תביעה לפיצוי על נזקי גוף.

רקע

1. התובעת נפלה ב – 27.5.09 ושברה את שורש כף ידה הימנית (להלן – "התאונה"). היא טופלה שמרנית באמצעות גבס ופיזיותרפיה. נתבעת 1 היא הבעלים והמנהלת של קניון לוד סנטר ונתבעת 2 מבטחת את אחריותה כלפי מבקרים בקניון (להלן – "הקניון"). הצד השלישי הייתה במועד התאונה אחראית על השמירה והניקיון בקניון בהתאם להסכם קבלנות (להלן – "חברת הניקיון", "ההסכם").

2. המחלוקת העיקרית סבה על נסיבות התאונה. לטענת התובעת החליקה בקניון כתוצאה ממים שנותרו לאחר שטיפת הרצפה. הקניון וחברת הניקיון מכחישים את הטענה על כל חלקיה. ככל שתתקבל גרסת התובעת, חלוקים הצדדים באשר להפרת חובת זהירות קונקרטית, אשם תורם והיקף הנזק. ביחסים בין הקניון לחברת הניקיון קמה מחלוקת על אחריות חברת הניקיון ועל זכות הקניון לטעון לאחריותה לאור התנהלותו הדיונית.

3. מטעם התובעת העידו היא עצמה, בעלה מר שאול גלבוע וחוקר פרטי מר אשר קרן שהגיש דו"ח חקירה (להלן – "קרן" ו"דו"ח חקירה"). דו"ח החקירה כולל שחזורים עם התובעת ועם בעלה, תמונות שצילם ותשאולים מוקלטים של עובדי הנתבעות ושל גב' טאונה קקוזאשווילי, (להלן – "טאונה"). התובעת הגישה תמלולים של התשאולים.

4. מטעם הקניון העידו מנהלו מר גדעון צפני וסייר ביטחון, עובד חברת הניקיון, מר מיכאל רובין (להלן – "גדעון", "מיכאל"). חברת הניקיון לא זימנה עדים.

5. חוות דעת מומחי הצדדים וחוות דעתו של מומחה בית המשפט, ד"ר אגסי, הוגשו ללא חקירות.

לאחר בחינת הראיות והטענות החלטתי לקבל את התביעה ואת ההודעה לצד שלישי.

שאלת האחריות

ראיות התובעת

6. התובעת הצהירה: "נכנסתי לקניון לוד הסמוך לביתי כדי להוציא כסף מהכספומט. לאחר שנכנסתי לקניון וצעדתי לכיוון מכשיר הכספומט ובסמוך למתחם המעליות החלקתי כתוצאה ממים שנותרו לאחר שטיפת הרצפה החלקלקה ממילא, נפלתי ונחבלתי ... עוברת אורח בשם טאונה עזרה לי לקום והובילה אותי אל המאבטחים שעבדו בקניון באותה עת. המאבטחים הגישו לי מים, חבשו את ידי בתחבושת והתקשרו לבעלי אשר הגיע ופינה אותי לבית החולים .....".

7. קרן הצהיר על החקירה וצירף את דו"ח החקירה מפורט: התובעת הצביעה לפניו על אזור התאונה – בחלק האחורי של המעלית, שם נמצא המעבר המוביל בנתיב הליכתה אל הכספומט; מערכת המצלמות של הקניון (להלן – "המצלמות") אינה מכסה את האזור מאחורי המעלית; רצפת הקניון מרוצפת באריחי גרניט פורצלן חלקים ומבריקים; במהלך היום עוברים עובדי ניקיון עם עגלת ניקיון ומנקים באופן ידני; בבוקר, בצהריים ובערב מתבצעת שטיפה באמצעות מכונה תעשייתית (להלן – "המכונה"); בשלושה מביקוריו עברו עובדי ניקיון עם המכונה והותירו אחריהם שוליים רטובים (למשל תמונות 9 – 11). בצהרי ה – 6/8/09, בתגובה להערת קרן אמר עובד ניקיון בשם 'זכי' ש"זה מים בגלל ה"רובה" אך לאחר מכן הסכים שמקורם במכונה, אולי הגומי של המגב לא בסדר ואמר ש'יעבור פעם נוספת'. (עמ' 1 לתמליל ת/84);

8. טאונה אמרה לקרן בשיחה טלפונית שעזרה לתובעת לקום אך לא ראתה איך נפלה. לדבריה: "נראה לי זה היה רטוב או משהו, אם אני זוכרת נכון, כי ראיתי אותה, כאילו ראיתי שהיא הייתה זרוקה על הרצפה ועזרתי לה לקום כאילו ..... היה רטובה אני חושבת, כאילו ניקו את זה לפני כמה דקות כנראה, זה היה נראה ככה והיא החליקה נראה לי" (עמ' 2 לתמליל, ש' 8 – 13).

9. מיכאל סיפר לקרן שהמכונה מופעלת בבוקר ובצהריים. במועד התאונה בדק תיקים בשער הכניסה המרכזי הממוקם ליד משרד הקב"ט. התובעת הגיעה אליו עם יד 'מקופלת' בליווי שני אנשים וסיפרה לו שנפלה ליד 'פצ'יני'. קרן שאל את מיכאל אם בדקו במקום מים או משהו ברצפה ומיכאל השיב (לפי התמליל המקורי ת/80, עמ' 4, ש' 23 – 24): "לא זה כמו שמונה וחצי, אני הייתי בשער, אני לא יכול להגיד את השעה". לפי התמליל המתוקן (ת/81) השיב: "לא בדקנו, זה כמו שמונה וחצי אני הייתי בשער. אני לא יכול לעזוב את השער". מיכאל אישר שאמר את הדברים בתמליל המתוקן (עמ' 59, ש' 25).

10. מר מוטי כהן הוא קב"ט הקניון ועובד של חברת הניקיון (להלן – "מוטי" או "מוטי הקב"ט"). מוטי סיפר לקרן שפגש את התובעת במשרדו לאחר שהביאו אותה וקראו לו לשם. התובעת אמרה לו שנפלה 'באזור פה'. הוא הצביע על מקום מאחורי דוכן ואמר: "ניסיתי לראות במצלמות, לא הופיעה כנפלה". קרן הציג לו שהאזור הזה מוסתר מהמצלמות. מוטי אישר שהתובעת נמצאה באזור מוסתר ממצלמות אך לדעתו: "... ישבה כאילו לא נפלה במקום ... אני לא אומר שחס וחלילה אם היא נפלה, אני לא יודע" (ת/82, עמ' 2, ש' 4 – 17). לדבריו התובעת אמרה שהחליקה ולא אמרה דבר על סיבת ההחלקה והתפתלה מכאבים (עמ' 2 – 3 למעלה). קרן שאל אותו אם מישהו ניגש לבדוק ותשובתו: "וודאי, וודאי. .... שלראות אם יש מים, יש גלידה, הכול היה נקי". לשאלה מי ניגש לבדוק השיב "מיכאל רובין" (עמ' 3, ש' 8 – 14).

