כללי

1. נאשמים 4 ו-5 הודו בעובדות כתב אישום מתוקן המקימות עבירה של ניסיון לסיוע לקבלת דבר במרמה (ביחס לנאשם 4) וסיוע לקבלת דבר במרמה (ביחס לנאשם 5). הצדדים הסכימו כי שני נאשמים אלה יופנו לשירות המבחן טרם הרשעה, כאשר לאחר קבלת התסקירים ייטענו הצדדים באופן חופשי לרבות לעניין ההרשעה. עוד סוכם כי עמדת התביעה תהיה להרשעה, מאסר על תנאי וקנס.

לאחר קבלת תסקירי שירות המבחן, ובמסגרת טיעוניה לעונש, עתרה התביעה להרשעת הנאשמים ולהטלת עונש של מאסר על תנאי וקנס, בעוד ששני הסניגורים עתרו לאימוץ המלצת שירות המבחן וסיום ההליך ב"אי הרשעה".

עובדות כתב האישום המתוקן, וחלקם של הנאשמים במסכת העובדתית

2. כתב האישום המתוקן כולל שני אישומים, כאשר האישום הראשון מיוחס אך ורק לנאשמים 1-3, אך קשור בטבורו לאישום השני המיוחס לנאשמים 1, 2, 4 ו-5.

על פי עובדות האישום הראשון, קשרו נאשמים 1-3 קשר לקבל במרמה דלק מחברת הדלק "טן" (להלן – החברה). במסגרת אותה תוכנית עבריינית זייף נאשם 3, לבקשת נאשם 1 ובהנחייתו, שלושה כרטיסי תדלוק, כאשר בהמשך נעשה שימוש בשניים מהם.

עובדותיו של האישום השני, הרלוונטיות לעניינם של נאשמים 4 ו-5, מתארות כיצד פנה נאשם 1, שאין חולק כי הוא הנאשם המרכזי והעיקרי בפרשה, לנאשמים 2, 4 ו-5 וכיצד נאשמים אלה פעלו בהתאם להנחייתו, והחלו לאתר אנשים המעוניינים לרכוש דלק (להלן – הלקוחות), והובילו אותם לתחנות הדלק השונות של החברה על מנת שמכוניותיהם יתודלקו. בשיטה זו הצליחה החבורה (בהרכבים משתנים, אשר רובם המכריע אינו כולל את נאשמים 4 ו-5) לבצע 67 תדלוקים ובעקבותיהם קיבלו נאשמים 1 ו-2 במרמה סכום של 47,167 אלף ש"ח.

חלקו של נאשם 4, כנלמד מסעיף 3 לכתב האישום המתוקן, מצא ביטוי ברכיבים העובדתיים הבאים:

ביום 26.7.11 - (א) הובלת לקוחות באישון לילה לתחנת הדלק בקרית עקרון; (ב) הובלת הלקוחות לתחנת הדלק ברמלה לאחר שהתברר כי לא ניתן לתדלק בתחנה בקרית עקרון. יצוין כי נאשם 2 נכשל בנסיונו להפעיל את אחת המשאבות באמצעות אחד מכרטיסי התדלוק המזוייפים, כך שבסופו של יום לא קיבלו הלקוחות דלק שהוצא במרמה מתחנת הדלק.

ביום 31.7.11 - (א) איתור 5 לקוחות (ב) הובלתם של הלקוחות לתחנת הדלק ברמלה. יצוין כי גם נסיון זה נכשל לאחר שנאשם 1 ניסה להפעיל את המשאבה ללא הצלחה, כך שבסופו של יום לא קיבלו הלקוחות דלק שהוצא במרמה מתחנת הדלק.

יודגש כי בסופו של יום יוחסה לנאשם 4 עבירה של נסיון לסיוע לקבלת דבר במרמה, וזאת נוכח חלקו במסכת העובדתית, ונוכח העובדה כי בסופו של דבר, נאשם 2 נכשל בנסיונו להפעיל אחת המשאבות באמצעות כרטיס התדלוק המזויף (ביום 26.7.11), ונאשם 1 נכשל בנסיון דומה (ביום 31.7.11).

