ביום 9/7/2012 הגיעו הצדדים להסכמה שתועדה בפרוטוקול מאותו יום, לפיה, בקשת המבקשת לתיקון בקשת הרשות להתגונן שהגישה קודם לכן תתקבל וכי חלף דיון במעמד המבקשת (בשל מצבה הבריאותי) הבקשה תוכרע עפ"י סיכומים.

באותו יום ניתן צו סיכומים.

תביעת התובעת מיום 12/9/2011 עניינה בדרישה לתשלום חוב בן 86,102₪ אשר מקורו עפ"י כתב התביעה (בסדר דין מקוצר) באי תשלום מסים, היטלים, שילוט, ארנונה, מים וביוב. ביחס לנכסים הרשומים כמצויים בחזקתה של הנתבעת בחוף הים.

עפ"י צרופות כתב התביעה המדובר בחיובים למן שנת 2005 ואילך.

בקשת הרשות (המתוקנת) נסמכת בתצהירו של מר יצחק מלכה, בעלה של המבקשת, אשר מצבה הרפואי אינו מאפשר הגשת תצהיר על ידה (המבקשת חוותה אירוע מוחי חמור בשנת 2008), עובר להגשת התצהיר עפ"י המוצהר, חסרה היא יכולת להשתמש בכישורי שפה, הבנתה וכושר ההבעה שלה נפגעו קשות ואין היא יכולה לתקשר עם אחרים ולתפקד באופן עצמאי.

סיכום רפואי בדבר מצבה צורף כנספח ב' לבקשה, לתיקון בקשת הרשות להתגונן.

נספח ג' עניינו במצבו הרפואי של המצהיר.

בקשת הרשות המתוקנת אינה אלא נספח א' של בקשת המבקשת מיום 3/7/2012.

הבקשה כאמור לעיל נסמכת בתצהיר בעלה של המבקשת ומציעה היא בראשיתה, כי יעשה שימוש בסמכות הנקובה בתקנה 205 בתקסד"א ותינתן רשות להתגונן על סמך הבקשה המתוקנת. (דא עקא, וניתן צו סיכומים, ונקבע כי ההכרעה תהא על פי סיכומי הצדדים – ש.ר.)

הבקשה והתצהיר מחזיקים יחדיו 91 עמודים סרוקים.

בסעיף 5 לתצהיר המבקש מוצהר, כי הקיוסק נשוא התביעה הוקם בשנות ה-60 של המאה הקודמת בעידוד התובעת ובשיתוף פעולה עמה, על מקרקעין שבבעלות התובעת המהווים חלק מחוף רחצה מוכרז.

לשם כך נקבע בתוכנית מתאר עיר, כי על השטח חל יעוד של קיוסק (ראה נספח ג').

התובעת התנתה את הקמת הנכס, שימושו ע"י הנתבעת והפעלתו על ידה בתנאי, כי יופעל בעונת הרחצה בלבד.

בעניין שנדון בביהמ"ש העליון בין התובעת לבין "שני קיוסקים סמוכים לקיוסק נשוא התביעה" התקבלה הצעת ביהמ"ש.

יחד עם זאת, מציין התצהיר בסעיף 12, כי הגם שהנתבעת לא הייתה צד להליך שנדון בביהמ"ש העליון ניתנה לה ע"י התובעת הרשות להשתמש במקרקעין באופן עונתי בלבד, כאשר הסמכות להרשאה נתונה בלעדית לתובעת.

מאז ועד הגשת התביעה הנתבעת הפעילה את הקיוסק בעונת הרחצה בלבד, כאשר היא או בעלה נוכחים בו במהלך מרבית שעות היממה ואף לנו במקום כדי לשמור על תכולתו, לעיתים ובתוך עונת הרחצה.

בכל השנים כך מוצהר בסעיף 14, מחוץ לעונות הרחצה היה הקיוסק ריק ולא נעשה בו שימוש בשל איסור התובעת.

