1. זהו פסק דין משלים, בתביעה לתשלום חוב נטען, בגין שירותי תקשורת בינלאומית – שיחות טלפון לחו"ל, אשר בוצעו לטענת התובעת, מקו הטלפון בעסקו של הנתבע. הוחלט לדחות את התביעה (מלבד חוב בסך 240 ₪ בו הודה הנתבע ובגינו ניתן פסק דין חלקי ביום 11.7.12), ולהלן הנימוקים.

2. התובעת הינה חברת בת של חברת בזק תקשורת בע"מ, ובעלת רשיון למתן שירותי בזק בינלאומיים, בהתאם לחוק הבזק התשנ"ב – 1982. התובעת מספקת בין היתר, שירות שיחות לחו"ל.

הנתבע, הינו רופא במקצועו, ומנהל עסק פרטי, שעיקרו, מתן שירותי רפואה אלטרנטיבית.

במהלך התקופה הרלוונטית, השתמש הנתבע בשירותי חיוג של התובעת, לצורך התקשרות בטלפון לחו"ל.

התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, בהתאם להוראת סעיף 81א1, לחוק ההוצאה לפועל, בגין אי תשלום חשבון, ששלחה התובעת אל הנתבע, עבור שיחות שבוצעו לטענתה, מקו הטלפון של הנתבע, במהלך חודש נובמבר 2010, ואשר הסתכם בסך 27,896.60 ₪.

3. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה, וטען בין היתר, כי החשבון האמור, כלל חיובים בגין מאות שיחות, שלא בוצעו על ידו, או ברשותו, ולמעשה, בוצעו תוך גניבה, ע"י צדדים שלישיים. המדובר כאמור במאות שיחות, אשר רובן בוצעו ליעדים במזרח אפריקה – בעיקר סודן, אתיופיה, ואריתריאה, וקצתן בוצעו ליעדים אחרים, במדינות ערב, הפיליפינים, ומדינות נוספות באסיה ובאירופה. הנתבע העיד, כי אין לו קשרים כלשהם, עם אנשים שמתגוררים במדינות אלה, וכי לא התקשר, או התיר למאן דהוא להתקשר, למדינות אלה. יצויין ויודגש, כי כל השיחות שבמחלוקת, בוצעו במהלך כשבועיים, במחציתו השניה של חודש נובמבר 2010.

אין חולק, על כך שעד קבלת החשבון האמור, שבמחלוקת, שילם הנתבע את חשבונותיו, בגין שימוש בשירותי התובעת, כסדרם, עד חודש נובמבר 2010, לרבות חשבון בגין חודש אוקטובר 2010, שנשלח אל הנתבע ביום 8.11.10. מנספחי תצהירו של הנתבע עולה, כי סכומי החיוב החודשיים שקדמו לחשבון שבמחלוקת, עמדו על כמה מאות ש"ח לכל חשבון.

הנתבע הודה בביצוע 24 שיחות לחו"ל בלבד, מתוך רשימת השיחות בגינה נערך החשבון, ליעדים ברוסיה, צרפת, ארה"ב וקזחסטן בלבד, אשר עלות ביצוען עמדה על כ-240 ₪. כאמור לעיל, ניתן ביום 11.7.12, פסק דין חלקי, על הסכום האמור, בהסכמת הצדדים.

הנתבע טען אפוא, כי סכום החיוב שבמחלוקת, מתייחס לשיחות שבוצעו תוך הונאה, כמשמעה ברישיון מתן שירותי הבזק, לפיו פועלת התובעת, וכי הוא פטור על כן מתשלום, בגין אותן שיחות.

הנתבע הוסיף וטען, כי התובעת לא קיימה, את החובה המוטלת עליה, במסגרת סעיף 56 לרשיון, לפעול למניעת הונאות.

ביום 15.11.11, התיר כב' הרשם (כתוארו אז) ע.כפכפי לנתבע, להתגונן מפני התביעה.

4. התובעת סבורה, כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח, כי המדובר בשיחות שבוצעו תוך גניבה.

