רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני תביעה כספית על סך 60,000 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר.
2. התובעת הינה חברה בע"מ ומנהלת מוסך בנצרת עילית. מכתב התביעה עולה, כי ביום 4.8.11 הכניס הנתבע רכב מסוג קשקאי ניסן בעל מ.ר 72-279-72 (להלן: "הרכב") למוסך של התובעת לטיפול שוטף של 30,000 ק"מ או שנה, הקודם מבין שניהם.
3. התובעת טוענת, כי בעת שהנתבע הכניס את רכבו לטיפול מונה הקילומטר של הרכב הראה 105,000 ק"מ. לטענתה, בטיפול שקדם לכך הראה מונה הקילומטר 62,968 ומכאן שהרכב אמור היה להיכנס לטיפול ב- 92,968 ק"מ והוכנס לטיפול בחריגה של 12,032 ק"מ. לטענתה, בעת קבלת הרכב לטיפול הובהר לנתבע, כי הרכב לא עבר טיפול במועד אשר נקבע על ידי היצרן. התובעת טוענת, כי לאחר שהרכב טופל הוא נמסר לנתבע שאישר את קבלת הרכב ואת הצעת המחיר עבור הטיפול.
4. לטענתה, ביום 7.8.11 הנתבע שב למוסך בטענה שנורת תקלה דולקת. לאחר שהרכב נבדק, התברר שהלחץ בצילינדר 2 נמוך וקיימת נפילת לחץ. למחרת הוסבר לנתבע, כי יש תקלה במנוע ויש לפרק את ראש המנוע על מנת לבדוק את גורם הכשל. הנתבע הביע הסכמתו לבדיקה ולעלותה.
5. לאחר הבדיקה, נאמר לנתבע, כי התקלה במנוע נגרמה מאי החלפת שמן במועד כתוצאה מהחריגה בבדיקה. עוד נאמר לו, כי ניתן לשפץ את המנוע או להחליפו. לאחר שהנתבע שקל את שתי האופציות, הוא חתם על הסכמתו להחלפת המנוע ואישר את הצעת המחיר.
6. התובעת טוענת, כי לאחר החלפת המנוע סירב הנתבע לשלם. התובעת טוענת, כי הובהר לו שאם לא יקבל את הרכב, לאחר ביצוע התשלום, הוא יחויב בסך של 37 ₪ ליום + מע"מ החל מיום 18.8.11, אז היה הרכב מוכן למסירה.
7. לטענתה, הופתעה לגלות שהנתבע טוען, כי בבדיקה של המנוע שהוחלף בשל לחץ מנוע קיימות שריטות בבוכנה של המנוע וגם בצילינדר המנוע והדבר מיוחס ליתר חום במנוע. התובעת טוענת, כי פניותיה לנתבע בבקשה שיעביר לידיה את המנוע הלקוי אשר הוחלף ברכב, בכדי שייבדק על ידי מומחה מטעמה, לא נענו.
8. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע החליט לעשות דין לעצמו וביום 9.9.11 התפרץ למוסך שלה, תוך הסגת גבול, וגנב את הרכב יחד עם המנוע אשר הותקן בו ואשר היה בבעלותה מאחר והנתבע טרם שילם עבורו. בשל המעשה האמור, הגישה התובעת תלונה במשטרה. לטענתה, הנתבע נטל את הרכב והמנוע ללא התעודות עבור המנוע וזאת שלא כדין.
9. עוד טוענת התובעת, כי פנתה למחלקת שירות של חברת "ניסן" ולאחר בדיקה מקצועית התברר שהתקלה במנוע נובעת מרשלנות הנתבע שלא טיפל ברכבו במועד בהתאם להנחיות היצרן.
10. התובעת טוענת, כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, הסיג את גבולה במקרקעין ובמיטלטלין, עיכב נכס של כדין, עוול נגדה עוולת גזל, נטל את המנוע שלא כדין ועשה עושר ולא במשפט.
11. בנסיבות אלו עותרת התובעת, כי בית המשפט יחייב את הנתבע בסך של 29,371 ₪ בגין עלות המנוע ועלות העבודה וכן פיצוי בגין הוצאות שנגרמו לה בשל התנהלות הנתבע.
12. לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות. הנתבע טוען, כי לא הוסבר לו, כי פנייתו לטיפול נעשתה בחריגה מהזמן אשר היה עליו לעשות כן והוא טוען, כי ביקר במוסך לשם קבלת הטיפול בהתאם להנחיות היצרן. עוד טוען הנתבע, כי ביום 12.6.11 הגיע למוסך הנתבעת לשם בדיקת וטעינת המצבר.
13. הנתבע טוען, כי פנה לתובעת ביום 7.8.11 ונמסר לו, כי יש בעיה במנוע אשר מצריכה את החלפתו. הנתבע מוסיף וטוען, כי פנה למומחה מטעמו אשר בדק את מנוע הרכב ומצא, לאחר פירוק ראש המנוע, כי נמצאו שריטות המעידות על חום יתר בשרוול השני ושריטות בבוכנה אשר מעידות אף הן על יתר חום. לטענתו, המומחה מטעמו קבע, כי התקלה במנוע הינה עקב ביצוע עבודה לקויה על ידי הנתבעת בעת ביצוע הטיפול המקיף ביום 4.8.11 ונגרמה בשל חוסר בנוזל קירור ו/או המצאות אוויר במערכת הקירור דבר שהוביל להתחממות יתר בצילינדר השני ושריטות בצילינדר ובבוכנה. לטענתו, התקלה במנוע ארעה בשל רשלנותה הבלעדית של התובעת. הנתבע טוען, כי תימוכין לטענתו ניתן למצוא בכרטסת התובעת לפיה טיפלה בנוזל הקירור ביום 4.8.11 ואף ביום 8.8.11 צוין בכרטסת- "בדיקת מנורת תקלה- נוזל קירור!!".
14. הנתבע מכחיש טענות התובעת באשר להסגת גבול וטוען, כי לא ברור כיצד הגישה נגדו תלונה במשטרה כאשר מדובר ברכב אשר נמצא בבעלותו.

הראיות

1. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר הרצל בן משה- מנהל התובעת. מטעם הנתבע, הוגש תצהיר עדות של הנתבע. התובעת הגישה חוות דעת של המהנדס דוד נמרי והנתבע הגיש חוות דעת של שמאי הרכב מר ח'אלד סלאמה. ביום 11.9.13 הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה הם מוותרים על חקירת המצהירים והמומחים והם יגישו סיכומיהם. להסכמה האמורה ניתן תוקף של החלטה.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם התובעת זכאית לתשלום בעבור המנוע שהרכיבה במכונית הנתבע ובעבור ביצוע ההרכבה. הנתבע אינו שולל טענת התובעת לפיה ביצעה את העבודה האמורה אולם טוען, כי התובעת אינה זכאית לתשלום בעבור המנוע וביצוע העבודה שכן החלפת המנוע נדרשה בשל רשלנות התובעת בעת ביצוע הבדיקה התקופתית ימים ספורים לפני שהתגלה הכשל במנוע. מכאן, שהמחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה מדוע נדרשה החלפת המנוע והאם הדבר נובע מרשלנות התובעת אם לאו.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו.
3. אין מחלוקת, כי ביום 4.8.11 עבר רכבו של הנתבע טיפול תקופתי אצל התובעת. כן אין מחלוקת, כי ביום 7.8.11 שב הנתבע למוסך התובעת בטענה, כי נדלקה נורת תקלה. לאחר בדיקת הרכב נמסר לנתבע, כי יש תקלה במנוע והוסכם, כי התובעת תחליף את המנוע ברכבו של הנתבע. לאחר שהמנוע הוחלף סירב הנתבע לשלם בעבור החלפתו וטען, כי החלפת המנוע נדרשה בשל רשלנות התובעת בעת ביצוע הבדיקה התקופתית. מנגד טוענת התובעת, כי הנזק למנוע נגרם בשל העובדה שהטיפול התקופתי בוצע בחריגה של 12,032 ק"מ.