עפ"י יעוץ משפטי מוצהר בסעיף 17, כי מעת שהנתבעת הפעילה את הקיוסק עפ"י ההסדר הנזכר לעיל, הרי שהטלת חיוב הארנונה בנסיבות אלו בהם תקופת האחזקה בנכס קצרה משנה, מסויגת מכוח הוראות חוק ההסדרים במשק המדינה ופקודת העיריות גם.

עובדות אלו לא פורטו בכתב התביעה ועפ"י המוצהר אין הסבר מדוע נמנעה התובעת מלפעול כנגד הנתבעת עד אשר עשתה כן.

הנכס האחר הנזכר בכתב התביעה אינו אלא שטחים נלווים שנעשה בהם שימוש למערכות ישיבה ובו באי החוף משתמשים לאורך כל השנה וממילא מרבית השנה השימוש בנכס נאסר ע"י התובעת.

סיכומי המבקשת מיום 16/10/2012 (14 עמודים) מתמצתים את ההלכות השייכות להכרעה בבקשת רשות להתגונן, את עיקר העובדות ואין בהם חידוש כלשהו לעומת המפורט בבקשה אלא אך תמצות הכתוב שם.

החוב מוכחש (סעיף 34) נוכח כל אחד או יותר מהטעמים שבבקשה ומכל מקום מעריכה הנתבעת כי סיכוי הגנתה טובים מאוד נוכח מספר רב של הטענות ההגנה הטובות.

סיכומי המשיבה מיום 20/03/2013 (10 עמודים) מציינים, כי התובעת ערכה בדיקה נוספת לאחר שנטענו טענות המבקשת בפניה והיא תפעל להפעלת קרן החוב נשוא התביעה לגובה שונה ממה שנטען בכתב התביעה ביחס לתקופה שבין 1/9/2004 ועד 30/09/2011.

לא די בהודעה זו הבאה במסגרת סיכומי תשובה גם צורף מצב חשבון לתקופה הנ"ל ואף נוסף חוב שעניינו בחיובים שוטפים החל מיום 1/10/2011 ועד יום 31/12/2012.

גם חיוב נוסף זה בן כ- 13,000₪ בא לידי ביטוי בחשבון שצורף.

עיון בתיק מגלה, כי כתב התביעה הוגש ביום 12/9/2011.

די בחלק זה של סיכומי המשיבה על מנת להראות בוודאות, כי יש מקום להורות לה על תיקון כתב התביעה שכן אין התובעת יכולה במסגרת סיכומים בבקשת רשות להתגונן לצרף ראיות חדשות ביחס לחובות שזכרם לא בא בכתב התביעה וממילא בהתייחס למועד שמאוחר ליום הגשת התביעה.

תשובת המבקשת מיום 11/4/2013 מציינת, כי סיכומי התובעת הוגשו כ-3 חודשים לאחר המועד שנקבע בצו הסיכומים.

תחת הכותרת של לגופו של עניין, מציינת המבקשת, כי בניגוד לעמדת התובעת אכן נתונה לבימ"ש זה סמכות עניינית לדון בטענות לעניין חיובה בארנונה בגין תקופה בת כ- 8 חודשים בשנה, במהלכה הייתה מנועה מלעשות שימוש בנכס מכוח הסכמת הצדדים.

לאחר שבחנתי ובררתי את המוץ מן התבן, דומני, כי אכן יש לקבל את בקשת המבקשת וליתן לה הרשות להתגונן מפני התובענה :

די בכך שהתובעת מודה במסגרת סיכומיה לראשונה בחלק מטענות התובעת לעניין שיעור החוב וכן "המחלוקת" שהוסיפה התובעת בסיכומיה על זו שפרוסה בכתב התביעה בעניין חיובים שראשית המועד להיווצרותם מאוחר ליום הגשת התביעה – על מנת ליתן הרשות להתגונן.

התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבעת, בשים לב להיות הייצוג פרו בונו בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח שווי התביעה העולה על 280,000₪, יקבע התיק בבימ"ש בפני מותב, ותינתן החלטה מתאימה.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.