1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקים שנגרמו לכלי רכב המעורבים בתאונה דרכים שאירעה ביום 21.12.2010 בקרית אונו.
2. אין מחלוקת שאחד מכלי הרכב נסע כשמופע הרמזור שלפניו – אדום. כל אחד מהנהגים המעורבים בתאונה טוען שהנהג האחר הוא שנסע כשמופע הרמזור בכיוונו אדום. ברכב התובעים והנתבעים שכנגד נהגה הגב' אנה ניסנוב (להלן – "התובעת"); ברכב הנתבעים והתובע שכנגד נהג מר יניב אשר (להלן – "הנתבע").
3. עדות התובעת נתמכת בחוות דעת ועדות מומחה מר עזריה מליחי (להלן – "המומחה"). עדות מומחה מטעם הנתבע לא הוגשה. מטעם הנתבע העיד עד ניטראלי, מר י' גרובר, עד ראיה שנסע עם רכבו במקום (להלן – "עד ההגנה").
4. לאחר בחינת העדויות, הראיות והמוצגים, הגעתי למסקנה לפיה הנתבע הוא האחראי לקרות התאונה:
5. חלף פרק זמן ניכר ממועד התאונה ועד למועד בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים. גם אם נמצאו אי דיוקים בעדויות, ניתן לייחס את אי הדיוקים לחלוף הזמן. לא ניתן היה להכריע במחלוקת אך על בסיס עדויות התובע והנתבעת. כל אחד מהם משוכנע שהוא נסע כשמופע הרמזור בכיוונו ירוק ושהנהג האחר הוא שנסע כשמופע הרמזור בכיוונו אדום. שכנוע פנימי כאמור אין די בו כדי לאשר או לשלול גרסה של מי מהמעורבים.
6. עדות התובעת נתמכת בעדות מומחה, שהתייחסה לעבודת הרמזורים וסדר המופעים. עדות של מומחה נגדי לא הוגשה. הוצגה אסמכתא המעידה על כך שהרמזורים היו תקינים. אקדים ואציין, כי עדות המומחה – שנמצאה חיונית להכרעה במחלוקת – מהימנה עלי. עם זאת, כאמור להלן, גם בעדות המומחה אין די לצורך ההכרעה במחלוקת והקביעה מיהו הנהג שנסע כשמופע הרמזור בכיוונו אדום. עם זאת, היה בעדותו כדי לקדם באופן משמעותי את ההכרעה. עדות נוספת – עדותו של עד ההגנה – אשר מצטרפת לעדות המומחה, היא שמכריעה במחלוקת העובדתית.
7. תיאור המקום: התובעת נסעה מכיוון דרום לצפון; הנתבע נסע מכיוון צפון למזרח; העד נסע מכיוון מזרח לדרום.
8. אין מחלוקת שכאשר מופע הרמזור בכיוון התובעת ירוק, מופע הרמזור בכיוון הנתבע אדום – ולהיפך. בהתאם לחוות דעת המומחה (סעיף 5), מופע הרמזור בכיוון התובעת ירוק במופע מס' 4 [שנייה 0 עד שנייה 24; מופע ארוך]; מופע הרמזור בכיוון הנתבע ירוק במופע מס' 2 [שנייה 63 עד שנייה 73; מופע קצר].
9. אילו נסעה התובעת כאשר מופע הרמזור בכיוונה אדום קיימת סבירות גבוהה שרכבה היה פוגע ברכבים שמופע הירוק בכיוונם הוא מופע מס' 3 ו – 6 (ממזרח לדרום או ממערב למזרח); עם זאת, לא ניתן לשלול את האפשרות שרכבה היה פוגע ברכב הנתבע. הסבירות נמוכה יותר, מאחר ומופע הירוק בכיוון הנתבע (מופע מס' 2) הוא מופע קצר (10 שניות בלבד).
10. מבין המעורבים, הגורם היחיד שיכול היה לבצע "מחטף רמזור" הוא הנתבע. "מחטף רמזור" על ידי התובעת היה גורם לה לפגוע ברכב שמופע הירוק בכיוונו הוא מופע מס' 3 (העד); "מחטף רמזור" על ידי הנתבע היה גורם לו לפגוע ברכבה של התובעת, שכן מופע הירוק הבא בצומת הוא בכיוון נסיעת התובעת (מופע מס' 4).