11. גדעון אמר לקרן שאינו יודע אם התובעת נפלה בקניון ויש דו"ח של המסלול המשוער (ת/84, עמ' 3, ש' 1 – 6). לדבריו היו מקרים של החלקות, הוא אינו אומר שהתובעת מתחזה אך היו הרבה מתחזים ומזל שיש בקניון מצלמות והכל מתועד ונשמר.

ראיות הקניון

12. מיכאל הצהיר שנקרא בקשר למקום האירוע והגיע אל התובעת רגעים ספורים לאחר האירוע. היא ישבה על מעקה בטון עם יד נפוחה, נועלת נעלי בית, "לאחר שהוא והתובעת חזרו למקום האירוע ממשרד הקב"ט". (נרחיב על המשפט האחרון בהמשך, י.ה.). מיד סרק מסביב ולא ראה מפגע. הוא עדכן טלפונית את גדעון שלא נכח אותה עת בקניון והגיש לו דו"ח אירוע. מערכת המצלמות בקניון מצלמת באופן אוטומטי ושומרת את הצילומים למשך כ – 7 ימים. בחיפוש שביצע עם מוטי הקב"ט, לא נמצא צילום של האירוע. איש מעובדי הקניון לא ראה את הנפילה. הניקיון באמצעות המכונה מתחיל רק בשעה 21:00, עם סגירת הקניון וכאשר הוא ריק ממבקרים. בשעה 20:00 לא מתבצעות עבודות ניקיון "למעט אם צריך באופן נקודתי כפי שאפרט". (הוא לא פירט). לסיום הצהיר מיכאל שהנהלת הקניון מפקחת על עבודתה של חברת הניקיון באופן שוטף.

13. גדעון הצהיר שערך תחקיר ומסקנתו שהאירוע קרה בנסיבות אחרות מהמתוארות ע"י התובעת. בהתאם לנוהל, הסייר או הקב"ט עדכן אותו בטלפון ב'זמן אמת' והגיש לו דו"ח אירוע. הוא צירף דו"ח אירוע שהכין מוטי הקב"ט נושא תאריך האירוע (להלן – "דו"ח אירוע") ומכתב שכתב למחרת לסוכן הביטוח.

וכך כתב מוטי בדו"ח האירוע: "...בשעה 20:00 לערך הגיעה למשרד הקב"ט וטענה שנפלה ליד חנות פצוני וקבלה מכה ביד. (היד היתה נפוכה). הגברת נעלה נעלי בית (לדברי הסייר רובין מיכאל) ....... הגיעה עם בחורה בשם טאונה. מס' פלא .... נ.ב. חיפסתי במצלמות אך לא ראיתי את הנפילה". (הכתיב במקור, י.ה.).

גדעון כתב לסוכן הביטוח: "... באירוע הנ"ל בדקנו במצלמות הקניון ולא מצאנו שום נפילה. במקום זה מותקנת מצלמה בגג. בתקופה האחרונה הרבה מאוד מתחזים שמגיעים לאחר פגיעה מחוץ לקניון וטוענים שנפלו בקניון .... מיותר לציין הניקיון מבוצע לאחר השעה 22:00 מכל מקום אין שום אפשרות להחלקה במים אלא מסיבה אחרת. המקום הזה הומה אדם ומעניין שאיש לא ראה ולא שמע".

גדעון הוסיף שלמחרת חיפש בעצמו ולא מצא את האירוע במצלמות; הסייר לא מצא את האירוע ואיש מעובדי הקניון או מהחנויות הסמוכות לא ראה את הנפילה עצמה; המכונה לא מופעלת בשעה 20:00 אלא רק לאחר סגירת הקניון והיותו ריק ממבקרים, החל משעה 21:00. מעבר לשעות הקבועות, כאשר מאתרים הסייר או הקב"ט (עובדי חברת הניקיון) לכלוך או נוזל שנשפך, או מקבלים על כך פנייה ממבקר או מעובד, הם קוראים לעובדי הניקיון (עובדי חברת הניקיון) ואלו מגיעים למקום, מנקים באופן ידני ומציבים לפי הצורך שלטי בטיחות וקונוסים זוהרים, לפי ההסכם עם חברת הניקיון.

ממצאים עובדתיים

14. התובעת עובדת ניקיון, כבת 53 במועד התאונה. היא נחקרה ממושכות על ידי ב"כ חברת הניקיון וב"כ הקניון ונותרה איתנה בגרסתה. מצאתי את עדותה מהימנה ועקבית. קצרה היריעה לפרט את כל הפכים והסתירות שמצאה ההגנה בעדותה. עיינתי בכולן ולא מצאתי שיש בהן לפגוע במשקל עדותה. אעיר כי חלקן הובאו כהשערות ללא בסיס עובדתי (כגון משך הזמן הדרוש ליד להתנפח לאחר שבר, טיב התאורה מאחורי המעלית), חלקן בנקודות שוליות (כגון מדוע לא העידה ולא הצהירה שמספר ימים לאחר התאונה פגשה את צפני בקניון). לטענת ההגנה אין לשלול שדו"ח החקירה 'הוזמן' מלכתחילה כדי לאתר מפגע, ובהמשך הוגש לאחר הגשת תצהירי הקניון כדי 'להתאים' לתביעה. כבר עתה, טוב עשתה התובעת ששמעה לעצת בא כוחה והזמינה את החקירה. מההקלטות והתמלולים עולה שנעשו בזמן אמת וכפי שנכתב בדו"ח (כחודשיים לאחר התאונה) והעיקר, עדי הקניון לא חלקו על ממצאי הדו"ח ועל הדברים שאמרו לחוקר.