מכל מקום, לטענתה, אין היא אחראית להונאות, בקו הטלפון, למעט במקטע האחרון בקו, המצוי בשליטתה, כפי שהסביר עד התביעה, מר ערן גרף, מנהל הרגולציה אצל התובעת, בתצהירו: "11. במסגרת תהליך השיחה בינלאומית, למפעיל הבינלאומי קיימת האחריות למניעת הונאה (המצוינת בסעיף 56 לרישיונו) במקטע שבאחריותו ותפעולו, ובמקטע זה בלבד.

12. הווה אומר, כאשר מתבצעת שיחה בינלאומית, היא נוגעת ועוברת במספר מקטעים, בהם כמובן יכולה להתבצע הונאה.

13. המקטעים בהם עוברת השיחה עד ליעדה מפורטים לעיל:

א. טלפון ביתי או מרכזיה פרטית.

ב. המפעיל הפנים ארצי (בזק/ הוט ועוד...)

ג. מפעיל בינלאומי (בזק בינלאומי / נטוויזן ועוד...)

ד. המפעיל הזר – המפעיל הפנים ארצי ובינלאומי במדינת היעד (ATT, BRITISH TELECOM ועוד...)

14. כאמור, השיחה עוברת ארבעה מקטעים שונים אשר בכל אחד מהם יכולה להתבצע הונאה.

15. להלן דוגמאות לצורות הונאה היכולות להתקיים במקטעים השונים:

16. ברמת הטלפון הביתי או המרכזייה – ניתן לבצע הונאה ע"י שימוש לא מאושר בטלפון יכולים להתחבר לקו הביתי על זוג הנחושת ולצרף מכשיר טלפון נוסף. במרכזייה פרטית בדומה לטלפון ביתי, גם שם ניתן לבצע שיחות ללא אישור, שם הפיקוח אף דל יותר. במקרים כאלה האחריות להונאה נופלת כמובן לפתחו של בעל ציוד הקצה טלפון או מרכזיה הוא בד"כ בעל הקו.

במרכזיות פרטיות מתקדמות המבוססות על טכנולוגיות IP ניתן כיום להשתלט ע"י רשת האינטרנט ולבצע הונאות של שיחות בינלאומיות. האחריות במקרה זה של קיום הונאה חלה על בעל הטלפון או בעל המרכזייה. במידה וקיים ספק שירותי תחזוקה למרכזייה כנראה שהחובה נופלת לפתחו.

17. ברמת המפעיל הפנים ארצי – ניתן לבצע הונאה בהתחברות לארון הסעף, או לכל מרכיב אחר הנמצא ברשת הציבורית, ובאחריות המפעיל הפנים ארצי למנוע הונאות במקטע זה.

18. ברמת המפעיל הבינלאומי – הונאות במקטע זה מתבצעות בשל פערי תעריפים בהשלמת שיחה למפעילים הזרים או התקשרות שלא דרך מפעיל בינלאומי בעל רישיון. באחריות המפעיל הבינלאומי למנוע הונאות במקטע זה.

19. ברמת המפעיל הזר – הונאות שיכולות לקרות לאחר שהשיחה עברה מהמפעיל הבינלאומי למפעיל הזר, באחריות המפעיל הזר למנוע הונאות במקטע זה".

בחקירתו הנגדית: "בעצם בשיחות מסוג זה כמו בתיק הנוכחי בזק בינלאומי אחראית על מקטע מסוים במהלך השיחה. השיחה מתחילה מבית הלקוח ומסתיימת ביעד מסוים בחו"ל. באותו מקטע של שיחה בינלאומית מבחינת בזק בינלאומי השיחה הגיע ממספר בזק לגיטימי שעוברות בו גם שיחות אחרות בינלאומיות והסתיימה ביעד בינלאומי בחו"ל".