11. האם ביצע הנתבע מהלך של "מחטף רמזור"? התשובה לכך חיובית. ניתן להגיע למסקנה ברורה זו מעדותו של עד ההגנה לפיה: "איך שהתקשרתי למשטרה כבר היה לי ירוק והייתי צריך לנסוע לבסיס" (עמ' 17, ש' 6). היינו, מעדות העד עולה שהתאונה אירעה כאשר מופע הרמזור בכיוונו אדום (אין מחלוקת שברגע התאונה היה העד במצב של עמידה; עמ' 16, ש' 7 – 8), כאשר מיד לאחר מכן התחלף מופע הרמזור בכיוונו לירוק. מופע ירוק בצומת שקדם למופע ירוק בכיוון נסיעת העד הוא מופע מס' 4 – מופע ירוק בכיוון נסיעת התובעת. המסקנה הינה, שהתאונה אירעה כאשר התובעת נסעה כשמופע הרמזור בכיוונה ירוק והנתבע הוא שביצע מהלך של "מחטף רמזור", ונסע למעשה כשהמופע בכיוונו הוא אדום.
12. תימוכין נוספים למסקנה כאמור ניתן לבסס על עדות הנתבע, לפיה: "... הכל היה ריק, באתי, הסתכלתי על הרמזור גם על הקרוב וגם על הרחוק בצד שמאלי שלי וראיתי שיש ירוק. אני תמיד מסתכל על שני הרמזורים כי תמיד יכולה להיות תקלה" (עמ' 13, ש' 22 – 24). גרסה זו אינה סבירה.

סביר יותר שאם בכל זאת הבחין הנתבע ברמזור (אחד) ירוק, היה זה הרמזור שנמצא מולו ומשמש את כלי הרכב שנוסעים מצפון לדרום [מופע 1 – שנייה 63 עד שנייה 26].

1. כיצד עולה בקנה אחד המסקנה לעיל עם גרסת עד ההגנה לפיה הנתבע נסע כשמופע הרמזור בכיוונו ירוק? עד ההגנה מתגורר במקום. הוא העיד על סדר מופעי הרמזור בהתאם להיכרותו את הצומת וציין: "כשאצלי יש אדום אז מצד ימין יש ירוק" (עמ' 16, ש' 14 – 15). איני מקבל את הגרסה, אשר אינה עולה בקנה אחד עם סדר המופעים בפועל ועם עדות המומחה. למעשה, די להתבונן בתרשים הצומת (ת/1) על מנת להיווכח שקיים מצב שבו מופע הרמזור בכיוון העד (שמגיע מכיוון מזרח) הוא אדום ומופע הרמזור בכיוון רכבים שמגיעים מדרום לצפון (מופע מס' 4 – כיוון נסיעת התובעת) הוא ירוק, שהרי כאשר רכב נוסע מדרום לצפון חייבת התנועה מכיוון מזרח להיעצר.
2. אשר לעדות עד ההגנה לפיה: "ראיתי את הרמזור שלו ירוק. ראיתי את הצבע הירוק של הרמזור. הרמזור היה בעבר תלוי. בעבר הוא היה תלוי עם מחיצה לרמזור שפונה שמאלה בכיוון שלי. אני ראיתי ירוק" (עמ' 16, ש' 15 – 17), הרי שאיני מקבל את העדות. העדות בנקודה זו לא הייתה משכנעת (ר' גם האמור בסעיפים 4.1 ו – 6.2 לחוות דעת המומחה), היא אינה עולה בקנה אחד עם תמונות הצומת שהוצגו בדיון ועם חוות דעת המומחה, ואם הבחין עד ההגנה ברמזור ירוק – לא מן הנמנע שהוא הבחין ברמזור שמופעו הירוק הוא מופע מס' 1 [שנייה 63 עד שנייה 26] אף הוא בכיוון הנתבע, אולם הנסיעה על פיו היא ישר (מצפון לדרום) ולא שמאלה, כפי שנסע הנתבע).
3. על כן, התביעה הראשית מתקבלת. התביעה שכנגד – נדחית.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום סך של 28,573 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 285 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 2,000 ₪. במסגרת פסיקת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שהתקיימו מספר ישיבות, כאשר התובעים הגישו עדות של עד מומחה (שנמצאה חיונית) ונשאו בעלות התייצבות המומחה לדיון.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ד, 17 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.