<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה - עו"ד אתי מוריס כהן

הנאשם ובאת כוחו - עו"ד מלי אטיאס

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

לשאלת ביהמ"ש, אני לא סבורה כי ניתן לאחד את שני התיקים, לא מדובר באותם תאריכים ולא באותה מסכת.

<#7#>

החלטה

קבועים היום בפניי שני תיקים, תיק זה ות"פ 48343-10-11. בתיק שבפניי מואשם הנאשם בעבירות של תקיפת בת זוג, היזק לרכוש במזיד ואיומים כלפי אשתו בנפרד, ובתיק השני הוא מואשם בעבירה של תקיפת בת זוג כלפי אותה מתלוננת.

אמנם מדובר במעשים שבוצעו לכאורה בהפרש של חצי שנה זה מזה, אולם אין ספק כי על פי סעיף 86 לחסד"פ התביעה יכולה הייתה לצרף אותם בכתב אישום אחד, שכן הם מבוססים על עובדות דומות.

אינני רואה כל היגיון לשמוע היום את עדת התביעה העיקרית בנפרד לגבי כל אחד מהתיקים, ועל כן, מכוח סעיף 90 לחסד"פ, אני מורה על איחוד המשפטים בשני התיקים, לפחות בשלב זה.

על כן, תישמע בפניי עדות המתלוננת היום, הן לגבי תיק זה והן לגבי ת"פ 48343-10-11.

<#8#>

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"ד, 02/01/2014 במעמד הנוכחים.

עדת תביעה מס' 1, הגב' ויקטורי פרץ, לאחר שהוזהרה כחוק:

קודם כל אני רוצה להגיד שאני והנאשם פרודים, חייתי איתו בערך 24 שנה ומעולם לא היו לי איתו בעיות של אלימות, יש לנו 3 ילדים ושני נכדים, הוא מעולם לא הרים עליי יד במשך השנים שחיינו ביחד. הוא בן אדם טוב, יש לו משפחה טובה, אף פעם לא היו לנו סכסוכים, ובאירועים האלה שהיה אמנם הוא עשה את הדברים אבל לא מתוך משהו רע, זה היה בשעת כעס ואלו דברים שהוא לא התכוון אליהם. גם במהלך התקופה האחרונה הכול בסדר בינינו, הגענו למצב שאנחנו לא רבים יותר. אנחנו אמורים להגיע ב-22 לרבנות להתגרש כנראה באופן סופי.

ח.ר:

ש. לעניין האירוע מיום 10/06/11, סיפרת למשטרה שקרה משהו. ספרי לביהמ"ש מה קרה.

ת. אני לא זוכרת תאריכים, את מתכוונת לאירוע שבאתי לבית של אימא שלו? הוא בא הביתה, אני חייבת לציין שיש לו מאהבת 17 שנה שהוא חי איתה בזמן שהיינו נשואים, הוא לא מתכחש לזה ויש לי גם הוכחות. באותה תקופה, באותו זמן שהוא בא הביתה אני והוא התווכחנו על הבן זוג שלי והבת זוג שלו, הוויכוח היה מאוד קולני והוא זרק את עגבניות השרי על הרצפה ואמר כל מיני מילים.

ש. מה הוא עוד זרק?

ת. אני לא זוכרת, אולי אוכל שהיה על השולחן, קוסקוס או משהו כזה. כל זה היה במטבח, הוא פשוט העיף את העגבניות והקוסקוס, לא היה משהו מעבר.

ש. לאן זה עף?

ת. חלק מזה עף על הרצפה והתנפץ על הרצפה ואני התלכלכתי, אבל הוא לא זרק את זה עליי ספציפית. הוא זרק את זה לכיוון שלי אבל זה היה מתוך עצבים, הוא לא ראה לאן הוא זרק.

ש. מי היה במקום חוץ ממך?

ת. אני חושבת שכלתי הייתה בחדר השני באותו יום.

ש. בתקופה הזו הייתם פרודים?

ת. כן, כל התקופה הזו היינו פרודים, אנחנו פרודים משנת 2005.

ש. כתוב בעדות שהוא זרק שקית חלב ובגדים, זה יכול להיות?

