1. בפני תביעה קטנה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע, לטענתו כתוצאה מפתיחת הדלת הקדמית של רכב הנתבע כשרכב התובע עבר לידו.

2. להלן גרסת התובע בכתב התביעה:

"...התובע היה בשיעור נהיגה...הרכב שבו היה הנתבע חנה בצד הימני של הכביש והנתבע ישב בכסא הנהג, וכאשר הרכב של התובע עבר ליד הרכב שבו ישב הנתבע, פתח הנתבע את הדלת בלי להסתכל... ובכך פגע בצד הימני של הניסן וגרם נזקים..".

ראוי לציין שהתובע קיבל פיצוי מחברת הביטוח המבטחת של רכבו וכאן הוא תובע דמי השתתפות עצמית שנאלץ לשלם לחברת הביטוח, דמי השבתה של הרכב, הנחת פוליסה, ירידת ערך, עוגמת נפש והוצאות בסכום כולל של 9,813 ₪, הוא סכום התביעה.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד ולהלן גרסתו:

"...רכב הנתעת 2 אשר היה בשימוש הנתבע 1 שהיה במקום חנייתו, כחוק בימין הדרך ... בצמוד למדרכה... רכב התובע נהוג בידי תלמיד נהיגה סטה ממרכז הנתיב בו נסע סטייה חדה לימין ...כתוצאה מסטייה זו של רכב התובע פגע הוא ברכב הנתבעים ... בדלתות רכב הנתבעים, בעוד הנתבע 1 אפילו לא הספיק לפתוח את דלת הנהג ... מרחק מספר סנטימטרים בודדים".

תביעה שכנגד תובע הנתבע את נזקיו בסך של 2,965 ש"ח.

הנתבע שנגד שלח הודעת צד שלישי למבטחת רכבו.

4. הצדדים זומנו בפני ושני הצדדים העידו בפני.

עדות התובע:

"אני עובד כמורה נהיגה ...באותו יום הייתי מלמד נהיגה ... עברתי ליד מספר של מכוניות והנהג פתח את הדלת ופגע לי ..בכנף. הרכב היה בחנייה ...".

עדות הנתבע:

"...פתחתי את הדלת הבחנתי בנהג ברכב מאחורי חיכיתי שיעבור אותי ומשום מה הוא פגע לי בדלת שלי ומשך את הדלת החוצה ...הדלת היתה פתוחה כ – 20 ס"מ...".

5. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שצורפו להם ובאלה שהוגשו במהלך הדיון כולל תמונות הרכבים ולאחר שמיעת עדויות שני הצדדים, אני קובע את הממצאים כדלהלן:

רכב הנתבע חנה בצד הדרך ורכב התובע עבר לידו ובהגיעו לידו פתח הנתבע את דלת הנהג בלי להסתכל במראה ובלי לשים לב לתנועת הרכבים המגיעים מאחור. בעוד שנתבע טען בכתב הגנתו ובכתב התביעה שכנגד שפתיחת הדלת היתה סנטימטרים בודדים, הנה בעדותו בפני הודה שמדובר ב – 20 ס"מ.

תנאי הרחוב אינם מאפשרים פתיחת דלת הנהג במקום שבו חנה הרכב בלי לוודא שניתן לעשות כן בבטחה.

ניתן לראות בתמונות מזירת התאונה שמדובר ברחוב פנימי צר עם שני נתיבים לשני כיוונים כשבצד הרחוב חונות מכוניות.

יחד עם זאת, היה על התלמידה לשים לב לרכבים חונים, להאט ולהתרחק מהם כמה שניתן לפי תנאי הרחוב ובשל כך ומאחר והיא לא נהגה כך, אני מייחס לה אשם תורם בשיעור של 20%.

ועתה לשאלת הנזקים של התובע:

התובע הוכיח תשלום השתתפות עצמית סך של 950 ₪ והנחת פוליסה סך של 517 ₪, כן הוכיח ירידת ערך סך של 3,186 ₪. התובע לא הוכיח דמי השבתה סך של 3,000 ₪ ולא עוגמת הנפש והוצאות הייעוץ והכנת התביעה שהינה תביעה קטנה שאינה מצריכה הוצאות משפטיות כאלו.

אני פוסק לתובע הוצאות השבתת רכבו, סך של 1,200 ₪.

6. אם כן, הנזקים הם סך של 950 ₪ דמי השתתפות, 3,186 ₪ ירידת ערך, סך של 1,200 ₪ דמי השבתה וסך של 517 ₪ הפסד הנחה ובסך הכל 5,853 ₪.

כאמור מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים בשיעור של 80% מסכום זה, דהיינו, סך של 4,682 ₪.

7. כפועל יוצא, אני מקבל את התביעה שכנגד חלקית, ומחייב את הנתבע שכנגד לשלם לתועת שכנגד שיעור של 20% מסכום התביעה שכנגד, של 2,965 ₪, דהיינו, סך של 593 ₪.

8. הנתבע שכנגד הגיש הודעת צד שלישי ועל כן אני מקבל את ההודעה לצד שלישי ומחייב את הצד השלישי הראל חברה לביטוח בע"מ לשלם לתובעת שכנגד את הסך של 593 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתה העתק פסק דין זה שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל.

9. לסיכום, הנתבעים אלן מאיר מונטיצ'לו ואופרייט ליס בע"מ ישלמו לתובע טארק זועבי יחד ולחוד סך של 4,682 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתם העתק פסק דין זה, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום תשלומו המלא בפועל.

חברת הראל תשלם סך של 593 ₪ לתובעת שכנגד אופרייט ליס בע"מ כאמור בסעיף 8 לפסק דין זה.

10. נוכח המסקנה שאליה הגעתי, אני לא נותן צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.