חלקו של נאשם 5, כנלמד מסעיפים 3 ו-4 לכתב האישום המתוקן, מתמקד אף הוא בפעילות בשני מועדים שונים בחודש יולי 2011, כאשר בשני המועדים, נאשם 5 איתר 10 לקוחות והוביל אותם לתחנת הדלק של החברה בבארות יצחק ובקרית עקרון, שם תדלק נאשם 1 את רכביהם של אותם לקוחות וגבה מהם תשלום בעוד נאשם 5 נוכח במקום.

האופן בו הסתיימו ההליכים ביחס לנאשמים 1-3

3. נאשם 1 - הודה והורשע בכתב האישום המקורי, שלא במסגרת הסכמה כלשהי, בשורה של עבירות מרמה (אישומים 1-2). בנוסף הודה הנאשם בשלושה אישומים נוספים בעבירות של הפרת הוראה חוקית (אישום 3), נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון בתוקף וללא ביטוח (אישום 4), והחזקת נכס חשוד כגנוב (אישום 5). ביום 22.11.12 נגזר דינו ל-32 חודשי מאסר (עונש אשר כלל הפעלת מאסרים מותנים) ורכיבי ענישה נוספים.

נאשם 2 – הודה והורשע בכתב האישום המקורי בשני האישומים הראשונים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), שימוש במסמך מזויף, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), ניסיון להונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) וניסיון לשימוש במסמך מזויף. על נאשם 2 נגזר בהסכמה עונש של 8 חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח.

נאשם 3 - הורשע בכתב האישום המקורי אשר ייחס לו את האישום הראשון ואת האישום השישי. יצויין כי במסגרת האישום הראשון, ובניגוד לנאשם 2, אשר הורשע במסגרתו אך ורק בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, הורשע נאשם 3 בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וסיוע להונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות. במסגרת האישום השישי הורשע הנאשם בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. על נאשם 3, בגין העבירות אשר ביצע באישום הראשון, נגזר בהסכמה עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בסך 1,500 ש"ח. בהתייחס לאישום השישי, הסכימו הצדדים כי יוארך מאסר מותנה בן 5 חודשים אשר עמד לחובתו.

התסקירים שהוגשו בעניינם של נאשמים 4 ו-5

4. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של נאשם 4 עולה כי הוא בן 23, רווק, מתגורר בבית הוריו בלוד ועובד משנת 2009 כמכונאי רכב במוסך, ומתכנן בעתיד לעבור קורס "בוחני רכב" ולנסות להשתלב בעבודה במכון רישוי. הנאשם תואר כמי שגדל במשפחה מרובת ילדים (11) תומכת ומסייעת, אשר השקיעה בחינוך ילדיה על אף יכולותיה הכלכליות המצומצמות. צוין כי חרף סביבת המגורים המורכבת וסבירות גבוהה להשפעות להדחתו לאורח חיים עברייני, דחה הנאשם 4 אורח חיים זה, הוא נעדר עבר פלילי ומתואר כמי שגילה נכונות ויכולת להתמודד עם לחצים כלכליים ואחרים על משפחה, ואף מסייע בהענקת טיפול רפואי להוריו.

בהתייחס לעבירה אשר ביצע - נאשם 4 שלל בפני שירות המבחן כי הביא לקוחות על מנת שירכשו הדלק, וטען כי נאשם 1 יצר עמו קשר טלפוני וביקש ממנו להגיע לתחנת הדלק, והוא עשה כן ברשלנות מאחר וסבר כי ההזמנה קשורה לעבודתו במוסך ולתיקון מכוניות. נאשם 4 אף שלל כי הגיע לתחנת הדלק בקרית עקרון, ציין כי הודה במיוחס לו רק בעצת עורכת דינו, ושלל נזקקות טיפולית.

חרף עמדתו של הנאשם, סבר שירות המבחן כי יש מקום להימנע מהרשעת הנאשם, וזאת, בין היתר, נוכח ההערכה כי הרשעה בדין תפגום ביכולתו של הנאשם להתקדם ולממש את תוכניותיו התעסוקתיות. עוד המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם של"צ בהיקף של 180 שעות.

יצוין כי נוכח עמדת הנאשם בפני שירות המבחן, וטרם טיעוני הצדדים לעונש, נערך ביום 27.11.12 בירור נוסף עם הנאשם ובאת כוחו.

