15 נובמבר 2015

1. זהו פס"ד בתביעת התובע להכרזה על בטלות כתב התחייבות שחתם לנתבעת, ערב קבלתו כמתמחה במשטרה (לקראת קבלת תואר עו"ד), ולקבלת פיצויים שונים בגין עבודתו והפסקת עבודתו בנתבעת (כולל תביעה בגין לשון הרע ופיצוי לא ממוני).
2. במהלך הדיונים השתתף נציג ציבור מר אליהו מחלב (נציג עובדים) בדיונים, אלא שהוא פרש לפני למעלה מחצי שנה והיה מנוע מלחתום על פס"ד. נציג ציבור נוסף שהוזמן – לא הופיע לדיונים. בית הדין ביקש לברר האם הצדדים מסכימים כי יינתן פס"ד בדן יחיד. ב"כ התובע הודיע כי מבקש מותב, ועל כן פסה"ד נחתם על ידי שני נציגי ציבור אחרים, אף שלא השתתפו בדיונים, על סמך החומר שבתיק.
3. להלן העובדות הרלבנטיות לתביעה זו:

א. התובע התגייס למשטרה ביום 4/11/98.

ב. ביום 12/7/05 סיים התובע קורס קצינים וביום 17/12/06 שובץ כקצין חקירות.

ג. באוקטובר 2007 הודיע ראש אגף משאבי אנוש על מסלול התמחות במשפטים לקצינים מצטיינים.

ד. ביום 24/12/07 אותר התובע יחד עם קצינים נוספים כקצין פוטנציאלי במסלול זה.

ה. ביום 8/2/09 חתם התובע על התחייבות שצורף נספח ג' לכתב ההגנה (להלן: כתב ההתחייבות) אשר היווה תנאי להצטרפותו למסלול. לפי כתב ההתחייבות, התחייב התובע, בין היתר, כי במידה ולא ישלים את תקופת ההתקשרות של 7 שנים, הוא יחויב לשלם את גובה הכספים שיחושבו לפי נוסחה שעיקרה ההפרש שבין השכר ששולם לו במהלך ההתמחות, כקצין, לבין שכר מתמחה בשירות המדינה, במכפלת מספר החודשים שנותרו עד לסיום 7 שנים.

ו. ביום 15/3/09 החל התובע את התמחותו ביחידת התביעות.

ז. ביום 3/5/10 סיים התובע את התמחותו וחזר לתפקידו כקצין חקירות.

ח. התובע ביקש ראיון עם ראש אגף משאבי אנוש במשטרה. בקשתו זו סורבה. תחת זאת ביום 17/10/10 נערך ראיון של התובע עם מפקד מרחב ציון (שצורף כנספח 6 לתצהיר נצ"מ כץ), על רקע רצונו להשתבץ כעורך דין ביחידת התביעות במשטרה.

ט. ביום 12/12/10 הודיע התובע על התפטרותו, וזו נכנסה לתוקף ביום 1/2/11.

יא. בעקבות התפטרותו של התובע, כתב עוזר המפכ"ל (דאז), מכתב ביום 10/2/11 שצורף כנספח ת/8 לתביעה, ובו נכתב בין היתר, כי המפכ"ל רואה בחומרה את חזרתו מהתחייבותו וכי התובע לא יוכל לחזור להשתלב במשטרה בעתיד.

יב. ביום 1/3/11 קיבל התובע פיצויי פיטורים מתוכם קוזז סך של 77,940 ₪, אשר על פי תחשיב הנתבעת היה מקום לקזזם לאור הפרת ההתחייבות.

3. הסעדים שנתבעו:

א. התובע מבקש להכריז על פסלות כתב ההתחייבות וקביעת שיעור הפיצוי
הראוי והמידתי ביחס לתקופת עבודתו כמתמחה. בנוסף מבקש לקבוע כי
הקיזוז פסול ומהווה עושק, וכי חיוב התובע בסכום כפי שנעשה מנוגד לדין. עוד
מבקש התובע לקבוע כי השוואת שכרו של התובע לשכרו של מתמחה אחר במגזר
ציבורי נעשה שלא כדין, וכי יש להשוות שכרו או למתמחה במשטרה או למתמחה
בצה"ל ,תוך שהיה על הנתבעת לקחת בחשבון את התוספות הפרסונאליות שנוכו
ממנו, וכי על הנתבעת לבצע השבה בתוספת פיצויי הלנת שכר ו/או
פיצויי הלנת פיצויי פיטורים או בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

ב. תביעה ללשון הרע:
לטענת התובע, יש לקבוע כי מכתבו של עוזר המפכ"ל מהווה עבירה לפי
חוק איסור לשון הרע ויש להורות על הוצאתו מכל רשומה אפשרית בפרט
של המשטרה ולהורות על פיצוי בגובה 80,000 ₪.

ג. סעד נוסף הנתבע על ידי התובע: קבלת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך
50,000 ₪ בגין התנהלות הנתבעת.

4. המחלוקות בתיק, כפי שגובשו בדיון המוקדם:

א. מה סכום פיצויי הפיטורים ששולמו לתובע (ומה הרלבנטיות של פלוגתא זו).

ב. האם יש מקום להורות על בטלות כתב ההתחייבות עליו חתם התובע וככל שכן,
מכוח מה.

ג. האם זכאי התובע להשבה מלאה או חלקית של הסכומים בהם חויב על פי כתב
ההתחייבות.

ד. האם יש במכתב עוזר המפכ"ל משום פרסום לשון הרע וכפועל יוצא, האם זכאי התובע לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

ה. האם זכאי התובע כי הנתבעת תמשוך את מכתב עוזר המפכ"ל ותגנוז אותו.

ו. האם זכאי התובע לפיצוי בגין נזק לא ממוני כטענתו. ככל שכן, מכוח מה ובאיזה שיעור.

5. העדים וניהול ההליך:

1. מטעם התובע הוגשו תצהירים מטעמו ומטעם שני עו"ד שעשו התמחותם במשטרה: עו"ד שי טובים ועו"ד קובי פלומו, ונחקרו על תצהיריהם , וכן מר איתן כהן,

מי ששימש כראש יחידת התביעות של מחוז ירושלים בזמן התמחות של התובע (אשר העיד ברשות בית הדין ללא הגשת תצהיר מטעמו).

1. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' כרמלה כץ, ראש מחלקת כוח אדם בנתבעת וכן הוגשה תעודת עובד ציבור מאת הגב' חמוטל בן דור, סגנית הממונה על השכר במשרד האוצר.
   

6. עיקר טענות התובע:

1. ההסכם שנערך עם התובע אינו מידתי ואינו סביר. אם ניקח את הסכום שנוכה ממנו בסופו של דבר עקב כך שלא השלים 7 שנות עבודה – הרי שלמעשה עבד כל התמחותו בחינם. ההתחייבות עליה נאלץ לחתום כתנאי להתמחותו מנוגדת לדין, ומהווה פגיעה בחופש העיסוק שלו, כאשר 7 שנים של עבודה בתחום אינן פרופורציונאליות לשנה אחת של התמחות.
2. נוהל אמ"ש קובע כי התחייבות לשירות תמורת הכשרה אינו עולה על 4 שנים, בעוד שבעניינו ההתחייבות עמדה על 7 שנים.
3. כל קיזוז שאינו לוקח בחשבון את התוספות הפרסונאליות (כגון רכיבים אישיים להם זכאי התובע מכוח הסכמי עבודה; הקפאת שכר; תוספות אישיות; גמולי השתלמות; דרגה; תוספת משפטנים) חוטא לאמת ויוצר פער בלתי מוצדק ובלתי הגון בין שכרו של התובע בתקופת ההתמחות לשכר 'מתמחה' כפי שנקבע ע"י המדינה.
4. מכתבו של עוזר המפכ"ל מיום 10.02.11 - מהווה פגיעה בלתי מאוזנת בשמו הטוב של התובע לאחר 13 שנים של תרומה; הינו פוגעני ופסול, ולפיכך יש להורות על הוצאתו מכל רשומה של משטרת ישראל ולהורות על פיצוי בעילה של לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע.
5. התובע אף זכאי לפיצוי בגין נזק ללא ממוני בסך 50,000 ₪ לאור התנהלות המשטרה החתמתו על כתב ההתחייבות, קיזוז זכויותיו באופן חד צדדי, העדר שימוע, הימנעות הדרגים המוסמכים מלהיפגש עמו הוצאת המכתב המשמיץ של עוזר המפכ"ל, קיזוז זכויותיו תוך מעשה עושק ופעולה באופן חד צדדי.
6. בכתב ההתחייבות עשתה הנתבעת למעשה שימוש במונח "שכר מתמחה במדינה", שהוא מונח מטעה, בזמן שהיה עליה להשוות או תנאי שכרו של התובע לשכר שמשולם בצבא ו/או לשכר מתמחה בשורותיה (כפי שהיא שילמה למתמחים בעבר); ׁׁ או למתמחה אצל עו"ד פרטי במשרדים גדולים. בנוסף, ומעבר לכך ש"שכר מתמחה" במדינה הוא שכר נמוך, "הפשיטה" הנתבעת שכר זה מכל התוספות האישיות שמלוות את התובע באופן אישי במשך שנים מכוח הסכמים במשטרה בזכות ולא בחסד, בשל עברו האיש^ בשרות המשטרה. כיוון שהתובע שימש כתובע משטרתי במינוי המפכ"ל, היה זכאי לתוספות שונות כגון: תוספת הסכמי שכר, תוספת הופעה בבית משפט, תוספת בגין בוגר תואר במשפטים, תוספת קצונה וגמול השתלמות - תוספות שלמעשה נלקחו ממנו (ושהיו אמורות להיות חלק משכרו, לו היה מקבל שכר של מתמחה "רגיל" בשירות המדינה). בנוסף היה על הנתבעת לבצע סימולציית שכר וגם ראיון בו יבהירו ויפרטו בכתב את התנאים לגבי השכר, באופן שלא יעמוד בסופו של דבר מול שוקת שבורה עם שכר זעום כמתמחה.
7. הנתבעת קיזזה סכום כסף גדול משכרו בשל הפסקת עבודתו לפני תום 7 השנים בחוסר שקיפות ומבלי שצירפה פירוט לאופן בו ביצעה את הקיזוז.
8. הנתבעת הפרה את חובת הגילוי ותום הלב בהליך המו"מ לקראת כריתת החוזה עם התובע. כתב ההתחייבות והנספח לו, לא עומדים בדרישת גמירות הדעת והמסויימות בדיני חוזים - בכריתת חוזה.
9. בכל מקרה, ולו היה יודע מה המשמעות האמיתית של חתימתו על ההתחייבות היה מבקש לקבל 'שכר מתמחה' ולא שכר קצין, ובכך לקבל את הפריבילגיה לנהל את כספו כפי שרוצה, ולהישאר בשירות בהתאם למה שמקובל עליו, ללא קנסות ועונשים.
10. על פי הפסיקה (תע"א 6521/07 רב פקד גדי וינר – מדינת ישראל) הפחתת שכרו של שוטר מצריכה החלטה מתאימה של ועדת המעקב. אחרת, דין ההחלטות להתבטל, כיוון שניתנו בחוסר סמכות. עוד נאמר כי על פי הפסיקה, על המידתיות והסבירות להיבחן לפי כל נסיבות ולפי טיב ההכשרה ועלותה והתועלת הכלכלית שעשויה לצמוח ממנה. טווח הזמן בו עשויה היא לצמוח והיקף המחיר הנדרש בהתאם מהעובד.
11. נטל הנחת התשתית לצורך תיחום גידרה של הסבירות והמידתיות מוטלת על המעסיקה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. זאת במיוחד לאור הטענה כי לא ברור כיצד הגיעה לחובת שירות של 7 שנים; לא הוכח מה עלות ההכשרה של התובע, ואף לא הוכחה סבירות או מידתיות בין השניים.
12. עוולת לשון הרע :
    מכתב עוזר המנכ"ל נכתב בסגנון התנסחות פוגעני ומקומם ומשפיל שעולה כדי לשון הרע, מה גם שהתיק האישי היה פתוח לכל אנשי אגף משאבי אנוש.