ת. לא זוכרת מה נזרק.

ב"כ הנאשם:

אני מתנגדת לשאלה, זוהי חקירה ראשית איך חברתי יכולה לשאול את זה.

ש. לעניין האירוע השני, ביום 02/11/10. מדוע הזמנת משטרה?

ת. אני והוא מנהלים דיון בבית דין רבני, חזרתי הביתה וראיתי ששקית המסמכים שצברתי במשך תקופה ארוכה נעלמה מהבית.

ש. איפה היא הייתה?

ת. על השידה בחדר. ראיתי שהיא נעלמה, וכמובן שהבנתי שיהודה לקח את זה, הלכתי לבית של אימא שלו כי הוא גר שם, כדי לבקש ממנו שיחזיר לי את השקית. הוא לא היה בבית, ההורים שלו היו בבית, אימא שלו ואביו ואחותו, הגעתי ואמרתי שאני דורשת לקבל את המסמכים בחזרה כי אני צריכה אותם בביהמ"ש וכו', והתחילו צעקות בבית, בינתיים המשפחה התקשרה ליהודה וכנראה שבאותו רגע הם זימנו משטרה, לא יודעת מי, ואני כבר נסעתי למשטרה ונתתי עדות.

ש. סיפרת ביום 03/11/10 במשטרה על אירועים שקרו.

ת. הייתה מריבה אחת שהיה לי פלאפון ביד ויהודה ניסה לקחת אותו מהיד כדי לראות שיחות שכנראה ביצעתי וכו' והפלאפון נפל ונשבר, הרמתי אותו שוב והוא שוב ניסה לקחת וכנראה שנפצעתי ביד כתוצאה מזה. הוא היה באותה תקופה מאוד עצבני ולא שלט במעשים שלו, הוא קילל ואמר מילים לא יפות. הוא משך לי את הטלפון ונחבלתי כתוצאה מזה, הוא רצה לקחת לי את הטלפון ואני לא רציתי לתת לו, כמו שילדים קטנים מתקוטטים. הטלפון נשבר לחתיכות, בגלל שהפלאפון כבר היה שבור והיו לו חתכים ושברים אז כנראה נחתכתי מזה.

ש. איפה ביד נחתכת?

ת. לא זוכרת.

ש. זה כל מה שהיה באותו אירוע?

ת. הייתה גם קצת אלימות, קצת משיכת שיער, מילים גסות מפה עד השמיים, ליהודה בדרך כלל יש מפתח של האוטו שלי והוא לוקח לי משם דברים שלי ומסמכים, וגם נכון להיום זה ככה, יש לו מפתח והוא מרשה לעצמו לקחת ולעשות כעולה על רוחו, הוא היה לוקח לי הרבה פעמים מסמכים של האוטו עצמו גם.

ש. אמרת שבאותו זמן הייתה אלימות, מה היה שם?

ת. לא זכור לי, כמו שני ילדים שמתקוטטים, אני לא זוכרת מעבר לזה.

ש. אני רוצה לרענן את הזיכרון שלך, מפנה אותך להודעתך, שם מסרת לחוקרת בשורה 56 שיש לך סימן כחול על זרוע שמאל בגלל שהוא תפס אותך, נכון?

ת. כן, ברגע שנוגעים בי חזק כבר יש לי סימן. יכול להיות שנגרם לי סימן. האירוע הזה היה אירוע יוצא דופן, הוא בדרך כלל לא התנהג אליי ככה, הוא לא אלים.

ש. אני מציגה בפנייך 2 תמונות, מה הן?

ת. זה כשהוא החזיק אותי ביד כנראה. בתמונה השנייה אני לא מבינה מה מצולם. זו הייתה החבלה שהייתה לי. את התמונה השנייה אני לא מזהה.

ב"כ המאשימה:

אבקש להגיש את התמונות.

ב"כ הנאשם:

אני מתנגדת, העדה לא זיהתה את אחת התמונות.

<#9#>

החלטה

מאחר והסניגורית לא הודיעה כי היא מבקשת לחקור עדים נוספים, וזאת לאחר החלטת ביהמ"ש מיום 17/10/13, לא זומנה החוקרת שצילמה את התמונות.