וכך מפרוטוקול הדיון:

"ביה"מ: עו"ד יפה מתבקשת להתייחס לתסקיר שירות המבחן אשר נערך בעניינו של נאשם 4 בהיבט של לקיחת האחריות.

עו"ד יפה: מולי הנאשם מודה. אני חושבת שאולי הוא לא הובן נכון עד הסוף. בסך הכל, מהתסקיר עולה התסכול שלו מההסתבכות בעבירה הנוכחית, עולה החרטה שלו, עולה כל הנואש של ההורים שלו שהוא מרגיש שהוא אכזב אותם וכן הלאה.

נאשם 4: לשאלת ביהמ"ש, אני מודה שעשיתי את מה שכתוב בכתב האישום, מאה אחוז".

לאחר האמור לעיל, ציינתי בהחלטתי שניתנה באותה ישיבה, כי נחה דעתי באשר לנטילת האחריות, וניתן להמשיך בהליך מבלי להידרש פעם נוספת להיבט זה.

5. מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של נאשם 5, עולה כי הוא בן 23, רווק, מתגורר בבית הוריו החולים (להם הוא מסייע) ברמלה ועובד כמעט שנה בחברת אינסטלציה. נראה, כי נאשם 5 גדל במשפחה נורמטיבית, אשר הקפידה להעניק לילדיה כל שביכולתה וכעת, מסייעים ילדי המשפחה בתמיכה כלכלית בהוריהם. נאשם 5 הקפיד במהלך חייו, למרות חשיפה לגורמים שוליים בסביבת המגורים, להימנע מקשרים עמם או להסתבך עם החוק, והקפיד לנהל את חייו בצורה תקינה והוא אף חש צער וחרטה כנים בגין המעשה, שהינו חריג באורחות חייו. הנאשם, בוגר 10 שנות לימוד, תיאר כי בכוונתו ללמוד בעתיד בקורסים בתחום המחשוב או החשמל, ולהתמקצע באחד מהם.

בהתייחס לעבירה אשר ביצע - נאשם 5 התקשה להבהיר את נסיבות ביצוע העבירה, וציין כי לא ידע על כרטיסי האשראי המזויפים למרות שהודה בבית המשפט כי ידע. נאשם 5 העלה אפשרות כי אחת הסיבות להגעתו לתחנת הדלק בקרית עקרון הייתה שעמום, או התייחסותו לנסיעה לקריית עקרון כאל טיול, וכדרך להנאה בתקופה בה היה מובטל. לצד האמור לעיל, ציין נאשם 5 כי סבר שבמידה ויביא לקוח לתחנת הדלק, יתכן יפוצה כספית, והבין טוב יותר את חוסר החוקיות כאשר ראה את מחירי הדלק.

הגם ששירות המבחן סבר כי גישתו של נאשם 5 בהתייחס למעשים אשר ביצע היא גישה מטשטשת, העריך כי רמת הסיכון לחזרתו לבצע עבירות דומות בעתיד נמוכה וכי חרטתו הכנה מפחיתה אף יותר רמת סיכון נמוכה זו, ובצירוף לתפקודו הנורמטיבי לאורך השנים, סבר שירות המבחן כי יש מקום להימנע מהרשעה, ולהסתפק בהטלת צו של"צ בהיקף של 200 שעות.

תמצית טיעוני הצדדים

6. התובעת, עו"ד מורג לוי, התייחסה לחומרת מעשיהם של הנאשמים, להיותם חלק מפרשת מרמה מורכבת, ולעובדה כי מדובר בנאשמים אשר פעלו בשליחותו הישירה של העבריין העיקרי (נאשם 1). בהתייחס לעתירת ההגנה להימנע מהרשעה, ציינה התובעת כי הנאשמים אינם עומדים במבחני הלכת כתב וכי תסקירי המבחן בעניינם אינם מתארים פגיעה קונקרטית, אלא לכל היותר פוטנציאלית. בנסיבות אלה, סברה התובעת כי יש מקום להרשיע את הנאשמים ולהטיל עליהם עונש של מאסר על תנאי וקנס.