15. בהחלטת 16/1/13 קבעתי סדרי הגשת ראיות (תצהירים ומוצגים) והתנגדויות. בין השאר קבעתי כי התנגדות לתוכן תצהיר או לקבלת מוצג תידון בכתב, על המבקש להגיש את התנגדותו תוך 14 יום מקבלתם ולמשיב זכות תגובה תוך 7 ימים ולא תישמע התנגדות בדרך אחרת, לרבות ובפרט במהלך ישיבת ההוכחות. עוד קבעתי כי צד המתנגד להגשת מסמך ללא חקירת עורכו יודיע על כך לצד שכנגד תוך 14 יום מקבלת התצהירים / המוצגים שאם לא כן יראוהו כמסכים להגשת המסמך גם אם אינו מסכים לתוכנו. ב – 24/3/14 , לאחר שכבר הוגשו ראיות התובעת והקניון, הוריתי לתובעת להמציא להגנה את דו"ח החקירה כולל תמלילים ודחיתי את ישיבת ההוכחות. כך עשתה התובעת וההגנה לא הגישה התנגדות. התובעת מצידה לא זימנה את טאונה להעיד.

בפתח ישיבת ההוכחות (8/2/15) הודיעו הצדדים על התנגדות כללית לעדויות סברה, שמיעה וכל עדות לא קבילה. ב"כ הקניון החל לחקור את קרן והציע לו שטאונה לא הגיעה היום בכוונה. קרן השיב שאינו אמור לדעת על הזמנת עדים ומה שמסרה מופיע בתמליל. בשלב זה הודיע ב"כ חברת הניקיון על התנגדות לכל ראיה הכלולה בתצהיר של קרן או בנספחים של עדים שלאורה אינם עדים במשפט וב"כ הקניון הצטרף אליו. ב"כ התובעת טען שהמועד להגשת התנגדות חלף מזמן ושבהיעדר התנגדות, לא זימנו עדים. ב"כ הקניון השיב שלא ניתן להתנות על דיני ראיות אלא אם יש ויתור של הצד השני ושמדובר בנקודה קריטית וטענת התובעת היא זריעת חול. החלטתי כי המועד להגשת התנגדות חלף, דו"ח החקירה כולל תוכנו, קביל ושמורות לצדדים טענותיהם לעניין משקל ולגבי אי הזמנת עדה רלוונטית.

ההגנה חזרה בסיכומיה על טענת אי הקבילות, הפנתה להודעה המשותפת של הצדדים (התנגדות) בפתח הדיון המחייבת את התובעת, הוסיפה שאי זימונה של טאונה פועל לחובת התובעת ושלא ניתן לייחס משקל לאמרותיה בתמליל בהיעדר אפשרות להעמידה לחקירה נגדית. התובעת אשר סיכמה ראשונה, חזרה על טענותיה מהדיון. החלטתי בעניין קבילות ניתנה כבר בדיון. התובעת זכאית הייתה להסתמך גם עליה ולכן איני רואה לזקוף את היעדר זימונה של טאונה לחובת התובעת. עם זאת, אני מוכנה להניח שמשקל התמליל נמוך מאחר שטאונה לא עמדה למבחן החקירה הנגדית. לפיכך אתייחס לעדות התובעת כאל עדות יחידה של בעלת דין ואשר קביעת ממצאים על פיה דורשת סיוע או הנמקה לפי סעיף 54 [2] לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1971.

מקום התאונה

16. התובעת העידה שהיא מתגוררת במרחק של 5 – 10 דקות הליכה מהקניון, מנהלת חשבון בנק נפרד מבעלה (עמ' 29 למטה), עובדת מ – 6:00 עד 17:00 ובאותו ערב הגיעה לקניון כדי למשוך כסף לתשלום חשבונות מים וארנונה למחרת, מאחר שהגיעה מהבית, נעלה נעלי בית (עמ' 30, ש' 1 – 23). אכן יש כספומט גם מחוץ לקניון אבל אינה הולכת מאחור מפני שחשוך שם (עמ' 37, ש' 28). תשובותיה הגיוניות ולא נסתרו. לכך מתווספים נתונים אובייקטיביים: התובעת נמצאה בקניון עם יד שבורה, זמן קצר לאחר שהודיעו בקשר על נפילת אישה במקום. במשרד הקב"ט התפתלה התובעת מכאבים (דברי מוטי לקרן) ולפי דו"ח אירוע, מסרה כבר אז למוטי שנפלה בקניון. סמיכות הזמנים, המיקום, עוצמת הכאבים ומסירת הגרסה באופן מידי תומכים בגרסתה. גדעון העיד שבדק במצלמות ולא ראה את התובעת מצולמת בכניסתה לקניון (עמ' 67, ש' 24). הטענה עלתה לראשונה בחקירתו הנגדית ולאור התרשמותי איני מייחסת לה משקל.

התובעת הוכיחה שהתאונה אירעה בקניון.

17. המסלול ה'טבעי' ממקום כניסתה של התובעת לקניון אל הכספומט עובר מאחורי המעלית, שם לגרסתה אירעה התאונה (עמ' 27). הוצג לה שמוטי כתב בדו"ח האירוע שלטענתה נפלה ליד פיצה 'פצ'יני' ונטען שמדובר באזורים שונים. היא השיבה שנפלה מאחורי הקיר של המעלית ונכון שאמרה שנפלה ליד 'פצ'יני' (עמ' 26, ש' 17 – 24). בהמשך הסבירה "אני לא בדיוק ליד "פיצ'וני" אלא מאחורי הקיר למעלית ... אני לא אמרתי לו שנפלתי ב'פיצ'וני' (עמ' 34, ש' 17 – 26). כעולה מהסברו של מיכאל, אין סתירה בין 'ליד פצ'יני' לבין אחורי המעלית. לשאלה אם מדובר באזורים נפרדים ומה המרחק ביניהם, השיב: "10 – 12 מטרים מסביב. זה מעלית שקופה, מול פצ'יני זה הויטרינה שלה ומסביב שתי הדלתות שנכנסים. הויטרינה זה הגב של המעלית ... אני מתכוון שהזכוכיות של המעלית הן פונות לכיוון 'פצ'יני'" (8/2/15, עמ' 55). העיקר, ומעבר לניתוח הלשוני, מיכאל ומוטי ידעו כעובדה שהתובעת נמצאה ישובה מאחורי המעלית (מיכאל בעמ' 54, מוטי בדבריו לקרן) וכך למד גם גדעון מהדיווח: "אמרו לי שנפלה ליד הפיר של המעלית". קרן שאל אותו אם לא מדובר במקום אחר כמו שנכתב בדו"ח ותשובתו: "לי מה שנאמר בטל', ליד הפיר של המעלית ... באזור הזה אין מצלמה". (15/2/15, עמ' 57, ש' 15).

התובעת הוכיחה שנמצאה מאחורי המעלית, אזור שאינו מכוסה במצלמות ושמיכאל, מוטי וגדעון ידעו שזה מקום התאונה הנטען.

