1. מונחת בפני תביעת התובעת חברת מירס תקשורת בע"מ כנגד הנתבעת לתשלום יתרת חוב בסך של 43,632 ₪ נכון ליום הגשת התביעה בחודש יולי 2011.

ההליך התנהל בסדר דין מהיר ומכאן אנמק את פסק דיני בתמצית כמצוות פרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי.

1. סכום התביעה :על פי אחד מנספחי כתב התביעה שלא סומן מיום 1.5.2011, וכותרתו "סיום התקשרות" כולל החוב נושא התביעה "דמי יציאה נוספים בגין סבסוד מכשיר בסך של 15,964 ₪ , דרישה להחזר הנחות שניתנו על התשלומים הקבועים בסך של 15,338.99 ₪ - ובסה"כ בצירוף מע"מ – 36,311 ₪.באשר ליתרת החוב , מוצאת לנכון להדגיש כי מעיון בכתב התביעה לא ניתן ללמוד או להסיק את אופן התגבשות מלוא סכום התביעה

על יתרת חוב זו ניתן ללמוד ,מתצהיר העדות הראשית של המצהיר מטעם התובעת – קובי זוהר לאמור כי הנתבעת צברה יתרת חוב בגין שימוש שוטף בסך של 6419 ₪ - חשבוניות שימוש שוטף שלא שולמו סעיף 26 לתצהיר ע.ר. תובעת.

1. טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת היא שהתובעת ביוזמתה הציעה לה הצעה , כלקוח וותיק ממשיך , ביום 8.7.2007 - "לשדרג את מכשיריה תמורת 1760 ₪ לחודש ". – סעיף 4 לתצהיר שהוגש בתמיכה לבר"ל.

למרות הצעה וקבלה זו לשיטתה של הנתבעת , חייבה אותה התובעת בסכום ובחיובים החורגים מהרבה מהמוסכם.

1. הנתבעת לשיטתה לא השלימה עם החיובים השגויים, הביעה מחאתה וחזרה ופנתה . בעקבות פניית הנתבעת , קיבלה התובעת לגרסת הנתבעת את טענותיה ובמקום לתקן את הטעון תיקון הציעה הטבעות על דרך מכשירי "סליידר חינם" והתחייבות שלא לחזור ולגבות הסכומים החורגים . חרף זו התמידה התובעת לגרסת הנתבעת בחיובים שביתר.

בפועל לא נוכחתי במחאות חוזרו ונשנות בסמוך לאחר ההתקשרות והחיובים הראשונים אלא רק למעלה משנה לאחר מכן – כפי העולה מתרשומת התובעת שצורפה לתצהיריה.

בעקבות הבר"ל שהגישה הנתבעת הגיעו הצדדים להסכמה דיונית על פיה תינתן רשות להתגונן לנתבעת ותצהירה ישמש כתב הגנה.

1. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של קובי זוהר, מנהל מרחב המרכז של התובעת.

בהתייחס להסכם מיום2.7.2007 צורף נספח נ1 לתצהירו ממנו ניתן ללמוד על "סוג חבילה חדשה" "לכל המכשירים". ההסכם לא נחתם על ידי התובעת באמצעות המצהיר , ומן הסתם גם לא היה לו ידע אישי להצהיר אודות תנאיו זולת צירופו. מעיון בנ/1 עולה חיוב חודשי בגין 8 מכשירים לפני מע"מ בסך של 1543 ₪ לפני מע"מ – בהתאמה בקירוב לגירסתו של המצהיר מטעם הנתבעת.

לגירסת המצהיר מטעם התובעת מספר ימים לאחר ההסכם מיום 2.7.2007 התקשרה הנתבעת בהסכם למתן רשות שימוש באמצעות שני מכשירים שקיבלה . "עסקינן בדמי יציאה בגין הפרת ההסכם בסך ש ל 5600 ₪" – סעיף 6 לתצהירו. לשיטתו של המצהיר מטעם התובעת דמי השימוש על פי ההסכם שנחתם 5 ימים לאחר ההסכם הראשון היו גבוהים יותר – 210 ₪ למכשיר בשונה מההסכם מ2.7.2007 – 180 ₪ למכשיר על פי נ/1.

כך גם לגבי מכשיר נוסף ששודרג ב27.11.2007 – סעיף 7 לתצהיר ע.ר. תובעת – 210 ₪ לחודש..לאחר מכן, שודרגו 5 מכשירים נוספים – שדרוג שהעלה גם הוא את דמי השימוש החודשיים – סעיף 8 לתצהיר ע.ר. תובעת.- אדגיש כי גירסה זו להתקשרויות מאוחרות ששינו ההתקשרות מ2 יולי 2007 שתכונה להלן "ההתקשרות המקורית"- לא נסתרה!

