נוכחים:

מטעם המאשימה : עו"ד שדה

מטעם הנאשם 1 : בעצמו, וכן ב"כ עו"ד עסאם כנאענה בהעברה מעו"ד עלא סלימאן

מטעם הנאשם 2 : בעצמו וכן ב"כ עו"ד עאסם כנאענה

פרוטוקול

גזר דין

הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו בעבירות:

הנאשם 1 – מניעת פשע, עבירה לפי סעיף 246 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

הנאשם 2 – הצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 וחבילה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה + 413 יב' לחוק העונשין.

המאשימה הסכימה להזמנת תסקיר מבחן לעניין העונש - לנאשם 1, והשאירה לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה בעניין הזמנת תסקיר מבחן לנאשם 2.

על פי עובדות כתב האישום, נתגלע סכסוך בין הנאשם 2 לבין המתלונן – בעלים של משאית מסוג וולוו. ביום 18/11/10 נסעו הנאשמים ברכב מרצדס שבעלות הנאשם 2, עברו דרך תחנת דלק שם מילא הנאשם 2 שני בקבוקי בנזין ומשם נסעו ועצרו ליד מקום חנייתה של משאית הוולוו שחנתה בשכונת פאח'ורה בנצרת. בשלב זה, נתגלתה לנאשם 1 תכניתו של הנאשם 2 להצית את המשאית. נאשם 2 שפך את בקבוקי הבנזין על המשאית והצית אותה באמצעות מצית. הנאשם 1 שהיה איתו לא מנע ממנו לעשות זאת. כתוצאה מההצתה נגרם למשאית נזק בסך כולל של 47,000 ₪.

תסקיר בעניינו של הנאשם 1 –

במקביל לתיק זה מתנהל נגד הנאשם ת.פ. נוסף בבית משפט נצרת, שם הורשע בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין ופציעה מחמירה.

הנאשם רווק, כבן 20 מתגורר בבית הוריו, עובד במפעל משאבות חול. בתחילת נובמבר שנה זו שוחרר ממעצר לאחר 40 ימי מעצר במסגרת ההליך בתיק האחר. הוא שוחרר בתנאים של מעצר בית ובפיקוח אלקטרוני. לאחר מכן, ניתנה החלטה על הקלה בתנאי השחרור. כיום שוהה בבית הוריו ונפתח לו "חלון" באופן קבוע.

משפחת המוצא מוכרת לשירותי הרווחה מזה שנים רבות על רקע בעיות כלכליות ובעיות בחינוך וגידול הילדים.

הנאשם שהה במסגרת "היחידה לקידום נוער" לאחר שנשר מבית הספר.

הנאשם הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום וטען כי ברגע שנודע לו משותפו לעבירה – הנאשם 2 על תכניותיו, הוא ניסה למנוע ממנו לבצע את המעשה, אך לא הצליח. מאוחר יותר חשף את המעשה בפני משפחתו של המתלונן, ובכך, לדבריו, מנע בעיה גדולה כאשר משפחת המתלונן חשדה במשפחה אחרת ותכננה נקמה. לדבריו, הוא הודה בבית המשפט מתוך רצון לסיים את ההליך המשפטי.

אין לחובתו הרשעות בפלילים, פרט להרשעה בתיק האחר, כמפורט לעיל. הנאשם מציג עצמו כמי שמקיים אורח חיים נורמטיבי, יציב, בוגר ואחראי, פעיל בתחומים חברתיים חיוביים כשהעבירה המיוחסת לו איננה מאפיינת את דפוסי התנהגותו ואיננה תאומת את מהלך החשיבה שלו וערכיו.

שירות המבחן מתרשם מקיומו של פער בין מעורבותו בעבירות הנדונות המשקפות התנהגות אלימה וחמורה מאוד, לבין מאפייניו ואורח חייו כפי שהוא מציג.

גם בתיק כאן הנאשם מתבצר בעמדתו המכחישה, תוך הצגת תדמית תפקודית חיובית וצורך להרחיק מעצמו כל מעשה שהוא בעל אופי פלילי, מתוך רצון לשמור על תדמית זו.