18. חרף זאת טען הקניון בכתב הגנתו כי נציגיו ערכו בדיקה יסודית בכל מצלמות האבטחה של הקניון ולא נמצאה עדות לשום נפילה. ובהמשך: "יצוין כי במקום הספציפי בו טוענת התובעת שנפלה, מותקנת מצלמת גג.". (הדגשה שלי, י.ה.). כך כתב גם גדעון לסוכן הביטוח. הפרק הזהה בתצהירי מיכאל וגדעון אודות היעדר תיעוד במצלמות מסתיר את העובדה שהן אינן מכסות מלכתחילה את האזור מאחורי המעלית ומייצר מצג מטעה.

19. מיכאל לא ידע להשיב מדוע לא הצהיר שהמצלמות אינן מכסות את כל הקניון (עמ' 61, ש' 8 - 16). מיכאל גם לא ידע להשיב למי התכוון כאשר הצהיר "לאחר שהוא והתובעת חזרו למקום האירוע ממשרד הקב"ט". התברר שמוטי כתב לו את התצהיר. לגרסתו הוא 'עבר' על התצהיר (עמ' 54 למטה – עמ' 55 למעלה). איני מאמינה לגרסה הכבושה אך גם אם היה 'עובר' על התצהיר, ברור שלא התעניין בתוכנו. כך, הצהיר בסעיף 5 סיפא שהוא זה שהגיש את דו"ח האירוע לגדעון והרי אין חולק שגדעון קיבל את הדו"ח ממוטי.

20. גדעון נשאל מדוע לא הצהיר שנאמר לו באותו יום שזה היה מאחורי פיר המעלית, ותשובתו: " אם היה שואל אותי לגבי הפיר איפה נפלה או לא נפלה, כי עד היום יש לי ספק אם היא נפלה שם. אם היה שואל אותי איפה נפלה, הייתי אומר איפה נפלה". (15/2/15, עמ' 57, ש' 18 ואילך).

אין בכל אלה הסבר סביר להצהרותיהם. לא רחשתי אמון לעדויותיהם.

21. מיכאל הצהיר שאף אחד מעובדי הקניון לא ראה את הנפילה. כאשר נשאל מי תחקר את העובדים השיב : "עובדי הקניון זה אנחנו. אף אחד לא בא אלינו, גם לא עובדי ניקיון. כשקורה משהו הם מעדכנים אותו". (עמ' 61, ש' 23 – 24).

22. גדעון הצהיר שאף אחד מעובדי הקניון או מהחנויות הסמוכות לא ראה את הנפילה. לשאלה מי תחקר את עובדי הקניון השיב שהוא שאל את עובדי הניקיון שעבדו באותו ערב ואת בעלי החנויות ממול וליד המקום (15/2/15, עמ' 59, ש' 19 ואילך). גרסתו אינה מתיישבת עם תשובותיו לשאלון (ת/73 – ת/74). לשאלה אם נבדקה תלונתה של התובעת במועד האירוע ואם כן, ע"י מי ? השיב: "הקב"ט ולא נמצא דבר במצלמות". לשאלה מה היו ממצאיו של הבודק? נא להעביר את הממצאים וכן דיווח על האירוע, השיב: "דווח לי למחרת היום. כאמור לא נמצא דבר". אינני מקבלת את גרסתו.

ההגנה לא הוכיחה שפנתה וביצעה בירורים עם העובדים ובעלי החנויות הסמוכות.

אדרבא, הוכח ההיפך.

הגורם לתאונה

23. התובעת מסרה ארבעה ימים לאחר התאונה, שהחליקה על רצפה רטובה בקניון (ביקור במרפאה כירורגית כף יד, ת/2). ב"כ הקניון שאל אותה כמה מים היו ברצפה ותשובתה: "לח, כשהחלקתי הרגשתי את המים, שהיה לח, הרגשתי ביד" (עמ' 38, ש' 28 – 29). ובהמשך: "היה רטוב, הייתה לחות". לשאלה למה כתוב מים השיבה: "גם לחות זה מים. לשאלתך, לא אמרתי שהייתה שלולית ...". לשאלה אם היו שם שאריות של סבון השיבה בשלילה (עמ' 42 למעלה). איני רואה סתירה בתשובותיה, אדרבא, הן מתארות את אופי הרטיבות שנותר לאחר השטיפה, אם לא מייבשים היטב. מיכאל העיד שנאמר בקשר כי התובעת החליקה (עמ' 55, ש' 16). "החלקה" מתיישבת עם גורם חיצוני כגון רטיבות. גדעון נתן דעתו על אפשרות החלקה ממים כאשר כתב לסוכן הביטוח ש"הניקיון מתחיל לאחר השעה 22:00 מכל מקום אין שום אפשרות להחלקה במים".

24. לטענת ההגנה החליקה התובעת בשל גורם פנימי – סחרחורות ומצב רפואי ולראיה, ריבוי נפילות בתיק הרפואי. התובעת שללה מעורבות של גורם פנימי. היא אישרה שהרבתה ליפול בעבר והסבירה שהנפילות נגרמו בשל סחרחורת עקב נטילת תרופות לא מתאימות, ופסקו זמן רב לפני התאונה כאשר הפסיקה ליטול אותן תרופות (עמ' 39 למעלה, עמ' 40). ואכן מהנפילה האחרונה ועד לתאונה חלפו ארבע שנים. בתיעוד הרפואי לאחר התאונה אין רמז לאבחון ולטיפול בגורם פנימי. כחצי שנה לאחר התאונה, בנובמבר 2009, החליקה בעבודה, לדבריה עקב פרי (עמ' 41). בנובמבר 2011 נחבלה בצלעות בתאונה נוספת. בכך אין ראיה לפעולת גורם פנימי בעת התאונה. הוא הדין בטענה שהחליקה בשל נעלי הבית. אמנם מיכאל ומוטי הקב"ט ראו לציין שנעלה נעלי בית, אך כפי שמתאר מיכאל, מדובר בנעליים שטוחות עם גומי "כמו קרוקס" (עמ' 55, ש' 13), אין לפניי ראיה על תכונת החלקה שלהן, התובעת שללה שהחליקה בגינן (עמ' 38, ש' 25 – 27) וגרסתה לא נסתרה. התובעת לא הגישה תביעות בגין תאונות אחרות (עמ' 42 למטה).

התובעת הוכיחה שהחליקה בשל רטיבות.

