<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד סיגל דהן-הירש

הנאשם 2 וב"כ עו"ד אורי בן נתן ועו"ד ויקי גולן

הנאשם 4 וב"כ עו"ד ורד אברהם

<#2#>

גזר דין

לנאשמים 2 ו-4

רקע

1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן, בקשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים, סחיטה בכח ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות [עבירות לפי סעיפים 499 (א)(1), 428, 427 (א) רישא ו – 380 בנסיבות סעיף 382 (א) לחוק העונשין תשל"ז – 1977].

הודאותיהם של הנאשמים באו במסגרת הסדר טיעון ולפיו תוקן כתב האישום והם אף הופנו לקבלת תסקיר שירות מבחן. לא הייתה הסכמה להמלצה עונשית.

למען השלמת התמונה יצוין, כי עניינם של הנאשמים 1 ו-3, הסתיים ונגזר דינו זה לא מכבר.

1. רקע הרשעתם של הנאשמים הינו קשירת קשר בין הנאשמים, ביוזמת הנאשם 3 שגזר דינו ניתן כאמור בנפרד, לפיתוי המתלונן, שהיה מוכר לנאשם 1 כפורץ בתים, במרמה להגיע למקום מפגש, שם יתקפו אותו ויאלצו אותו לגלות מי אחראי לפריצה שבוצעה בבית אמו של הנאשם 3, יום קודם לכן.

לאחר שניאות המתלונן להגיע למקום המפגש, המתינו לו שם הנאשמים 3 ו – 4 (יורם אוחנה ואביאל מלכה), כשהם ישובים ברכבו של אוחנה. משהגיע המתלונן נצמד אוחנה ברכבו לרכבו של המתלונן, מלכה ירד מהרכב במהירות, התיז על פניו של המתלונן גז מדמיע והתיישב ליד המתלונן ברכבו.

המתלונן נמלט מהמקום כשמלכה רץ בעקבותיו. בדרכו פגש המתלונן במונית והחל לנסוע עימו, ואולם אוחנה שהגיע ברכבו, חסם את הדרך למונית, ירד מרכבו, משך את המתלונן החוצה, והחל להכותו באגרופים וסטירות בפניו. בשלב זה הגיעו יתר הנאשמים, אוחנה ניסה להכניס את המתלונן לרכבו כשהוא מושכו בחוזקה, מקללו, מכה אותו בסטירות, אגרופים ובעיטות ואוחז בצווארו. על מנת להקל על הכנסת המתלונן לרכבו של אוחנה ולמנוע את התנגדותו, החזיק הנאשם 2 (מאור אטיאס) אלה בידו.

במסגרת האמורה, משכו מי מהנאשמים את המתלונן בכח ובניגוד לרצונו והכניסוהו לרכבו של אוחנה. כתוצאה מכך נחבל המתלונן בראשו. מלכה הורה למתלונן למסור לו את מפתחות רכבו ואת הקוד הסודי לביטול מנגנון האזעקה, ונטל את רכבו של המתלונן, תוך שאוחנה והנאשם 5 (יואל וענונו שגזר דינו נדחה למועד אחר) נסעו עם המתלונן ברכבו של אוחנה לרחוב צדדי שם אספו את אטיאס. הנאשמים נסעו בשני כלי הרכב למנחת, כשבמהלך הנסיעה איים אטיאס על המתלונן "שיטפל בו ויעשה אותו נכה", וכי הוא גנב ולכן יהרגו אותו.

כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נגרמו למתלונן המטומות בחלקי גוף שונים ושריטות בצווארו.

הגורם הטיפולי

1. בהתאם להסכמת הצדדים נתבקשו חוות דעת שירות המבחן בעניינם של הנאשמים. להלן תמצית חוות הדעת הבאה לידי ביטוי בתסקירים:

א. הנאשם 2 – מאור אטיאס - המדובר בנאשם רווק בן 24, המצוי מאז בסמוך לאחר האירוע במעצר בית (תחילה מלא ולאחרונה חלקי). הנאשם מוכר לשירות המבחן, הן בשל עבירת סמים קודמת והן במסגרת הליכי המעצר מושא תיק זה. הוא שירת שירות צבאי חלקי ושוחרר בשל עבירת נשק לאחר שריצה מאסר צבאי בן 3 חדשים בגינה. לאחר שחרורו עשה שימוש בסמים. השירות מתרשם כי בעל אלמנטים אימפולסיביים ומתקשה להפעיל שיקול דעת, מתקשה בעמידה מול מצבי פיתוי ובעל יכולת מוגבלת לצפות את השלכות מעשיו, תוך שנוטה להיגרר אחר התנהגות שולית. כמו כן בעל קושי בקבלת סמכות ובהסתגלות למסגרות, דבר שבא לידי ביטוי במסגרת הלימודית והצבאית וכן קושי בקבלת גבולות חיצוניים ובהצבת גבולות פנימיים.

