1. בפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים מ- 12.7.11 שקבעה לה 0% לצמיתות מ- 1.1.06, בעקבות פ"ע מ- 16.11.04 ("הועדה").

טוענת המערערת כי שגתה הועדה בנַכּותה מצב קודם בהעדר תיעוד רפואי שהיה בו להעניק נכות טרם הפגיעה. ודאי כך, כשועדה בנ"כ מ- 1.3.11 קבעה לה נכות נפשית בשיעור 50%.

שגתה הועדה בהתייעצה עם אותו מומחה (נוירופסיכולוג) כבדרג 1, ותוך התעלמות מסתירות בחוות דעתו ובחוו"ד ד"ר גרופר וחרף כך תמכה בחוו"ד ד"ר גרופר. כן, שגתה עת "בחרה להתייחס מלכתחילה בביטול לקביעתה של ד"ר מנור".

היה על הועדה לקבוע נכות שונה וגבוהה יותר מזו שבדרג 1 ולא לפעול בניגוד לחוו"ד ד"ר מנור (שאף הפחיתה מצב קודם), כשהעדיפה באופן ברור חוו"ד ד"ר גרופר ותוך התעלמות מהתיעוד הרפואי ממנו עולה קשר חד משמעי בין מצבה הנפשי לפגיעה.

שגתה הועדה שהתעלמה מתפקודה התקין טרם הפגיעה מול תפקודה הלקוי – אחריה.

שגתה הועדה משקבעה כי לא נותרה למערערת נכות אורטופדית ונוירולוגית וללא הנמקה.

2. הצדדים טענו בפני כב' הרשמת מ. מרגלית ביום 6.3.12:

המערערת חזרה על טענותיה.

המשיב טען כי לא נוכה מצב קודם, אלא שהועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה למצב הנפשי.

פ"ת הכיר בפגיעה בצוואר ובראש. התחום הנפשי לא הוכר. הועדה ערכה בדיקה מאוד מקיפה הכוללת אבחון נוירופסיכולוג ועסקינן באבחון (ד"ר גאגין). הועדה התכנסה ב- 2 ישיבות. בדיקה אורטופדית ונוירולוגית היתה תקינה לחלוטין.

החלטת הועדה מפורטת ומנומקת וניתנה לאחר שהועדה שמעה תלונות המערערת, בדקה אותה, עיינה במסמכים הרפואיים, שקלה השיקולים הרלוונטיים ונימקה החלטתה.

בהעדר טעות משפטית – עתר לדחיית הערעור.

3. בסיכומי המערערת מ- 17.6.12 חזרה על טיעוניה.

המשיב טען בדיון בפני כב' הרשמת כי אין לו מה להוסיף על טיעוניו. אעפ"כ, הוריתי כי יוכל להגיש סיכומיו.

בהודעתו מ- 3.8.12 חזר המשיב על טיעוניו בדיון ועתר לדחית הערעור.

בהתאם להחלטתי מ- 3.8.12 (ולאחר מספר תזכורות) הומצאה חוו"ד ד"ר ר.גאגין (ביום 17.10.12), נוירופסיכולוג שעמדה בפני הועדה.

משכך, ניתן עתה פסה"ד.

4. ולהכרעה –

א. הועדה דנה בעניינה של המערערת ב- 2 ישיבות (26.4.11, 12.7.11). בהרכב הועדה פסיכיאטר, נוירולוג ואורטופד, כמתחייב לפגימות הנדונות.

טיעוני המערערת וב"כ נשמעו (ובאריכות).

הועדה מציינת ממצאיה.

לאור הממצאים והפער בין הבדיקות הפסיכיאטריות השונות (כולל במסמכים הרפואיים של המערערת), מול התרשמות הועדה – ביקשה אבחון חוזר של נוירו פסיכולוג גם בשאלת הקשר הסיבתי.

הועדה מציינת ממצאי בדיקה אורטופדית וממצאי בדיקה נוירולוגית.

בישיבתה השנייה קובעת הועדה כי אין נכות אורטופדית או נוירולוגית, משלא נותרו מגבלות המקנות נכות ועפ"י ממצאי הבדיקה.

ב. הועדה מקבלת אבחון נוירופסיכולוגי מ- 15.6.11 שבוצע לבקשתה. מציינת עפ"י חוו"ד ומבחנים שערך כי אינה מוצאת התחזות או הגזמה (כהתרשמותה מאבחונים שהיו בפני דרג 1).

הועדה מציינת כי עפ"י אבחונו החוזר (ולא על בסיס האבחון הראשון) אין מדובר בתסמונת בתר חבלתית, אלא במצב פסיכוטי פעיל על רקע הפרעת אישיות פרא מורבידית גבולית.

ג. עוד ציינה הוועדה כי עוד טרם הפגיעה אובחנה המערערת כסובלת מהפרעת אישיות גבולית ומתסמיני דכאון וכי לאחר הפגיעה התפתחו סימנים קליניים של תסמונת בתר-חבלתית ("התסמונת") להם לא הייתה כל עדות הן בבדיקה קלינית של הועדה ובממצאי האבחון.

הועדה מציינת כי לדעתה אין מקום לקבוע נכות כוללת בגין מצבה הנפשי הנוכחי, משאין מדובר בתסמונת, אלא בהפרעה נפשית חדשה, שהתפתחה על רקע הפרעת אישיות גבולית ולכן אין כל קשר סיבתי בין הפגיעה למהלך הקליני של ההפרעה. עוד קבעה כי הפגיעה לא גרמה להחמרה במצב קודם אלא מדובר היה בתסמונת שחלפה ומצבה עתה (פסיכוטי) שאינו קשור לפגיעה (ושבגינו נקבעה לה נ"כ).

ראוי לציין כי בפני הועדה עמד אף סיכום ממצאי בדיקה פסיכולוגית, שבוצעה
ב- 9.2.11 שבממצאיו נקבע כי זקוקה המערערת להערכה פסיכיאטרית דחופה בשל מצב פסיכוטי ודיכאוני.

ד. בפועל, עסקינן בקביעה שבתחום המומחיות, תוך שהועדה לא הסתפקה בבדיקתה ובאבחנתה (ע"י פסיכיאטר), ביקשה חוו"ד נוירופסיכולוגית, ולאחר ששקלה כל שהובא בפניה – קבעה, עפ"י מומחיותה, את אבחנתה הרפואית.

קביעת ועדת הנכות אין בה כדי לשנות, שהרי הועדה אינה מתעלמת ממצבה של המערערת, אלא, קבעה כי אין בינו לפ"ע ומשעסקינן במצב נפשי (חדש) על רקע אישי.

ה. אין בפניי טעות משפטית.

עפ"י החלטת הועדה – לא נוכה מצב קודם. כל שנקבע הוא כי עוד טרם הפגיעה אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית. כך, קיבלה הועדה קיומה של תסמונת, שחלפה ובהתאם, אישרה הנכות הזמנית שנקבעה בדרג ראשון, העובדה כי תפקדה טרם הפגיעה – אף היא אין בה כדי לשנות ממסקנתה (או כדי טעות משפטית).

ו. באשר לאי דיון בתקנה 15 – משנקבעה דרגת נכות יציבה של 0% ממילא, לא היה מקום לדון בתפקודה/ יכולתה לחזור לעבודה/ הקף הכנסותיה.

ברי כי אין עסקינן בטענה-משפטית – ודאי לא בטעות משפטית!

ז. הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום ז' בחשון תשע"ג, 23 באוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: בת-שבע/שרון ק.