מכל מקום, ניתן להגיש את התמונות, ואם הסניגורית תחפוץ לחקור את החוקרת על כך, היא תזומן בהמשך.

התמונות מוגשות ומסומנות ת/1.

<#10#>

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"ד, 02/01/2014 במעמד הנוכחים.

ש. אני רוצה לרענן את זיכרונך, מפנה לשורות 59-60 בהודעתך, לגבי דברים שנאמרו מפיך.

ת. כן, אני רואה מה אמרתי אז, הוא אמר כל מיני דברים, בלונים מה בלונים, הוא לא שולט על הדברים שלו. בזמן שהוא אמר את הדברים האלה זה היה מתוך כעס ולא מתוך משהו אחר. הוא אמר (מעיינת בעדות) "זונה, את שרמוטה, את כלבה, אני אפתח עלייך בלון גז", כל מיני דברים כאלה.

ש. סיפרת על אירועים נוספים שקרו עם יהודה?

ת. באותה תקופה היו מס' אירועים, הם חזרו על עצמם באופן קבוע, עם הפלאפון שהוא לוקח לי ורוצה לראות שיחות וכו', וקללות באופן קבוע. אני רוצה לציין שאני לא מפחדת ממנו.

ש. סיפרת על אירועים שקרו שבוע לפני התלונה, חודש ימים ולפני כן, את זוכרת?

ת. זה היה אירועים דומים שהוא מגיע הביתה ומקלל, ושרוצה לקחת לי את הפלאפון ואני מתנגדת וכו'.

ש. את אומרת "איים", כמו מה?

ת. כל מיני דברים כאלה, "אני אראה לך מה זה", "לא יהיה לך טוב".

ש. תיארת גם מעשים שקרו, מה קרה?

ת. פעם אחת כשראיתי הביתה ראיתי מס' דברים גזורים בבית, חזייה ג'ינס ועוד איזו חולצה.

ש. אני מציגה בפנייך 4 תמונות, את מזהה במה מדובר?

ת. כן, זה החזייה והחולצה.

ב"כ המאשימה:

אני מבקשת להגיש את התמונות.

<#11#>

החלטה

התמונות של פרטי הלבוש מוגשות ומסומנות ת/2.

<#12#>

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"ד, 02/01/2014 במעמד הנוכחים.

ש. אני רוצה שתספרי לביהמ"ש בדיוק מה הוא עשה?

ת. זהו, לא היה משהו מעבר למה שאמרתי.

ש. אני רוצה לרענן את זיכרונך ולהפנות לשורות 65-67, לגבי הפריטים הגזורים.

ת. לאחר שעיינתי בעדות שלי אני משיבה שכן, אני רואה כאן, זה אותו סוג של דברים, החלפתי מנעול בדירה והילדים נתנו לו מפתח, זה לא עזר והוא המשיך להיכנס. נראה לי אז שהוא אמר את הדברים האלה, אני לא זוכרת בדיוק מה הוא אמר.

ש. אני מקריאה לך שהוא אמר "אני לא אתן לך לחיות, את לא תראי יום אחד טוב בחיים שלך".

ת. כן, אני חושבת שזה היה פעם אחת.

ש. "משך לי בשיער, אמר לי שכל עוד הוא חי ככה הוא ימרר לי את החיים".

ת. כן, זה היה.

ש. סיפרת חודש לפני העדות שגם היה מקרה בבית בחדר השינה.

ת. אמרתי שהיו מקרים שרבנו, כן, זה לא אסון, אני לא זוכרת קונקרטית.

ש. אני מרעננת את זיכרונך שסיפרת "לפני חודש בערך הוא משך לי בשיער מחדר השינה בכל הבית".

ת. כן, הוא עשה את זה.

ח.נ:

ש. אני מבינה שאתם פרודים זמן רב, נכון?

ת. כן.

ש. אמרת בתחילת העדות משהו שבוער בך, שהוא לטעמך מנהל 17 שנה רומן...

ת. לא לטענתי, גם לטענתו. לצערי הרב כן.

ש. בזמן שהוא גם היה נשוי לך?

ת. נכון.

ש. וזה דבר שמציק, אני גם אישה ויכולה להבין.

