית אמור להעביר אלינו כסף במזומן

2. מכיוון שהצ'ק חזר עקב חשבון מוגבל אבקשך להחזיר אלינו את הצ'ק

3. לאור המצב אנו נבטל את העסקה בנינו שכן הצ'ק לא ניתנה בו תמורה""

בהקשר זה אחזור ואדגיש כאמור כי מכתב זה נושא תאריך חודש לאחר זמן פרעון הצ'ק.

כמו כן לא הוברר מי הוא שחתום עליו אם בכלל מטעם מושכת הצ'ק. אין מחלוקת כי החתום על מכתב זה אם בכלל לא הובא לעדות.

בן יוסף רמז נחקר על תצהירו בישיבת ההוכחות מום 9.5.2012.

לגרסתו, קיבל את הצ'ק מקבלן שעבד איתו שנים תמורת עמלת ניכיון של 5% שהיה אמור לגבות . את פרטיו המלאים והמדויקים של הקבלן לא מסר זולת שמו – "יוחאי"

את הצ'ק קיבל "יום יומיים לפני זמן פרעונו". – ע 3 לפרטיכל מיום 9.5.2012.

"הוא היה במצוקת מזומנים, עבדנו כל חודש במאות אלפי שקלים , הייתי מספק לו עובדים והוא ביקש שאפרוט לו את השיק" "הסכמנו שאני אקח עמלה של 5 אחוז בתנאי שהשיק הזה יעבור".

למקרה והיה השיק נפרע הצהיר בן רמז "אחרי כמה דקות מחלק לעובדים את הכסף"- שורה 7 עמוד 5 לפרטיכל.

כלומר לגרסתו , מצד אחד הייתה חייבת לו מושכת השיק כספים תמורת עובדים שסיפק לה, מצד שני אם היה מתקבל כסף מזומן היה מחלק אותו לעובדים .

אשר ל"טעות" במכתב הנספח לתצהירו – לא נתן הסבר מניח את הדעת וטען סתמית כי תיקנה את טעותה בחותמת הנושא שם נכון.

אדגיש כי אמינות מכתב זה כראיה – לוקה בחסר וזאת בלשון המעטה. כל זאת נוכח הטעות בשם מוציאת המכתב כאמור – בכותרת, והיעלה על הדעת שחברה קבלנית תטעה בשמה שלה בהוצאת מכתב?

מנגד הומצאה גרסת מנהל התובעת מר יצחק טאוב וגרסת הגב גיטל יעקובסון – ביתו שעובדת עימו וגרסתו של זאב אינשפרוך שעובד אצל התובעת בין היתר כשליח לצורך מסירת והעברת מזומנים.

3. לגרסת התובעת על פי תצהירו של יצחק טאוב כאמור , פנה אליו ביום 17.4.2011 בן יוסף בבקשה לנכות מספר שיקים ובכללם השיק נשוא פסק דין זה .

לגרסתו כאשר בירר עם בן יוסף אודות החברה מושכת הצ'ק ,ענה לו בן יוסף רמז ,כי החברה חברה אמינה ומבוססת ופירעון הצ'ק מובטח.

לגרסתו, שלא כטענת הנתבע והמצהיר מטעמו, סכום הצ'ק היה אמור להיות מועבר לבן יוסף "עוד בטרם פרעונו של השיק בפועל".

נוכח סכומו הגבוה ובשים לב ליתר השיקים שביקש לפרוט באותו מעמד ביקש טאוב העמדת ערב להבטחת פרעונו של השיק על ידי החברה.

לשיטתו , בו ביום שב למשרדו בן יוסף רמז מלווה בנתבע. הנתבע חתם על גב השיק כערב לפרעונו ובאותו מעמד הוא מסר לבן יוסף סך כולל של 214,769 ₪ -בגין כל השיקים שנמסרו לו לנכיון לרבות השיק נשוא פסק דין זה ובניכוי עמלת התובעת בסך של 952 ₪.

הצ'ק הופקד וחולל והוחזר למחרת היום – 18.4.2012 על ידי הבנק הנמשך.

זאת לציין כי יצחק טאוב צירף את ניספח ג לתצהירו – עסקת הניכיון מיום 17.4.2011.

עלפי נספח זה קיבל 8 שיקים לניכיון שסכומם הכולל 216,066 ₪ .

זמני פירעון כל השיקים – 17.4.2012 – יום ביצוע העסקה.

תמורת שיקים אלה שילם על פי נספח ג לתצהירו ובניכוי עמלת התובעת את הסך הכולל של 214,769 ₪.