שירות המבחן סבור כי הקושי לראות פסול בהתנהגותו ואישיותו לא מאפשרים לחבר את הנאשם לצורך לערוך שינוי באורח חייו ומשום כך, בשלב זה של חייו, לא יפיק תועלת מהליך טיפולי. לפיכך, נמנע שירות המבחן לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו.

תסקיר בעניינו של הנאשם 2 –

הנאשם מוכר לשירות המבחן מתסקיר קודם בתיק בו הורשע בהחזקת סכין ואיומים ונדון למאסר שרוצה בעבודות שירות ועונשים נלווים נוספים. הנאשם בגיל 33, נשוי + 4, אשתו עקרת בית, נשר מלימודים בשל חוסר מוטיבציה. עבד כנהג משאית ובעבודות עפר ובתחום הבנייה. הסתבך כלכלית בחובות של מיליוני ₪, הוכרז כפושט רגל. הנאשם אישר את העובדות המצוינות בכתב האישום. המתלונן הוא דודו מצד אימו שהיה שותפו בעבר שהתנער מהנאשם כשזה היה בקשיים כלכליים.

הנאשם מסביר את ביצוע העבירה כחוסר שיקול דעת זמני ואימפולסיביות, הודה שאינו יכול לשלוט בכעסים, והדבר מתבטא לעיתים, בביטויים תוקפניים.

על אף שהוא מודע לחוסר השליטה העצמית, האימפולסיבית והמקום בהם הוא מבטא זאת באופן חוצה גבלות ועובר חוק, הנאשם איננו רואה עצמו זקוק לעזרה שתסייע לו למצוא דרכים אלטרנטיביות לוויסות הלחצים בצורה יעילה. הוא ציין כי ההליך הנוכחי הביא אותו לעריכת חשבון נפש וסייע לו בפיתוח אופטימיות מחשבתית אודות עתידו התעסוקתי. הביע חשש מתוצאות ההליך המשפטי ומהאפשרות של ריצוי עונש של מאסר בפועל העלול לפגוע בו ובמשפחתו, וההשלכות גם על אמו שהיא אחותו של המתלונן.

שירות המבחן מעריך כי הנאשם הינו בעל סף תסכול נמוך והערכה עצמית נמוכה. תגובותיו עלולות להיות אימפולסיביות במצבים מורכבים בהם הוא חווה לחץ ומצב משבר, כפי שהדבר עולה גם מהעבירה הנוכחית וגם מהעבירה הקודמת. מתקשה לגלות אמפטיה כלפי נפגע העבירה. כל זה מצביע על סיכוי נמוך מהפקת תועלת מקשר טיפולי ומצביע על סיכוי גבוה להישנות התנהגות דומה בעתיד.

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית.

טיעוני המאשימה –

הנאשם 2 הצית את משאיתו של המתלונן בלב שכונת מגורים וגרם לנזק כספי כבד. רק בנס לא הסתיים האירוע בתוצאות חמורות וטרגיות, וזאת רק בשל תושייתם של עוברים ושבים המתגוררים בסמוך, לכיבוי האש, שכן הנאשמים נמלטו מהמקום מיד לאחר ההצתה.

הנאשם 1 היה מעורב באי מניעה של פשע חמור. הנאשם 1 יכול היה להניא את הנאשם 2 מלבצע את העבירה או להרתיעו לאחר ביצועה, אך בחר לעזוב את המקום יחד עם הנאשם 1 כשהמשאית בוערת באש. אין מדובר באירוע ספונטני, אלא עם תכנון מוקדם, בטבורה של עיר, בשכונת מגורים, בלילה כשרוב האנשים נמצאים בביתם. ההצתה הינה על רקע סכסוך עסקי.

לנאשם 2 הרשעה קודמת מחודש מאי 2011, עונש המאסר לביצוע בעבודות שירות הופקע והנאשם ריצה בפועל 3 חודשי מאסר. כמו כן, לחובתו הרשעה בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, חבלה ברכב והטרדה באמצעות מתקן בזק משנת 2006. העונשים שהוטלו עליו עד כה לא גרמו לו לשנות דפוסי התנהגות.