7. עיקר טענות הנתבעת:

1. התובע , שהיה קצין מצטיין ובעל השכלה משפטית, ידע היטב לאן נכנס ומה היקף התחייבויותיו, במידה והיה לו ספק יכול היה לשאול.
2. הטענה שלו היום היא טענה בכדאיות ההסכם ולפי החוק והפסיקה אין לקבלה.
3. כתב ההתחייבות הוגן וראוי וצודק, ונחתם בהסכמתו של התובע, אשר היה מודע לכתוב בו, ובוודאי כמשפטן. הצדדים קיבלו עליהם נוסחה מוסכמת למקרה של הפרת התחייבות, זאת לאור השקעת הנתבעת במסלול ומדובר במנגנון בעל יחס סביר, ואין לבית הדין להתערב בשיקול זה.
4. הובהר לתובע היטב, בטרם החתימה, כי הנחת יסוד למסלול היא כי "לימודי משפטים והתמחות בעריכת דין מהווים ערך מוסף לעבודת מערך החקירות".
5. מדובר בהטבה ייחודית, שניתנה לתובע במסלול בו בחר, שכן קצין משטרה מצטיין אשר מתמחה ביחידת תביעות ישתכר עפ"י דרגתו, מדורג בדירוג משפטנים וזוכה בתוספת הופעה למשפטנים כנגזרת מתפקידו, בעוד שמתמחה במגזר הציבורי מזוכה בשכר נמוך לעין שיעור - כ-3,500 ₪.

ו. יתרה מכך, מדובר בהטבה מובהקת שכן ככלל ביצוע התמחות במשטרה במהלך השירות, לא הייתה אפשרית באותה עת, ואף לא ניתן היה לצאת לחל"ת עקב כך. זאת ועוד, קצין משטרה אשר נכלל בתוכנית, ומבצע התמחות משתכר בתקופת ההתמחות על פי שכרו ערב ההתמחות, בעוד שמתמחה במגזר הציבורי זוכה לשכר נמוך לאין שיעור. ויודגש, באותה עת, קצין משטרה שהיה מעוניין לבצע התמחות שלא במסגרת התוכנית, נאלץ להתפטר משירותו במשטרה ולבצע התמחות במגזר הפרטי או הציבורי באופן עצמאי, על המשמעויות המקצועיות והכלכליות שבדבר"

ז. פיצויי הפיטורים שולמו לתובע (כולל בגין שנת ההתמחות), שולמו לפנים משורת הדין (כיוון שהתפטר ולא פוטר), כך שהקיזוז שנעשה לו נעשה לאחר שלקחו בחשבון את הפיצויים (אף שלא היו חייבים לעשות כן, לאור התפטרותו).

ח. לאור הפרת החוזה, התובע הוא זה שחב בפיצויים לפי חוק החוזים תרופות (פיצויים בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

ט. השוואת שכר מתמחה לזה של חייל צה"ל לא במקומה, כיוון שמדובר בשירות חובה, עם מסלולים וכללים ותכניות השונים בתכלית מהשירות במשטרה - שאינו חובה -ונקבעים בהתאם לנתונים שונים.

י. התובע קובל על תחשיב המשטרה, אך לא הגיש תחשיב נגדי שיבסס את טענותיו, דבר שאף יוצר מחסום בפני הנתבעת להגיב באופן נקודתי, ענייני ומדוקדק לטענתו.

יא. לגבי טענת הסימולציה - זוהי הרחבת חזית אסורה. לגופו של עניין נטען כי הסימולציה לא אמורה כלל לעבור לידי הנבחן אלא לידי קצין אמ"ש מחוזיים/ אגפיים כחלק מההיערכות לצורך בחינת השוטרים המתאימים למסלול ההתמחות.

יב. לגבי לשון הרע -

• 1. התובע לא הוכיח את הרכיבים כדי לקבל את טענת לשון הרע.
  2. לא מדובר במכתב אשר פרסומו עלול לבזות או להשפיל. העובדות שהוא הפר את ההתחייבות אינן שנויות במחלוקת.
  3. המכתב מדויק ונכון. לפיכך מותר בפרסום לפי סעיף 13(9).
  4. זכותה של הנתבעת להחליט שבעתיד לא יוחזר התובע לעבוד שם לאור חומרת מעשיו.
  5. קיימת לנתבעת הגנה מכוח סע' 15(2) (וגם 15(3) וגם 15(4)+ 15(7)), לעניין הגנת תום הלב. ולהיפך: הייתה חובה חוקית מוסרית ומנהלית להודיע על התובע על חומרת מעשיו ועל ההשלכות.
  6. לחילופין, עומד לנתבעת החריג של ס' 14 לחוק איסור לשעון הרע, בדבר "אמת דיברתי".

8. דיון והכרעה:

א. מההודעה שצורפה כנספח א' לתצהיר נצ"מ כץ , עולה, כי בחודש אוקטובר 2007 יצאה הודעה מטעם ראש אגף משאבי אנוש על מסלול התמחות במשפטים לקצינים מצטיינים במשטרת ישראל , במטרה לטייב את מערך הקצונה במחלקת החקירות במשטרה , תוך הענקת תנאים טובים למתמחים בשירות המשטרה . ואכן, (וכפי שנכתב בסיכומי ב"כ התובע), המשטרה היא זו שאיתרה את התובע, כקצין מצטיין שלמד משפטים, והיא זו שפנתה אליו והציעה לו להשתתף בתוכנית התמחות – אך זאת לאחר ראיון, ולאחר חתימה על התחייבות, כפי שיפורט בהמשך.

עוד עולה מנספח א' לתצהיר נצ"מ כץ, כי הנחת היסוד בהודעת זו הייתה כי "לימודי משפטים והתמחות בעריכת דין מהווים ערך מוסף לעבודת מערך החקירות". פירושו של דבר – מתן תנאים מועדפים לקצין מצטיין שנבחר לשמש כמתמחה בתקופת ההתמחות, בצד ערך מוסף לעבודת מערך החקירות במשטרה לתקופה שישמש כעו"ד לאחר ההתמחות במשטרה, ובכפוף להתחייבות מצידו.

ב. כאמור, התובע, אותר כמתאים לתוכנית זו, ונבחר לשמש בה בהסכמתו (מבין מועמדים טובים נוספים). לפיכך, ועל מנת שיוכל להיכנס לתוכנית זו, נדרש לחתום על כתב התחייבות כתנאי להצטרפות לתוכנית זו.
וכך נאמר בכתב ההתחייבות (להלן: כתב ההתחייבות):
"1 ...
2.ידוע לי כי ההתמחות תוך תפקיד במשפטים היא הטבה המוענקת לקצינים מצטיינים, והמיועדים לשרות ארוך טווח במסלול פיקודי מקצועי בתחום החקירות.
3. ידוע לי כי עם סיום ההתמחות אדרש לשרת במשך שתי קדנציות לפחוץ (3-4 שנים) בתפקידי חקירות בהתאם לצרכי הארגון.
4....
5. א) ידוע לי כי אם לא אשלים את מלוא תקופת השירות לה התחייבתי כאמור, מכל סיבה שהיא, למעט האמור בסעיף 6 להלן, אחוייב להחזיר את החלק היחסי של ערך ההטבה שניתנה לי לפי הנוסחה שלהלן ואשר עיקריה הובהרו לי :
12 חודשים X ההפרש בין שכר הקצין לשכר המתמחה X ייתרת השירות לתשלום (חלקי 84 חודשים). הסכומים יוחזרו כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן מיום תשלומם ועד למועד הפרת התחייבותי האמורה.
ב) ידוע לי ואני מסכים לכך שהסכומים האמורים יקוזזו מכל תשלום עתידי אשר יגיע לי בעקבות השירות במשטרה, בכפוף להוראות כל דין, ולעניין ניכוי משכר עבודה, יש לראותם כחוב על פי התחייבותי בכתב כלפי משטרת ישראל, לפי סעיף 25 (א) (6) לחוק הגנת השכר התשי"ח- 1958."

ג. בסיכום הריאיון שנערך עם התובע , בטרם קבלתו כמתמחה (סיכום ראיון מיום 5/3/2009 - נספח ד' לכתב ההגנה) נרשמו הדברים הבאים:
"דברי המראיין:
1. בתאריך 11/2/09 הופעת בפני ועדה בראשות ר' אמ"ש אשר מצאה כי הינך ראוי להשתתף בתוכנית ההתמחות במשפטים במ"ד.
2. זומנת לראיון זה על מנת להודיעך כי עליך להתייצב בפני ר' יחידת תביעות ירושלים
3....
דברי המרואיין:
ברצוני לשאול 2 שאלות:
1. בנוסף לתפקידי אני בצוות מו"מ האם אני יכול להמשיך גם בתפקיד זה במהלך ההתמחות.
2. האם יש תוכנית מובנית להתמחות?
אני מודה על האמון שניתן בי ומבטיח לעשות את המיטב ולהפיק מהשנה הזאת את המירב.
תשובה:
1. במהלך ההתמחות עליך להתרכז רק בתפקיד זה ולכן יש להסדיר זאת מאחר ותשובץ להופעות בבתמ"ש
2. קיימת תוכנית מובנית המותאמת לכם בליווי מאמן.

סיכום ראיון: אני מאחל לך הצלחה בתקופת ההתמחות ובסיומה בבחינות לשכת עוה"ד (חתימת המראויין, חתימת המראיין)".