4. בסיכומיו טען הנתבע, כי במקרה של ספק בדבר העדפת גרסאות הצדדים, המנוגדות זו לזו, הרי שעדיין יש לדחות את התובענה מאחר ונטל השכנוע מוטל על כתפי התובעת וזו לא עמדה בנטל. אציין כבר כעת, כי אינני מקבלת עמדה זו. עמדת הנתבע מבוססת על הכלל לפיו המוציא מחברו עליו הראיה כך שעל תובע העותר לסכום כסף מוטל הנטל להוכיח, כי הוא זכאי לסכום הנתבע. אלא, שבענייננו אין מחלוקת, כי התובעת ביצעה את העבודה בגינה היא דורשת תשלום וכי ברכבו של הנתבע הותקן המנוע אשר אף עליו דורשת התובעת, כי הנתבע ישלם. כמו כן, אין מחלוקת, כי הנתבע הכניס את רכבו לתיקון והסכים לו. הנתבע אינו טוען, כי העבודה לא בוצעה ותחת זאת טוען, כי אינו אמור לשלם בעבורה בנסיבות מאחר והתרשלותה הנטענת של התובעת היא הגורם בגינו הייתה דרושה העבודה. הנה כי כן, על כתפי הנתבע מוטל הנטל להוכיח טענה זו. עליו להוכיח שהתובעת התרשלה וכי בשל התרשלותה היא אינה זכאית לתמורה בעבור המנוע והעבודה שביצעה.
5. בחוות הדעת מטעם הנתבע צוין, כי המנוע נבדק על ידי מכון "כל בודק" וכי בבדיקה חזותית לא אובחנו סימני נזילת שמן ו/או מים בגוף המנוע החיצוני. עוד צוין, כי לאחר פירוק ראש המנוע והבוכנה התברר שבצילינדר השני ובבוכנה קיימות שריטות המעידות על חום יתר. כמו כן, נטען, כי התברר שהטבעות בבוכנה תפוסות וכי אף בכך יש בכדי להעיד על חום יתר.
6. המומחה מטעם הנתבע ציין, כי חום יותר במנוע עלול להיגרם מחמש סיבות שונות. המומחה שלל שלוש אפשרויות מאחר ולא צוין, כי קיימת בעיה במשאבת המים ולא צוין, כי קיים כשל בצנרת המים או בחגורת המנוע. לפיכך קבע, כי נותרו שתי אפשרויות לנסיבות בגינן נגרם חום היתר במנוע- חוסר נוזל קירור או המצאות אוויר במערכת הקירור. לטענתו, שתי האפשרויות האמורות מלמדות על ביצוע עבודה לקויה בעת ביצוע הטיפול המקיף על ידי התובעת ביום 4.8.11. המומחה מטעם הנתבע הוסיף, כי מדף הטיפול עולה, כי ביום ביצוע הטיפול המקיף לרכב הוחלף נוזל קירור וכי ביום 8.8.11 צוין בדפים, כי אובחנה תקלה ובאותה שורה של בדיקת מנורת תקלה צוין נוזל קירור.
7. מנגד טוען המומחה מטעם התובעת, כי הרכב עבר טיפול תקופתי ראשון בק"מ 29,202, טיפול שני בק"מ 62,968 וטיפול שלישי בק"מ 105,000. זאת כאשר הנחיית היצרן הינה, כי יש לבצע טיפול כל 30,000 ק"מ או שנה, לפי המוקדם. לטענתו, לאיחור בו בוצעו הטיפולים יש השפעה רבה מאוד. שכן, אי החלפת שמן במועד גורמת להיווצרות בוצה במנוע והדבר מקטין את כושר הסיכה של השמן. המומחה ציין, כי בבדיקת הבוכנה הוא מצא שהיא מלאה בפיח וטבעות הבוכנה תפוסות מעודף פיח. כן מצא סימני שחיקה במיסב הטלטל ובוצה באגן השמן. המומחה טוען, כי הבוצה באגן השמן, הפיח הרב והטבעות התפוסות בבוכנה מצביעים על אי החלפת שמן מנוע במועד. עוד טוען, כי סימני השחיקה במיסב הטלטל מצביעים על בעיה בשימון כתוצאה מבוצה בשמן. המומחה ציין, כי מבדיקתו עולה שאטם הראש תקין ולא נפרץ ולטענתו הדבר מלמד שמנוע הרכב לא התחמם.
8. הנה כי כן, המומחה מטעם התובעת מצא, כי הנזק לרכב אירע בשל התנהלות הנתבע אשר לא הקפיד להעביר את הרכב טיפול בהתאם למועדים שקבע היצרן. מאידך, המומחה מטעם הנתבע מצא, כי הנזק ארע בשל רשלנות התובעת בעת הטיפול ברכב.