ת. אוקיי.

ש. אני מבינה שברגע שגילית את זה, היחסים בינכם עלו על שרטון?

ת. מן הסתם.

ש. ואז היה יחס עכור גם ממנו וגם ממך?

ת. אני, בכל המאבקים שלנו בביהמ"ש הרבני לא רציתי להתגרש, רציתי שלום בית, אבל הוא לא רצה. לא היה פעם אחת שביקשתי גירושין.

ש. יש לך הסבר שאפשר להבין אותו? את מספרת שביקשת שלום בית ורצית לחיות איתו, איך זה מסתדר עם כל המעשים שתיארת?

ת. אמרתי שבכל שנות הנישואים שלנו לא היה דברים כאלה. רק המקרים האלה.

ש. ובכל זאת, למרות המקרים האלה, רצית להמשיך לחיות איתו?

ת. לא, ממש לא, אחרי המקרים האלה כבר לא. בוודאי שלא.

ש. בתור אישה, שעצם העובדה שהוא החליט שלא להמשיך לחיות ביחד מטעמים שלו, זה פגע בך שאת רצית שלום בית והוא להתגרש.

ת. נכון.

ש. בין היתר בגלל הילדים והנכדים?

ת. נכון.

ש. תסכימי איתי שזו פגיעה קשה?

ת. אני בשלב מסוים שכבר לא רציתי, הפגיעה הייתה רגשית, אני לא יכולה לקחת גבר בכל מחיר אם הוא לא רוצה אותי.

ש. זה גרם לך לשנוא את יהודה?

ת. ממש לא, אני מאוד מכבדת אותו, הוא אדם טוב, אימא טובה, הלוואי והיינו יכולים לחיות עם הילדים והמשפחה כל החיים. (בוכה)

ש. כשאת מספרת שהגעתם לאלימות פיזית, גם את לקחת חלק בזה?

ת. ברור, התנגדתי לזה.

ש. גם את קיללת?

ת. כן.

ש. כשקוראים את העדויות נראה כאילו שרק יהודה היה פעיל, רק קילל ומשך?

ת. לא, במעמד זה אני אומרת שלא, גם אני החזרתי קללות.

ש. באותו יום שאת טוענת שהגיע הביתה והתחיל לקלל, על מה הוא כעס?

ת. על כל מיני דברים, על זה שכנראה הוא חושב שיש לי בן זוג. הוא כועס גם עכשיו, הוא כל הזמן אחרינו, גם עכשיו, בצורות מטורפות עד כדי שהוא שלח לי עצמי משטרה כשנהגתי בלי טסט, שייתפסו אותי משטרה. יש לו כעס איום ונורא.

ש. את אומרת שהוא כועס כי את נמצאת עם בן זוג אחר, ואז הוא חזר הביתה והתחיל לקלל ולזרוק דברים?

ת. כשהוא נכנס הביתה התחלנו לדבר בהתחלה בשקט, וכשהמשכנו להתווכח זה עלה לרמות פחות נעימות.

ש. ואז את זורקת קללה, הוא זורק קללה?

ת. באופן עקרוני לא חיפשתי לריב ושיהיו בינינו תככים שיגיעו לרמות כאלה, היינו נשואים באושר הרבה שנים ויש לנו ילדים ונכדים, הילדים זה הסמל שלנו, לא רציתי שנגיע למצבים האלה ואני בטוחה שגם הוא לא, אבל מכוח הויכוחים זה הגיע למקומות האלה.

ש. את אומרת שהוא לקח קופסת עגבניות וזרק אותה, מישהו צילם את זה?

ת. כן, מי שהיה אצלי בבית. השוטר אני חושבת.

ש. אין שום זכר לא לבלאגן בבית ולא לבגדים המלוכלכים ולא לצילום?

ת. אני זוכרת שכשהם היו בבית זה עדיין היה על הרצפה.

ש. רק את והוא הייתם בבית?

ת. הייתה גם כלתי בבית אני חושבת, עוד לפני שהתגרשנו היו הרבה מריבות בבית ואף פעם היא לא התערבה ולא דיברה. היא גם לא תרצה עדות. היא אוהבת אותו, כולם אוהבים אותו, גם הילדים והנכדים.