אעיר בהקשר זה כי לא ניסתר מעיני כי שם הלקוח נרשם :"בן יוסף רמז".

שעת העסקה – 16:32, אלא שבתחתית המסמך ליד המילים "הנני מאשר בחתימת את נכונות הפרטים בעסקה ומאשר את קבלת התשלום כמו שמפורט " – אלא שהמסמך אינו נושא את חתימת מקבל הכספים.

מסמכי התובעת : לתמיכה בגרסתה צירפה בין היתר התובעת טופס חתום על ידי מבקש השירות – בן יוסף רמז על פיו ביקש נכיון שיקים בסכום של 216,066 ₪ – סכום כל השקים נשוא עיסקת הניכיון מתאריך זה.

עוד צירפה תמצית רשם החברות של החברה מושכת הצ'ק על פיה כתובת החברה בשדרות- להבדיל מהכתובת הרשומה בניספח לתצהירו של בן רמז – "רחוב אהרונוביץ 10 בני ברק טל 03-6198819.

מבירור שנעשה באמצעות האינטרנט של "שם וכתובת" לפי מספר טלפון עולה כי מספר הטלפון הלכאורי של מוציאת המכתב רשום על שם "יעקב ונחמה גליק מרחוב מנחם 5 בני- ברק" – כתובת שונה לחלוטין מהכתובת הרשומה בנספח למכתבו של בן רמז!.

גיטל יעקובסון בעדותה בפני העידה כי אינה נוהגת לבדוק השיקים שמקבלת מלקוחות.

כפי העולה מעדותה בעמוד 10 שורה 18,19 היא זו שחתמה בשם מקבל השירות על טופס הצהרת מבקש שירות"

כן העיד השליח אינשפרוך אשר על פי עדותו הוא לוקח כספים מהבנק , מעביר ללקוח , לוקח מהמשרד וכו.

4. דיון והכרעה

4.1 אשר למהות עיסקת היסוד:

מעדותו של יצחק טאוב בפני , בהתייחס לנסיבות חתימת הערב לפרעון הצ'ק:

"אמרתי לו לך תציע לי ערב

.......

בסופו של דבר הוא הגיע עם הערב וקיבל את הכסף.

ש:הם היו אצלך במשרד והערב חתם וקיבל את הכסף במזומן?

ת. נכון".

....."האסמכתא זה שקיבלתי את השיק ממנו. כשאני מקבל מבנאדם שיקים הוא מקבל כסף במקום אחרת הוא לא יבוא אליי, ככה הענף הזה בנוי על שיקים של מזומנים".... ובהמשך-

"יוסי היה אצלי במשרד, ראה שמקבלים את הכסף והלך איתו ביחד החוצה"- שורה 5 בע 15 לפרטיכל.

בבחינת גרסאות הצדדים מכאן ומכאן עדיפה עלי גרסתה העובדתית של התובעת שמתיישבת עם נסיבות דרישת הערבות של הנתבע דנן.

לשון אחרת, אם אכן היו תנאי העסקה כגרסת הנתבע לאמור, כי התובעת הייתה נותנת את תמורת הצ'ק במזומן לצד הסמוך לה לעיסקת היסוד רק לאחר פירעון הצ'ק, אין כל טעם או הגיון מסחרי או עסקי או שטרי בדרישת ערבות.

שהרי אף אחד מן הצדדים אינו נוטל סיכון ודרישת הערבות וחתימת הערבות ריקה מכל תוכן.

מנגד, גרסת התובעת הגיונית וסדורה ומתיישבת עם העובדה שהתובעת אוחזת בשיק ועם חזקת התמורה הכרוכה באחיזה כאמור.

בבחינת גרסאותיהם הסותרות של הצדדים אני פוסקת כי נסיבות עסקת היסוד הן כגרסת התובעת . לאמור כי התובעת "פורטה" השיק במזומן (- כלשון הצדדים )ולמעשה נתנה תמורת הצ'ק במזומן– עוד בטרם הפקידה אותו ובטרם נפרע . בכגון דא ונוכח סכום הצ'ק יש בהחלט הגיון בדרישת ערבות כפי שזו אכן ניתנה.

4.2 אשר לסוגיית התמורה – עסקינן באמינות הצדדים מכאן ומכאן.

לגרסת מנהל התובעת , רק עם חתימת הערב ובתנאי שתומצא חתימת ערב ולאחר חתימה כאמור, מסר במזומן כספי תמורת הצ'ק לבן רמז – אשר מסר לו את הצ'ק בנוכחות הערב. גירסא זו היא גרסא שלמה , אמינה משוללת סתירות או בקיעים.