ד. כפי שנראה מהאמור לעיל, התובע רשאי היה במהלך הריאיון לשאול כל שאלה ולקבל תשובות, וכך אף עשה. ככל שסבר כי המושג "שכר מתמחה" אינו ברור (כפי שנטען בסיכומים), או ככל שסבר שתקופה של כ-7 שנות עבודה לאחר מכן הינה ארוכה מדי – יכול היה להעלות זאת בפני המראיין, שהרי, כפי שהעיד בעצמו – אף אחד לא הכריח אותו להצטרף לתוכנית זו (עמ' 8 שורות 24-25 לפרוטוקול).
בנוסף, לאור הרקורד של התובע כעובד ותיק, קצין מצטיין ובעל תואר במשפטים, לא ניתן לומר כי מדובר באדם שלא היה ער לזכויותיו, או שלא הבין את משמעות חתימתו. התובע ידע היטב במועד החתימה מהם תנאי הקבלה למסלול ההתמחות במשטרה, דהיינו, שיקבל שכר כפי שקיבל בטרם ההתמחות (ולא 'שכר מתמחה' לפי שכר מינימום כמקובל בשירות הציבורי), ומנגד , עליו להשלים תקופת עבודה מוסכמת במשטרה. עוד ידע בטרם חתם על כתב ההתחייבות כי אם לא ישלים את ייתרת תקופת השירות, יהא עליו להחזיר את ההטבה שניתנה לו בתקופת התמחותו, באופן יחסי לייתרת הזמן בה לא עבד, מתוך 7 השנים להם התחייב. יתרה מכך, גם אם לא הבין לאשורה את הנוסחה שנקבעה (כפי שהעיד בבית הדין), לא הייתה כל מניעה שישאל על כך בטרם החתימה. יצויין כי בראיון עם מפקד מחוז ירושלים (על רקע בקשת התובע להתפטר – נספח 8 לתצהיר נצ"מ כץ) נרשם מפי התובע כי : "מודה לממ"ז על התמיכה בהליך ההתמחות, כאשר יצאתי להתמחות ידעתי לקראת מה אני הולך. נהניתי מתפקיד תובע"... (ההדגשה לא במקור – י.ש).

ה. בחקירתו הנגדית מ - 27/2/15 נשאל התובע והשיב:
"... היה נוהל במשטרת ישראל, שבעקבותיו אותרו אנשים בעלי פוטנציאל להיכנס לתוכנית הזאת, שזה מס' של מרכיבים, במסגרת הנוהל הזה אותרתי ופנו אלי והציגו לי את הנוהל, ואחד הנספחים של הנוהל הזה מדובר בכתב ההתחייבות עליו חתמתי.

ש. האם זהו הנוהל שאני מציגה לך, נספח א' לכתב ההגנה?

ת. כן, אני מאשר.

ש. תעיין בסעיף 4 ב' לנוהל זה.

ת. (מעיין) (מקריא). ראיתי את הנוהל.
...

ש. התוכנית הוצעה לשוטרים שמעוניינים להמשיך ולשרת במשטרה כקציני חקירות משפטנים.

ת. זה לא נכון עובדתית. זה הטבה זה נכון. אני מסכים עם מה שכתוב בסעיף 2 לכתב ההתחייבות. הייתי גם לפני כן קצין חקירות משפטן. לפני ההתמחות הייתי קצין חקירות משפטן בבית שמש, ולאחר מכן בשל היותי משפטן בעל תואר משפטים יכולתי להשתבץ כקצין חקירות בכל תחנה, אבל זה לא מחייב להיות עו"ד.

ש. האם ביצוע ההתמחות במשטרה בשכר של כ 11,000 ₪, לא מדובר בהטבה?

ת. מדובר בהטבה.

...

ש. בתצהירך סעיף 12 כתבת שמועד החתימה לא ידעת במה מדובר שהיה כתוב את המילה מתמחה. תאשר לי שאף אחד לא אסר עליך לשאול שאלות בעניין שכר מתמחה לפני שחתמת?

ת. ראיתי את הנוהל, החתימה בוצעה ערב תחילת ההתמחות למעשה, כשבועיים וחצי אם אני לא טועה, חתמתי על כתב ההתחייבות לפני סמלת. אף אחד לא אסר עלי לשאול שאלות.

ש. אשר לי שלא הכריחו אותך להצטרף למסלול?

ת. מאשר.

ש. במסגרת לימודי המשפטים למדת גם דיני חוזים. ידעת שברגע שאתה חותם על כתב ההתחייבות אתה צריך לעמוד בתנאים?

ת. ברור.
...
ש. ת. נספח ו' לכתב ההגנה אני מאשר שזה היה הריאיון שלי. נאמר בפרוש וזה גם כתוב שהסכום עצמו מהווה הודעה חד צדדית, כלומר שאני לא מסכים לסכום הזה. אמרתי ככל שאני אהיה מחוייב בסכום כלשהו אני מבקש שיקזזו לי את זה מהפיצויים כי אין לי מאיפה לשלם את זה, אני גם אמרתי לאיתן כהן שלמשטרה מגיע פיצוי כי אני יודע שהפרתי חוזה, אף אחד לא מתכחש לזה. גם אחרי סיום ההתמחות אף אחד לא התפטר מהמשטרה, והנתבעת בעניין הזה אני חושב טועה. אני לא התכוונתי להתפטר בכלל".
בחקירתו החוזרת השיב כי:
" אני לא רק ביצעתי התמחות, אני אתן דוגמה, כל היחידה של התביעות נסעו ואני נשארתי לבד בערימה של תיקים בשבוע השלישי להתמחות שלי. לא היה ידוע לי בשלב החתימה על כתב ההתחייבות למה מתכוונת המשטרה כאשר היא מנסחת באותה נוסחה כפי שנוסחה. לא ידעתי שבסופו של דבר המשמעות של הדבר הזה זה 80,000 ₪. מה שיוצא ששנה שלמה עבדתי בחינם (ההדגשות לא במקור – י.ש).

ו. יצויין כי התובע אכן היה מתמחה ראוי ועשה את מלאכתו לשביעות רצון הממונים עליו. וכך העיד עליו מר איתן כהן, מי ששימש בעבר כממונה עליו וכיום כשופט בית המשפט המשמעתי של המשטרה:
"ש.ת. התובע קיבל תיקים כמו כל תובע אחר מבחינת הכמות.

ש.ת. התובע היה מתמחה ותובע יוצא מגדר הרגיל, ומטובי היחידה.

ש. במה בדיוק?

ת. כיוון שהוא בוגד יותר, היה לו ניסיון חיים, וגם יתרון גדול בגלל שעסק בחקירות במשטרה".

אלא שלמרות האמור לעיל, על פיו קיבל כמות עבודה זהה לאחרים, טען התובע בעדותו כי הוטלו עליו מטלות רבות מידי, וכי לא ציפה לכמות עבודה כה רבה כפי שהוטלה עליו, כמתמחה, וכן כי לא הבין את הנוסחה של הסנקציה של מי שחוזר בו מההתחייבות. אלא שדווקא דברים אלו מעוררים תמיהות לא מעטות: כבר בשבוע השלישי להתמחות סבר התובע, שהוא עובד מדי קשה, כפי שהעיד (כשבהערת אגב יצויין כי לא מן הנמנע כי גם במקומות אחרים מעמיסים על מתמחים עבודה רבה). אם כך – מדוע נשאר עד סוף ההתמחות? האם ייתכן כי השכר הגבוה שקיבל בהתמחות והתנאים הטובים (שאין חולק שקיבל) היוו פיצוי לעבודה הקשה שעבד? בכל מקרה, אין כל הסבר מדוע לא הודיע מיד כי מדובר בטעות וכי סבר שהתמחות במשטרה אמורה להיות קלה? ומדוע לא שאל על הנוסחה, אם לא הבין אותה?

ז. שאלות אלו ואחרות מלמדות שהתובע בחר להמשיך לעבוד למרות המטלות שניראו לו קשות, ואף שיכול היה לברר מלכתחילה מה המשמעות של הפרת ההסכם – לא עשה כן. גם טענת התובע (בסיכומים) כי לא הבין את המושג "שכר מתמחה", תמוהה, כשעל פניו נראה כי מילים אלו ברורות. ידוע הדבר כי יש שכר קבוע למתמחה בשירות הציבורי (כפי שגם העידה נצ"מ כץ - עמ' 30 לפרוטוקול, שורה 24), ולא משנה באיזה משרד הוא עובד. ההשוואה לשכר מתמחה במשרד פרטי גדול, אינה יכולה להתקבל, כיוון שמדובר בתנאי שכר שונים. בכל מקרה, התובע ידע היטב כי שכר מתמחה בשירות הציבורי אינו זהה לשכר של מתמחה במשרד פרי גדול של עו"ד. יתרה מכך, התובע ידע , כפי שגם העיד , כי במקום לקבל שכר מתמחה בשירות הציבורי, קיבל שכר של קצין, ושאם היה עובד בשירות המדינה כמתמחה "רגיל", זה היה השכר שהיה מקבל אף הוא. פרשנותו של התובע בדיעבד לעניין פירוש המונח "שכר מתמחה" ע"פ מגזר מסויים מתוך המגזר הפרטי, אינה יכולה להתקבל.

ח. כיום טוען התובע כי לו הבין במלואה את משמעות כתב ההתחייבות לגביו, היה בוחר במסלול של הליכה לחל"ת, אלא שטענה זו אינה יכולה להתקבל. ראשית התובע לא ביקש , לצאת לחל"ת, כפי שהעיד בעצמו (עמ' 8 שורה 3 לפרוטוקול), ולפיכך לא יכול היה לדעת אם תאושר לו, במידה ויבקש. שנית – כפי שהעידה העדה נצ"מ כץ – סביר היה שבקשתו זו – לו הייתה מוגשת – לא הייתה נענית, כי זו לא הייתה אופציה אפשרית באותה עת, ואז היה צריך לבחור בין ויתור על ההתמחות לבין עזיבת השירות במשטרה. לכן אמירה זו הינה תיאורית. וכך הצהירה נצ"מ כץ בתצהירה (סעיפים 6 ו-7):
"לציין כי מדובר בהטבה מובהקת שכן ככלל ביצוע התמחות במשטרה במהלך השירות לא הייתה אפשרית באותה עת ואף לא ניתן היה לצאת לחל"ת עקב כך. זאת ועוד, קצין משטרה אשר נכלל בתוכנית ומבצע התמחות משתכר בתקופת ההתמחות על פי שכרו ערב ההתמחות בעוד שמתמחה במגזר הציבורי זוכה לשכר נמוך לעין שיור.
ויודגש, באותה עת קצין משטרה שהיה מעוניין לבצע התמחות שלא במסגרת התוכנית נאלץ להתפטר משירותו במשטרה ולבצע התמחות במגזר הפרטי או הציבורי בו אופן עצמאי, על המשמעויות המקצועיות והכלכליות של הדבר" (ההדגשות לא במקור).דברים אלו לא נסתרו.
גם הטענה הסתמית כי אילו היה יודע שיהיה כבול 7 שנים להסכם היה מעדיף לקבל שכר מינימום כמתמחה בשירות הציבורי ולא לקבל שכר קצין – אף היא טענה שהועלתה בדיעבד. התובע ידע היטב במועד החתימה כי קיבל שכר קצין ובתמורה יעבוד (בשכר מלא) 7 שנים בשירות המשטרה. לו היה מבקש בזמן אמת ייתכן שבקשתו הייתה נשקלת. אלא שכאמור, התובע העדיף לעבוד בתנאי שכר מיטיבים ורק לאחר מכן לטעון לאי חוקיות ההתחייבות.