על פי תצהירו של קובי זוהר ובעקבות השדרוגים כאמור , קיבלה הנתבעת הטבה של 2000 ש"ח, נספח 6א לתצהיר. לפי 85 ₪ הנחה לכל מכשיר.

התובעת מודה ומאשרת כי הטבה זו לא ניתנה מתוך טעות בגין שני מכשירים. טעות שתוקנה כעבור חודשיים – סעיף 14 לתצהירו בסך של 790 ₪.

1. מוצאת לנכון לחזור ולהדגיש כי הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא פוזיטיבית להוכחת טענתה להסכמה בפועל לחיוב נקוב כלשהו – נמוך מזה בו חויבה בפועל. לשון אחרת, לא הרימה הנטל להוכחת הסכם אחר, הנוגד את ההסכמים השונים על פיהם חויבה על ידי התובעת.
2. הנתבעת , בסיכומיה ,סומכת את טענת ההגנה שלה, להסכמה לחיוב חודשי נמוך בהרבה מזה שחויבה בו בפועל על תרשומת מ6.5.2010 – קרוב לשלוש שנים למן ההתקשרות המקורית , על פיה עומדת זכות ללקוח לתשלום הסך של 1780 ₪ לחודש לפני מע"מ. להבנתי , ולא נוכחתי אחרת , תרשומת זו אינה "התחייבות" ואינה מעידה על התחייבות של התובעת לזכות את הנתבעת אלא תרשומת של טענת הלקוח לפיה "על פי סכום עם בועז וקובי צריך לשלם....". סיכום זה לא אושר ואינו מהווה הודאת בעל דין כטענת הנתבעת.
3. ואחזור ואדגיש כי הנתבעת לא צירפה כל אסמכתא או ראייה או תימוכין לטענתה בדבר זכות לתשלום חודשי של 1760 ₪ בלבד למן יולי 2007 ואילך וכל זאת בהתעלם מהשדרוגים הרבים שעשתה ,הוספת המכשירים למצבת המכשירים שלה, והתקשרויות מאוחרות -בחתימת מנהל הנתבעת - להתקשרות מיום 2.7.2007.
4. לטענת הנתבעת ניתן ללמוד על זכותה ועל טענת ההגנה הנטענת שלה נוכח הפיצוי שקיבלה על דרך זיכויים – סעיף 12 לסיכומי בא כח הנתבעת.

לא מצאתי בסיס לטענה זו . אומנם נוכחתי בזיכויים והטבות מזעריים למן ספט 2008 ואילך לא קודם לכן – כלומר כשנה לאחר ההתקשרות נשוא נספח נ/1 לתצהיר תובעת. אלא שלא למדתי על זכות מוקנית של הנתבעת לתשלום מופחת כטענתה, והכל בהתעלם מהשדרוגים וההסכמים החדשים והנוספים והמאוחרים עליהם חתמה , לאחר ההסכם מ2.7.2007.

1. לסיכום , ובשים לב לעובדה שהנתבעת כאמור , חתמה בשלב ראשון על נ/1 על פיו אכן התחייבה בעיסקה לתשלום חודשי של פחות מ1600 ₪ לפני מע"מ, אלא שעיסקה זו שונתה חזור ושנה. הנתבעת חזרה ונטלה מכשירים נוספים , שידרגה את מכשיריה והתקשרה בהסכמים מאוחרים להסכם מ2.7.2007 ששינו את ההתחייבות המקורית מ2.7.2007.

התובעת בססה את תביעתה על הסכמים והסכמי שדרוגים בחתימת מנהל הנתבעת .

אני קובעת שהנתבעת לא הרימה את הנטל הרובץ עליה להוכחה כי ההסכם המקורי מ2.7.2007 נותר על כנו למרות ההסכמים המאוחרים והמפורשים ששינו הסכם מקורי זה.

משכך, גם לא נוכחתי כי התובעת הפרה את ההתקשרות עם הנתבעת בחיובי יתר כטענתה.

1. התוצאה היא , שפעולתה החד צדדית של הנתבעת שהחליטה על דעת עצמה לחדול ולכבד את הוראות הקבע שלה , הייתה שלא כדין תוך הפרת התחייבויותיה אל מול הנתבעת .

אשר על כן ולאחר שבחנתי את גירסת התובעת על נספחיה השונים וההסכמים המאוחרים להסכם נושא ההתקשרות המקורית מ2.7.2007 בחתימת הנתבעת ,אל מול גירסת הנתבעת , אני מחליטה לקבל את תביעת התובעת במלואה בצירוף האגרות בהן נשאה התובעת – שני אלה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן ובנוסף מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך כולל של 8260 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתן היום, א' אלול תשע"ג, 07 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.