25. מה מקור הרטיבות? לגרסת התובעת מקורה במים שנותרו לאחר שטיפת הרצפה. ההגנה לא רק שלא סתרה את גרסתה, גם בנושא חשוב זה הגישה ראיות שהתבררו כלא נכונות. חברת הניקיון נשאלה במסגרת הליכים מקדמיים האם נכון שהמכונה משאירה לפעמים שובל או טיפות מים או שאריות מים. מר אבי פוקס השיב שמכונה תקינה לא מותירה את התופעות המתוארות. לשאלה אם נכון שלאחר השטיפה במכונה נותרת הרצפה לחה השיב – לא נכון (ת/74). ואולם גדעון העיד ש"המכונה ... מוציאה, מנקה ושואבת את המים. בכל זאת נשארת רטיבות מסוימת מהמכונה" (15/2/15, עמ' 60, ש' 27 ואילך) ומיכאל העיד שהמכונה משאירה "קצת מים מהפינות" (עמ' 63, ש' 20 – 22). הגדרותיהם המופשטות (הסותרות את דברי מר פוקס) מקבלות ביטוי מוחשי ומטריד בדו"ח החקירה ובמיוחד בתמונות 9 – 11. (התעלמתי מדברי העובד זכי לקרן).

התובעת הוכיחה שהמכונה משאירה אחריה רטיבות.

26. מיכאל וגדעון הצהירו נחרצות שהניקיון עם המכונה מתבצע רק לאחר שעות הפעילות של הקניון (כך גם מר פוקס בת/74). גדעון הצהיר כי כאשר מתעורר צורך נקודתי במהלך שעות הפעילות, מזמין הסייר או הקב"ט עובד לניקוי באופן ידני. הסיבות להפעלת המכונה רק לאחר סגירת הקניון הן מניעת מקרים של נפילות ומניעת הפרעה בעבודה (עמ' 60, ש, 27 – 28). הצהרותיהם הופרכו בדו"ח החקירה, כאשר בשלושה מתוך ארבעה ביקורים של קרן, הופעלה המכונה בשעות הפעילות של הקניון.

27. גדעון נשאל מדוע הצהיר שהמכונה מופעלת רק לאחר סגירת הקניון והשיב שכך מבוצע בפועל למעט במקרים חריגים. לשאלה מדוע לא כתב זאת בתצהירו השיב: "לא ידעתי" (עמ' 60, ש' 14 – 20). אינני מקבלת את ההסבר. מעבר לכבישתו, לא מתקבל על הדעת שמנהל קניון אינו יודע באיזה אופן מנקים את הקניון במיוחד לאחר שהצהיר שערך תחקיר.

28. בהמשך אישר גדעון שמוציאים את המכונה אם נשפך דלי מים וכדי למנוע החלקה, שמוציאים אותה רק במידת הצורך, לפי שיקול דעת הקב"ט, "הקב"ט ברגע שמזהה מקרה כזה, הוא מוציא את המכונה מהמחסן ואז עובד איתה" (עמ' 60 – 62). גם אם הייתי מוכנה לקבוע ממצאים על פי עדותו, הרי ניתן היה להזמין את מוטי הקב"ט כדי שישלול הפעלה של המכונה עובר לתאונה. ההימנעות מהזמנתו לעדות פועלת לחובת ההגנה.

29. האפשרות שהמכונה עברה במקום סמוך לפני התאונה, המשיכה בדרכה, נעלמה מהעין והותירה אחריה רטיבות היא אפשרות מסתברת. ניתן היה לשלול אותה או להציג אפשרות מסתברת אחרת אילו התבצעה בדיקה בזמן אמת. אך שוב, ההגנה הביאה ראיות שהתבררו כלא נכונות. לטענת הגנה נבדק המקום מיד לאחר האירוע הנטען ולא נמצא דבר. הראיות מראות אחרת. מוטי לא הזכיר בדו"ח האירוע ביצוע של סריקה. מיכאל הצהיר כאמור שביצע סריקה ולא מצא דבר. הוא עומת עם דבריו לקרן לפיהם התובעת היא שהגיעה אליו והוא לא בדק את המקום מפני שהשעה הייתה שמונה וחצי ולא יכול היה לעזוב את השער. לא היה בפיו הסבר. במקום אחד העיד שהחוקר תשאל אותו כאשר היה עסוק בבדיקת תיקים והוא אמר לו לא לשאול אותו שאלות (עמ' 54, ש' 1 – 3). בהמשך העיד שהסייר יכול לעזוב את השער במקרים חריגים כגון מכות, אבל אז סוגרים את השער וניגשים למקום. לדבריו כך עשה באותו ערב אך כאשר נשאל אם סגר את השער, העיד שהשאיר אותו פתוח. וההסבר שנתן לכך: "אבל בשעה שקרה המקרה אין כמעט אנשים .... לא נכנסים כמעט, הקניון נשאר, אז רצתי לאישה ועזבתי את השער". (עמ' 59, ש' 24 – 26). אני דוחה את גרסתו בתצהיר ובעדות וקובעת כי נהג בדיוק כפי שסיפר לקרן.

התובעת הוכיחה שאזור התאונה לא נבדק בזמן אמת.

30. התובעת לא יכולה הייתה לברר בזמן אמת מה מקור הרטיבות. בידי העובדים בקניון הייתה האפשרות והיו האמצעים לבצע את הבירור והם לא עשו זאת. התובעת הציגה די ראיות נסיבתיות התומכות בגרסתה ולו לכאורה והטתה את מאזן ההסתברות לטובתה. התנהלות ההגנה חיזקה את נטיית המאזן לטובתה. נפסק שגם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות רשאי בית המשפט לקבוע כי בעל דין עמד בנטל השכנוע במידה הדרושה. יתרה מכך, הנושא בנטל השכנוע יכול לעמוד בנטל זה גם אם הביא רק ראיות לכאורה, וזאת כאשר יריבו לא הביא ראיות להפריך ולאזן את מאזן ההסתברויות. (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל, פורסם בנבו). דבקותם של עדי ההגנה בהצהרות לא נכונות בעליל, בנקודות מרכזיות וללא הסבר סביר עשויה לעלות כדי סיוע לעדותה היחידה (השוו, ע"פ 161/72 סרסור נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 203, 220). למעשה היא אינה נזקקת לסיוע, שכן די בדבקותם זו לבד או ביחד עם ההימנעות מביצוע סריקה בזמן אמת ואי הבאת מוטי לעדות כדי לספק 'תוספת ראייתית' ולבסס הנמקה מוצקה (ת.א.(שלום ירושלים) 7443/99 איקה ברכה נ' מלון נירוונה 1974 בע"מ, פורסם בנבו, ת.א. (שלום ירושלים) 10149/06 רבינוביץ' נ' מעלה אדומים, פורסם בנבו).