ש. אין זכר לזה, אנחנו צריכים להסתמך על העדות שלך, ואת אומרת שהוא לא זרק את זה עלייך בכלל?

ת. אני בטוחה שזה לא היה בכוונה, מרוב עצבים הוא זרק. כנראה שזה לא היה מכוון אליי.

ש. אפשר להשליך עגבניות עלייך ואפשר לזרוק את זה לכיוון שלך על הרצפה וזה ילכלך אותך, איך הוא זרק את זה?

ת. הקופסה הייתה על השולחן והוא העיף אותה עם היד (מדגימה הנפת יד כלפי מעלה). הזריקה הייתה ללא כל כיוון, הוא זרק את זה מעצבים וזהו.

ש. אם אני אומר שהוא זרק את העגבניות באמת בלי שום כוונה לפגוע בך או אפילו לא בכוונה להגיע אליי, זה יהיה נכון?

ת. כן, את יכולה להגיד את זה, מבחינתי זה בסדר. זה לא היה במטרה לפגוע בי.

ש. זה נכון שהוא זרק אותן הצידה ולא עלייך?

ת. הוא זרק אותן בלי שום כיוון.

ש. מה את עשית בתגובה?

ת. התחלתי לנקות.

ש. והוא יצא מהבית?

ת. לא, הוא עדיין נשאר עוד קצת.

ש. מתי האירוע הזה היה?

ת. לא זוכרת. לפני שנתיים כנראה.

ש. כשאת מספרת על האירוע בעדות שלך, הגשת תלונה באותו יום?

ת. אני חושבת שבאירוע הזה המשטרה הגיעה מהצעקות, לא זוכרת, היה איזה אירוע שהם באו בלי שאני אזמין. בכמה אירועים הם הגיעו.

ש. הגשת תלונה באותו יום?

ת. אני לא זוכרת.

ש. למה לא הלכת להוציא צו הגנה?

ת. הלכתי, הוצאתי.

ש. אבל פג לו התוקף, למה לא הארכת?

ת. הארכתי.

ש. למה מיד באותו רגע לא התקשרת למשטרה?

ת. כי לא מצאתי לנכון, אמרתי לך, אני לא פחדתי מיהודה, אני מכירה אותו, הוא בעלי 26 שנה אני מכירה כל צעד שלו, ואני יודעת שכשהוא עושה משהו זה מעצבים לא ממשהו אחר.

ש. אבל הלכת למשטרה בכל זאת?

ת. נכון, כי האירוע הזה היה חריג ואני לא מוכנה לקבל אירועים כאלה. הפחד שלי לא היה רגעי, הלכתי כי חשבתי על זה ושצריך לשים לזה סוף, שלא יקרה שוב.

ש. אם אני אגיד לך שחלק מהדברים שאמרת הם פשוט עלילה, בגלל ההליך של הגירושין שיש לכם?

ת. ממש לא, אני לא אעליל דברים כאלה. אני לא רוצה לעשות לו שום דבר רע. זה אבא של הילדים שלי, אין לי שום דבר רע לעשות לו, אני רוצה שיהיה לו רק טוב. אלף פעמים חזרתי ואפילו ביהמ"ש העיר לי, שיהודה בן אדם טוב, הוא לא פגע בי מעולם, 26 שנה היינו נשואים, חוץ מזה שהוא הלך עם אישה אחרת. (בוכה)

ש. את מספרת שאת שנים סובלת מיהודה?

ת. נכון, רבנו שנים, אבל מעולם לא באלימות פיזית. תמיד היו בינינו קללות אבל בחיים זה לא הגיע לרמה של זריקת דברים ואלימות פיזית, 26 שנה בחיים לא. (בוכה)

ש. את אומרת שסבלת ממנו הרבה זמן.

ת. נכון, אני רוצה לראות שתחיי עם גבר שיש לו מאהבת. 18 שנה זה לא מספיק בעינייך?

ש. אם אני אומר שאת הדברים שאמרת במשטרה אמרת מהרגע שידעת שיהודה לא רוצה לחזור אלייך, באיזה קטע של נקמה?