ט. האם התובע פעל מתוך טעות כאשר חתם על כתב ההתחייבות?
בסעיף 14 ו-15 לחוק החוזים מוגדר המונח "טעות" כטעות בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. לעניין זה נקבע בפסיקה לא אחת כי "טעות בכדאיות העסקה" כשלעצמה, אינה מצדיקה ביטולו של חוזה (ר' גם גבריאלה שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה), בעמ' 203 - 205).
כלל ידוע בפסיקה הינו כי "... חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות והיעדים, האינטרסים והתוכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו..." (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מט (2) 265, 311-312).
כפי שעולה מהאמור לעיל – לא ניתן לקבל כל טענה בדבר טעות שבדין או טעות שבעובדה מצד התובע, שהבין וידע היטב על מה חתם, ולא הייתה כל סיבה שלא ישאל שאלות לגבי נוסחת ההשבה, בטרם החתימה לו סבר שהדבר לא ברור דיו. נראה אפוא, שרק בדיעבד, לאחר שבחר להתמחות ולקבל את ההטבות הנובעות מכך (כשרק מספר מצומצם של קצינים התקבלו להתמחות במסגרת זו), החליט על אי כדאיות העיסקה מבחינתו. לכן על פניו, הטעות, כפי שמשתקפת מטענות התובע הינה למעשה טעות בכדאיות בעיסקה – טעות שאין בית הדין (כמו גם בתי המשפט הכללים), רואה בה כטעות מהווה הצדקה לביטול העיסקה. (ר' לעניין זה גם ע"א 2444/90 אברהם ארואסטי נ' שושנה קאשי, פ"ד מח (2) 513, שם סקר ארוכות התיאוריות המשפטיות הקיימות (בישראל ובמדינות אחרות) לעניין העילות לבטלות העיסקה, תוך הפניה למאמרו של פרופ' פרידמן (משפטים יב- תשמ"ב - , 329, 332), בעניין אי ביטול עיסקה בשל טעות בכדאיות העיסקה.

י. אולם מעבר לכך, גם אם נניח כי אין מדובר בטעות "בכדאיות" בלבד – תנאי יסודי לאפשרות הביטול מכוח סעיף 14 לחוק החוזים הוא ש"ניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה". בענייננו, התובע טען זאת באופן סתמי בלבד מבלי להציג כל תשתית התומכת בכך, כשבפועל כבר סיים את ההתמחות ואף חיכה לאחר סיום ההתמחות עד שהעלה טענות כנגד ההתחייבות שחתם עליה. ודוק: המידע המלא לא הוסתר ממנו ונכתב ב'רחל בתך הקטנה' בכתב ההתחייבות וההסכם.

לאור כל האמור - לא הוכח בפנינו שאילולא היה יודע נתון זה לא היה חותם.

יא. כאמור, בעוד שהנתבעת שמה דגש על ההבחנה בין טעות לכדאיות העסקה, התובע טוען בעיקר לחוסר חוקיות ההסכם וההתחייבות. התובע מבקש , אפוא, את התערבות בית הדין בשיקול הדעת של הנתבעת, תוך שהוא טוען כי מדובר על חוזה אחיד פסול או מקפח. התובע טוען לחוסר תום לב מצד הנתבעת, ולכך ששבע שנות עבודה (בשכר) תמורת שנת התמחות אחת – אינן פרופורציונאליות.

יב. לאחר שבחנו את ההסכם, ולאור העובדה שהתובע חתם עליו כאדם בוגר, וכמשפטן, לא מצאנו שמדובר בחוסר תום לב מבחינת הנתבעת: התובע היה מעוניין לעבוד כמתמחה במשטרה (ולא רק מבחינת השכר האטרקטיבי שהוצע לו, אלא גם מבחינת העניין), והמשטרה מצידה קבעה תנאים מסויימים: רצה – יכול היה לחתום ולעמוד בהתחייבות; לא רצה – יכול היה לעזוב את המשטרה או שלא לעשות התמחות, ולהמשיך בתפקידו הקודם. משהתובע בחר באופציה של התמחות במשטרה (שמהווה, אף לגרסתו, הטבה),חתם על התחייבות זו ואף עשה בפועל את ההתמחות - אינו יכול היום לטעון לאי חוקיות (טענה שהייתה יכולה להתברר, לו היה מעלה אותה בטרם תחילת ההתמחות). מכל מקום, איננו מקבלים את הטענה כי כתב ההתחייבות וההסכם אינם עומדים בדרישות גמירות הדעת והמסויימות בכריתת חוזה, כנטען. הנתבעת לא הסתירה ממנו מהו "שכר מתמחה", וכאמור – ניתנה לו הזדמנות לשאול כל שאלה.

יג. האם החוזה נוסח באופן מקפח, מבלי שניתנה לתובע הזדמנות נאותה לחלוק או לנהל מו"מ על האמור בו? האם נכונה טענתו כי אולץ לחותם על חוזה זה? כפי שייאמר בהמשך – גם בנקודה זו לא מצאנו ממש.
וכך אמר בית משפט העליון בע"א 2553/01 ארגון מגדלי הירקות, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 13.1.2005)

סעיף 25 לוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973) קובע כי "חוזה יפורש על פי אומד הדעת של הצדדים .
על אומר הדעת של הצדדים למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה קבילים הם. המעבר מהמקור הפנימי (הלשון) למקורות החיצוניים (הנסיבות) אינו מותנה בקיום תנאים מוקדמים. לא נדרשת בחינה מוקדמת אם הלשון ברורה אם לאו..."

עוד נפסק בבית משפט העליון בעניין פרשנות חוזה כי:

"על תכלית החוזה ניתן ללמוד מתוכו וממהות הסדריו ומבנהו, וכן ממקורות חיצוניים לו, כגון מהלך המשא והמתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם, הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו ומקורות אחרים שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו"

(ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' Israel british bank (London) , פ"ד מד(2), 265, בעמוד 276).

פרופ' גבריאלה שלו כותבת בספרה "דיני חוזים" דברים אלה:

"במידת האפשר יש לפרש ולהשלים חוזה על-פי כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים. מלאכת הפירוש נועדה לברר את כוונתם האמיתית של הצדדים לחוזה. התחקות אחר כוונה זו, תוך השתחררות מעול הפירוש המילולי, עולה בקנה אחד עם עקרון תום – הלב".

(ראו: ג' שלו, דיני חוזים, (תשס"ה), עמוד 412).

יד. יש לציין כי בסיכומים הועלו טענות שונות שלא הועלו קודם לכן , כמו הטענה לעניין חובת הנתבעת לעשות לו סימולציה בטרם החתימה על ההתחייבות או כי אולץ לחתום על כתב ההתחייבות, וכי עוד בטרם הודע לתובע אם בכלל התקבל להתמחות וכתנאי מקדים להופעתו בפני הוועדה אשר מחליטה אם התקבל – כבר נדרש לחתום על ההתחייבות. דבר זה, לא עולה, כאמור מתוך כתב התביעה ואף לא הוכח. הנכון הוא – כפי שהעידה נצ"מ כץ ואף כך עולה גם מעדותו של התובע כי היה מועמד עם המועמדים האחרים והוסבר לו שכתנאי לבחירתו (מבין מועמדים נוספים שאף הם היו פוטנציאליים לשמש כמתמחים במשטרה), יהיה עליו לחתום על כתב ההתחייבות וכך עשה. איש לא כפה עליו זאת – למרות האמור בסיכומים כאילו "נאלץ" לחתום על כתב ההתחייבות, ומכל מקום – טענה זו כלל לא הוכחה.

טו. כאמור , התובע התגייס למשטרה ביום 4/11/98, כשמספר שנים לאחר מכן, ב- 17/12/06 שובץ כקצין חקירות, וביום 8/2/09 חתם התובע על התחייבות. בעקבות התחייבות זו החל התובע את התמחותו ביחידת התביעות – החל מה-15/3/09 (כחמישה שבועות לאחר חתימתו), התמחות שסיים ב-3/5/10 (כשלושה חודשים לאחר החתימה על ההתחייבות), ולאחר מכן חזר לתפקידו כקצין חקירות. רק לאחר כל זאת העלה לראשונה טענות בדבר חוקיות ההתחייבות. יש לתמוה, אפוא, כי התובע העלה לראשונה את טענותיו כולל לעניין טעות בבחירת המסלול שהוצע לו, ולעצם החתימה על ההתחייבות, רק לאחר שסיים את ההתמחות, ולא לפני תחילת ההתמחות (או לכל המאוחר מיד בחודש הראשון כשהתבררה לו ה"טעות" כפי שהעיד). לעניין זה מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התובע בחר לנצל במלואה את ההטבה שניתנה לו כמי שנבחר למסלול התמחות במשטרה בשכר גבוה בהרבה משל מתמחה בשירות הציבורי, וכי היה ברור לו כי בצד ההתמחות במשטרה, יהא עליו למלא את חובתו שלו, ולגמל את המשטרה בכך שיעבוד עבורה (בשכר מלא ) בתקופה לה התחייב. אלא, שכאמור, התובע אך בחר להמתין עד לאחר סיום ההתמחות ורק אז העלה לראשונה טענות בדבר אי חוקיות ההסכם וההתחייבות.

טז. כאמור, העיד מטעם התובע מר איתן כהן, מי שהיה מאמן שלו בתקופת ההתמחות. עד זה הביע הערכה רבה על עבודתו המקצועית של התובע כמתמחה (דבר שאינו מוכחש), אך דברים רבים הרבלנטיים לתביעה זו לא היו ידועים לו מידע אישי. וכך העיד מר כהן (עמ' 17 משורה 17):
" ש. אשר לי שהתובע היה קצין חקירות והושאל ליחידתך לשנה, ובתום השנה היה אמור לשוב ליחידתו כקצין חקירות?
ת. זה נכון.

ש. כלומר היה ברור לך ולכולם שהעבודה ביחידת התביעות היא התמחות של
שנה?

ת. בהחלט.

ש. בתור מי שאחראי על יחידת התביעות אתה מכיר יותר את עבודתם של מתמחים אחרים בשירות המדינה?

ת. מכיר בהחלט.

