פתח דבר:

1. זוהי תביעה שטרית ע"ס 19,000 ₪ (קרן), שלידתה בבקשה לביצוע 4 שטרות שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבע ללשכת ההוצאה לפועל בטבריה (ראה בעניין זה בקשת הביצוע וכן דברי ב"כ התובע במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 8.11.12).

בעלי הדין וטיעוניהם:

2. מטעמו של הנתבע הוגשה התנגדות לביצוע השטרות ולאחר דיון שנערך בהתנגדות ובהסכמת התובע, התקבלה ההתנגדות בכפוף להפקדת ערבון בסך 7,000 ₪ אותו הפקיד הנתבע כנדרש בקופת בית המשפט.

3. בעקבות קבלת ההתנגדות החל התיק להתנהל כתביעה בסדר דין מהיר, בשים לב לסכום השטרות, ובמהלך ניהול התיק הגישו בעלי הדין בזה אחר זה את תצהירי העדות הראשית מטעמם.

4. מטעמו של הנתבע הוגש תצהירו התומך בהתנגדות ובשלב מאוחר יותר הוגש תצהירו של אחיו – מחמוד עסלי.

בתצהירו טען הנתבע כי אינו חייב לשלם לתובע דבר בגין השטרות. הנתבע העלה טענה של כישלון תמורה שתמציתה היא כי הוא נקשר עם התובע בהזמנה ליצור ואספקת שקיות ניילון שמיועדות לאריזת נייר טואלט המיוצר במפעל הנתבע. לצורך הכנת האריזות העביר הנתבע לתובע שש גלופות שיוצרו על פי הזמנתו, עם פרטיו ועל פי דרישותיו. על פי אותה הזמנה, טען הנתבע, אמור היה התובע לייצר בעבור הנתבע 20,000 ₪ (צ.ל. שקית), כאשר עלות כל שקית עומדת ע"ס 85 אגורות לפני מע"מ. בפועל, לאחר פניות רבות שנעשו על ידי הנתבע לתובע, קיבל הנתבע 20,000 שקיות פגומות ובלתי תקינות שאינן בהתאם להזמנתו ואינן יכולות למלא את המטרה שלשמה הן הוזמנו. בעניין הפגמים האמורים, טען הנתבע כי חלקן של השקיות אינו תואם את המידות שהוזמנו וחלקן האחר אינו חזק ונקרע כתוצאה מן השימוש שנעשה בו.

חלק מן השקיות, טען הנתבע, הוא החזיר לתובע וחלק אחר נותר אצלו לאחר שהתובע סירב לקבלו בחזרה. בנסיבות, ובשל כישלון התמורה המלא הנ"ל, טען הנתבע, אין הוא חייב לפרוע את השטרות וכדין בוטלו אלה על ידו.

בנוסף לטענותיו הנ"ל, נטען על ידי הנתבע בתצהירו האמור כי התובע לאחר שקיבל לידיו שש הגלופות הנ"ל, מיאן להחזיר לו (לנתבע) חמש גלופות. עלות גלופה אחת עומד ע"ס 5,800 ₪ והעלות הכוללת של חמש גלופות עומדת ע"ס 29,000 ₪. בנסיבות אלו, ואף אם לא תתקבלנה טענותיו בנוגע לכישלון התמורה האמור, טען הנתבע, ישנו מקום לקזז מסכום השטרות את שווי הגלופות שהתובע מחזיק אצלו וממאן להשיבן לנתבע.

5. מלבד תצהירו הנ"ל הוגש מטעמו של הנתבע תצהירו של אחיו – עסלי מחמוד (יקרא להלן:
"מחמוד"). בתצהירו האמור הצהיר מחמוד כי הוא עובד עם אחיו, הנתבע, בעסקו של זה הידוע בשם 'אוורטס'.

מחמוד, בדומה לאחיו הנתבע, הצהיר בתצהירו כי "כמות האריזות אשר סופקה הנה כמות חלקית כ- 20,000 ₪ שקיות אשר חלקן הוחזר לתובע וחלק נשאר אצלנו" (סעיף 5 לתצהיר). עוד הצהיר הנ"ל כי "כמות נוספת של אריזות נותרה אצל המדפיס אשר ביצע את ההדפסה עסק שנקרא בשם לנגזם, כאשר נודע לי מהם באמצעות אחד המנהלים שם, שהשקיות נמצאות אצלהם (צ.ל., אצלם, א.א.א.) וזאת עת התקשר אליי בחור בשם בני והציע לי לרכוש את השקיות שנותרו אצלו בחצי מחיר הואיל ולטענתו התובע לא שילם מאומה עבור השקיות וכי אין לו שימוש בהן" (סעיף 7 לתצהירו של מחמוד).

