ב"כ התובעת עו"ד עובדיה

ב"כ הנתבעות עו"ד בכר

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 7.10.2010 בחולון ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי ארעה תאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב מסוג מונית (להלן: "המונית"), כמו כן העידה עה/1 (להלן: "עה/1") שהינה הנהגת ברכב שבבעלות נתבעת 1, המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת/1 נסע בנתיב נסיעתו, לפתע הגיעה עה/1 שיצאה מתחנת הדלק שהינה בצידו הימני של הכביש, ופגעה במונית.

לטענת ב"כ הנתבעות, כאשר עה/1 נסעה בנתיב הימני כדין, לפתע הגיח רכב התובעת אשר נסע בנתיב השמאלי, סטה ימינה ופגע ברכבן.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם עה/1 יצאה מתחנת הדלק ופגעה במונית, או האם עת/1 הוא זה שסטה לעבר רכב הנתבעות.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לדחות את התביעה.

במקרה שבפני אכן מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על ביהמ"ש לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת.

העיד עת/1 כי נסע בנתיב הימני ברחוב פלד, שהכביש הוא חד סיטרי, שהתאונה התרחשה לפני מעבר החצייה כפי שהדבר מצא ביטויו ב – נ/1.

כמו כן העיד (עמ' 1): "... היא כנראה יצאה מהצד הימני, מתחנת דלק ופגעה בי בצד הימני שלי. הפגיעה היא לאורך הדלת".

עת/1 מאשר כי לא ראה את רכב הנתבעות קודם לתאונה.

זאת ועוד, ציין עת/1 כי היה נהג משאית שראה את התרחשות התאונה, אך סרב לתת פרטים. כלל ידוע הוא שמן הראוי לזמן עד שראה את הארוע, על מנת שישפוך אור על שהתרחש. גם אם הוא סרב ליתן פרטים, ניתן היה לאתרו באמצעות מספר הרכב, ובית-המשפט היה מזמנו למסור עדותו.

בנוסף לאמור, עת/1 שלל את גרסתה של עה/1 לפיה הוא סטה לעבר נתיב נסיעתה.

בחקירתו הנגדית נשאל לגבי גרסתו לפיה עה/1 יצאה מתחנת הדלק, שהרי היציאה היא לאחר מעבר החצייה, והכניסה היא לפני מעבר החציה, אזי השיב כי כי עה/1 טעתה ביציאה.

כשנשאל ב"רחל בתך הקטנה" האם ראה את הרכב של עה/1 יוצא מתחנת הדלק, השיב ללא היסוס ש"כן", אך באותה נשימה ציין שכאשר התקרב לתחנת הדלק לא ראה את רכב הנתבעות.

יובהר, בטופס הודעתו שהוגש תחילה לביהמ"ש ציין :"... לפתע רכב יצא מרחוב מצד ימין".

וישאל השואל מדוע לא ציין בטופס ההודעה כי עה/1 יצאה מתחנת דלק, עת/1 הסביר כי כן אמר זאת, אך מי שרשם את הפרטים טעה.

לא זו אף זו בטופס הודעתו שלא הוגש על-ידי בא כוחו נכתב: "נסעתי בשני נתיבים כאשר משתלב לנתיב אחד ושהייתי בנתיב האחד...", שם לא ציין כי הרכב יצא מתחנת דלק.

כשנשאל לגבי גרסה זו, שב ואמר כי יש טעות בניסוח.

מנגד, העידה עה/1 כי נסעה ברחוב פלד בנתיב הימני, וכאשר הגיעה לתחנת הדלק מצד ימין, שמעה חבטה מצד שמאל של הרכב.

כמו כן, העידה כי לא ראתה את המונית קודם לתאונה.

זאת ועוד העידה כי עת/1 אמר לה (עמ' 4): "... את לא רואה שאני מאותת ימינה".

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות הנזק בשני כלי הרכב וכן בטפסי ההודעות השתכנעתי לדחות את התביעה.

עדותו של עת/1 לא הייתה משכנעת בלשון המעטה, מחד לא ראה את עה/1 קודם לתאונה, אך העיד בוודאות כי עה/1 יצאה מתחנת דלק, למרות שמדובר במקום שמהווה כניסה לתחנת הדלק, ולא ליציאה מהתחנה.

לא זו אף זו, בטפסי הודעתו לא ציין כי עה/1 יצאה מתחנת דלק אלא ציין כי רכב יצא מרחוב.

למעלה מכך, העיד כי במקום יש נתיב נסיעה אחד, ואילו לפי נ/1 ניתן להבחין בקו מקווקו, אשר ממנו ניתן ללמוד כי במקום התאונה היו שני נתיבים.

לדידי, אופי הנזקים תומכים בגרסתה של עה/1, שהרי אין מכת "מעיכה" קלאסית במונית, כפי שהיינו מצפים לראות בהתאם לגרסתו של עת/1. הגם, שניתן להבחין במכה בכנף השמאלית הקידמית ברכב הנתבעות.

סוף דבר

לאור האמור והמקובץ השתכנעתי לדחות את התביעה, וזאת ללא צו להוצאות.

בשולי הדברים אעיר, כי מן הראוי היה להשית הוצאות ריאליות בגין ניהול ההליך, אך מאחר וגם ב"כ הנתבעות הכביד באופן ניהול ההליך, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ח' חשון תשע"ג, 24 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.