ש. ידוע לך אם מתמחים אחרים מופיעים גם בבתי משפט ומנהלים תיקים?

ת. כן.

ש. ידוע לך אם שכרם גבוה משל מתמחים אחרים בשירות המדינה?

ת. אין לי מושג. מה שכן, השכר של המתמחים של המשטרה נקבע בהתאם לדרגתם במשטרה ואולי כאן השוני לגבי התמחות.

ש. ת. במשטרת ישראל השכר לא מותנה בתפוקה אלא בכישורים של האדם, ובוותק שלו.

ש. האם יש לך בקיאות בקביעת השכר, תוכל להגיד שקביעת השכר בהתמחות במשטרה נעשתה בהתאם לשיקולים לתת שכר כזה למתמחים במשטרה, האם מכוח הדין מחוייבת התה המשטרה לתת שכר כזה?

ת. אני לא חשב המשטרה, ואני לא איש שכר. למיטב ידיעתי השכר במשטרה נקבע לפי נתוניו האישיים של העובד במשטרה. אני גם לא יודע כמה אנשים מרווחים בתור ראש יחידה, כל אחד יש לו את הנתונים שלו.

ש. האם אתה מכיר או ראית את כתב ההתחייבות שעליו חתם התובע?

ת. לא, רק שמעתי עליו.

ש. אז אתה לא מכיר את ההסדר אליו התחייב התובע בכתב ההתחייבות?

ת. לא ראיתי את זה (ההדגשות לא במקור – י.ש).
עדות זו, אין בה כדי לשנות את האמור לעיל.

יז. עדים נוספים מטעם התובע היו עו"ד קובי פלומו ועו"ד שי טובים שאף הם עברו את מסלול ההתמחות. לדברי עו"ד פלומו , תוכנית ההתמחות לא הייתה ברורה אף לו, וכי הוא נדרש לחתום על כתב ההתחייבות מאחר שנאמר לו מפורשות כי אם לא יחתום על כתב ההתחייבות לא יוכל לצאת להתמחות. אלא, שאין בדברים אלו כדי לשנות את האמור לעיל, וגם עד זה, לו רצה, יכול היה לשאול על התנאים, וככל שלא היה מעוניין להיקלט בתוכנית זו – לא היה מחוייב לעשות כן והיה רשאי להמשיך בתפקידו הקודם. מכל מקום וכאמור, התוכנית כללה כאמור, הטבה משמעותית, ולא רק לעניין גובה השכר, כאשר שני הצדדים נהנים מתוכנית זו, ולפיכך, בצד הסכמת הנתבעת שההתמחות תיעשה במסגרת המשטרה, ובתנאי שכר משופרים, נדרש התובע (כמו גם מתמחים אחרים שעמדו בתנאים), לחתום על ההתחייבות. מי שמעוניין - רשאי היה לקבל את התוכנית כעיסקת חבילה ולחתום עליה – ומי שלא – יכול להמשיך בעבודתו הקודמת, או לעשות התמחות מחוץ למשטרה. ודוק: הנתבעת אינה טוענת כי היה מו"מ בין המתמחים הפוטנציאליים לבין הנתבעת. הייתה תוכנית שרק מי שהסכים לתנאיה התקבל. מכל מקום, אין בעדותו של עו"ד פלומו, ואף לא בעדותו של עו"ד שי בן טובים שעבר אף הוא את ההתמחות במשטרה – כדי ללמד שהתובע אולץ להיכנס לתוכנית זו, או כי לא ידע או הבין באילו תנאים עליו לעמוד.

יח. לעניין הסימולציה – ואף שגם לגבי עניין זה מדובר על פניו בהרחבת חזית - לא מצאנו שהייתה קיימת חובה על המשטרה לתת לתובע סימולציית שכר בטרם ההתמחות, ואין באי המצאת סימולציה כזו כדי לאיין את התחייבותו על פי כתב ההתחייבות. ייתרה מכך, לו היה מבקש בשלב זה – לא מן הנמנע שהיה מקבל סימולציה כזו, אלא שדרישה זו הועלתה, כאמור, אך בדיעבד, במסגרת הסיכומים ולא הוגשה כל בקשה מטעם התובע לעשות כן בטרם ההתמחות (ואף לא לאחריה). לכן גם בנקודה זו – אין לקבל את טענות התובע.

יט. האם לגופם של דברים נכונה טענת התובע בדבר חוסר פרופורציה בין תקופת ההתמחות להתחייבות להמשיך לעבוד במשטרה (בשכר מלא), באופן המצדיק התערבות של בית הדין?

לטענת התובע , על פי נוהלי המשטרה, קיימת אפשרות להתחייבות עד 4 שנים לעבוד תמורת "הכשרה", ואילו כאן נדרש לעבוד 7 שנים תמורת ההתמחות (שהיא מעין הכשרה), דבר שאינו סביר ואינו מידתי. מנגד, טוענת הנתבעת כי הנהלים שצוטטו לעניין מי שעובר "הכשרה" במשטרה, כלל אינם רלבנטיים, והם אינם חלים על עבודה כמתמחים, לגביהם מדובר בהסדר אחר. סנ"ץ כץ הצהירה בעניין זה כי "ההכשרות עליהן מדובר בנוהל זה, מיועדות להכשיר את השוטר לביצוע תפקידו. התובע יכול היה להמשיך ולשרת כקצין חקירות, אף בלי שעבר התמחות, ותפקודו המקצועי לא היה נפגע מכך" . דהיינו, שבניגוד לשוטר המקבל הכשרה לצורך ביצוע תפקידו, לא היה התובע מחוייב לעבור "התמחות" וכיול היה להישאר בתפקידו הקודם ללא אותה "הכשרה" שלו כמתמחה. בכל מקרה נטען כי 7 שנים בתנאים שנקבעו בין הצדדים הינם מידתיים וסבירים, לאור העובדה שמתמחה שעובד במשטרה ולומד תחומים ספציפיים, בתנאים טובים יותר משל מתמחה שאינו עובד במשטרה – וכי על כך מוצדק שהמשטרה תבקש ממנו עבודה של 7 שנים כתמורה להשקעה שהשקיעה בו . בכל מקרה , ע"פ הנטען, אין זה המקרה בו בית הדין צריך להתערב בפרורגטיבה של המשטרה, לקבוע את התקופה המתאימה לקבלת תמורה (בשכר מלא) בגין ההתמחות אצלה.
על מנת לבדוק את טענות הצדדים נעיין תחילה ב"נוהל המשטרה".

כ. נוהל המשטרה-

התובע מפנה לנוהל מספר 03.02.10 שכותרתו: "התחייבות לשירות תמורת הכשרה "מתאריך 29.11.10.

סעיף 5(א)(1) לנוהל קובע כי :

משך התחייבות לשירות בגין הכשרה לא יעלה על 4 שנים (208 שבועות).

5(א)(2):

תקופת ההתחייבות לשירות בגין הכשרה תהיה על פי משך ההכשרה עליו הוחתם השוטר טרם יציאתו להכשרה גם אם ההכשרה הוארכה מסיבות שונות. (ההדגשות לא במקור – י.ש).

כא. וכך העידה נצ"מ כץ (עמ' 47 שורות 16-21):

"אנחנו לא רואים את ההתמחות כהכשרה. ולכן גם ההתמחות לא נכללת בנוהל הזה. יש נוהל התמחות נפרד. כללים להתמחות. זאת אומרת, הראייה של, ההשוואה בין התמחות להכשרה מבחינת המשטר היא לא נכונה. אלה שני דברים נפרדים...

אנחנו לא מתייחסים לזה אותו דבר. ההתמחות בפירוש נבנתה כמסלול מיוחד שאנחנו רואים בו הטבה רצינית מאוד לקצין. הטבה שהיא, נכון שהיא תורמת גם לשירות המשטרה, אבל היא תורמת גם לעתידו בכלל ואחרי כן..." (ההדגשות לא במקור – י.ש).

ואכן, מקובלת עלינו עמדה זו על פיה אין לגזור גזירה שווה מנוהל המשטרה לעניין "הכשרה" לבין מסלול ההתמחות הספציפי בו לקח התובע חלק, אשר נבנה כמסלול ייחודי, עם הטבות מיוחדות, ולא כהכשרה במובנה בנוהל המשטרה.

כב. יצויין כי בחקירה הנגדית של נצ"מ כץ (עמ' 43 לפרוטוקול) הוצג לעדה מסמך שכותרתו "סיכום דיון" מיום 13/8/07 בו נרשמה הצעה להתחייבות של 5 שנים. בתשובתה הסבירה כי היו מספר דיונים ומספר סיכומי דיונים שהתקיימו לעניין זה וכי בסופו של דבר הוחלט על 7 שנים, וזאת לאחר ש"היה צוות שבחן את הנושא והגיש את המלצותיו למפכ"ל וכך סוכם בסופו של דבר... במסגרת הצוות מתקיימים דיונים ובדיונים עולים כל מיני רעיונות והסיכום הזה זה סיכום של אחד מדיוני הצוות". בסופו של דבר, הוחלט, כאמור על תקופה ארוכה יותר של 7 שנים, משיקולים שונים, וזו ההחלטה שהוצבה בפני התובע. לכן החלטות בישיבות ביניים שלא התקבלו בסופו של דבר – לא הובאו בפני התובע, כמו גם בפני המתמחים האחרים.

כג. האם נכון היה לקבוע כי תקופת העבודה לאחר ההתמחות תהיה 7 שנים (ולא 4, כמקובל בהכשרות אחרות של המשטרה)? ראשית יצויין, כי על פניו לא חייבת להיות התאמה בין מי שעבר "הכשרה" לבין ההתמחות הספציפית בה מדובר, מה גם שהתמחות זו הייתה וולונטרית והיו בה הטבות ייחודיות שאינן חלק ממי שמקבל "הכשרה" במובנה הרגיל, בשונה מהכשרה שהינה חלק אינטגראלי מהשירות במשטרה. שנית, אי אפשר להתעלם מכך שהיה בתוכנית זו אליה צורף התובע משום הטבה משמעותית וכי לולא היה מצורף אליה, ייתכן והיה עליו לוותר על ההתמחות – או שהיה עוזב את המשטרה ומתמחה בכל מקום שהיה חפץ בו (ומטבע הדברים בתנאים אטרקטיביים פחות, ולא רק מבחינת השכר), או שהיה נשאר במשטרה, אך לא כמתמחה, מה שאין כן לגבי מי שמחוייב לעבור הכשרה כדי להשתלב בעבודה הרגילה שלו במשטרה. אכן, ייתכן שהיה מקום לשקול מחדש את השאלה האם 7 שנים זו תקופה ראויה , או שמא ארוכה מדי. אלא, שאין מקום שבית הדין יתערב (ובוודאי שלא בשלב זה, כאשר התובע כבר סיים את ההתמחות), ויקבע רטרואקטיבית כי התקופה ארוכה מידי, באופן שיאיין את התחייבותו. בית הדין לא נכנס לשיקול דעת הרשות המוסמכת, ועניין זה צריך להתברר, במשטרה עצמה. משבית הדין לא מתערב בשאלה זו של אורך התקופה שבגינה חוייב בהחזר (יחסי), אין בית הדין מתערב גם בגובה הפיצוי המוסכם, ואשר נובע משאלת אורך התקופה.