7. הסניגורים, עוה"ד יפה וסקה, הציגו בטיעוניהם שורה של נימוקים אשר מצדיקים, לשיטתם, הימנעות מהרשעת הנאשמים, וזאת כמפורט להלן:

(א) טענה לאכיפה בררנית, המבוססת על סגירת תיקי החקירה כנגד הלקוחות, בעילה של העדר עניין לציבור. להוכחת טענה זו הוגשה לעיוני אסופת ראיות (במ/1) הקשורות לחלקם הנטען של אותם לקוחות, ונטען כי חלק מאותם לקוחות הביאו בעצמם לקוחות נוספים על מנת שיתדלקו את מכוניותיהם, ובכך פעלו באופן זהה לאופן בו פעלו נאשמים 4 ו-5 על פי כתב האישום המתוקן. הסנגורים לא ביקשו לראות בטענה ככזו אשר בכוחה להוביל לביטול כתב האישום, אלא ככזו אשר בכוחה להוות נימוק לגיטימי להימנעות מהרשעה (עו"ד סקה, שריכז את הטיעון בעניין זה, הציג פסיקה רלוונטית התומכת באפשרות זאת); (ב) הודאת הנאשמים ונטילת האחריות אשר הובילה לחסכון ניכר בזמן ציבורי. בעניינו של נאשם 4 נטען כי הגם שעמדתו בפני שירות המבחן לימדה על "בעייתיות מסויימת" (כלשונה של עו"ד יפה), אין חולק כי מדובר בנאשם שהביע באופן עקבי צער על הסתבכותו; (ג) היותם של הנאשמים צעירים, נעדרי הרשעות קודמות, והסיכוי כי הרשעה תפגע בשאיפותיהם המקצועיות. בהקשר זה נטען על ידי עו"ד יפה כי נאשם 4 מעוניין לעבור קורס בוחני רכב, ואחד הקריטריונים להסמכה כבוחן רכב הוא קבלת תעודת יושר. עו"ד סקה ציין כי שיקול הפגיעה בתעסוקה הוא שיקול אחד מבין מכלול שיקולים, ואף אם אין ביכולתו של נאשם 5 להצביע על נזק קונקרטי, הרי שנוכח גילו הצעיר ויתר הנתונים, אין לראות בכך נתון מכריע; (ד) התרשמות שירות המבחן מתפקודם הנורמטיבי של הנאשמים ומהיותם של האירועים המתוארים בכתב האישום ככאלה שאינם משקפים את אורחות חייהם, והמשקל שיש להעניק להמלצת שירות המבחן.

8. בהתייחס לטענת האכיפה הבררנית, ציינה התובעת כי קיים שוני בין מעשיהם של הנאשמים, אשר פעלו בשליחותו ובהנחייתו של נאשם 1, ו"גייסו" לקוחות, לבין מעשיהם של "הלקוחות".

דיון והכרעה

9. הכרעה בסוגיית ההרשעה היא פרי איזון בין פגיעה שזו תסב לנאשם, לבין חומרת העבירות שביצע. נדרש להציג חשש ממשי כי הרשעה בפלילים תחבל בסיכויי שיקומו של הנאשם ובחזרתו לדרך הישר. הכלל המקובל בשיטתנו הוא כי מבצע עבירה יורשע בדין, ואילו הימנעות מהרשעה הינה בגדר החריג שבחריגים.

ראה לדוגמא עמדת בית המשפט העליון בע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון (23.7.2009), שם נקבע כי: "הימנעות מהרשעה שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם שוכנע בית-המשפט כי הפגיעה הקשה שתיגרם לנאשם בעטיה של הרשעה, אינה שקולה כלל ועיקר לתועלת הציבורית המעטה שזו תניב".

באשר לעוצמת הנזק שייגרם לנאשם היה ויורשע, נקבע כי יש להתייחס לנזק המוחשי-קונקרטי העלול להיגרם לנאשם, ואין להידרש לאפשרויות תיאורטיות, לפיהן עלול להיגרם לו נזק כלשהו בעתיד, שכן קבלת גישה זו, תחייב את בית המשפט להידרש לתרחישים תיאורטיים, שאין לדעת אם יתממשו בעתיד, ולא ברור כלל עד כמה תהיה להרשעה בדין השפעה על התכנותם של אותם תרחישים - ראה רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל (1.1.2013).