לטענת התובעת, גם אם בוצעה גניבת שיחות, עקב רשלנות של גוף כלשהו, כגון חברת בזק, המספקת את תשתית הקו (להבדיל מן התובעת המספקת רק את שירותי החיוג הבינלאומיים), הרי שהתובעת לא יכולה היתה למנוע את גניבתן, ועל כן אינה צריכה לשאת בתוצאות הנובעות מכך, והיא זכאית לתשלום עבור שירותי התקשורת שסיפקה, ובגינן שילמה לספקי תקשורת בחו"ל. עמדתה זו של התובעת, בוטאה באופן ברור וחד משמעי, בתשובותיו של העד מר גרף, בחקירתו הנגדית: "ש. לנתבע אין לו מרכזיה והשיחות האלה ברור היום לכולם שהוא לא ביצע והוא לא מדבר עם סודן ולא אריתראה ולא עם אתיופיה אתם עדיין עומדים על התביעה נגדו?

ת. כן. השיחה הייתה לגיטימית מבחינתנו.

שאלת בית משפט: אם נצא מתוך נקודת המוצא..., שהחיוג לא נעשה מתוך הקליניקה שלו, ולא נעשה באישור, דהיינו, בוצעה גניבת שיחות באמצעי כלשהו מחוץ לשטח שבהחזקתו, האם לשיטת התובעת גם במקרה כזה על הנתבע לשלם עבור השיחות?

ת. כן".

בסיכומיו, הוסיף ב"כ התובעת וטען, כי על הנתבע היה לצרף את חברת בזק תקשורת בע"מ להליך, על דרך של הודעה לצד שלישי, נוכח טענותיו.

5. לתובעת, העיד כאמור, מר ערן גרף, מנהל הרגולציה שלה, וכן העידה מטעמה, הגב' גלי פרל, עובדת במחלקת גביה משפטית של התובעת.

הנתבע העיד לעצמו, וכן העיד את הגב' אלכסנדרה קמושר, העובדת בעסקו ומשמשת, כמנהלת אדמיניסטרטיבית של הקליניקה.

6. סבורני, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את עצם ביצוע השיחות, באמצעות קו הטלפון של התובע. לעניין זה, די בדו"ח פירוט השיחות שהגישה התובעת, אשר מהווה רשומה מוסדית, ע"פ הוראות סעיף 36 לפקודת הראיות.

חשבונות התובעת, מוחזקים כנכונים, מכח סעיף 11 לכללי הבזק (שירותי החברה) תשמ"ז – 1986, אלא שחזקה זו ניתנת לסתירה, ונוכח פערי המידע בין התובעת ובין לקוחותיה, די יהיה במקרים המתאימים, בראיות נסיבתיות, שיש בהן להצביע על הונאה, או גניבת שיחות, על מנת להעביר אל התובעת, את הנטל להוכיח נכונות החשבון [ר' לעניין זה ת"א (שלום ת"א) 10090/99 בזק תקשורת בע"מ נ' עיסא עטה עלי (ניתן ביום 10.6.02), ת"א (שלום חי') בזק בינלאומי בע"מ נ' סעדי אחמד עוסמאן (ניתן ביום 4.4.05)].

בענייננו, סבורני כי הנתבע הרים את הנטל, להוכיח כי לא ביצע את השיחות שבמחלוקת. עדויות הנתבע והגב' קמושר, לא נסתרו, וודאי שלא הופרכו במהלך החקירות הנגדיות. נוכח ההתרשמות הישירה מעדויותיהם, סבורני, כי יש לקבלן כמהימנות.

מעבר לכך, הרי שהממצא, לפיו בוצעה הונאה רחבת היקף, בדרך של גניבת שיחות, עולה בבירור, מדו"ח פירוט השיחות, שהגישה התובעת. מן הדו"ח נלמד, שבמהלך תקופה של כשבועיים, בוצעו למעלה מ-500 שיחות טלפון, ליעדים, שרובם באפריקה ובמדינות ערב, כאשר החיובים בגינם הסתכמו כאמור בכ-27,000 ₪. מדובר, בחיוב חריג ביותר, העולה עשרות מונים, על החיובים החודשיים הרגילים בקליניקה, כעולה מן החשבונות הקודמים, אשר הוגשו ע"י הנתבע, ואשר עמדו על מאות שקלים בודדות, לכל חשבון. עדותו של הנתבע, לפיה המדובר ביעדים שאליהם לא התקשר בעבר, ואשר אין לו כל קשר עסקי או אחר עם אנשים המתגוררים באותם יעדים, לא נסתרה, והתובעת גם לא חלקה על טענתו זו.