מנגד , גרסתו של בן רמז אינה אמינה!.

הנתבע ובן רמז לא מצאו לנכון להביא לעדות את נציג מושכת הצ'ק שיתמוך בטענת ביטול עיסקה על פי הנספח לתצהירו של בן רמז לכאורה. במובן זה ונוכח הטעויות והתמיהות העולות מהמכתב שאמור לבסס את טענת כישלון התמורה אין בידי לקבל גרסא זו.

לשון אחרת, המכתב הנספח לתצהירו של בן רמז אינו אמין, בעיקר בשים לב לטעות בשם החברה בכותרת המכתב , ובשים לב לעובדה שכתובת החברה מושכת הצ'ק ו מספר הטלפון שלה אינם מהימנים .

עוד יודגש כי גם לא נוכחתי בכל דרך כי בן רמז ,מוסר הצ'ק ,פעל אל מול התובעת להשבת הצ'ק , גם לא בשים לב לטענתו שלו כי עסקת היסוד בוטלה , כי אינו זכאי לתמורת הצ'ק – לא הוא ולא התובעת.

זאת לציין ולהדגיש כי תיק ההוצאה לפועל לביצוע צ'ק זה ניפתח ביום 15.5.2011- לכאורה יומיים לפני הוצאת המכתב – הנספח לתצהירו של בן רמז.

לא למותר להדגיש כי מושכת הצ'ק לא העלתה כל טענת כישלון תמורה בפני צ'ק זה.

לאור מועד הגשת ההתנגדות – 18.8.2011 שהוגשה במועד אניח כי מסירת האזהרה הייתה לכל המאוחר ב-1.7.2011 – כלומר – חודשיים וחצי לאחר חילול הצ'ק .

אם אכן עמדה לבן רמז טענת כישלון תמורה – חזקה עליו שהיה מציג אסמכתא אמינה חד משמעית לכישלון התמורה הן ביחסים שבינו לבין מושכת הצ'ק והן ביחסים שבינו לבין התובעת – לה מסר את הצ'ק!.

4.3 נטל ההוכחה:

התובעת – הגם שהיא נפרעת בשיק , היא אוחזת כשורה.

התובעת קיבלה את הצ'ק בסיחור במסירה מבן רמז.

על פי סעיף 29א לפקודת השטרות:

. (א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

לשון אחרת , בענייננו , חתימת ההיסב של התובעת על גב הצ'ק מקימה לטובתה חזקה לכאורה שנעשתה צ'ק לשיק "בעד ערך".

כאמור , הצ'ק הועבר בסיחור במסירה על ידי בן רמז לתובעת.

על פי סעיף .30(ד) לפקודת השטרות - .

(ד) האוחז שטר לפקודתו שהעביר את השטר בעד ערך בלא היסב, העברתו נותנת לנעבר אותה זכות קנין בשטר שהיתה לו למעביר, ובנוסף על כך רוכש הנעבר את הזכות לקבל את היסבו של המעביר.

העברת שטר לפקודה בלא היסב

בענייננו כשל בן רמז להוכיח כי השטר שסיחר במסירה לתובעת נגוע בכשלון תמורה! לא ביחסים עימו כאוחז , ולא אל מול התובעת.

4.4 תום ליבו ומהימנותו של בן רמז

מעיון בגרסאות הצדדים ובעיקר בגרסתו של בן רמז אני מוצאת את גרסתו בלתי אמינה לחלוטין.

אני קובעת כי המכתב שצירף כנספח לתצהירו אינו אמין ולא נכתב על ידי מושכת הצ'ק.

לא כל שכן לא הומצאה כל עדות ממושכת הצ'ק בדבר נסיבות מסירת הצ'ק לנכיון בלבד כטענתו בעדותו שפני. בשים לב לגרסתו הלא עקבית והבלתי שלמה ובלתי אמינה של בן רמז אני נוטה להסיק כי קיבל את הצ'ק מהחברה מושכת הצ'ק תמורת אספקת עובדים . אלא שקיבל אותו בנסיבות בהן ידע שהוגבל חשבונה של החברה מושכת הצ'ק – ולראיה אסמכתא שהוצגה מאתר בנק ישראל על פיה הוגבל חשבון החברה מושכת הצ'ק בנסיבות מחמירות עוד מנוב 2010 – (תוקף ההגבלה על פי חוק שיקים ללא כיסוי בנסיבות חמורות עד 19.11.2012 – ראו סעיף 3 ל חוק שיקים ללא כיסוי

תקופת

3"ב. (א) תקופת ההגבלה של חשבון מוגבל או של לקוח מוגבל היא שנה אחת.