התובעת הוכיחה כי החליקה בשל מים שנותרו לאחר שטיפת הרצפה

אחריות הקניון לנזקי התובעת

31. אין חולק על חובות הזהירות שחב קניון כלפי המוזמנים הבאים בשעריו ובכללן החובה לשמור על בטיחותם ולהסיר מפגעים שאינם רגילים. הקניון הוא מרכז מסחרי מוגבל בשטח, הוא מתפרנס מהקהל הרב הבא בשעריו, מפעיליו בעלי יכולת שליטה ופיקוח על המתרחש בו, ונדרשת ממנו רמת זהירות גבוהה מזו הנדרשת מרשות עירונית (להבדיל, "רחובות ומדרכות עיר אינם 'משטח סטרילי'", ע"א (מחוזי ירושלים) 4344/97 ג'ני כהן נ' עיריית רמת גן, פורסם בנבו). רצפה רטובה בעקבות ניקיון אינה "סיכון רגיל" ואינה "טבעית" בקניון. על הקניון מוטלת חובה למנוע מפגעי החלקה, לגדר אזור המצוי בשטיפה ובניקיון עד לייבושו או לפחות להציב שילוט אזהרה (ת.א. 10149/06). עליו לדאוג לתקינות מכונות השטיפה, לחייב את העובדים לייבש את הרצפה לאחר השטיפה, בין שמתבצעת עם המכונה ובין באופן ידני. הסתובבות העובדים עם מכונה שמשאירה אחריה שוליים רטובים, שטיפה ללא ייבוש נאות, וודאי בשעות הפעילות של הקניון, מייצרים מפגעי רטיבות וסיכוני החלקה. לחות, בין שנוצרה במישרין ובין שהיא תוצאה של התייבשות מסוימת של רטיבות, סמויה יחסית מהעין ומגבירה את הסיכון (השוו ע"א (מחוזי ירושלים) 2437/01 דרייב סטור מרכז שוווק בלעדי בע"מ נ' שרה מילר, פורסם בנבו).

32. הקניון צריך ויכול היה לצפות את התממשות הסיכון ואת הנזק ולמנוע אותם. הקניון הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפיה, ההפרה גרמה לנזקה ועליו לפצות אותה.

אשם תורם

33. לטענת הקניון יש להטיל על התובעת אשם מלא או בשיעור ממשי שכן הלכה במקום מואר, בחרה להיכנס לקניון למרות שהיה לה כספומט בחוץ, בחרה להלך בנעלי בית, למרות נפילות רבות ותכופות לפני ואחרי האירוע, לא הלכה בזהירות, החליקה על לחות (לא רטיבות, שלולית או שאריות סבון), ומבקרים נוספים לפניה לא החליקו. מנגד, הקניון דואג לחברת ניקיון הפועלת באופן סדיר בעזרת המכונה ופתרונות נקודתיים ע"י עובדי הניקיון. אם התובעת תטען שאי אפשר לצפות ממנה להבחין בלחות, חל דין זה גם על הקניון ועובדי הניקיון, במיוחד, כאשר הלחות הייתה מתייבשת ומתאדה תוך דקות.

34. הקניון מזמין מבקרים ומציע להם שירותים, הוא אינו יכול 'להאשים' אותם על היענותם. התובעת החליקה בשל מפגע שיצר הקניון. התובעת כמבקרת סבירה, רשאית לצפות שבמקום סגור ומטופח כמו הקניון, לא יימצאו מפגעים העלולים להימצא ברחובה של עיר, לא כל שכן לחות במקום בו אין זה סביר לצפות את קיומה (ת.א. (שלום ירושלים) 7030/03 ילנה רובינשטיין נ' רנה פרחים, פורסם בנבו). הטענה נדחית.

ההודעה לצד שלישי

35. לטענת הקניון קבלת גרסת התובעת – החלקה עקב שאריות לחות כתוצאה משטיפה – היא 'מעשה או מחדל' של עובדי חברת הניקיון. ההסכם קובע שבמקרה כזה נושאת חברת הניקיון באחריות לכל נזק ופוטרת את הנהלת הקניון מכל אחריות. ההסכם אינו מגביל את אחריות חברת הניקיון לפי "תרומתה לנזק".

36. טענת חברת הניקיון במישור הדיוני: בינה לבין התובעת אין יריבות. הקניון מנוע מלטעון לאחריותה, בניגוד לגרסה העובדתית ולראיות שהביא. אין לאפשר לקניון להציג עדויות כדי להדוף את התביעה וככל שייקבע שאינן אמת, לטעון לאחריותה על בסיס הקביעה שאינן אמת; במישור החוזי – חברת הניקיון אחראית על פי ההסכם לאירוע שהתרחש בשל מעשה או מחדל רשלניים. הקניון לא הגיש ראיות להוכחת פרשנות אחרת; הקניון גם לא העלה בהודעה לצד שלישי עילה של התרשלות.

37. נוכח היקף התביעה והיחסים החוזיים המתמשכים בין הקניון לחברת הניקיון, ניתן היה לצפות שיגיעו להסכמות ביניהן. מדובר ביחסים טובים שקיבלו ביטוי בדיון. חברת הניקיון, המעסיקה של מיכאל, הסכימה שיעיד מטעם הקניון ואילו הקניון הסכים שמיכאל יצהיר מטעמו, בניגוד לאינטרס שלו, שהנהלתו מפקחת על עבודתה של חברת הניקיון באופן שוטף. הקניון ביסס את הודעתו כלפי חברת הניקיון על ההסכם והחסיר ממנו עמודים 2 – 3. חברת הניקיון לא מחתה על כך. חרף זאת 'הלכו על כל הקופה' ובהיעדר טיעון על חלוקת אחריות, ייאלץ אחד מהם לשאת במלוא הפיצוי.

38. המישור הדיוני – העלאת טענות עובדתיות חלופיות נגד בעלי דין שונים מותרת על פי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984. וכך נפסק: "הכלל הוא, אמנם, שהודעה לצד שלישי משמשת ככתב-תביעתו של הנתבע כנגד הצד השלישי, ועל הנתבע מוטל לפרש בה את מהות תובענתו ואת נימוקיה ... אך להעמדת עילתו כלפי הצד השלישי די לו לנתבע להסתמך, לחלופין, על עילת תביעתו של התובע כלפיו, מבלי להודות בה . ... יצוין, שגם תקנה 72(ב), שניתוספה לתקנות סדר הדין האזרחי בתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2), תשנ"א-1991, אינה אוסרת על טענות עובדתיות חלופיות בכתב-טענות אלא "כנגד אותו בעל דין"; ונמצא, שגם על-פי המבחן הדיוני החדש, שאותו הנהיגה התקנה, אין פגם בטענות עובדתיות חלופיות הנטענות כלפי בעלי דין שונים בגדרו של אותו הליך. בכך נשמטת גם טענת המניעות.".