באשר לנאשם 2, למרות הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בפני שירות המבחן הכחיש הנאשם את העבירות בהן הודה. הוא טען כי ניסה למנוע את מעשיו של הנאשם 2, אך ללא הצלחה וכי הודאתו היתה מתוך רצון לסיים את ההליך הפלילי. שירות המבחן התרשם כי קיים פער בין מעורבותו במיוחס לו כאן ובמקרה נוסף אחר לבין האופי בו מציג עצמו ואת אורח חייו, נעדר יכולת לקבל אחריות על מעשיו ולראות את הפסול שבמעשיהו, דבר המונע ממנו לערוך שינוי בחייו. גם לגביו אין המלצה טיפולית.

כמו כן, הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה של בית המשפט העליון בעבירות מסוג זה, בהן הורשע הנאשם 2. בע"פ 6463/11 דחה בית המשפט העליון ערעור על גזר דין של מערער שהודה בכתב אישום מתוקן בעבירה של הצתה ובמס' עבירות תעבורה. גם שם התסקיר בעניינו לא היה חיובי. על הנאשם הושתו 40 חודשי מאסר בפועל ועונש על תנאי ועונשים נלווים נוספים. בית המשפט מציין:

"עבירת ההצתה שבה הורשע המערער היא עבירה חמורה, וכן נזדמן

לי לומר בעניין דומה בעבר : 'נוכח הסכנה המיוחדת, הבלתי נשלטת,

שבעבירות אלה – שהרי בהן 'תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש

או הקמה' ואחריתה מי ישורנה – יש צורך בענישה מרתיעה

שכלל תהא כליאה' [ע"פ 3074/07 מ"י נ' אבו תקפה].

אף אם בנסיבות דנא היה הנזק למרבה המזל, רכושי "בלבד" למעשים

מסוג זה נדרש מחיר מרתיע, שכן עלולים גם להתקפח חיים".

בפסק דין בע"פ 6850/10 נדחה הערעור על עונש שגזר בית המשפט המחוזי בנצרת על המערערים שהודו בכתב אישום מתוקן, ובעקבותיו הורשעו בעבירות של הצתה והיזק בזדון. עונשם נגזר ל – 24 חודשים בפועל, מאסרים על תנאי ועונשים נלווים נוספים.

בית המשפט מציין:

"מיותר לומר שכל הצתה, בוודאי של כלי רכב, עלולה להסתיים

לא רק בפגיעה ברכוש, אלא גם בפגיעה בנפש. במילים אחרות,

העונש המושת במקרה של הצתה ראוי לו שימדד לא רק על בסיס

הנזק שנגרם בפועל, אלא גם תוך התחשבות בפוטנציאל הנזק".

ראיות וטיעוני הנאשמים לעניין העונש –

ראיות –

במסגרת הראיות לעונש, העיד ב"כ הנאשמים את מר עבדאלחאלד איברהים, שלדבריו ערך הסכם סולחה בין משפ' המתלונן לבין הנאשם 2.

על פי עדותו של העד, הוא עוסק בגישור ובעריכת "סולחה". במקרה זה, היתה "סולחה התחלתית" , בה נכחו בני משפחה מצד שני הנאשמים, נעשתה הפרדה בין המשפחות כדי שהדברים לא יסתבכו. נעשו ביקורים הדדיים. במסגרת הסולחה היה גם אלמנט של פיצוי. אמנם בהסכם הסולחה אין התייחסות לסכום הפיצוי, אך המדובר בקיזוז סכום שהמתלונן היה אמור לשלם לנאשם 2 ושעמד בערך על 50,000 ₪.

הנאשם 1 אמנם לא מוזכר, אך הנאשם 1 היה כלול בהסכם שנעשה עם הנאשם 2.

טיעוני ההגנה לעונש לנאשם 1 –

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת כתב אישום מתוקן. ההודאה היתה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר, לקח אחריות על מעשיו, לא היתה לו כל כוונה לבצע את העבירה. רק בשלב שהנאשם 2 ירד מהרכב כדי לבצע את העבירה, בפרק זמן זה נכנס הנאשם לפאניקה והיה חסר אונים. לאחר ההצתה וחזרתו של הנאשם 2 לרכב, הנאשם 1 נבהל, היה המום והביע מורת רוח והתנגדות לעבירה. המדובר בבחור צעיר, בתחילת דרכו, למרות קשיים במשפחת המוצא, השכיל הנאשם לגלות אחריות אישית ומשפחתית. מבקשים להסתפק בעונש של מאסר מותנה.

התסקיר בעניינו של הנאשם 2 חמור יותר ומצביע על סיכוי גבוה להישנות התנהגות דומה בעתיד.

טיעונים לנאשם 2 –

נערכה סולחה בין משפחות הנאשם והמתלונן שהוא דודו מצד אימו, שניהלו בעבר עסק משותף של משאבות חול וסומסום, העסק המשותף צבר חובות שהיוו רקע לעבירה. גם אשת הנאשם הינה בת משפחה, בת דוד של המתלונן. מבקש ליתן משקל רב להסכם הסולחה. הנאשם לקח אחריות והביע חרטה על מעשיו והראיה – הסכם הסולחה. ענישה מותנית יש בה כדי לאזן נכונה בין האינטרס הציבורי לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם. אין לחובתו של הנאשם עבר מכביד. עבירה אחת משנת 2005, עליה נדון בשנת 2006 ועבירה נוספת משנת 2011, כשהעבירה נשוא תיק זה הינה משנת 2010.

לחילופין, מבוקש לגזור על הנאשם עונש שניתן לרצותו בעבודות שירות.

הכרעה -

קיים שוני ממשי בין מעורבותו של הנאשם 1 בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן לבין מעורבותו של הנאשם 2, ובהתאם יש לעשות הבחנה בגזר הדין של שניהם.

להסכם הסולחה ישנה משמעות מסוימת, אולם ההסכם שנערך בין המתלונן לבין הנאשם 1, הנסתר רב בו מהנגלה. אין התייחסות לסכום הפיצוי הנטען.

בכותרת ההסכם מצוין שהוא ממוען ל"כב' השופט בן חמו, לכבוד משטרת ישראל – מח' תביעות, לכב' מח' הפרקליטות נצרת, לכב' כל שוחרי השלום והפיוס משתי המשפחות".

בהסכם אין לקיחת אחריות מצד הנאשם. הנאשם עצמו לא חתום על ההסכם. אמנם בהסכם מפורטים שמות המתלוננים והנאשמים, אך הסיכום של ההסכם הוא ששתי המשפחות מסכימים לוותר על תלונות ישנות או חדשות שהוגשו למשטרה ולבית המשפט ומתחייבים שכל צד יתנהג כלפי השני בכבוד רב ולשמור על יחסי קרבה אמיתיים וכשרים. לא מפורט עניין הנזק או הפיצוי, אלא רק אמירה כללית שוועדת הסולחה תדאג לקחת על עצמה לטפל בכל נזק שנגרם ותדאג שכל מי שמגיע לו כל פיצוי, חומרי או פיצוי נפשי, יש לה את הסמכות וההסמכה לעשות זאת.

גם לשיטת אלה הרואים בהסכם סולחה נימוק ממשי, ולא רק כשיקול אחד במסגרת מכלול השיקולים לצורך הדיון במעצר של נאשמים, הכלל הרווח הוא שלעניין הענישה אין ליתן לה משקל של ממש [ע"פ 4123/99 עלי חמודה נ' מ"י, תק-על 99(3),733; ע"פ 1108,1116/00 זועבי נ' מ"י, תק-על 2001(3), 245].

גם אם ניקח את עניין הסולחה צעד אחד קדימה, באופן שנתייחס אליה כשיקול חשוב גם לעניין הענישה, הרי התנאי לכך הוא שמדובר בסולחה מסוג זה שבית המשפט מתרשם שאכן היא סיימה את המחלוקות בין הצדדים, הביאה לשלום, פיצתה את הזכאי לפיצוי, וגרמה לפתיחת "דף חדש". לא התרשמתי שהסכם הסולחה שהוצג בפני אכן הינו מסוג זה שיש לתת לו משקל ממשי.

התסקיר לגבי שני הנאשמים הינו שלילי ואיננו בא בהמלצה טיפולית.

העבירה של הצתה הינה מהעבירות החמורות. החומרה נלמדת גם מהעונש הקבוע לצידה – 15 שנה לפי הרישא ו – 20 שנה לפי הסיפא של סעיף 448(א) לחוק.

לעבירה קדם תכנון מוקדם, כאשר הנאשם 1 מצרף אליו את הנאשם 2. שניהם נוסעים לתחנת דלק, שם רוכש הנאשם 2 שני בקבוקי בנזין, שבעזרתם הוא מצית את המשאית החונה בשכונת מגורים.

החומרה הנוספת נובעת מפוטנציאל הנזק הקשה היכול להיגרם מעבירה של הצתה גם לרכוש וגם לחיי אדם.

הצתת משאית בעיבורה של עיר עלולה לגרום להתפוצצות, שכן במשאית מותקנים מיכל דלק – בנזין, העלולים להתלקח יחד עם חומרי בערה נוספים הקיימים בשלדת המשאית.

בניגוד לנטען על ידי הנאשמים, אין כאן חרטה, אין כאן הודעה בהזדמנות הראשונה, ואין כאן לקיחת אחריות, הכל כמתואר בתסקיר שירות המבחן.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, לקולא ולחומרא, ובהתחשב, בין היתר, בהסכם הסולחה, בנסיבות ביצוע העבירה, בפוטנציאל הישנות עבירות נוספות בעתיד, נסיבות אישיות והמלצת שירות המבחן, אני מחליט כדלקמן:

1. אני גוזר על הנאשם 2 עונש מאסר בפועל של 26 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו שהם מיום 12/12/10 ועד יום 17/12/10.

2. מאסר על תנאי של שנה אחת למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירת אלימות, למעט איומים.

3. בהתחשב בהסכם הסולחה, אינני פוסק פיצוי למתלונן, שרשאי לנקוט בהליכים אזרחיים, ככל שימצא לנכון.

בעניין הנאשם 1, שעניינו שונה וקל לעומת הנאשם 2, על מנת לבחון את האפשרות לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות, אני מורה על הזמנת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות.

אני קובע את התיק להמשך דיון בעניינו של הנאשם 1 ליום 10/2/13, שעה 09:00.

חוות הדעת תוגש עד ליום 7/2/13.

פרטי הנאשם : שכונת העין, יפיע, ת.ד. 2503, פלא' – 0576811050 וכן באמצעות בא כוחו - עו"ד עלא סלימאן.

זכות ערעור לנאשם 2 בתוך 45 יום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ב טבת תשע"ג, 25/12/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם 2 – מבקש לעכב את ביצוע גזר הדין. הנאשם היה עצור במשך 7 ימים בלבד, ובמהלך התקופה היה משוחרר והופיע לדיונים. מבקשים לאפשר לו להתארגן.

ב"כ המאשימה - מתנגדת לבקשה. מדובר במאסר בפועל שהוטל לפרק זמן בלתי מבוטל. בשים לב לעבירות, עונש המאסר היה צפוי. על הנאשם היה להתארגן ולהכין את עצמו מבעוד מועד, מתנגדים לבקשה.

<#4#>

החלטה

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 10/1/13 בהיכל המשפט נצרת, בפני המשמר.

על מנת להבטיח התייצבותו של הנאשם לריצוי העונש, אני מורה על התנאים כדלקמן:

1. ניתן בזה צו האוסר יציאתו של הנאשם 2 מן הארץ.

2. הנאשם 2 יחתום על התחייבות עצמית על סך 100,000 ₪.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ב טבת תשע"ג, 25/12/2012 במעמד הנוכחים.