עוד מתרשם השירות כי קיים פער בין הצהרותיו לניהול אורח חיים נורמטיבי לבין התנהלותו בפועל ונוכח זאת נמצא בסיכון להישנות מעורבות פלילית.

מאידך, מוסר השירות, כי הנאשם לוקח אחריות על העבירה שביצע ואף נמצא נקי משימוש בסם.

שירות המבחן מפרט גם את נסיבות חייו ופרטים על משפחתו שמחמת צנעת הפרט אמנע מלפרטם במסגרת זו.

"השורה התחתונה" בתסקיר הינה המלצת שירות המבחן, הינה הטלת עונש מוחשי של מאסר שיבוצע בדרך של עבודות שירות, צו מבחן, מאסר מותנה ופיצוי כספי למתלונן.

ב. הנאשם 4 – אביאל מלכה

המדובר בנאשם רווק בן 24, המצוי מאז בסמוך לאחר האירוע במעצר בית, אשר עבד באופן זמני, טרם מעצרו, במפעלי ים המלח כ"בן עובד", ואשר החל בתהליך קבלה לעבודה במפעלי ים המלח, כולל מיונים במכון "פילת" וטרם התקבלה תשובה בעניינו.

התגייס לצה"ל לאחר שסיים 12 שנות לימוד ואולם שוחרר לאחר 4 חדשים בשל קשיי הסתגלות. לנ"ל שתי הסתבכויות פליליות קודמות – הרשעה בגין אי מניעת פשע (2010) וגז"ד ללא הרשעה בגין החזקת נכס החשוד כגנוב (2009).

השירות מתרשם כי בעל יכולות קוגניטיביות תקינות ובעל שאיפה לתפקוד נורמטיבי, כמו גם כוחות ומשאבים לתפקוד כאמור. עם זאת, בעל מאפייני אישיות ילדותיים, מושפע ונגרר, הפועל מתוך סף גירוי נמוך מבלי לשקול את השלכות מעשיו, ובעל קושי לקבל החלטות שקולות ומגבלה לשמור מפני הסתבכות בפלילים בסיטואציות חברתיות מורכבות. כמו כן מתקשה לערוך התבוננות מעמיקה אודות דפוסי התנהגותו המכשילים והשלכת האחריות להתנהגותו על גורמים חיצוניים. אמנם קיים פער בין יכולותיו למתואר בכתב האישום, ואולם השירות מתרשם כי חווית המעצר, ההליך הפלילי והחשש מפני הצפוי לו, מהווים גורם מרתיע ומציב גבולות עבורו.

להערכת השירות זקוק למסגרת טיפולית והצעת השירות לשילובו בקבוצה טיפולית בשירות, נענתה על ידו בחיוב.

באשר לעבירה נשוא הנדון, לוקח הוא אחריות חלקית ביותר עליה. יצוין, כי במסגרת הדיון שנערך בפני ונוכח הערת שירות המבחן, חזר הנאשם והדגיש כי הוא לוקח אחריות מלאה.

המלצת שירות המבחן הינה הטלת צו מבחן למשך שנה במסגרתה ישולב במסגרת טיפולית, הטלת עונש מוחשי של מאסר מומר בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, תוך שהומלץ על הימנעות משליחתו לריצוי מאסר בפועל ממש והעדפת ההיבט השיקומי על פני העונש המוחשי.

טיעוני הצדדים

1. ב"כ המאשימה הגישה את גיליון הרשעות הנאשמים.

את נסיבות האירוע העולות מחומר הראיות הגדירה כאילו נלקח מ"סרטי המערב הפרוע או סרטי האימה". חומרת המעשים באה לידי ביטוי לדבריה לא רק באלימות אלא אף באיומים ובסחיטות שהופעלו כנגד המתלונן, במסגרת הדין העצמית שעשו הנאשמים ואשר מבטא התנהלות בכח הזרוע ותחושת חוסר בטחון אישי ציבורי, כשרק מעטים מהקרבנות הנסחטים מעזים לפנות למשטרה נוכח אימת הסוחטים.