גם מחמוד הצהיר בתצהירו האמור כי השקיות שסופקו על ידי התובע לא היו תקינות. בעניין זה הוא הצהיר, בסעיף 9 לתצהירו את הדברים הבאים: " ... הואיל ומידות השקיות אינה תואמת את מה שהזמנתי שכן אנו עובדים במידות של 50 ס"מ ואילו מתברר שהתובע הזמין מאצל המדפיס רוחב של 52 וכי למעשה הדבר מבחינתי לא יכול לעזור לי ככל ועיקר הואיל ואנו עובדים במידות מדויקות וכל סטייה חשובה ומשמעותית בעניין הנפח של השיק ומשקלה וצורת האריזה. שכן לא ניתן למלות (צ.ל. למלא, א.א.א.), את השקיות בנייר טואלט כאשר התכולה אינה דחוסה בתוך הניילון, אחרת כל התכולה נראית כמו ערימה אחת בתוך השקית ואינה יכולה להחזיק את עצמה." לתצהירו צירף מחמוד עותק ההזמנה מ'לנגסם תעשיות בע"מ', המשקפת את הנתון לגבי רוחב השקיות שהוזמן בפועל על ידי התובע.

כמו כן, מחמוד הצהיר כי התובע לא החזיר לאחיו חמש גלופות שאחיו הנתבע, זכאי לקזז את שווין מכל סכום בו יחוייב, אם יחוייב.

6. התובע הגיש תצהיר מטעמו. בתצהירו טען התובע כי פניית הנתבע אליו נעשתה באמצעות דודו של התובע, מר סמיר חנות. בפניית הנתבע אל התובע ביקש הנתבע להזמין מן התובע מוצרי ניילון מודפסים מותאמים לאריזות נייר טישו שהנתבע מייצר. לימים, בעקבות הפנייה הנ"ל, החל התובע לספק בעבור הנתבע את מוצרי הניילון האמורים כאשר התמורה וזמני האספה נקבעו בין בעלי הדין מעת לעת בהתאם לכמות ההזמנה וגודלה.

במהלך שנת 2010 ועד לתחילתה של שנת 2011 הזמין הנתבע מן התובע אריזות ניילון בתדירות חודשית והתמורה בעדן שולמה על ידי הנתבע בהמחאות מעותדות. האריזות שהוזמנו על ידי הנתבע היו בחלקן עם ידיות ובחלקן האחר ללא ידיות אך צורת ההדפס עליהן היתה אחידה. בפועל, ולאור כמות ההדפסה הגדולה, הצבע דהה במספר בודד של אריזות, לקרות סוף ההדפסה. ההזמנה האחרונה סופקה על ידי התובע לנתבע אולם זה האחרון לא שילם מאומה בעדה.

על ידי הנתבע, הצהיר התובע, לא הועלו כל טענות בנוגע לאיכות הסחורה שסופקה על ידי התובע.

התובע קיבל מן הנתבע 5 שיקים בסכום כולל של 23,500 ₪ (קרן) שהוצגו לפרעון אך חוללו כולם באי פרעון. השיקים ניתנו בעבור סחורה קודמת ולא בעבור 'הסחורה האחרונה' עליה נסובות טענותיו של הנתבע.

בנסיבות אלו, הצהיר התובע, הנתבע חייב לו את סכום השיקים וכן את סכום של כ- 41,000 ₪ בגין חשבונית שלא שולמה.

דיון והכרעה:

7. עולה מן התצהירים שהוגשו על ידי בעלי הדין ועד ההגנה, מחמוד, כי המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שתי השאלות הבאות:

האחת - האם חל כישלון בתמורה שאמור היה הנתבע לקבל בעד השיקים, המקים לנתבע הגנה מפני התביעה השיטרית שהוגשה נגדו?

השניה – האם עומדת לנתבע בנסיבות המקרה דנן טענת קיזוז טובה כנגד השיקים? שאלה אחרונה זו, ישנו מקום לציין כאן, אינה בגדר הרחבת חזית, בניגוד לטענת התובע בסיכומיו (סעיף 8 שם). די בהקשר זה להפנות לתצהיר הנתבע התומך בהתנגדות, ובפרט לסעיפים 13-19 בפרק שהוכתר על ידי הנתבע בצמד המילים 'טענת קיזוז'.

בשתי השאלות הנ"ל יתמקד להלן הדיון בפרק זה.

8. התובע בסיכומי טענותיו ובכל הנוגע לשאלת הראשונה הנ"ל, תולה את יהבו בכך שכשלון התמורה לו טוען הנתבע הינו כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב וככזה אין הוא יכול לשמש הגנה טובה מפני תביעה שיטרית, גם לא בין צדדים קרובים לשטר.

חוששני כי בטיעונו הנ"ל נתפס התובע לכלל טעות.

9. כידוע, טענה לכישלון תמורה הינה טענת הגנה טובה כנגד שטר, במיוחד אמורים הדברים מקום בו מדובר בבעלי הדין שהם צדדים ישירים לשטר, כמו במקרה שלפנינו.

כישלון תמורה מלא הוא בוודאי הגנה טובה וכך גם כישלון תמורה חלקי קצוב.