כד. האם יש בסיס לטענה כי היה על הנתבעת להשוות את תנאי ההתמחות לצה"ל?
גם בנקודה זו התשובה שלילית. שירות צבאי הינו שירות חובה אשר תנאיו שונים, ואילו כאן, מעבר לעובדה שמדובר בשירות שאיננו חובה, ההתמחות בשירות המשטרה הייתה בוודאי וולנטרית, והתובע התחייב במסמך ספציפי תמורת הטבות ספציפיות. לכן אין מקום להשוואה למתמחים בצה"ל עימם יש הסדרים אחרים.

כד. גם הטענה (שהועלתה לראשונה בתצהירים) שכמתמחה עשה עבודות נוספות מעבר למה שנהג לעשות לפני ההתמחות (ולכן לא היה מקום לקזז ממנו כל סכום שהוא – כי קיבלו תמורה של קצין ולא רק של מתמחה), אינה יכולה להתקבל. התובע עבד כמתמחה, על כל המשתמע מכך, ולולא היה קצין (ואף קצין מצטיין), ממילא לא יכול היה להיכנס לתוכנית זו. משמעות הדבר כי ב"עיסקת החבילה" עליה הסכימו הצדדים נלקחה בחשבון העובדה כי מדובר בקצין מצטיין (ממנו יש דרישות גבוהות), וכי התמורה שקיבל הייתה בהתאם. מכל מקום, כתב ההתחייבות לקח בחשבון את הרקורד של התובע, וגם את השכר הגבוה שקיבל.

כה. האם מדובר בסנקציה עונשית, כנטען על ידי התובע? גם בעניין זה לא ניתן לקבל את טענת התובע. קיימת כאן התנהלות של שני צדדים לחוזה, ובו יש סעיף למקרה של הפרת ההסכם: ככל שהנתבעת משיקוליה תוותר על המשך שירותו כאמור בהתחייבות – לא יהיה מחוייב התובע לכל החזר שהוא, וככל שהתובע יפר את ההסכם – יישלם על הפרת ההתחייבות כמצויין בנוסחה שבהתחייבות. אין מדובר בסנקציה עונשית, ומותר היה למדינה להתנות את הפרת ההסכם בהחזר יחסי של ייתרת התקופה אותה לא השלים. יתרה מכך, בחישוב גובה הסכום שעל התובע להשיב לנתבעת, יוצא שהתובע לא ניזוק מחובת ההשבה ברמה העונשית אלא אך משיב את הפער שקיבל ביחס לשכר הממוצע למתמחה (ראו הרחבה על אופן החישובים להלן בסעיף לב), וזאת על דעת שיאכוף במלואם את תנאי ההסכם, כפי שנקבעו על ידי המשטרה. באפשרותו של התובע היה להצטרף לתנאי ההסכם ולדחותם. התובע בחר לקבל על עצמו את המסגרת הפרטנית שהתווה החוזה ובתוך כך גם את השלכות הפרתו.

כו. טענה נוספת שנטענה הינה כי החלטת הנתבעת על שכר מתמחה במגזר הציבורי התקבלה בחוסר סמכות ודינה להתבטל, ע"פ טענה זו היה על הנתבעת (ע"פ החלטה מס' 33 משנת 1979), לפעול ע"פ עקרון השוויון בין שכר השוטרים במשטרת ישראל לבין חיילי הקבע המשרתים בצה"ל, ושע"פ הנטען – שכר המתמחים בשירות צה"ל גבוה בהרבה.
ע"פ הנתונים שהתובע סיפק, שכר מתמחה בצה"ל בדרגת סגן בדירוג המשפטנים עמד על 10,566 ₪ בשנת 2011. בעוד שמתמחים במגזר ציבורי 4,200 ₪.
לעניין זה העידה גב' כץ (פרוטוקול מיום 28.09.14, בפרט עמודים 47-48; עמ' 47 שורות 26-27 וכן עמ' 48 שורות 4-7), כי המשטרה ראתה אופק תעסוקתי כחוקר את מי שעובר את מסלול ההתמחות. כלומר, ההתמחות מבחינתם נועדה לשדרג את איכות החוקרים ולכן ראו בכך הטבה משמעותית, בנתינת 'קדנציה' במשטרה בלי פגיעה בגובה השכר.
וכלשונה (עמ' 47):
"משטרת ישראל אמרה: אם אני נותנת לאיש להתמחות אצלי? אני רוצה את הפירות שלי אצלי לפחות תקופה מסוימת. יש פה ראיה אחרת".
ובהמשך (עמ' 48):
"כל הבסיס בכלל לבניית מסלול ההתמחות הוא, וזה גם נאמר במסמך או.קיי? עכשיו אנחנו חושבים שאם קצין חקירות יתמחה ויהיה עו"ד? זה יתרום מאוד לתפקידו ולמשטרת ישראל בתפקידו כקצין חקירות. אנחנו חשבנו שהחקירות יהיו יותר טובות. זאת אומרת, הפירות הם בפירוש בתפקידו למשטרה".
מהאמור לעיל עולה כי תפקיד המתמחה במשטרה, באופן שהוצע לחוקרים מצטיינים במשטרה, אינו דומה לתפקיד אחר בצה"ל , והשכר שקיבל המתמחה עלה על שכר מתמחה מקביל בשירות הצבאי. לכן גם התמורה, מטבע הדברים – שונה. לעניין זה העיד כאמור, מר איתן כהן, אלא שהסביר שאינו יודע את הנתונים וכי אין לו מושג מהו שכרם של מתמחים בשירות המדינה, כיוון שאיננו חשב במשטרה ולא איש שכר. יחד עם זאת ציין כי בזמנו, כשעשה התמחות, היה מתמחה יחידי מסוגו, וכי על פניו תנאים שניתנו לו עצמו לפני 17 שנה לא אמורים להוות כלל הכרחי מכאן ולהבא לגבי כל מתמחה עתידי, ומותר למשטרה לקבוע תוכנית ספציפית מכאן ולהבא, גם אם בעבר היה מתמחה (כדוגמת איתן כהן בעצמו) שקיבל יותר ממה שהיה נהוג אז בשירות המדינה.

כז. הטענה כי בסופו של חשבון , יוצא כי לאור הפרת ההסכם כאילו עבד בהתמחות בחינם – אינה יכולה להתקבל, כיוון שהתובע היה צריך לחשוב על כך בטרם הפרת ההסכם , כשם שבכל חוזה שהופר יש סנקציה על הפרת ההסכם, ובית המשפט אינו נוטה להתערב בכך.

כח. כפי שנאמר לעיל, התובע ביקש ראיון עם ראש אגף משאבי אנוש , על מנת לבדוק אפשרות להשתבץ מחדש כעורך דין ביחידת התביעות במשטרה. בקשתו זו סורבה (ולא הייתה כל חובה מטעם ראש אגף כ"א לקבלו לראיון כזה), ותחת זאת התקבל לראיון עם מפקד מרחב ציון. בעקבות הריאיון פנה ראש יחידת התביעות במחוז ירושלים אל חטיבת התביעות וביקש סיוע בהעברת התובע ליחידת התביעות. כפי שעולה מנספח 7 לתצהיר נצ"מ כץ נרשם במכתב בעניינו של התובע, כדלקמן:
"הקצין מוכן לשאת בעלויות התמחותו שעומדות על סכום של למעלה מ-60,000 ₪ באם יועבר לשרת כתובע, שכן הוא מכיר בכך שיש בדברים הפרת התחייבותו והשלכות רוחביות".
התובע זומן לראיון אצל מפקד מחוז ירושלים, הודה, כאמור, על ההזדמנות שניתנה לו ואמר כי "כאשר יצאתי להתמחות ידעתי לקראת מה אני הולך מאוד נהניתי מתפקיד תובע". במסגרת הריאיון נאמר לו (נספח 8 לתצהיר נצ"מ כץ) כי:
"ייתכן ואם בעתיד יבשילו התנאים לאחר מילוי קדנציה מלאה ניתן יהיה לבחון לגופו של דבר ללא כל התחייבות לעתיד הדבר יכול להיבחן רק במועד השלמת קדנציה אחת לפחות".
התובע מצידו ציין כי:
"אני מציין בפני המראיין כי הסכום המדוייק נמסר לי לפני שבוע וחושב על פי נוסחה המצויה בהסכם עליו חתמתי בזמנו. נקיטת הסכום מהווה מבחינתי הודעה חד צדדית של הארגון לגבי גובה של החוב. מבקש לקזז סכום ההתחייבות מכספי הפיצויים שיעמדו לזכותי ביום שחרורי.
בסיכום הריאיון נרשם מפי המראיין כי:
"אתה תחוייב בסכום על פי ההתחייבות שחתמת. בנוסף אם קיים חוב אחר שמקורו אינו ידוע כעת, והדבר יובא בפניך על פי הכללים. התובע חתם בסוף הראיון על תוכנו".

כט. אלא שבפועל בחר התובע להתפטר. במכתב ההתפטרות (נספח 9 לתצהיר נצ"מ כץ) צויין כי :
"בשל היעדר אפיק מקצועי בשירות המשטרה בצער רב אני מודיע על התפטרותי" (ההדגשות לא במקור – י.ש). כפי שניתן לראות, במכתב ההתפטרות לא טען התובע דבר לעניין קיפוחו, חוסר תום לב כלפיו או טענות אחרות שנטענו על ידו בדיעבד, אלא רק בשל "היעדר אפיק מקצועי", וכי היה מודע למחיר שעליו לשלם בשל הפרת התחייבותו.

ל. רק לאחר שההתפטרות נכנסה לתוקף, על פי בקשתו, ולאחר שביקש לשנות את מסלול עבודתו במשטרה וסורב, טען לראשונה כי הוא מתנגד לניכוי הסכומים מכספי הפיצויים. אלא שכאמור – הדבר נעשה לאחר שאישר וידע היטב על הניכוי. טענתו בחקירתה הנגדית, כפי שצוטטה לעיל, (עמ' 9 רישא) כי לא התכוון להתפטר אינה יכולה להתקבל. מכל מקום ולאור כל האמור לעיל – התובע בסופו של דבר בחר מטעמיו שלו להתפטר. לפיכך היה על התובע להחזיר את הסכומים, ע"פ כתב ההתחייבות, כלשונו, ולא מצאנו כל פגם באופן חישוב הסכומים שקוזזו לו, וכי אכן מדובר בסכום כספי שהינו החלק היחסי של ערך ההטבה שניתנה לו.