נוכח משכי השיחות המצטברים, נראה זה בלתי סביר, כי מדובר בשיחות שבוצעו ע"י הנתבע או מטעמו, כך לדוגמא, נערכו במהלך התקופה האמורה – כזכור, כשבועיים - שיחות לאתיופיה שמשכן המצטבר, למעלה מ-24 שעות, שיחות לאריתראה, שמשכן המצטבר, למעלה מ-11 שעות, ושיחות לסודן, שמשכן המצטבר למעלה מ-19 שעות.

יתרה מזאת, השיחות האמורות, נערכו בשעות שונות של היום, החל משעות הבוקר ועד השעות המאוחרות של הלילה, לרבות בשעות בהן סגור המשרד, כעולה מעדויות הנתבע וגב' קמושר, כמו גם מדו"ח שעות העבודה של עובדי המשרד, אשר צורף לתצהיר הגב' קמושר. שיחות בוצעו, גם ביום שבת. הגב' קמושר העידה, כי לא ניתן לשוחח בטלפון, מתוך המשרד, מבלי שהיא או הנתבע ידעו זאת, כאשר במשרד ממוקמת מצלמה, והנתבע יכול לצפות בה, באמצעות מערכת במעגל סגור בכל עת.

מן הראיות האמורות עולה בבירור לסברתי, לא רק שאותן שיחות בוצעו שלא ברשות, תוך הונאה ולמעשה "נגנבו", ע"י מאן דהוא, אלא שאותה הונאה, לא בוצעה פיזית מתוך משרדו של הנתבע (כגון ע"י עובד ניקיון, או אדם המספק שירותים למשרד), אלא מחוץ למשרד, בטכנולוגיה עלומה, באמצעותה התחברו גנבי השיחות לקו הטלפון.

מול הראיות האמורות, שמשקלן, על פני הדברים רב, לא הניחה התובעת בפני בית המשפט, כל ראיה קבילה, שהיה בה כדי לסתור את המסקנה, לפיה בוצעה גניבת שיחות, בהיקף גדול כאמור. עדויות עדי התובעת לעניין זה, היו בגדר עדויות שמועה וסברה, שאינן קבילות, ומכל מקום, אין לייחס להן משקל. יש גם לזקוף לחובתה לעניין זה, במאזן הראיות, המנעותה מהגשת חוות דעת מומחה, נוכח טענתה כי אין מדובר בגניבת שיחות, והמנעותה מהעדת טכנאי של חב' בזק תקשורת, אשר לטענתה קבע, כי לא בוצעה גניבת שיחות.

7. משהתקבלו טענותיו העובדתיות של התובע, ונמצא כי כל השיחות שבמחלוקת אכן בוצעו שלא כדין, יש לבחון את טענתה המשפטית של התובעת, לפיה, גם במקרה כזה על התובע לשלם בגין השיחות האמורות.

כזכור, השיב עד התובעת לעניין זה בחקירתו, כי גם אם החיוג בוצע מחוץ לקליניקה של הנתבע, וללא אישורו, הרי שהוא חב עדיין בתשלום בגין השיחות, משום שמבחינת התובעת, המדובר בשיחות "לגיטימיות".

סבורני, כי יש לדחות טענתה זו של התובעת, אשר בעיני, הינה בלתי סבירה, ואולי אף גובלת בציניות. ב"כ התובעת טען בהקשר זה, כי אין להטיל על התובעת, את האחריות לגניבה, משום שלסברתו, נבצר ממנה למנוע אותה, ואין לקפחה, כאשר כבר שילמה לספקים בחו"ל תמורת השירות. כאמור להלן, סבורני, כי התובע לא הוכיחה טענתה, כי נבצר ממנה למנוע את ההונאה, אלא שבענייננו, מדובר בשאלה משנית, כאשר השאלות העיקריות הינן, שאלת אחריות הנתבע לאותן שיחות, שבוצעו ללא רשותו, ללא ידיעתו, ומבלי שיכול היה למנוע ביצוען, ושאלת מקור החובה, שמבקשת התובעת להטיל עליו, לשלם בגין אותן שיחות. פשוט וברור בעיני, כי אין להשית על הנתבע, חיוב בגין שירות, שלא צרך בפועל, ושאם סופק ע"י התובעת, הרי שלא סופק לנתבע, אלא לאנשים אשר הונו את התובעת, כמו גם את חברת בזק. איני רואה במצב הדברים האמור, כל מקור חוקי לחייבו בתשלום בגין אותן שיחות.

