בפני תביעה לפיצוי בסכום של 30,000 ₪ עקב הפרת הסכם שלפיו התובעים רכשו ביחד עם הנתבע מספר 1 סירה לדייג מהנתבע מספר 2.

התובעים חברים אשר בזמנם הפנוי יוצאים לדייג . נתבע מספר 1 הוא בעל עסק למכירת ציוד בענף הדייג וגם לו תחביב לדוג בשעות הפנאי שלו.

בחודש פברואר 2011 הוחלט בין התובעים ונתבע מספר 1 שהם ביחד ירכשו סירה לדייג והוטל על הנתבע מספר 1 את התפקיד לאתר סירה מתאימה וזאת עקב עיסוקו בתחום.

לימים, הנתבע נפגש עם התובעים ומסר להם שמצא סירה מתאימה, שאותה הוא בדק טכנית ומכאנית בצורה מקיפה ומצא שהסירה עונה לדרישות הצדדים.

ציין הנתבע מספר 1 שהסירה תקינה לחלוטין ואינה מצריכה השקעה כספית. הוא מסר להם שעלות הסירה 40,000 ₪ ומעבר לכך יש השקעה מינימאלית ותיקונים קוסמטיים בלבד.

בהסתמך על דברי הנתבע מספר 1, חתמו הצדדים הסכם שותפות מיום 4.3.11. יש לציין שלדברי התובעים הם הסכימו לרכוש את הסירה ולחתום על הסכם השותפות על סמך הצהרות של הנתבע 1 בלבד ולא היה להם כל קשר עם הנתבע מספר 2 שהוא בעל הסירה.

כל אחד מהתובעים שילם את חלקו בעסקה בסכום של 13,300 ₪. התובע 1 שילם בשיק לטובת הנתבע מספר 2, והתובע מספר 1 שילם את חלקו במזומנים ישירות לידי הנתבע מספר 1.

התובעים ביקשו מיד לראות את הסירה אך הנתבע מספר 1 דחה אותם מספר פעמים ואז ניגשו לראות את הסירה שלא בנוכחות הנתבע מספר 1, כך מוסר התובע 2 לבית המשפט "הגענו לסירה חשכו עיננו, כל המנוע היה מוצף במים. הסירה היתה במצב גרוע ביותר, מערכת החשמל הכל קרוע ובלויה". (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 1-2).

יחד עם ידיד אחר התובעים ניסו לשפר ולשפץ את הסירה, אך אחרי עבודה של 4 שעות הצליחו רק להוציא את חצי מהמים ואז לדברי הנתבע מספר 2 "התייאשנו והלכנו הביתה".

על אף זאת, התובעים רצו את העסקה וביקשו טכנאי שיבדוק את הסירה.

הטכנאי שבדק את הסירה, מר לירון פיטוסי, מסר תצהיר מפורט לבית המשפט וציין בין היתר שמנוע הסירה אינו תואם את רישיון הסירה וקיימים ליקויים במערכת חשמל והקירור וכי יש חדירת מים בסירה.

כמו כן ציין מר פיטוסי בתצהירו כי קיימים ליקויים חמורים במערכת הדלק, הגורמים לחשש מדליקה.

מסקנתו היתה שהסירה אינה ראויה או מתאימה לשייט מהפן הטכני והבטיחותי (ראה תצהיר של מר פיטוסי סעיף 3).

אחרי שקיבלו את דברי מר פיטוסי ,התובעים ביקשו לבטל את העסקה ולקבל את כספם בחזרה.

הנתבעים סירבו.

התובעים מבקשים לקבל החזר של 26,600 ₪ שהם שילמו על חשבון העסקה, לבטל את העסקה, ולהשיב את הכספים שהושקעו בשיפוץ הסירה בתחילת הדרך בסכום של 4500 ₪.

יש לציין שבין היתר גילו התובעים לאחר זמן מה מפיו של הנתבע מספר 2 שהוא לא דרש 40,000 ₪ עבור הסירה, אלא רק 25000 ₪, וכאילו הנתבע מספר 1 היה זכאי לקבל לידיו 15000 בתור דמי תיווך עבור העסקה.

דברים אלה לא נאמרו לתובעים בעת עסקת השותפות עם הנתבע מספר 1, לכן הם טוענים שהנתבע מספר 1 פעל בחוסר תום לב, הטעה אותם ורימה אותם לגבי מהות העסקה. כמו כן הם טוענים שהסירה אינה תואמת את מטרות הרכישה.