10. ומן הכלל אל הפרט: בחנתי את שלל טיעוניהם של הסנגורים ואין בידי לקבל את הטענה כי במקרה דנן גובר האינטרס השיקומי על האינטרס הציבורי באופן המצדיק הימנעות מהרשעת הנאשמים.

להלן יפורטו הנימוקים למסקנתי.

11. בכל הנוגע לחומרת המעשים, וכפי שפורט לעיל, מעשיהם של הנאשמים בוצעו כחלק מפעילות חבורה עבריינית, ואף אם בסופו של יום, נמחקה מכתב האישום עבירת קשירת הקשר, הרי שעל פי עובדות כתב האישום המתוקן, פעלו נאשמים 4 ו-5 ביוזמתו, ובהתאם להוראותיו של נאשם 1, שהוא עבריין מורשע אשר ריצה מספר רב של מאסרים. יודגש - כל אחד מהנאשמים פעל באופן שתואר לעיל, בשני מועדים שונים, כך שאני מתקשה לראות בהתנהלותם כסוג של מעידה נקודתית. גם המעשים עצמם לא היו כאלה הנעשים ב"טעות של רגע" – הן גיוס הלקוחות, הן הובלתם לתחנת דלק פלונית, והן הובלתם בשלב מאוחר יותר לתחנת דלק אחרת, הינן פעולות הנמשכות זמן, כאשר בשום שלב לא הפסיקו הנאשמים מיוזמתם את מעורבותם בפעילות החבורה.

אסכם האמור לעיל ואומר כי אף אם ברור שחלקם של הנאשמים במסכת המרמה אינו החלק העיקרי, דומני כי חלקם משמעותי דיו על מנת לדחוק את אותם שיקולים שיקומיים בהיבט של אי הרשעתם, בוודאי כאשר אין המדובר בשיקולים בעלי עוצמה גבוהה, כפי שיפורט בהמשך.

12. בכל הנוגע לנטילת האחריות של הנאשמים - עיון בתסקירי שירות המבחן מלמד כי נטילת האחריות של הנאשמים רחוקה מלהיות מלאה ורחוקה מלהיות כזו המלמדת על הפנמה אמיתית של חומרת המעשים. כך נאשם 4 אשר מסר לקצינת המבחן גרסה שונה לחלוטין מזו בה הודה בבית המשפט (לדבריו, הגיע לתחנת הדלק "ברשלנות" מאחר וסבר כי ההזמנה קשורה לעבודתו במוסך ולתיקון מכוניות), וכך נאשם 5 אשר מסר שלל הסברים למעשיו, חלקם מיתממים עד כדי גיחוך. דומני כי באותם מקרים בהם בית המשפט מחליט לנקוט בצעד כה חריג ולהימנע מהרשעה, ראוי כי נטילת אחריות מלאה וכנה תעמוד ביסוד ההחלטה, ולא כזו אשר אפיינה את התנהלות הנאשמים מול שירת המבחן.

13. היעדרו של נזק קונקרטי - סבורני כי לא ניתן להצביע על נזק קונקרטי שייגרם לנאשמים היה ויורשעו בדין. טענתו של נאשם 4 כי ברצונו לעבור בעתיד קורס בוחני רכב לא נתמכה בפעולות אקטיביות כלשהן שביצע עובר להליך המשפטי (כגון רישום לקורס), כך שהטענה היא בגדר תרחיש תיאורטי, שאין לדעת אם יתממש בעתיד, וקיים קושי להידרש אליה (וראה פסק הדין בעניין פריגין שאוזכר לעיל). בעניינו של נאשם 5 לא הצביע שירות המבחן על נזק קונקרטי כלשהו, ולו פוטנציאלי.

14. משקל המלצת שירות המבחן - נראה כי המלצת שירות המבחן נתנה משקל מוגבר להיותם של הנאשמים צעירים, ללא הרשעות קודמות, אלא ששיקולים אלה הם רק חלק מהשיקולים הרלוונטיים, וכפי שפורט לעיל, קיימים נתונים רלוונטים אחרים אשר אינם תומכים במסקנת שירות המבחן. קיים אף פער מסוים בין התרשמות שירות המבחן מנטילת האחריות של הנאשמים ומהיעדר אופק טיפולי, לבין השורה התחתונה של התסקירים. יש אף לזכור כי בית המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן, ששיקוליו אינם זהים, בהכרח, לשיקולי בית המשפט, שהם רחבים ומקיפים יותר. נפסק, לא אחת, כי על בית המשפט היושב על המדוכה לתת דעתו לשיקולים הכוללים של ההליך הפלילי, וביניהם לעניינים ששירות המבחן אינו מופקד עליהם.