(ב) תקופת ההגבלה של לקוח מוגבל חמור ושל חשבונותיו, כאמור בסעיף 3, היא שנתיים"

הדעת נותנת שחשבונה היה מוגבל כבר בנסיבות חמורות החל מ19.11.2010.

בשים לב לתוכן עדותו של בן רמז על פיה עבד במהלך התקופה הרלבנטית באספקת עובדים למושכת הצ'קים וקיבל את הצק לגרסתו יומיים שלושה לפני זמן הפירעון אלא שנהגו להתחשבן תדירות "יש מסגרת התחשבנות כל חודש" – ע 4 שורה 21 לפרטיכל – הרי שבהחלט ברור כי במועד מסירת הצ'ק לנכיון לתובעת ידע גם ידע כי חשבונה של מושכת הצ'ק מוגבל בנסיבות חמורות ולא יכול להיפרע ממנו זולת בדרכים עקלקלות ולמעשה בחוסר תום לב, תוך שהוא מנסה להעביר את הסיכון אל התובעת.

4.5אשר לחבותו של הערב- הנתבע :

אין מחלוקת כי ערבותו נחתמה כערבות אוואל.

כאמור אני דוחה את גרסתו הנתבע והעד מטעמו למהות העסקה ומקבלת את גרסתה של התובעת לאמור כי התובעת מסרה במזומן את תמורת הצ'ק לבן רמז בנוכחות הערב עוד בטרם הופקד הצ'ק המזומן בבנק ובטרם נוכחה לדעת כי סורב על ידי הבנק הנמשך בצירוף ההערה "חשבון מוגבל".

על פי סעיף 57 לפקודת השטרות:

" (א) פרעונו של שטר יכול שיהא נערב על ידי אדם שאינו צד לשטר, או על ידי אדם שהוא צד לשטר; ובלבד שהערבות במקרה הנזכר אחרון תהא מוסיפה על זכויות החזרה של האוחז.

.......

(ג) ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב, ביחד ולחוד; הוא חב אף אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מכל סיבה שאינה פגם בצורה; ערב לשטר שפרע את השטר זכאי לחזור על הצד שבעדו ערב ועל הצדדים החבים כלפי אותו צד.

כאמור , במקרה דנן ערב למעשה להתחייבותה של מושכת הצ'ק לפרוע אותו.

לא למדתי בכל דרך על פגם בחבותה של מושכת הצ'ק, או על העדר חבות מחמת ביטול עסקה כטענת הנתבע והעד מטעמו, באשר מושכת הצ'ק לא השמיעה את קולה , ולא המציאה כל אסמכתא לנסיבות מסירת הצ'ק ,ונציגה – מורשה חתימה מטעמה לא זומן לעדות מטעם הנתבע.

יוצא אם כך כי חזקת התמורה עומדת לה לתובעת ולא נסתרה.

חזקה זו לא נסתרה על ידי הנתבע, לא כל שכן על ידי בן רמז שאני מוצאת את עדותו כבלתי אמינה לחלוטין.

4.6 מעמדה וזכותה של התובעת כאוחזת בשיק:

בפועל על פי סעיף 37 לפקודת השטרות. אלה זכויותיו וכוחו של אוחז שטר:

(1) יכול הוא לתבוע על פי השטר בשם עצמו;

(2) היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר;

לשון אחרת , אם הייתה טוענת מושכת הצ'ק הנערבת טענת הגנה – טענת "כישלון התמורה "– עליה היה הנטל להרימו.

בענייננו נעלמה וגם נאלמה מושכת השיק ולא השמיעה את קולה.

יוצא אם כך שבהעדר טענה מוכחת של פגם בזכות הקניין בצ'ק שסוחר כאמור בסיחור במסירה אל התובעת – עומדת לה לתובעת חזקת אחיזה כשורה ולכל הפחות בעד ערך וזכותה להיפרע ממושכת הצ'ק ועל אחת כמה וכמה מהערב לה.

בעניין זה כבר נפסק מקידמת דנא :

"חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) מביאה לתוצאה שלפיה על חותם השטר נטל ההוכחה להראות שאוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו.