עמדת הנתבעת מספר 2 היא שהוא לא היה בקשר בכלל עם התובעים, אלא הוא מודה בפה מלא שהוא קיבל על חשבון העסקה 13300 ₪ בשיק .

הנתבע מספר 2 טוען שהוא לא מסר כל אינפורמציה או מידע על הסירה לתובעים, ולכן אם היו הצהרות כוזבות בקשר לסירה, הרי הם באו מפיו של הנתבע מספר 1 בלבד ואינם קשורים לנתבע מספר 2, ואין לו אחריות לכך.

הנתבע מספר 1 מוסר לבית המשפט ובכתב הגנתו שהנתבע מספר 1 אכן דרש 40,000 ₪ אך הסכים להשיב לו 15000 ₪ בעבור תיווך למכירת הסירה.

לטענתו מצב הסירה היה סביר, ובסה"כ היה צריך להשקיע כ-10,000 ₪ על מנת להביא אותו למצב תקין. הנתבע 1 טוען שהנתבעים הסכימו לכך.

הנתבע מודה שהסירה לא עברה טסט ימי אבל זה לא בגלל מצבה הגרוע, אלא מכוון שהעסקה לא הסתיימה, והתובעים לא קיבלו את הניירות מהנתבע מספר 2.

מתלונן הנתבע 1 בכתב הגנתו שהתובעים איימו עליו אם הוא לא יבטל את העסקה ויחזיר לו את כספו.

בעדותו בפני הנתבע מספר 1 טען שאמר לתובעים שהסירה שווה 40,000 ₪ והם הבינו כמה הוא עומד להרוויח מהעסקה אך מוסיף "בסופו של דבר זה פוצץ את העסקה".(עמ' 2 שורה 25).

הנתבע מספר 2 אישר בפני ביהמ"ש שהסירה עדין על שמו, והוא משלם את כל ההוצאות הקשורות עם עגינה, וסיכם את דבריו "אני גם לא יודע למה אני נתבע פה".

במהלך הדיון בית משפט גם שמע מאביו של הנתבע מספר 1 שטען שהוא הראה את הסירה לתובעים לפני חתימת ההסכם . הוא גם טען שהתובעים פנו לבוררות אצל משפחת פשע ואיימו על בנו הנתבע מספר 1.

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן הנימוקים לכך:

1. מקובלת עלי גרסת התובעים שהם הסתמכו על הנתבע מספר 1 כמומחה בציוד דייג וקיבלו את הצהרותיו לגבי מצב הסירה והצהרות אלו היו בלשון המעטה רחוק מלהיות מדויקות.

2. הנתבע מספר 1 לא גילה לתובעים כלל שמתוך 40,000 ₪ של העסקה הוא יקבל בחזרה 15000 ₪ כמתווך .אם היה מגלה עובדה זו, אין ספק שהתובעים לא היו מסכימים על 40,000 כמחיר העיסקה. דובר בהטעיה מכוונת ורמאות שיורדת לשורש העסקה ומעניקה לתובעים את הזכות לבטל את העסקה ולקבל את כספם בחזרה.

3. ביטול העסקה גם מחייב את הנתבע מספר 2 אשר קיבל 13300 ₪ מטעם התובע מספר 1 על חשבון העסקה לכן כאשר העסקה בוטלה, עליו להחזיר את הכסף. נכון הדבר שהנתבע מספר 2 לא היה שותף לרמאות של הנתבע מספר 1 אך אין בכך כדי לשחרר אותו מלהחזיר את הכסף שהוא קיבל על חשבון העסקה.

4. כמובן על הנתבע מספר 1 להחזיר כל סכום שהוא קיבל על חשבון העסקה עקב ביטולה משום שהעסקה היתה פגומה עקב המרמה שלו.

5. אין הוכחה מספקת לגבי סכום שהתובעים השקיעו לשיפוץ הסירה ולכן עתירה זו נכשלת.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבע מספר 1 להחזיר לתובע מספר 2 את הסכום של 13,300 ₪ + 500

₪ הוצאות הדיון.

אני מחייב את הנתבע מספר 2 להחזיר לתובע מספר 1 סך של 13,300 ₪ + 500 ₪ הוצאות הדיון.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ג חשון תשע"ג, 08 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.