ובהמשך: "מן ההיבט הערכי כרוכה התוצאה, שאליה הגיע השופט המלומד, במידה של אי-נחת; שהלוא ההכרה בזכאותו של המשיב כלפי המערערת נבעה כל כולה מדחיית גירסתו כבלתי מהימנה. אך מתוצאה זו לא היה מנוס:ו הראיות בשאלת מתן ההיתר נשמעו, כזכור, ביחס לתביעה ולהודעה לצש שלישי בצוותא חדא. ומשקבע השופט, כח שימושו של יהודה נעשה בהיתרו של המשיב, הייתה קביעתו למחייבת בגדר הליכי התביעה ובגדר הליכי צד שלישי כאחד.". (ע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שלום דמתי, פ"ד מז (3) 156, 165, שגיאות דפוס במקור, י.ה.).

39. וכך גם בענייננו. ההיבט הערכי אף פחות מטריד. גרסתה העובדתית של חברת הניקיון כבר הועלתה בתביעה העיקרית באמצעות מיכאל. העובדה שהעיד מטעם הקניון אינה מעלה ואינה מורידה. הממצאים העובדתיים המקימים אחריות (הותרת לחות לאחר שטיפה) נקבעו לא רק אבל גם על סמך עדותו של מיכאל. פועל יוצא – הקניון אינו מנוע מלטעון להתרשלות של חברת הניקיון, התרשלות שאף הוכחה.

40. המישור החוזי – בסעיף ה' (1) להסכם נכתב: "מוסכם כי הקבלן לבדו ישא באחריות על פי כל דין לכל פגיעה אבדן או נזק לגופו או רכושו של כל אדם או גוף משפטי לרבות הנהלת הקניון, הקבלן ו/או עובדיו ו/או באי כוחו ו/או הפועלים מטעמו ובשמו עקב כל מעשה ו/או מחדל מצד הקבלן ו/או מעובדיו ו/או הפועלים בשמו ומטעמו והקבלן מקבל על עצמו את האחריות לכל פגיעה או נזק כאמור ופוטר את הנהלת הקניון מכל אחריות טענה או דרישה מכל עילה שהיא.".

41. מאחר שהנזק נגרם בשל התרשלותם של עובדי חברת הניקיון, עליה לשאת באחריות לבדה, לפי חלוקת הסיכונים בהסכם.

הגורם הישיר והקרוב לתאונה הם עובדי חברת הניקיון. לא נעלם מעיני שהקניון הוא שקבע את סדרי השטיפה והוא שפיקח מ'גבוה' על עבודות הניקיון (מעבר לפיקוח בשטח ע"י הקב"ט והסיירים). הוא גם זה שהסביר להם לאחר האירוע 'פעם נוספת על שינון הנהלים למרות שלא נמצאה חריגה בעבודתם' (תשובה לשאלון ת/72). ואולם ההסכם אינו פותח פתח לחלוקת אחריות וממילא הצדדים גם לא טענו לחלוקה.

התוצאה היא שעל חברת הניקיון לשפות את הקניון על מלוא הסכום שיחויב לשלם לתובעת.

שאלת הנזק

נכות רפואית

42. התובעת שברה בתאונה את הרדיוס התחתון בשורש כף יד ימין. היא טופלה שמרנית באמצעות גבס. בהמשך טופלה בפיזיותרפיה. ד"ר אגסי קובע שעצמות הרדיוס התאחו ונותרו תלונות על כאבים בשורש כף היד והגבלה בתנועות יישור, כיפוף והטיה אולנארית. את נכותה העמיד על 5%, באופן חופף לפי מחצית מסעיף 35 (1) ב' ומחצית של סעיף 41 (10) ה' לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת הנכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956. עוד קבע נכויות זמניות: נכות מלאה למשך 4 חודשים, 50% למשך חודש, 20% למשך חודש ו – 10% למשך חודש, עד כולל 1.1.10. לדעתו מצבה סטטי והיא מוגבלת בהרמת משאות כבדים ביד.

הפסדי השתכרות וגריעה מכושר ההשתכרות

43. ההנחה היא שפגיעה תפקודית היא פועל יוצא של הנכות הרפואית אך ניתן לסטות מההנחה כאשר מוכח שלא כך פני הדברים (ע"א 3222/10 ביטוח ישיר נ' פלוני, פורסם בנבו). על בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות המשפיעות ושעשויות להשפיע על הניזוק המסוים בהתחשב בין היתר באופי הפגיעה, גילו, השכלתו, כישוריו, מצבו התעסוקתי ומידת הביטחון התעסוקתי. השאלה היא האם בפועל מגבילה נכותו, או עתידה להגביל, את כושר השתכרותו. ואם כן - האם ההגבלה, על פי הראיות או אומדנת בית המשפט, היא בשיעור הדומה לשיעור הנכות. קורותיו מיום התאונה ועד מועד פסק הדין יש בהם להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה כזו (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3)792; ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), פורסם בנבו; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו ועוד).

44. התובעת ילידת 13/8/56, מועסקת כעובדת ניקיון בחברות לשירותי ניקיון ואחזקה (באופן אירוני משהו). החל משנת 2000 עבדה בחברת קצת אחרת שירותי אחזקה וניקיון בע"מ ושכרה החודשי הממוצע בשנת 2008 הגיע ל - 3,818 ₪. נכון להיום, לאחר צירוף הצמדה וריבית אמצע תקופה, מגיע הסכום ל – 4,492 ₪. לאחר התאונה המשיכה לעבוד ללא פגיעה ברמת השכר. מיולי 2012 היא עובדת אצל בטחון שרותים אבידר בע"מ ולפי תלוש השכר האחרון מאוקטובר 2013 , השתכרה 4,918 ₪. התובעת שמרה על אותה רמת שכר לאורך שנים רבות ואיני סבורה שאלמלא התאונה, הייתה מגדילה את היקף עבודתה והכנסותיה.

