ביום 26.1.11 אירעה תאונת דרכים בסמוך לחניון הסמוך לבית המשפט המחוזי בירושלים.

הנתבעת, נחמה פוליטיס, יצאה עם רכבה מהחניון. התובע, מוחמד אבו אלהווא נסע עם רכבו ברחוב שבו נמצאת היציאה מהחניון. בסמוך לפניה לחניון עמד רכב בצד הכביש – הצדדים חלוקים על נסיבות עמידתו ועל סוג הרכב ואולם אין מחלוקת שעמד רכב. התובע עקף רכב זה והנתבעת יצאה מהחניון וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

התובע קיבל פיצוי חלקי על נזקיו מחב' הביטוח שלו.

כתוצאה מתאונה זו הוגשו 2 תביעות ותביעה שכנגד.

בתיק 41816-06-11 תבע התובע את הנזקים שנגרמו לו בתאונה שבגינם לא פוצה על ידי חב' הביטוח התביעה על סך 18,775 ₪ נובעת מנזק ישיר בסך 16,245 ₪, שכ"ט שמאי בסך 495 ₪, ירידת ערך בסך 5,850 ₪. הפסד הכנסה ובזבוז זמן 2,350 ₪, הצמדה וריבית 922 ₪ ובהפחתת הסכום של 6,185 ₪ שקיבל מחב' הביטוח שלו. התביעה הוגשה נגד הנתבעת ונגד חב' הביטוח שלה, מגדל חברה לבטוח.

בתביעה זו הוגשה תביעה שכנגד של מגדל חב' לביטוח התביעה הוגשה נגד התובע ונגד חב' הביטוח שלו – שירביט חב' לביטוח בע"מ. סכום התביעה 6,205 ₪ נובעים מהסכום שמגדל שילמה לנתבעת בגין נזקיה בסך 5,624 ש"ח, הוצאות גביה בסך 500 ש"ח והפרשי הצמדה וריבית.

בנוסף לאמור הגישה שירביט חב' לביטוח תביעה נפרדת בתיק 34814-09-11 בבית משפט בנתניה בה היא תבעה 6,585 ₪ שהוא הסכום שהיא שילמה למבוטח שלה – התובע בתיק הנוסף- וכן שכ"ט השמאי.

על פי החלטת הנשיאה בדימוס דורית בייניש אוחדו התיקים ונידונו בפני.

העידו בפני התובע והנתבעת. כל צד טען שהרשלנות שגרמה לתאונה היא רשלנותו של הצד שכנגד. התובע טען כי הגיע לאזור החניון, ראה שיש רכב גדול מסחרי עומד לפני החניון בכיוון נסיעתו, על מנת להעלות או להוריד נוסעים, הוא עקף את הרכב בזהירות וכשהוא כבר במצב חזרה לנתיב, לאחר העקיפה, יצאה הנתבעת מהחניון וככל הנראה לחצה בטעות על דוושת הגז במקום דוושת הבלם ופגעה בו והעיפה את רכבו לעבר רכב שחנה בצד הנגדי כך שנגרמו לרכב נזקים משני צדדיו. לדבריו, הוא ראה שהנתבעת מבקשת לצאת מהחניון לכן צפר לה ואף עצר את רכבו אך הדבר לא הועיל.

הנתבעת העידה כי רכב עמד לכניסה לחניון על מנת לאפשר לה לצאת. רכב זה חסם את שדה הראיה שלה לשמאל. היא החלה לגלוש בזהירות וכשהתחילה בפניה שמאלה, לאחר שהחלק הקדמי של רכבה עבר כבר את הרכב העומד, הגיע התובע במהירות רבה, עקף את הרכב העומד ופגע בו בנתיב הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעת התובע – נתיב העקיפה. התובע פגע, לדבריה גם ברכב אחד שחנה בצידו השני של הכביש.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ומאחר וברור שהנתבעת יצאה מחניה לרחוב ראשי עיקר האחריות על התאונה מוטל על כתפי הנתבעת. לא זו בלבד אלא שהנתבעת אישרה שהרכב שחנה בסמוך לחניה חסם את שדה הראיה שלה ולפיכך הזהירות היתה צריכה להיות רבה יותר. מאידך, לאור חומרת הנזקים ואופי המכה בכלי הרכב, והעובדה שרכב התובע ניזוק גם מצידו השני כתוצאה מפגיעה ברכב נוסף אני מקבל את עדות הנתבעת לפיה התובע הגיע במהירות תוך עקיפת הרכב החונה, למרות שמדובר בכניסה לחניה. לפיכך , יש לחלק את האחריות כך ש – 75% תוטל על הנתבעת ו- 25% על התובע.

באשר לנזקים, לא הוכחו נזקי התובע כתוצאה מהשבתת הרכב. לא זו בלבד אלא שהתובע העיד שהרכב היה במוסך יומיים ואילו בכתב התביעה נתבע נזק בגין 7 ימי השבתה. כמו"כ הנתבע למרות שתבע הפרשי הצמדה וריבית, לא הפחית את הפרשי ההצמדה והריבית על הסכום שהוא קיבל מחב' הביטוח שירביט ובנוסף לאמור התובע לא צרף את הקבלה שך התשלום למוסך. מאידך, הנזקים הנטענים נקבעו לפי חוו"ד שמאי.

בהתחשב בנזק בשני כלי הרכב וחלוקת האחריות כמפורט לעיל אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע בתיק 41816-06-11 את הסך של 14,000 ₪ ולתובעת בתיק 34814-09-11 את הסך של 5,100 ₪.

התביעה הנגדית בתיק 41816-06-11 נדחית (הנזקים לרכב הנתבעת הובאו כבר בחשבון בקביעת התשלום שישלמו הנתבעים לתובע).

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים, את הוצאותיהם וכן לשלם לתובע בתיק 41816-06-11 שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ולתובעת בתיק 34814-06-11 1,000 ₪ .

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ג, 16 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה