09 יולי 2014

התובעת (להלן גם: "העובדת") הועסקה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") תקופה של 11 חודשים ועד להתפטרותה ביום 17.7.11 (לטענתה, בדין מפוטרת). "משכורת חודשית קובעת" לצורך חישובים בתיק זה עמדה על סך 10,422 ₪.

העובדת עותרת לחיוב המעביד בתביעות כדלקמן (ר' מיקוד דיון מיום 8.7.12, עמ' 1 ש' 10-21):

1. "שכר עבודה" (בגין 3 ימי עבודה בחודש 8/11).
2. "פדיון חופשה" (4 ימים).
3. "הפרש ביטוח מנהלים".
4. "תמורת הודעה מוקדמת" .
5. "דמי הבראה".
6. "פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב- 2002".
7. "פיצויי פיטורים".

"שכר עבודה":

התובעת טוענת כי ביום 17.7.11 הודיעה היא על התפטרותה, אך למעשה המשיכה לעבוד עוד מספר ימים, לרבות שלושה ימי עבודה בתאריכים 2-4/8 לגביהם לא שולם לה שכר (עמ' 7 ש' 30-31, עמ' 8 ש' 4-5).

המעביד מכחיש את עבודת התובעת בימים אלו.

דין התביעה ברכיב זה להידחות- התובעת הודתה בעדותה כי כבר ביום 28.7.11 פנתה ללשכת התעסוקה, והצהירה על היותה מובטלת לצורך קבלת דמי אבטלה (נ/1). גם בטופס התביעה לקבלת דמי אבטלה ציינה התובעת את מועד סיום עבודתה- 17.7.11.

לאור האמור, לא השכילה התובעת להוכיח עבודתה בימים הנתבעים.

מנגד, עיון בתלוש השכר לחודש 7/11 מעלה כי התובעת הועסקה בחודש זה 11 ימי עבודה, ועל כן היא היתה זכאית לשכר של 5,057 ₪. בפועל, כפי שטען המעביד, שולם לה שכר בסך 6,675 ₪; ועל כן, שולם לה שכר ביתר בסך 1,618 ₪. עם זאת, הנתבעת לא עתרה לקיזוז סכום זה במסגרת כתב ההגנה, ועל כן לא ניתן להיעתר לבקשתה לקיזוז הסכום, גם אם וככל שיפסק סכום כלשהו לזכות התובעת.

"פדיון חופשה":

עיון בתלושי השכר של העובדת בגין חודשים 12/10 ו- 7/11 מעלה, כי לעובדת היתה יתרת חופשה שלילית כוללת של 7.74 ימים. בפועל קוזזו לתובעת בחודש 7/11 8.74 ימים. על כן, זכאית העובדת ליתרת יום חופש אחד 459.72 ₪.

"הפרש ביטוח מנהלים":

למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת היתה זכאית לשכר נטו בסך של 8,700 ₪. לפיכך, כל ההפרשות משכר התובעת, לרבות ההפרשות לביטוח מנהלים, היו צריכות להתבצע משכר הברוטו של התובעת ולא משכר הנטו.

אשר על כן, זכאית התובעת להפרשי ביטוח מנהלים כפי הנתבע על ידה ובסך כולל של 3,744 ₪.

"תמורת הודעה מוקדמת":

העובדת טוענת כי נתנה למעביד הודעה מוקדמת כדין, אלא שהמעביד סירב להמשיך ולהעסיקה בתקופת ההודעה המוקדמת, ועל כן היא זכאית ליתרה של 15.5 ימים בסך 6,129.47 ₪.

לא הוכח כי התובעת נתנה למעביד הודעה מוקדמת כדין, שהרי עולה מהראיות והעדויות כאמור, כי התובעת התפטרה בפועל ביום 17.7.11 והצהירה על היותה מובטלת כבר ביום 28.7.11. על כן, דין תביעתה לתמורת הודעה מוקדמת להידחות.

"דמי הבראה":

התובעת עבדה פחות משנה אחת מלאה, ולכן אינה זכאית לדמי הבראה.

"פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב- 2002":

אין חולק כי המעביד לא פעל כחוק, ולא מסר לעובדת הודעה על תנאי עבודתה עד תום 30 יום ממועד תחילת עבודתה אצלו (ר' עדות הגב' מור ארביב, עמ' 8 ש' 29-30).

בהתחשב בתקופת עבודתה ובשקילת הנסיבות בכללותן, כמו גם העובדה שהמעביד פעל לשם חתימת הסכם עבודה ולכן השתהה במסירת הודעה לעובדת (עמ' 8 ש' 27-30), אנו פוסקים לעובדת פיצוי בסך 2,500 ₪ בלבד, בגין רכיב זה.

"פיצויי פיטורים":

התובעת טוענת כי התפטרה מעבודתה, לאחר שהמעביד סירב לחתום עמה על חוזה העסקה (עמ' 6 ש' 20-21), ואולם, חובה שבדין לחתום עם עובד על חוזה עבודה בכתב, מה גם ששוכנענו מעדותה של הגב' ארביב כי הצדדים היו בדין ודברים בקשר לחתימת הסכם עבודה, ועל כן דומה כי התובעת לא נתנה למעביד הזדמנות לתקן את דרכו בקשר לכך. כך וממילא, העובדת הועסקה פחות משנה מלאה, ואין היא זכאית לפיכך ל"פיצויי פיטורים".

סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה בלבד. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1. "פדיון חופשה" בסך 459.72 ₪.
2. "הפרשי ביטוח מנהלים" בסך 3,744 ₪.
3. "פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד" בסך 2,500 ₪.

הסכומים שלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (19.9.11), ועד התשלום בפועל.

התובעת זכתה רק בחלק קטן מתביעתה ולא היתה מיוצגת ע"י פרקליט; לפיכך הנתבעת תשלם לה הוצאות משפט חלקיות בלבד, בסך של 400 ₪ בלבד.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, יא' תמוז תשע"ד, (09 יולי 2014), בהעדר הצדדים.