בנסיבות אלה יש להשית עונשים מוחשיים, על מנת שלא לשדר מסר מקל שמשמעותו אנרכיה כהגדרתה.

באשר למדרג שבין הנאשמים, ובהתייחס לעניינו של הנאשם 1 שנידון זה לא מכבר ונגזרה עליו שנת מאסר, זאת במסגרת הסדר טיעון "סגור", ונוכח העובדה כי חלקו של הנאשם 1 הוא המופחת ביותר, סבורה היא כי זה טווח הענישה של האירוע, ביחס לשני הנאשמים האחרים, היינו זהו הרף התחתון - שנת מאסר, כשלטעמה ועל אף חלקם המופחת ביחס לנאשם 3, יש להשית עונש הנושק לעונשו של הנאשם 3, זאת נוכח חיוניות תפקידם באירוע.

נוכח כל האמור ותוך הפניה לפסיקה, עתרה ב"כ המאשימה להשתת עונש מאסר בפועל נושק לרף זה על שני הנאשמים האחרים, מע"ת ופיצוי למתלונן.

1. ב"כ הנאשם 2, ציין כי עונשו של הנאשם 2 נגזר מהסדר טיעון בהסכמתו, זאת נוכח מעצרו המתמשך והעדר יכולתו למצוא חלופה נאותה, ואין לקבל איפוא את שנגזר בעניינו כ"רף תחתון", מה עוד שהנאשם 1 אינו בעל החלק הפחות ביותר מבין כלל המעורבים, שכן הוא ממקימי האירוע ומיוזמיו, זאת בייחוד ביחס למרשו – הנאשם 2, שלא משתתף כלל בחלקם הראשון של האירועים. חלקו של הנאשם 2 הוא אך באחיזתו באלה, ואף לא בעשיית שימוש בה, היינו בעצם התנהגותו היווה איום על המתלונן, הא ותו לא. בהמשך מקלל את המתלונן ומאיים עליו ולא נמצא בהמשך הנסיעה באותו רכב עימו. בנסיבות אלה – חלקו של הנאשם 2 הוא הפחות ביותר בפרשה, כששותפותו הינה פסיבית ביותר למעשה, ומכח דיני השותפות.

נוכח האמור, נסיבותיו האישיות המורכבות אותן מפרט בא כוחו, ומעצרו הממשי משך כמעט חודשיים, ותוך הפניה לפסיקה, עותר בא כוחו לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית עבודות שירות של 6 חדשים, תוך שמזכיר הוא את ההלכה לפיה לא בנקל יוחזר למאסר, אדם ששוחרר קודם לכן.

1. אף ב"כ הנאשם 4, עתרה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בעבודות שירות בעניינו. בדבריה ציינה את עברו הפלילי הלא מכביד והמינורי למעשה, ללא ריצוי מאסר בעברו, תוך ששתי עבירות העוון בהן הורשע אינן מסוג אלימות כלל, וכן את נורמטיביות משפחתו ותסקירו החיובי. גם חלקו בביצוע העבירה מצומצם לדבריה ומתבטא בהתזת גז מדמיע לעבר המתלונן, בלא כל אלימות נוספת, לרבות לא מילולית, שהופעלה מצידו.

עוד טענה ב"כ הנאשם 4, כי המדובר באירוע נקודתי, חד פעמי וממוקד, שלא בא במטרה של בצע כסף וללא טובת הנאה כלשהיא שהייתה אמורה העבירה להצמיח לו. גם היא ביקשה להתחשב בעובדה כי היה עצור משך כחודש וחצי, זאת לאחר שנעצר לראשונה רק כ- 6 חדשים לאחר האירוע, בלא שנעשתה כל פעולה לאיתורו. מכאן ניתן ללמוד שאף המדינה סבורה הייתה כי אין מסוכנות מצידו.

1. הנאשמים עצמם הביעו צערם וחרטתם על האירוע.

דיון

8. בתי המשפט הביעו לא אחת את דעתם בדבר חומרתן של עבירות הסחיטה בכח וסחיטה באיומים, המגיעות לפתחם של בתי המשפט חדשות לבקרים, והלובשות צורות שונות. חלקן קשות וחלקן ברמה נמוכה יותר. הצד השווה שבהן כפי שציין חברי כב' השופט (כתוארו אז) י' אלון בת.פ. (מח' ב"ש) 8083/06 מדינת ישראל נ' מועטצם סעיד (מיום 10.1.2007) הוא "התנהלות קשה, מטרידה ומאיימת ביותר על יסודות הסדר החברתי, על עקרונות משטר החוק ועל שלוותם של בני הציבור ועצם יכולתם לנהל את חייהם מבלי מפריע ומבלי פוגע ומבלי איומים..." ובהתאם - "חברה השואפת לקיום אזרחי מינימלי ולתרבות אלמנטרית של חיי חוק וסדר, לא יכולה להרשות לעצמה להשלים עם מצב דברים שכזה".