ת. ממש לא. זה לא נכון. היו מצבים שכן חשבנו לחזור וכן חשבנו לעשות שלום וכן רצינו, אבל בגלל שאנחנו לא מסתדרים חשבנו על זה פעמיים. אין לי ולא תהיה לי אליו טינה.

ש. צירוף המקרים שבו לך מצד אחד יש חבר לחיים, ומצד שני יהודה לא רוצה לחזור לחיות איתך, משום מה דווקא בנקודה הזו בחיים את הולכת ומגישה תלונה? למה 17 שנה לא הגשת תלונה?

ת. כי לא היה לי בן זוג 17 שנה, ברגע שזה היה רק איתו זה היה משהו אחר, אבל ברגע שלי הוא ידע שכבר יש משהו הוא כבר התחיל להיכנס לאטרף, בדיוק זו הנקודה.

ש. יכול להיות שבגלל שיש לך בן זוג יש לך לחץ מבן הזוג שלך לסיים את מערכת היחסים שלך עם יהודה?

ת. ממש לא, אם הייתי רוצה לסיים את מערכת היחסים הזו הייתי מסיימת אותה מזמן, אני זו שמשכתי את זה כבר מזמן ומושכת את זה עד היום, אני עד לפני 3-4 חודשים רציתי לחזור. אני לא הולכת להתחתן איתו לעולם ואין לי שום לחץ ממנו.

ש. את מבקשת או ביקשת לעשות שלום בית, והעובדה שיש לו מישהי מונעת ממנו לחזור אלייך. כל זה גורם לך לתסכול ולמרמור, אבל את בן אדם, יש לך רגשות, ובסופו של יום יש בך רגש של כעס שמוביל לנקמה, ואל תגידי לי שלא.

ת. לא, ממש לא, אני מעולם לא אתנקם באבא של הילדים שלי כי השם שלו זה השם של הילדים שלי, ואני מעולם לא אעשה לו דבר כזה. כשאני רציתי שלום בית גם הוא רצה, זה היה הדדי. אם אנחנו נרצה עכשיו שנינו שלום בית זה גם יהיה. אין לי שום נקמה, ומעולם לא ארצה שיהיה לו שם כזה.

ש. איך את מוציאה את התסכול שלך על יהודה?

ת. למה שיהיה לי תסכול עליו? יש לי 2 גנים וילדים ונכדים, יש לי חיים נהדרים. זכותו לחיות עם מי שהוא רוצה ואוהב. אין לי שום תסכול אליו.

ש. את טוענת שהוא לקח לך מסמכים לבית של אימא שלו, נכון?

ת. כן, אבל הוא החזיר לי אותם.

ש. איך יכול להיות שהמשטרה הגיעה לשם ולא חיפשה אותם?

ת. הם היו אצלו באוטו והוא החזיר לי אותם אחרי יממה. אני לא אחראית למה שהמשטרה עושה. חשבתי שהם היו אצל אימא שלו ושהמסמכים אצלו אז באתי לשם.

ש. חשבת שהמסמכים בבית של אימא שלו?

ת. לא, חשבתי שיהודה בבית עם המסמכים.

ש. אבל בכל זאת, כשהגעת לבית של אימא שלו, יהודה לא היה שם ופנית לאימא שלו וביקשת את המסמכים?

ת. ממש לא, ביקשתי ממנה שתתקשר ליהודה שיביא לי את המסמכים.

ש. סיפרת במשטרה שכששמרת על הנכדים שלך יהודה הגיע ותקף אותך?

ת. יש לי נכדה אחת. וכן, יתכן מאוד. באותה תקופה הנכדה הייתה בת 3-4 חודשים.

ש. למה לא הזמנת משטרה באותו רגע? זה גם מקרה חריג, אמרת במשטרה שלא רצית בגלל הילדים, ושהוא אמר שיבוא בלילה ויפתח עלייך בלוני גז. במקרה שהוא זרק עגבניות הלכת להתלונן במשטרה שעתיים אחרי, במקרה כזה שהוא תוקף אותך ולוקח לך פלאפון מהיד, את אומרת שאת לא רוצה בגלל הילדים?