9. כאמור, על כתפי הנתבע מוטל הנטל להוכיח, כי התובעת התרשלה ובשל כך אינה זכאית לתמורה בעבור עבודתה ובעבור המנוע אשר התקינה ברכבו של הנתבע. לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל האמור. לא שוכנעתי, כי האמור בחוות דעת המומחה מטעם התובעת אינו סביר.
10. יצרני רכב קובעים את התדירות והמועדים בהם יש לערוך בדיקות תקופתיות לרכב. במקרה בו עסקינן קבעה יצרנית הרכב, כי יש לערוך לרכב בדיקה תקופתית כל 30,000 ק"מ או שנה, המוקדם מביניהם. את הבדיקה הראשונה ערך הנתבע בק"מ ה- 29,202, את הבדיקה השנייה ערך בק"מ ה- 62,968 ואת הבדיקה השלישית ערך בק"מ ה- 105,000. הנה כי כן, הנתבע ערך את הבדיקה השנייה בחריגה של 3,766 ק"מ ואת הבדיקה השלישית בחריגה של 12,032 ק"מ. הנתבע לא הקפיד לפעול בהתאם להוראות היצרן ולא ערך לרכבו בדיקות תקופתיות בהתאם.
11. אין מחלוקת באשר לחשיבותם של טיפולים תקופתיים לתחזוקת כלי הרכב. במסגרת הבדיקות התקופתיות נבדקים רכיבי הרכב ומוחלפים ככל שהדבר נדרש. לבדיקות ולטיפולים ישנה השפעה על תקינות הרכב ועל כן מומלץ על ידי היצרנים, כי בעל הרכב יקפיד על ביצוע טיפולים תקופתיים במועד. אי הקפדה על עריכת הבדיקות התקופתיות במועד עלולה לגרום לנזקים לרכב. בשל האמור לעיל יצרני הרכב קובעים, כי ככל שהבדיקות לא ייערכו במועד במהלך תקופת האחריות לא תהיה תחולה לאחריות היצרן.
12. בענייננו, הנתבע לא הקפיד לערוך בדיקות תקופתיות במועד. חריגה משמעותית קיימת בין הבדיקה השנייה לשלישית, אשר בסמוך לאחריה התגלתה תקלה ברכבו. לא שוכנעתי, כי אין זה סביר והגיוני, כי התנהלות הנתבע, אשר לא הקפיד על מועדי הבדיקות בהתאם להמלצת היצרן, היא שגרמה לנזק בגינו נדרשה החלפת המנוע.
13. במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע, כי בעת שהכניס את רכבו לטיפול ביום 4.8.11 לא הוסבר לו, כי פנייתו נעשתה בחריגה מהזמן אשר היה עליו לעשות כן. עוד טען, כי ביקר במוסך לשם קבלת הטיפול בהתאם להנחיות היצרן. מהמפורט לעיל עולה, כי אין ממש בטענתו לפיה פעל בהתאם להנחיות היצרן. באשר לטענתו לפיה ביום הטיפול לא נמסר לו, כי הדבר נעשה בחריגה מהזמן בו היה עליו לעשות כן הרי שאף אם תתקבל טענתו אין בכך בכדי להועיל לו. אף אם ביום 4.8.11 היה נאמר לנתבע, כי היה עליו להכניס את רכבו לטיפול מוקדם יותר הרי שלא היה בכך בכדי למנוע נזקים אשר ייתכן וכבר נגרמו לרכב בשל האיחור בביצוע הטיפול. לפיכך השאלה האם הדבר נאמר לנתבע אם לאו אינה רלוונטית לענייננו.
14. אציין, כי הנתבע טוען שהוא הכניס את רכבו למוסך בק"מ ה- 91,000 לשם בדיקת וטעינת המצבר. במסגרת סיכומיו טען, כי במועד האמור היה על התובעת להתריע בפניו, כי עליו לעשות בדיקה תקופתית. מצאתי, כי אין באמור לעיל בכדי לסייע לנתבע. ראשית, על כתפי בעל הרכב מוטלת האחריות לדאוג להעביר את רכבו בדיקות תקופתיות בהתאם להוראות היצרן. הנתבע לא הקפיד לפעול כאמור ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו. יתרה מזאת, במסגרת כתב ההגנה ציין הנתבע, כי רכבו נכנס למוסך התובעת ביום 12.6.11. אולם לא טען, כי במועד האמור היה על התובעת להתריע בפניו, כי עליו להעביר את הרכב בדיקה תקופתית. כמו כן, הנתבע טוען, כי הנזק נגרם בשל התרשלות התובעת בעת ביצוע הטיפול ביום 4.8.11 ושלל טענתה לפיה הנזק נגרם בשל העיכוב בביצוע הטיפול התקופתי. טענתו לפיה היה על התובעת להתריע בפניו, כי עליו לעבור טיפול תקופתי קודם לכן אינה רלוונטית לטענתו באשר לנסיבות בגינן נגרם הנזק במנוע.