הרצון להשיג את התוצאה המבוקשת, על דרך עשיית דין עצמית, תוך הטלת אימה על המתלונן, שלא קשה לתאר את תחושותיו והפעולות שננקטו על ידו כמפורט לעיל, מלמדות על מעשה המצוי במדרג לא נמוך גם בספקטרום עבירות הסחיטה, והחמור ממעשי הסחיטה "השגרתיים יותר" הבאים בד"כ בפני בית המשפט, זאת נוכח העובדה, כי לא היה מדובר רק באיומי סחיטה, אלא אף במעבר למימוש והשלמת רצינות הסחיטה בפועל, דרך התקיפה החבלנית, הסחיטה והאיום שהופעלו כנגד המתלונן.

אציין כי בעניין זה, אינני סבור כי יש לתת משקל ממשי למניע שעמד מאחורי האירוע, אם כי מסכים אני שאין לגזור גזירה שווה בין עבירות הסחיטה הקלאסיות שעניינן בצע כסף, פרוטקשן וכדומה, לבין ענייננו שנועד להשיב את הגזילה שנגזלה אמו של הנאשם 3 לידיה.

9. אין צורך להזכיר כי תכלית הענישה בעבירות מסוג זה, הינה הגנה על המתלוננים אשר חולשתם מנוצלת על ידי העבריינים, להשגת מטרתם, תוך איום על ביטחונם, שלומם והטלת אימה עליהם, דברים שבאו לידי ביטוי לא אחת גם בפסיקת ביהמ"ש העליון [ר' למשל: ע"פ 602/02 אוחנינה נ' מדינת ישראל (22.4.02, לא פורסם), ע"פ 3330/06 אבאדייב נ' מדינת ישראל (28.1.07, לא פורסם), ע"פ 1106/11 מדינת ישראל נ' תום ואקנין (29.6.11, לא פורסם) ועוד].

בהתאם מתחייב רף ענישה מרתיע, וככלל, מדיניות הענישה הנוהגת בייחוד כזו שבעטיה הושלמה הסחיטה לכדי ביצוע בפועל, היא מאסר בפועל. בנסיבות אלה, אין ספק שיש לראות בחומרה את המקרה, ויש להכביד את היד על מורשעים בעבירה מסוג זה, הפוגעת ללא ספק, בשלוות אזרחים תמימים ובאיכות החיים החברתית. [ר' למשל: ע"פ 10036/06 פהימה נ' מדינת ישראל (מיום 26.4.07 – לא פורסם), ע"פ 5160/06 יובל טל נ' מדינת ישראל (מיום 17.6.07 – לא פורסם) ע"פ 6774/01 מדינת ישראל נ' אלעלווין (מיום 1.11.01 – לא פורסם) ע"פ 1725/07 מדינת ישראל נ' מעטצם אבן סעיד (מיום 14.5.07 – לא פורסם), ע"פ 1106/11 ואקנין הנ"ל) ועוד].

10. מסכים אני כי קיים מדרג בין הנאשמים השונים במעורבותם וחלקם בפרשה, כפי שמתבטא הדבר בעובדות כתב האישום, אף אם באופן פורמאלי הורשעו באותן עבירות.

בראש ובראשונה ניצב הנאשם 3, בעל המניע היחידי ויוזם העבירות, אשר ביקש להשיג את תוצאת העבירות מהמתלונן בגין חשדו בו, שהוא זה שפרץ לביתה של אמו. נאשם 3 היה גם הרוח החיה והפעילה בביצוע העבירות עצמן, לרבות עיקר תקיפתו של המתלונן.

אחריו מצוי במדרג החומרה הנאשם 1 (שעניינו הסתיים בגזר דין שאימץ הסדר טיעון "סגור" כאמור ל-12 חדשי מאסר), ושאליו פנה הנאשם 3 לצורך "הפקת" הביצוע. נאשם 1 הוא גם זה שפיתה את המתלונן, בהתקשרויות רבות להגיע לזירת העבירה.