ת. כן הלכתי למשטרה והגשתי תלונה. אני לא צריכה להתקשר, אני לא מפחדת ממנו, אין לי פחד ממנו, אני מכירה אותו כמו את כף ידי.

ש. למה על המקרה שבו הוא גזר לך בגדים לא הלכת להתלונן?

ת. הלכתי.

ש. סיפרת הכול רק אחר כך, אחרי כמה מקרים?

ת. נכון, אני לא זוכרת מתי הלכתי אבל התלוננתי על הכול וצירפתי את זה גם כשגיליתי את הבגדים שהוא גזר. הוא לא עשה את זה בפניי, מצאתי אותם בארון.

ש. אני אומרת לך שעל המקרה של המסמכים כן הלכת להתלונן?

ת. כן, כי בעיניי זה חמור יותר.

ש. את אומרת שעל המסמכים כן הלכת להתלונן במשטרה ועל המקרה של האלימות לא הלכת?

ת. כן הלכתי. הגשתי תלונה על הכול. הכול היה קריטי בעיניי, אם כבר הלכתי למשטרה, והיו אין ספור פעמים ולא הלכתי למשטרה, אז כנראה זה היה בעיניי קריטי. לקח לי הרבה זמן ללכת למשטרה ולחשוב על זה, כי המטרה שלי ממש לא הייתה לעשות לו משהו רע.

ש. למה לא שיתפת אף חברה או אחות שלך?

ת. אין לי אחות ואין לי אף אחד, יש לי חברות אבל אני לא משתפת אותן במה שקורה בחיים האישיים שלי, עד היום הם חושבים שאנחנו אגדה, למה אני צריכה לעשות שם רע אצל אנשים. עד היום אנשים שואלים אותי ואני אומרת שיהודה מלאך.

ש. שאלו אותך אם את רוצה ללכת למעון לנשים מוכות, ואמרת שלא ושזה לא ברמה כזו?

ת. נראה לך שאני אלך למעון לנשים מוכות? אמרתי לך שהוא לא גבר אלים.

הערת ביהמ"ש:

הנאשם לא מפסיק לצחוק לכל אורך עדותה של המתלוננת, גם כאשר היא בוכה.

ח.ח:

אין.

העדה:

לשאלת ביהמ"ש, רוני נמצא כרגע במעצר בגלל שהוא נהג בשלילה. הכתובת שלו היא מושב מבטחים 21/7.

<#13#>

החלטה

פוסקת לעדה, ויקטורי פרץ, שכר בטלה, בשכר המקסימלי הקבוע בסעיף 10 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, להתייצבות של עד 4 שעות, וכן דמי נסיעה בתוך העיר אשדוד.

מוסבר לעדה כי יש לגשת מיידית למזכירות בית המשפט לצורך הסדרת העברת התשלום.

<#14#>

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"ד, 02/01/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

ביקשתי בקשה, 3 תיקים נסגרו.

ב"כ המאשימה:

כמה תיקים אפשר לסגור? עו"ד קמושביץ הציעה לה לסגור את התיק עם המקרה של העגבניות.

ב"כ הנאשם:

לשאלת ביהמ"ש, בת"פ 48343-10-11 אני לא זקוקה לחקירה נגדית של החוקר, מבחינתי אפשר להגיש את האמרה ולעבור לפרשת הגנה. בתיק העיקרי אני זקוקה לעד תביעה מס' 2 בלבד.

ב"כ המאשימה:

לשאלת ביהמ"ש, אנחנו נדחה את הדיון, ולאור הערת ביהמ"ש נבחן שוב את עמדתנו לגבי ת"פ 48343-10-11.

<#15#>

החלטה

התיקים ייקבעו במאוחד לסיום פרשת תביעה ולפרשת הגנה ליום 12/03/14 בשעה 10:30.

המזכירות תזמן את עד התביעה רוני שמעה מהכתובת מושב מבטחים 21/7, וכן באמצעות שב"ס.

התביעה תודיע עמדתה בדיון הנדחה לגבי ת"פ 48343-10-11, ואם תודיע כי היא ממשיכה בהליכים, תישמע עדותו של הנאשם גם לגבי תיק זה.

<#16#>

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"ד, 02/01/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי איילה זגורי