לא. אופן חישוב ההחזרים:
לטענת התובע, הנכון היה שלא להוריד משכרו לצורך חישוב הקיזוז, את התוספות האישיות שלו, דהיינו – את כל אותן תוספות שהיו , ע"פ הנטען, מגיעות לו, בשל היותו קצין, ושהיו מגיעות לו בכל מקרה, גם אם היה עובד לפי משכורת של מתמחה "רגיל" בשירות המדינה.
בעניין זה נכתב בתעודת עובדת הציבור של גב' בן דור סגנית הממונה על השכר (הוגש לבית הדין ביום 14/2/13) כי "שכר מתמחה במשפטים במגזר הציבורי הינו שכר אחיד וקבוע והינו משולם בהתאם להסכמים קיבוציים"(סע' 1 לתע"צ).
ע"פ תעודת עובדת הציבור (שלא התבקשה חקירתה עליו, ולפיכך אף לא נסתרה), קיבל התובע במהלך ההתמחות שכר של קצין חקירות, בשיעור של 11,262 ש"ח, כששכר של מתמחה בשירות המדינה עמד בשנת 2009 על 4,179 ₪ והגיע ל- 4,241.3 ₪ בסיום תקופת ההתמחות (שזהו שכר אחיד לכל המתמחים בשירות המדינה).

לג. בבואנו לבדוק את טענות התובע כי לא היה מקום לקזז את התוספות האישיות נבדוק תחילה את השאלה מה היה שכרו של התובע לו היה עושה התמחות בשירות המדינה שלא במסגרת התוכנית הספציפית דלעיל.

לעניין זה נדגיש כי מדובר בגיוס ראשוני על ידי המשטרה למסלול התכנית, וכי אין אפשרות להשוות לתוכניות אחרות במשטרה באותתו עניין. מכאן נובעת הבעיה של היעדר אפשרות ההשוואה להתנהלות המשטרה בעניין התוספות האישיות למתמחים שהם גם שוטרים. מלבד זאת, יצוין כי לא הונחו בפנינו נתונים מספקים לשם פנייה והשוואה להתנהלות בעניין תוספות אישיות כפי שמוצאת ביטויה בכל גוף ציבורי אחר.

ע"פ תעודת עובדת הציבור, ומשמדובר בשכר אחיד – התובע היה מקבל אותו שכר כמו כל מתמחה אחר בשירות המדינה, ללא קשר להיותו קצין וחוקר, וללא ה"תוספות האישיות" שהיה מקוב לו היה ממשיך לעבוד כקצין. התובע מצידו לא הביא כל אסמכתא לכך שמי שמתמחה בשירות המדינה אמור לקבל תוספות אישיות (בגין השכלה, וותק או דרגה במשטרה). משמעות הדבר הינה, כי לו התובע היה עושה את ההתמחות שלו בשירות המדינה – ממילא לא היה אמור לקבל תוספות כלשהן, תהא אשר תהא השכלתו, דרגתו או ויתקו. לכן, על פניו, לא הוכיח התובע את טענתו, כי חישוב ההחזרים צריך לקחת בחשבון את התוספות האישיות הספציפיות שלו.

לד. הנתבעת ערכה, אפוא, חישוב של הכספים שהיה מקום לקזז, בסיום עבודתו בשל הפרת ההתחייבות, בלא להתייחס לתוספות אישיות שלו. ע"פ חישוב זה ומשהתובע עבד בפועל לאחר ההתמחות 9 חודשים, וייתרת השירות ע"פ כתב ההתחייבות עמד על 75 חודשים, ובסך 84,838.5 ₪, ואם נחשב את ייתרת השירות בחודשים החל מתום 12 חודשי ההתמחות, ולא ממועד כניסת כתב המינוי לתוקף, הרי שייתרת השירות בחודשים היה 73.5 חודשים , דהיינו סכום של 74,233.6 ₪.

לה. כאמור, נוסחת השבת הכספים כללה התייחסות ל"ייתרת השירות בחודשים", ולהפרש בין שכר הקצין לשכר מתמחה". משקיבל בשנת ההתמחות שכר גבוה באופן משמעותי ממה שהיה מקבל כמתמחה "רגיל" בשירות המדינה, נדרש להחזיר כספים את החלק היחסי ממנו נהנה במסגרת מסלול ההתמחות. לפיכך, ולאור בקשתו, כאמור, קוזזו לתובע כספים אלו מכספי הפיצויים, שאף לקחו בחשבון גם את שנת ההתמחות שלו. לפיכך, משהנתבעת בסופו של דבר שילמה לו פיצויי פיטורין, בניכוי סכום ההתחייבות – הרי שפעלה כנדרש.
יצויין כי התובע לא הציע צורת חישוב אחרת (מעבר לטענות כלליות) ולא ברור מהו הסכום שהתובע סבור שעליו לשלם על פי תחשיבו (שאינן כוללות תוספות אישיות, כטענתו).מכל מקום, וכאמור, לא מצאנו פגם באופן החישוב שנערך לתובע, כפי שהובהר לעיל.

לו. נסיבות התפטרות התובע:
התובע התפטר לאחר שנודע לו כי סורבה בקשתו להגיע לריאיון אצל ראש אגף משאבי אנוש (אמ"ש), על מנת לבקש ממנו לעבור לתפקיד מקצועי כתובע משטרה, וכי בשל סירוב זה חש פגוע ומושפל עד כדי החלטה על התפטרותו. אלא שלא קיימת כל חובה על ר' אמ"ש (שלפי עדות נמ"צ כץ אחראי על 27,000 שוטרים), לקיים עימו ראיון אישי, וגם לא הייתה כל חובה להיעתר לבקשתו להעברתו לתפקיד שביקש. תחת הראיון שביקש, נערך לו ראיון עם ראש מרחב ציון אשר הקשיב לדבריו אך הבהיר כי בקשתו תישקל לאחר סיום הקדנציה. העובדה שכקצין מצטיין שנבחר למסלול ייחודי, חש פגוע כשסורב לבקשותיו אלו – לא הייתה אמורה לגרום לו להתפטרות, כשעל פניו לא ברור מדוע לא קיבל את עמדת מפקד מרחב ציון לחזור לתפקידו הנוכחי וכי בקשתו תישקל שוב בסיום הקדנציה.

לז. הנתבעת מצידה לא שללה מהתובע פיצויי פיטורין, אם כי טענה שעשתה כן אך לפנים משורת הדין. אלא שמעדותה של נצ"מ כץ ( עמ' 57 שו' 30-32) ) עולה כי אחרי שלוש שנים בד"כ משלמים במשטרה פיצויי פיטורים גם למי שהתפטר.

וכך העידה (עמ' 57 שורות 30-32):

"ש. לעניין פיצוי פיטורים. מניסיונך ומהשנים שאת היית מחלקת כוח אדם. המשטרה משלמת פיצויי פיטורים גם למי שהתפטר?

ת. כן. אחרי שלוש שנים אם אני לא טועה".
התובע עבד, כאמור אף מעבר לשלוש שנים, ואכן קיבל את פיצויי הפיטורין כמקובל במשטרה, אף שהתפטר. לאור זאת – איננו רואים בעצם קבלת הפיצויים (כולל גם על שנת ההתמחות) עניין של "לפנים משורת הדין", וכי אף שבמשטרה אכן כעסו על הפרת התחייבותו - היה זכאי לפיצויי פיטורין, כנהוג במשטרה. יחד עם זאת אין מקום לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין, כשבוודאי הייתה כאן מחלוקת של ממש לעניין עצם זכאותו לפיצויי פיטורין, וכשהוא עצמו התפטר ולא פוטר.

תביעת לשון הרע:

לח. לצורך הבנת הרקע למשלוח המכתב בגינו נטענת טענת לשון הרע נביא בקצרה את הרקע והשתלשלות העניינים לכתיבתו:
התובע, לאחר סיום התמחותו וחזרתו לחיל, ביקש ראיון עם ראש אגף משאבי אנוש על רקע בקשתו להשתבץ מחדש כעורך דין ביחידת התביעות במשטרה. בקשתו זו סורבה, אך נקבע לו ריאיון עם מפקד מרחב ציון . במהלך הריאיון (שצורף כנספח 6 לתצהיר נצ"מ כץ) נרשמו הדברים הבאים:
"הקצין משרת כמספר חודשים כקצין חקירות בתחנה לב הבירה. שיבוצו מלכתחילה היה מתוך כוונה להפיק את המירב מהיותו קצין חקירות בעבר ועורך דין בהווה.
לצערי הקצין מאז ששובץ בוחר להקל על עצמו, איננו רואים את התפוקות שמצופה מהקצין. בעיני היה ראוי מצידו להוקיר ולהכיר למערכת תודה על ההזדמנות שניתנה לו אך הוא בחר את ההיפך".

לט. ביום 12/12/10 נמסר לתובע על החלטת ראש אגף משאבי אנוש שלא לקבלו לראיון ובאותו יום הודיע התובע על התפטרותו. ביום 11/1/11 נערך לתובע ראיון עם מפקד מחוז ירושלים (נספח 8 לתצהיר נצ"מ כץ). במהלך הריאיון נאמר לו כי ניתנה לו הזדמנות להתמחות על מנת שיבצע שני תפקידים כקצין חקירות וכמשפטן וכי הדבר היה ידוע לו מלכתחילה. לבקשת התובע לעבוד לתפקיד אחר נאמר לו בראיון כי:
"ייתכן אם בעתיד יבשילו התנאים לאחר מילוי קדנציה מלאה ניתן יהיה לבחון לגופו של ענין ללא כל התחייבות לעתיד. הדבר יכול להיבחן רק במועד השלמת קדנציה אחת לפחות". למרות זאת הודיע התובע כי הוא מבקש להתפטר תוך שהוא מציין כי "הסכום המדוייק נמסר לי לפני כשבוע וחושב על פי נוסחה המצויה בהסכם עליו חתמתי בזמנו. נקיטת הסכום מהווה מבחינתי הודעה חד צדדית של הארגון לגבי גובה של החוב. מבקש לקזז את סום ההתחייבות מכספי הפיצויים שיעמדו לזכותי ביום השחרור.".