במקום השלישי בחומרת הביצוע מצויים הנאשמים 2 ו- 4 , מושא גזר דין זה, שתפקידם, אכן משני יחסית לנאשם 3. הם אינם בעלי העניין בו, אינם בעלי היוזמה ואף חלקם בביצוע עצמו פחוּת מזה של הנאשם 3. בנסיבות אלה נראה, כי התרשמות שירות המבחן בדבר נטייתם של הנאשמים 2 ו – 4 להיגרר, אינה תלושה מן המציאות.

1. עיינתי בפסקי הדין שהומצאו לי על ידי ב"כ הצדדים. כפי שניתן למצוא בעבירות מסוג זה, גם בענייננו ישנם גזרי דין חמורים יותר וחמורים פחות. אין מקרה דומה לרעהו ולעיתים כשנגזר עונש חמור, כפי שנגזר בפסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ המאשימה, ניתן למצוא נסיבות לחומרה שאינן תואמות לענייננו ובאלה אליהם הפנה ב"כ הנאשם, ניתן לראות שהעונש המקל באופן יחסי, נגזר לעיתים אף הוא מנסיבות שאינן תואמות לעניינו.

12. נוכח כל המפורט, ולאחר שהבאתי בחשבון בין היתר את המפורט בהמלצות שירות המבחן, מצאתי לנכון לזמן חוו"ד הממונה לצורך שקילת עניינם. חוות דעת הממונה הונחו על שולחני והנאשמים אכן נמצאו מתאימים לביצוע מאסר מומר בעבודות שירות.

במכלול כל המפורט, ובין היתר על רקע הפער שבין עניינם של הנאשמים מושא גזר דין זה ליתר הנאשמים בפרשה, הנני דן את הנאשמים 2 ו – 4 לעונשים הבאים:

1. 12 חדשי מאסר, מתוכם 6 חדשים יהיו לריצוי בפועל והם ירוצו בעבודות שירות, ויתרתם תהא על תנאי והתנאי הוא שלא יעברו משך 3 שנים מהיום אחת העבירות בהן הורשעו.
2. ביצוע עבודות השירות יהיה בהתאם למפורט בחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 29.7.12, כדלקמן:

הנאשם 2 – מאור אטיאס בעיריית דימונה, החל מיום 12.9.12 משך 5 ימי עבודה בשבוע, 8.5 שעות עבודה ביום.

הנאשם 4 – אביאל מלכה - במעון טללים בדימונה, החל מיום 21.11.12 משך 5 ימי עבודה בשבוע, 8.5 שעות עבודה ביום.

1. פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪ מצד כל אחד מהנאשמים 2 ו – 4.
2. מובהרת לנאשמים חשיבות עמידה בכל נהלי הממונה על עבודות שירות והם מוזהרים כי חריגה ממנה, עלולה להביאם לריצוי העונש במאסר ממשי.
3. מעמיד את הנאשמים בפיקוח שירות מבחן למשך שנה, שמניינה מהיום.

המזכירות מתבקשת להעביר עותק הפרוטוקול לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתן והודעה היום י"ב אלול תשע"ב, 28/08/2012 במעמד הנוכחים.

עו"ד דהן-הירש:

אני מבקשת לעכב את ביצוע גזר הדין ביחס לעבודות השירות, לצורך שקילת הגשת ערעור.

עו"ד בן-נתן:

מאחר ומועד תחילת עבודות השירות הוא בתאריך 12/9/12, קרי עוד שבועיים מהיום, ועל מנת לא לסכן גם את ההתנהלות אצל משרד הממונה שקבע מקום שהפרקליטות תודיע תוך עשרה ימים על עמדתה ובהתאם תקבע החלטת בית המשפט.

ב"כ המאשימה:

אני אבקש שהעיכוב ביצוע יהיה למשך 45 יום על מנת שגם אנו נעשה מה שצריך וגם נעביר את זה לפרקליטות המדינה וזה תהליך שלוקח זמן.

<#4#>

החלטה

המדינה מתבקשת לשקול עמדתה ולהודיע האם החליטה להגיש ערעור אם לאו, קודם למועדת תחילת עבודות השירות, ולא מצאתי לנכון לעכב כבר עתה את ביצוע עבודות השירות ולשבש את עבודת הממונה. ואולם ככל שיוחלט על הגשת ערעור, תינתן ההחלטה, משלימה בהתאם.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ב אלול תשע"ב, 28/08/2012 במעמד הנוכחים.