שטר יוצר חזקה לטובת האוחז בו וחתם השטר הוא בגדר המוציא מחברו לפי סעיף 29(א)

ע"א 333/63 שמולוביץ נ סיקו חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה שותפות מוגבלת פדי יח (1) 551 בע 553

וכן:" אין ספק ששטר מקפל בתוכו חיוב כספי, אם כי מסוג מיוחד, המאופיין על ידי תכונת הסחרות ועל ידי דיני הקניין.... תכונות אלה המייחדות את השטר מחיוב כספי רגיל, מונחות ביסוד הכלל כי השטר הוא עילה בפני עצמה, מנותקת ונפרדת מעסקת היסוד שעל רקעה הוצא, ניתוק זה בולט לעין בעיקר כאשר התביעה על פיו מוגשת לא נגד צד קרוב אלא נגד צד רחוק, וכאשר בין התובע לבין הנתבע כלל לא נקשרה עסקת יסוד, ניתוק זה שריר וקיים גם בתביעה בין צדדים קרובים, כגון בין הנפרע לעושה השטר... אם כי בכלל אין הנפרע נחזה כ"אוחז כשורה" על כל היתרונות שמעמד זה מעניק לו ... כדי לתבוע על פי שטר די לו לתובע שהוא אוחז בשטר בעד ערך וכפי שכבר נאמר לעיל, נשאר הוא כרגיל במעמד זה כל עוד לא סולקה התמורה במלואה והשטר פקע (פרט לחריג המבואר)" (ראה ר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ. סלון אמפיסל בע"מ ואח', פ"ד לט(2) 565 בעמ' 568

ומהיבט אחר – ניתן לנתח את טענת ההגנה של הנתבע כטענת עיסקה על תנאי .

לאמור כי עיסקת הניכיון לה ערב הנתבע דנן כפופה לכך שהצ'ק ייפרע בפועל על ידי הבנק הנימשך – אפשרות זו אינה הגיונית ואינה סבירה ואני בהחלט ערה לפרדוקס.

לאמור – שאם העיסקה מותנית בפירעון בפועל של הצ'ק – לשם מה ניתנה ערבותו של הנתבע ?

ככל שגירסה זו מוזרה , ואינה בעלת הגיון עסקי כלשהו ייתכן ואין לשלול הוכחתה בפועל.

אלא שגם מהיבט זה לזכותה של התובעת, בהיותה נפרע האוחז בשטר, עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש). יפים בעניין זה דבריו של השופט שמגר ב ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ מג (4) 680, עמ' 680:

”הטוען כי מסירת השיק הייתה על-תנאי חייב להתמודד עם שתי חזקות העומדות למי שתובע על-פי השטר:

(א) חזקת המסירה כדין, העולה מהוראותיו של סעיף 20(ג) לפקודה...ב

(ב) החזקה כי התנאי למימוש השטר נתקיים. חזקה זו מעוגנת בפסיקה ונובעת מחזקת התמורה שיסודה בסעיף 29(א) לפקודה.

בקשר לחזקה זו אומר השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 333/63, בעמ' 553:

"... אף 'שטר בטחון' בכלל 'שטרות' המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הבטחון' על-ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. 'המוציא מחברו עליו הראיה': שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א)".

גם לאור האמור לעיל, רובץ נטל ההוכחה על כתפיו של הנתבע ועליו להוכיח כי התובעת אינה רשאית לתבוע על פי השטר עקב כשלון התמורה.ו הנתבע כשל בהרמת נטל זה.

בהקשר זה בהחלט לא ניסתר מעיני כי מושכת הצ'ק לא התנגדה כלל לפרעון הצ'ק וייתכן ולא בכדי.

אשר לשאלה האם ל"בן רמז " מעמד בעיסקה השטרית – התשובה שלילית!. שהרי אין מחלוקת שאינו נפרע וחתימתו אינה מתנוססת לא על גב השיק ולא כמושך השיק. למותר להדגיש שגם אינו נפרע.

בן רמז כנראה לא בכדי , לא חתם , לא חתימה ערב ולא מעין ערב.

אין לו זכויות או חובות במישור השטרי כלפי התובעת!.

והערב – ערב להתחייבות מושכת השיק ולא למסחר במסירה.

5. סוף דבר

התוצאה היא שמקבלת את התביעה השטרית במלואה.

מחייבת את הנתבע במלוא סכום התביעה השטרית בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה השטרית ועד לתשלום בפועל.

כן מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת לאגרות בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ששילמה האגרות ועד לתשלום בפועל

כמו כן ובנוסף מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 35,100 ₪, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.