15. כאמור, רכבו של הנתבע עבר בדיקה תקופתית ביום 4.8.11 ושלושה ימים לאחר מכן, ביום 7.8.11, שב הנתבע למוסך בשל תקלה אשר התגלתה ברכבו. לא די בסמיכות הזמנים בין הבדיקה התקופתית והמועד בו התגלתה התקלה במנוע בכדי ללמד, כי התקלה נובעת מרשלנות התובעת במהלך הבדיקה התקופתית. המומחה מטעם התובעת אף הסביר, כי פעמים רבות כשל במנוע שטופל בצורה לא סדירה עם איחורים בהחלפת שמן מופיע מיד לאחר החלפת שמן וזאת משום שהשמן החדש ממיס את הבוצה, באופן חלקי, וגורם לסתימת מעברי שמן ולכשל. הנתבע לא סתר טענה זו אשר יש בה, לכאורה, להסביר את סמיכות הזמנים בין הבדיקה התקופתית למועד בו התגלתה התקלה במנוע.
16. לא די בכך שביום 8.8.11 במועד בו נבדקה מנורת התקלה צוין בכרטסת "נוזל קירור" בכדי ללמד מה היו הסיבות בגינן נגרם הנזק לרכבו של הנתבע ולשלול את טענת התובעת בעניין זה. אין באמור לעיל בכדי להוכיח, במידה הדרושה, כי הנזק לרכבו של הנתבע נגרם בשל התרשלות התובעת.
17. כאמור לעיל, בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, העדים והמומחים לא נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל ולהוכיח, כי הנזק ברכבו נגרם בשל התרשלות התובעת וכי בשל כך היא אינה זכאית לתמורה בעבור המנוע ועבודה אשר אין מחלוקת כי ביצעה. הנתבע לא הוכיח, כי האמור בחוות הדעת מטעם התובעת אינו סביר והגיוני.
18. אציין עוד, כי הנתבע הכניס את רכבו למוסך התובעת ביום 7.8.11 ונתן הסכמתו להחלפת המנוע ברכב. לאחר שהטיפול האמור בוצע סירב הנתבע לשלם בעבורו ורק אז העלה טענות לפיהן הנזק נגרם בשל רשלנות התובעת. כמו כן, הנתבע לקח את רכבו ממוסך התובעת, לאחר שכאמור הותקן בו מנוע עליו לא שילם. אף אם אין בהתנהלותו האמורה של הנתבע בכדי ללמד האם התובעת התרשלה אם לאו הרי שיש בכך בכדי לחזק את התרשמותי לפיה הנתבע הכניס את הרכב לתיקון ללא כוונה לשאת בעלות התיקון וכי פעל בחוסר תום לב.
19. למעלה מהצורך אוסיף, כי המומחה מטעם הנתבע הינו שמאי רכב. מומחיותו של שמאי רכב הינה הערכת נזק שנגרם לרכב ולא שוכנעתי, כי מומחיותו הינה בדיקת כשל מנוע וקביעת הגורמים לו. יש באמור לעיל בכדי לחזק את התרשמותי לפיה לא עלה בידי הנתבע להוכיח את טענתו באשר להתרשלות התובעת וכי יש להעדיף בנסיבות את חוות הדעת מטעם התובעת של מהנדס רכב.
20. בנסיבות האמורות מצאתי להיעתר לתובענה. מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 29,371 ₪ בעבור המנוע והתמורה בגין הרכבתו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.8.11 המועד בו היה מוכן הרכב למסירה ועד מועד פסק הדין הסכום הינו 31,416 ש"ח. בנוסף, מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום כולל בגין הוצאות משפט, עלות חוות דעת ושכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪.
21. הסכומים בנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ד, 12 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.