45. לטענתה היא מתקשה במרבית הפעולות הנדרשות בעבודה כגון שאיבת אבק, שטיפת רצפות עם מגב, סחיטת סמרטוטים, איסוף שקיות זבל כבדות. בנוסף היא סובלת מכאבים, במיוחד במגע עם מים קרים, מהתנפחות של היד, נזקקת למשככי כאבים ומסתירה את מצבה מהמעסיק מחשש לפיטורין. אלמלא התאונה יכולה הייתה להגדיל את שעות עבודתה ולעבוד בעבודות ניקיון נוספות ובכך להגדיל את הכנסתה. הצלחתה לחזור לעבודה חרף סבלה אינה צריכה לעמוד לה לרועץ. התובעת מבקשת לחשב את הפסדה לפי נכות תפקודית של 10% ועד גיל 64. ולחלופין לפסוק סכום גלובלי למקרה שתיפלט לשוק העבודה ותתקשה להשתלב במגבלותיה.

46. לטענת הקניון (אליו מצטרפת חברת הניקיון), נפגעה התובעת ביד לא דומיננטית, נכות רפואית נמוכה, מטבעה אינה עלולה להשפיע על כושר השתכרות ואצל התובעת אינה משפיעה בכלל. אין קשר בין התאונה לבין מגבלותיה ותלונותיה. עוד לפני התאונה התלוננה על קשיי תפקוד זהים באותה יד ובהם ארטריטיס שמפריעה במאמץ סיבובי והקשור לעבודות ניקיון, בשנת 2001 כתב רופא תעסוקתי שהיא סובלת ממחלות שונות ואינה מסוגלת לעבודות הדרושות מאמץ פיזי. גם לאחר התאונה נפגעה בתאונות נוספות בנובמבר 2009 ובנובמבר 2011 ונחבלה ביד שמאל ובצלעות. בנוסף, התובעת ממשיכה לעבוד ללא הפסדים כספיים ונכותה הרפואית אינה מגבילה או עתידה להגביל את כושר השתכרותה.

47. עבודות ניקיון כרוכות בדרך כלל באימוץ שתי הידיים. פגיעה קלה בתנועתיות של עובדת ניקיון, במיוחד כשהיא מלווה בכאבים 'מושכת' לכיוון נכות תפקודית גם כאשר הנכות הרפואית מזערית. ד"ר אגסי היה מודע למצבה של התובעת אשר אינו קשור לתאונה וקבע נכות נפרדת בשל התאונה. אין סיבה לסטות מקביעותיו וככל שסברה ההגנה אחרת, היה עליה לזמנו לחקירה. אלא שנכון להיום, בחלוף למעלה משבע השנים מאז התאונה, לא נגרע כושר השתכרותה של התובעת. עם זאת, מקום עבודתה אינו מובטח לה ולא ניתן לשלול השפעה מסוימת של מגבלותיה על יכולתה להתחרות בשוק העבודה. לפיכך ייפסק פיצוי גלובאלי.

חישוב הנזק

48. הפסדי השתכרות לעבר - ד"ר אגסי קבע לתובעת תקופת אי כושר מלאה בת 4 חודשים (27.5.09 – 26.9.09). הוא בדק את האישורים הרפואיים וקבע שהגבס הורד כעבור חודשיים ולאחר מכן טופלה חודש בפיזיותרפיה. גם אם שגה בהבנת האישורים מקופ"ח והגבס הורד קודם לכן, עדיין התובעת קיבלה אישור מחלה עד 31/8/09 וטופלה לפחות עד 22/8/09 בפיזיותרפיה. נתונים אלה תומכים בעדותה לפיה לא עבדה בחודשים יוני – אוגוסט.

49. אלא שהיא לא הגישה תלושי שכר לחודשים שקדמו לתאונה ולא הוכיחה שהשכר נשאר ברמה של שנת 2008. היא לא הגישה תלוש שכר לחודש יוני סמוך לאחר התאונה ולפיכך לא הוכיחה הפסד בחודש זה. התלושים היחידים שהגישה היו עבור חודשים יולי ואוגוסט (ת/3, ת/4). התלושים מלמדים שהשכר לחודש (מינימום) עומד על 3,850 ₪, לפי 20.70 ₪ (מינימום) לשעה X 186 שעות תקן. בחודש יולי שולמו 1,490 ₪ תמורת 72 שעות שכונו מסיבה כלשהי "ימי מחלה". בחודש אוגוסט שולמו 2,484 ₪ הפעם תמורת 120 שעות. התובעת לא הגישה אישור מעביד על אפשרות הצבירה של ימי / שעות מחלה. לפיכך אני פוסקת פיצוי עבור ההפרשים בחודשים יולי – אוגוסט:

[3,850 ₪ X 2] – [1,490 ₪ + 2,484 ₪] = 3,726 ₪.

3,726 ₪ בתוספת הצמדה וריבית אמצע תקופה = 4,300 ₪.

50. גריעה מכושר השתכרות לעתיד – מצאתי לפסוק סכום גלובאלי של 7,000 ₪. (חישוב אקטוארי לפי 5% עד גיל 64 מסתכם ב – 11,351 ₪).

51. עזרת זולת – איני סבורה שהעזרה שהושיט לה בעלה בתקופת אי הכושר (ועליה העיד) חרגה מהמקובל ביחסי משפחה תקינים. העובדה שהוא שוטף כלים ומנקה עד היום גם היא אינה חורגת מהמקובל ביחסי משפחה תקינים. לא שוכנעתי בהיזקקות לעזרה בעתיד.

52. הוצאות - התובעת לא הגישה קבלות על הוצאות רפואיות ונסיעות אך ניתן לקבוע שהיה לה צורך באלה. אני פוסקת לפי אומדן 2,000 ₪.

53. כאב וסבל – אמנם התובעת לא עברה טיפולים חודרניים אך חוותה סבל וכאב בתקופת ההחלמה. גם כיום היא סובלת מכאבים במיוחד לאור הפעולות הנדרשות ממנה בעבודתה. נוכח טיבה וטבעה של הפגיעה החלטתי להעמיד את הפיצוי על 30,000 ₪.

סה"כ הפיצוי – 43,300 ₪.

סוף דבר

הנתבעות תשלמנה לתובעת 43,300 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 12,665 ₪, אגרת משפט, שכר עדים, שכ"ט מומחה/ים רפואיים. (להלן – "הסכום הפסוק").

התובעת תגיש נוסח פסיקתא כולל אסמכתאות תוך 10 ימים.

צד שלישי תשלם לנתבעות את מלוא הסכום הפסוק בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ , אגרת משפט והוצאות.

הנתבעות תגשנה נוסח פסיקתא כולל אסמכתאות תוך 10 ימים.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ז, 18 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.