מ. כאמור התובע בחר להתפטר תוך שהוא מציין כי: "בשל היעדרות אפיק מקצועי בשירות המשטרה בצער רב אני מודיע על התפטרות". ההתפטרות נכנסה לתוקף ב-1/2/11. לאחר שההתפטרות נכנסה לתוקף שלח התובע מכתב נוסף ובו התנגדות לניכוי הסכומים דלעיל מכספי הפיצויים (צורף כנספח 10 לתצהיר נצ"מ כץ), וכתגובה נשלח לתובע מכתבו של עוזר המפכ"ל (נספח 11 לתצהיר נצ"מ כץ) ובו נאמר:
"... על רקע בקשתך להשתחרר מהחיל, אבקש להביא לידיעתך כי המפכ"ל רואה הדבר בחומרה נוכח העובדה כי חזרת בך מחתימתך על כתב ההתחייבות ולפיו תשרת במשטרת ישראל משך 7 שנים רצופות מיום סיום ההתמחות...
צעדך זה יש בו כדי לפגוע בערכים בסיסיים עליהם מתחנכים שוטרים וקצינים במשטרת ישראל ומעיד על התנהגות קלוקלת ולא ראויה".
בהמשך אף נרשם כי "על פי הנחיית המפכ"ל, בקשה עתידית מצידך, במידה ותגיע תיענה בשלילה".

מא. האם במכתב זה שנשלח לתובע (ושהיו לו מכותבים נוספים) יש משום לשון הרע המצדיק פיצוי כספי?
לצורך בדיקת השאלה נפנה תחילה לפסיקה הרלבנטית בעניין זה.
פס"ד מקיף בעניין לשון הרע על ידי רשות מוסמכת ניתן על ידי של בית הדין הארצי בע"ע 35058-05-12 בעניין יצחק רוזנברג – משרד החינוך. וכך כתב כב' השופט פליטמן (כתוארו אז) בדעת הרוב (בערעור שבו נדחתה הערעור כנגד הדחייה על הסף של תביעת לשון הרע כנגד המדינה):
" א.על פי סעיף 13(9) לחוק, "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי - פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין, או על פי הוראה של רשות מוסמכת לכך בדין, או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות האמורה".
ב. על פי פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 19.8.2009; להלן - הלכת חיר), שעניינה הקונקרטי היה אמנם תחולת סעיף 13(5) לחוק לגבי חילופי דברים שנאמרו תוך כדי דיון בבית משפט, אולם ההלכה שנקבעה שם נוגעת גם לתחולת סעיף 13(9) לחוק; על פי אותה הלכה - "פרסום המקיים את היסודות הנקובים בסעיף קטן (5) - או בכל אחד מסעיפי המשנה האחרים של סעיף 13 - הוא פרסום "מותר" שאינו מהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי. במשקפיים של חוק איסור לשון הרע, פרסום כזה הוא בגדר "פריבילגיה מוחלטת" שאיננה מסויגת בדרישה של אמינות פרסום או תום הלב בפרסום ...
ולכן, לדידו של המשנה לנשיאה ריבלין (כתוארו דאז), הגישה המציבה להגנה המוחלטת סייג פסיקתי - אין בדין יסודה (סעיף 2 להלכת חיר).

"סעיף 13 קובע הגנות מוחלטות ... משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי ... עיון בסעיפיו המשניים של סעיף 13 לחוק, מלמדנו, כי כל שביקש המחוקק בסעיף זה הוא להעניק זכיה מוחלטת לפרסומים הנוגעים לתחום תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ורשויות רשמיות" (סעיף 7 להלכת חיר).

"ההגנה הבלתי מתפשרת על פרסומים מהסוג הנקוב בסעיף 13 כרוכה בוודאי במחיר מבחינת ההגנה על שמו הטוב של מושא הפרסום. אין ספק שעשוי ליהנות מן ההגנות שבסעיף 13 גם מי שבמובנים רבים - מנקודת מבט פרטנית - אינו ראוי להגנה. אולם נקודת המבט של סעיף 13 אינה מצטמצמת למקרה הספציפי. הסעיף נועד להגן על שיקולים רחבים הנוגעים לאינטרס הציבורי, כאשר חלק מסעיפי המשנה ... מתייחסים לפרסומים שנעשים על ידי רשויות החוק והשלטון או תוך כדי פעילותן" (סעיף 8 להלכת חיר).

אפילו היינו סוברים כי במישור הדין הרצוי אין זה ראוי שההגנה המוחלטת תהא ממש מוחלטת... מכל מקום הדין המצוי ... אינו כולל הגבלה תכנית כלשהי... וכל ניסיון להתנער מכוונת המחוקק אינו ראוי" (סעיף 10 להלכת חיר, ההדגשה שלי – י.פ.).

ג. לאור האמור, על פי הלכת חיר, ההגנה המוחלטת של פרסום על פי סעיף 13(9) לחוק, נועדה לאפשר תקינות פעולת הרשות המספקת שירותיה לציבור, ומתן חופש ביטוי למוסמכיה לבצע את תפקידם ללא מורא וחשש מתביעה כנגדם על פי חוק איסור לשון הרע, ולחסוך מהם את עצם ניהול ההליך המשפטי על כך. כל זאת מתוך נקודת המוצא, שהשיקולים הרחבים הנוגעים לאינטרס הציבור גוברים על מחיר הפגיעה בשמו הטוב של מושא הפרסום".

מב. עוד נפסק לעניין לשון הרע (לאו דווקא ע"י רשות מוסמכת) כי המבחן בשאלת סיווג אמירות המהוות לשון הרע, הוא המבחן האובייקטיבי (אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997), להלן: שנהר, בעמ' 122, 121 ; ע"א 1104/00 אפל נ. חסון, פ"ד נו(2) 607 (2002)); בהתאם לכך נקבע כי יש לפרש את הביטוי "לשון הרע" לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, וזאת לא רק לפי מובנם הפשוט של המילים המפורשות אלא גם על פי המסר המועבר "בין השורות" בהתאם להקשר הכולל. אשר ל"פרסום" - נפסק כי הגדרתו בסעיף 2 לחוק הינה רחבה וכוללת אמירת דברים "בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר".
עוד נפסק כי "משמעות הפרסום נלמדת מתוכנו; הוא מתפרש על פיה המובן הטבעי והרגיל של מילותיו, ועל פי הקשר הדברים בו הוא נאמר. מבחן הדברים הנו אובייקטיבי, ועקרו במובן שאדם סביר מייחס לפרסום בהקשר לשאלה האם היה באותו מובן כדי לפגוע בכבודו ובשמו של האדם. אמרת המצב לבחינת לשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע.... לגיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם בפועל לתוצאה כזו..." (רע"א 10520/03, איתמר כפיר – אמנון דנקנר, לא פורסם).
בפסיקת בית משפט העליון (המחייבת גם את בתי הדין לעבודה) נקבע כי לשון הרע נבחן בארבעה שלבים - "בשלב ראשון, יש לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים. בשלב השני, יש לברר על פי תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו - 2 לחוק. בשלב השלישי, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13 - 15 לחוק. בשלב רביעי, יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע" (ע"א 89/04 נודלמן - שרנסקי (4.8.08)).לאור זאת - שלב פסיקת הפיצויים – אפשרי רק אם צלחו כל השלבים הקודמים.
פסק דין נוסף מהעת האחרונה (13/3/15) ניתן בעב"ל 46548-09-12 לירן אבידן – פלאפון תקשורת בע"מ ואח' (13.03.15), שם נדחתה התביעה למתן פיצוי בגין לשון הרע. בפסה"ד כתבה כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, בין היתר, כי:

"...יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותיתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים... מאידך יש להתחשב בחובות תום הלב המוגברות המוטלות על צדדים לחוזה עבודה; בפערי הכוחות הקיימים דרך כלל בין עובד לממונה עליו; ובהשפעה המשמעותית שתיתכן לאמירותיו של ממונה בנסיבות מסוימות (ראו למשל בסע"ש (נצ') 5776-02-13 אסנת כהן - אגודת הסטודנטים מכללת עמק יזרעאל (27.8.13)). לאור זאת, על שני הצדדים ליחסי העבודה - במסגרת חובתם לנהוג זה כלפי זה בהגינות ותום לב - להיזהר האחד בכבודו של משנהו, תוך הקפדה על מידתיות וסבירות" (ההדגשה אינה במקור – י.ש).

מג. עוד נפסק כי ביקורת על דרך תפקודם של עובדים, היא חלק אינטגראלי מניהול תקין של כוח אדם וכאינטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק (ע"ע (ארצי) 2146-04-12 איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל - אליהו הרציג (30.6.13), בסעיף 64 לפסק הדין). מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמציה רלבנטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות. מאידך, כאמור, מצופה ממנו שייעשה כן ברגישות הראויה ותוך שמירה על כבודם של העובדים.

מד. האם לאור החוק והפסיקה מדובר בלשון הרע? כפי שיפורט להלן, אין מדובר בלשון הרע, ובוודאי לא של המשטרה כרשות מוסמכת, כאשר המכתב היה ענייני, ותוכנו אמת. התובע הודה, כאמור (עמ' 9 רישא לפרוטוקול) כי:
"אני גם אמרתי לאיתן כהן שלמשטרה מגיע פיצוי כי אני יודע שהפרתי חוזה. אף אחד לא מתכחש לזה"
אמנם אין חולק שהמכתב נשלח, לעוד מכותבים, אלא שמדובר במכתב בו נכתבו הדברים כהוויתם, דהיינו, שהתובע אכן הפר את ההתחייבות איתו. לפיכך אין לקבל את הטענה בסיכומי ב"כ התובע כי תוכן המכתב אינו נכון. בכל מקרה מדובר במכתב שנכתב על ידי עוזר המפכ"ל בעקבות הפרת התובע את כתב ההתחייבות עליו חתם. התובע לא הוכיח את האלמנטים הדרושים לצורך הוכחת התביעה ללשון הרע. לא מדובר, אפוא, במכתב אשר פרסומו עלול לבזות או להשפיל, אלא במכתב שתוכנו נכון ולפיכך מותר בפרסום לפי סעיף 13(9).

מה. האם מנועה הייתה הנתבעת לרשום במכתב שהיא רואה במעשיו דבר חמור וכי שוקלת שלא להחזירו לעבוד במשטרה? כיוון שזוהי זכותה שלא לקלוט בעתיד, אין מניעה לכתוב זאת. אכן מדובר במכתב חריף, אלא שאין מניעה להוציא מכתבים חריפים, אם הבסיס למה שנכתב נכון.
לאור זאת, אין במכתב כדי להוות בסיס ללשון הרע, והתובע לא עבר את המשוכות שבפסיקה לעניין קיומו של לשון הרע. לכן גם רכיב זה נדחה.

מו. פיצוי בגין עוגמת נפש – לאור כל האמור לעיל, אין כל הצדקה לפיצוי בגין עגמת נפש. בכל מקרה, ע"פ הפסיקה, פיצוי בגין עגמת נפש ייפסק אך במקרים חריגים ר' ע"ע 649/06 , 635/06 בעניין רננה לוי – עיריית ירושלים, מיום 11/2/07 ), דבר שאינו מתקיים בענייננו.

סוף דבר:
מכל האמור לעיל, התביעה נדחית.
בהתחשב בעובדה שהסכומים קוזזו מפיצויי הפיטורין, ישלם התובע לנתבעת סך של 2,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ו, (15 נובמבר 2015),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.