15. טענת ההגנה לאכיפה בררנית – בחנתי את טענת ההגנה ולא מצאתי כי יש בה כדי לשנות ממסקנתי בדבר הרשעת הנאשמים. לא אאריך היכן שניתן לקצר, ואציין כי החלוקה שביצעה הפרקליטות בין "לקוחות" לבין "מגייסים" היא חלוקה לגיטימית וסבירה, בוודאי כאשר ניתן להצביע על קו גבול ברור בין שתי הקבוצות, והוא - הפעילות בשליחותו של נאשם 1. במילים אחרות, גם אם חלק מהלקוחות תדלקו מספר פעמים, או הודיעו לחבריהם או לבני משפחתם על האפשרות לתדלק בזול, אין המדובר בפעולה שעשו כחלק מאותה תוכנית שהגה נאשם 1, וזאת בניגוד לנאשמים 4 ו-5 שפעלו בשליחותו ובהתאם להנחיותיו. קיים שוני משמעותי בין אדם אשר מגלה את אוזנו של חברו כי בתחנת דלק מסויימת "ניתן לתדלק בחצי מחיר", לבין אדם הפועל בשליחותו של הוגה תוכנית המרמה ומאתר "לקוחות", אותם הוא מוביל בשני מועדים שונים לתחנות הדלק בהן ממתינים נאשמים 1 ו-2. באשר לאותו אנאבלסי, הרי שמדובר ברופא שהעניק טיפול רפואי לנאשם 1, והסכים לתדלק "בחצי מחיר" לאחר שנאשם 1 הודיע לו כי אינו יכול לשלם עבור הטיפול והציע כי התשלום יבוצע באמצעות תדלוקים מוזלים. מניעיו של אותו אנאבלסי שונים מאותם מניעים שעמדו בלב פעולות הנאשמים, ועיון בהודעתו מלמד כי רק בתדלוק האחרון החל לחשוד כי התדלוק המוזל אינו אלא תוצאה של גניבה. המבחן שנקבע בפרשת בורוביץ (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6), 776, עמ' 807-808) ובפסקי הדין שבאו בעקבותיו הוא מבחן ערכי, המבקש לבדוק האם העמדתו לדין של פלוני עולה כדי אכיפה בררנית הפוגעת בשוויון, במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא (ראה בעניין זה אף בג"ץ 6396/96 זקין ואח' נ' ראש עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3),289). כנלמד מהאמור לעיל, אין דומה עניינם של "המגייסים" מעניינם של "הלקוחות", ומכאן שאין עסקינן במצב של אכיפה בררנית הפוגעת בשוויון.

16. על יסוד כלל הנימוקים שפורטו, לא מצאתי כי עניינם של הנאשמים נופל בגדרו של החריג, ויש אפוא לפעול בהתאם לכלל, לפיו מבצע עבירה יורשע בדין.

לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות הבאות:

נאשם 4: נסיון לסיוע לקבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 415 רישא יחד עם סעיפים 25 ו-31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

נאשם 5: סיוע לקבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 415 רישא יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

17. באשר לעונש - לא הייתה מחלוקת כי היה והנאשמים יורשעו בדין, ניתן יהיה להסתפק בעונש של מאסר על תנאי וקנס, אשר נותן ביטוי לחלקם בפרשה, אך גם לכל אותם שיקולים העומדים לזכותם, ובראשם – גילם הצעיר, הודאתם אשר הובילה לחסכון בזמן ציבורי, והיעדר הרשעות קודמות.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר, אולם מי מהנאשמים לא יישא עונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום, עבירה שאחד מיסודותיה מרמה או תחבולה.

קנס בסך 1,500 ₪ אשר ישולם עד ולא יאוחר מיום 1.4.13, או 15 ימי מאסר תמורתו.

ניתן צו כללי למוצגים לשיקול דעת קצין משטרה ו/או התביעה.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, 3 פברואר 2013, במעמד הצדדים.