סבורני אפוא, כי יש לדחות את התביעה.

8. מעבר לכל האמור לעיל, הרי שהתובעת היא שנושאת בחובה מכח הדין, לפעול למניעת הונאות. זאת, מכח הוראת סעיף 56 לרישיון, למתן שירותי בזק, המורה:

"מניעת הונאות

56.1 בעל הרשיון ינקוט בצעדים מתאימים וסבירים למניעת הונאות ויקיים מערכת בקרה ומעקב כדי לוודא, ככל שניתן, שמקבל שירות לא יחויב בעד שיחות שלא ביצע או שירותים שלא צרך ויזכה את מקבל השירות במידה וחויב בטעות בגין שיחות או שירותים כאמור.

56.2 בער הרשיון ישתף פעולה עם בעלי רשיונות אחרים באיתור הונאות ומניעתן.

56.3 בעל הרשיון יקים ויפעיל אמצעים מתקדמים ויעילים לאיתור תנועה בלתי חוקית ומניעתה בזמן אמיתי או בזמן אמיתי בקירוב".

סבורני, כי התובעת לא הוכיחה, כי נבצר ממנה למנוע, באמצעים סבירים, את ההונאה במסגרתה בוצעו, השיחות שבמחלוקת. זאת, כאשר מדובר כאמור בכמות שיחות חריגה ביותר, ביחס לשיחות שבוצעו מקו הטלפון של התובע לחו"ל בעבר, וכאשר על פני הדברים, בחינת יעדי השיחות ושעות ההתקשרות, צריכים היו להעלות חשד להונאה. יש לזכור, כי הדין מחייב, את בעל הרישיון, לשתף פעולה עם בעלי רשיונות אחרים, לגילוי הונאות ומניעתן. נראה כי בכלל אותם בעלי רשיונות, גם ספק התשתית, דהיינו חברת בזק.

נדמה, כי יכולתה של התובעת, להתחקות אחר הונאות, ולמנוע אותן, גדולה באופן משמעותי, משל לקוחותיה, בד"כ, וודאי, כאשר מדובר בגניבת שיחות, המבוצעת בתחבולה מחוץ לחצריו של המנוי, וכאשר בזמן אמת, לא מועברת אליו כל התראה על גניבת שיחות.

גם מן הטעם האמור, סבורני כי אין מקום להטיל על הנתבע, את החיוב בגין השיחות שלא ביצע.

ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי על הנתבע היה להגיש הודעה לצד שלישי נגד חברת בזק, וראה בכך שלא הוגשה הודעת צד ג', טעם לחייב את הנתבע. יש לדחות טענה זו. המנעות מהגשת הודעת צד ג', אינה יכולה כמובן, לבסס עילת תביעה, או להטיל חיוב כלשהו על הנתבע. מעבר לאמור, משהוכח, כי אכן בוצעה הונאה, הרי ככל שהתובעת סבורה, כי נזקיה נגרמו עקב התרשלותה של חברת בזק, או הפרת חובותיה על פי דין, אין כל מניעה, כי תנקוט בעצמה הליכים, נגד חברת בזק, מכח העילות הנזיקיות העומדות לה.

9. התביעה נדחית אפוא. נוכח היקף ההתדיינות, החריג ביחס לסכום התביעה, לרבות מספר הדיונים שהתקיימו, תשלם התובעת לנתבע, שכר טרחת עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן הוצאות המשפט, לרבות שכר בטלתו של הנתבע עצמו, בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ג, 06 מאי 2013, בהעדר הצדדים.