אכן, בעבר הבחינה הפסיקה בין כישלון תמורה מלא לבין כישלון תמורה חלקי, וכן, בין כישלון תמורה חלקי קצוב לבין כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב. על פי אותה פסיקה, כישלון תמורה מלא וכישלון תמורה חלקי קצוב, שימשו טענה טובה נגד תביעה שטרית, ואילו כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב לא הווה טענת הגנה נגד שטר, אפילו בין צדדים קרובים. ראה: ש. לרנר, דיני שטרות, (תשס"ז - 2007), בעמ' 294 וראה גם ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג. חברה זרה, פ"ד מה(5) 850.

ואולם, במהלך השנים האחרונות החלה מטשטשת האבחנה בין כישלון תמורה מלא לכישלון תמורה חלקי ובעוד שבפרשת פיין אלומיניום הנ"ל, בדונו בטענה של אספקת לוחות אלומיניום שלא תאמו על פי טיבם ללוחות האלומיניום שהוזמנו, קבע בית המשפט כי כאשר מדובר בטענות בדבר טיבה של סחורה שסופקה, להבדיל מהכחשת קבלתה, אזי מדובר בכישלון תמורה חלקי (דברים ברוח דומה נפסקו אף בבית המשפט בת"א 72816/94 (ת"א) הללי מנשה נ' י.ע.ז. חברה לבניה ולפיתוח בע"מ, שם נדון מקרה של אספקת יריעות פגומות באופן שמנע את השימוש ביריעות), נקבעו על ידי בית המשפט בע"א (ב"ש) 129/93 מיתר חברה כללית לעבודות עפר נ' בנו יצחק בע"מ (פורסם בנבו), דברים ברוח שונה. באותה מקרה אחרון דן בית המשפט במקרה שבו סופקו מוטות ברזל באורך שונה מן המידות שנקבעה ובהתייחסו לאבחנות המקובלות שבין כישלון תמורה מלא לחלקי, כפי שהובעו בין היתר בפרשת פיין אלומיניום הנ"ל, עורר כבוד השופט טירקל בפסק דינו, את השאלה העקרונית הבאה: האם כאשר מוצר מסוים שסופק, הוא חסר ערך מבחינתו של מזמין מסוים, אולם ניתן למוכרו בשוק ולקבל עבורו תמורה כלשהי, הופכת את כישלון התמורה הגמור לכישלון חלקי?

כך לדוגמא:

"לקוח הזמין מקרר חשמל שאינו מפיק קור ואיננו מקרר את המוצרים שבו אלא מחמם אותם. האם ניתן לומר שכשלון תמורה הוא חלקי משום שקיבל את המקרר גופו, שיש לו ערך כלכלי כלשהו בשוק? ואילו קיבלה המערערת מוטות עץ במקום מוטות הברזל שהיה על המשיבה לספק לה, האם ניתן לומר שכשלון התמורה הוא חלקי משום שניתן למכור את המוטות לנגריה?..."

בהתייחסו בין היתר, למאמרו של פרופסור מאוטנר "עסקת היסוד ומכתב האשראי: תרמית וביטול החוזה בדרך של התנהגות", עיוני משפט י"א 501, 531 - 532, קבע כבוד השופט טירקל מבחן לפיו יש להכיר בטענה של כישלון תמורה מוחלט כאשר מדובר במוצר שונה באורח מהותי מהמוצר שהוזמן גם אם לאותו "מוצר" שונה יש שווי כלכלי. בהתאם לכך נקבע על ידו שבסיטואציה שבפניו מדובר היה בכישלון תמורה מלא.

10. ניתן אפוא לסכם ולקבוע כי יתכנו מקרים שבהם צד שקבל לידיו שטר, נתן תמורה כנגדו, ברם התמורה שסופקה הינה כה שונה במהותה, מן התמורה המוסכמת בין הצדדים – שוני כזה המאיין ושולל את עצם מתן התמורה (ראה למשל ע"א (ת"א) 3090/03 יונתן אריזה ושיווק נ' יבולי גליל (פורסם בנבו)). מאחורי נקודת הנחה זו עומדת המגמה ההולכת ומשתרשת בהלכה הפסוקה, המזניחה מאחוריה את הגישה הקלאסית שנהגה בבית המשפט במשך שנים רבות ולפיה, כישלון תמורה יכול לשמש כטענת הגנה רק כאשר מדובר בכישלון מלא או כישלון תמורה חלקי קצוב, ושמה את הדגש על השטר עצמו שבמשך השנים חדל להיות מתוחם לדיני הקניין בלבד והוחלו עליו עקרונות מדיני החוזים.

כפועל יוצא מהחלת העקרונות הנ"ל על השטר ועל הצדדים לו התרככו במשך השנים האחרונות ההלכות שחייבו במשך שנים רבות, בדיני השטרות, לפחות ככל שהן נוגעות לצדדים קרובים לשטר. ביחסים בין צדדים קרובים נפסק כי דינו של שטר כדין חוזה (ראה רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נ"ג (4) 804 בעמ' 811). עוד נפסק כי "סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 מחיל את הוראות סעיף 25(א) לחוק החוזים על כל חיוב. פרשנות שטר באה במסגרת פרשנות החיוב... משמעות השטר תפורש אפוא לפי אומד דעתם של הצדדים..." (ראה ע"א 5939/96 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נא(5) 598, בעמ' 601).

דברים אלה אושרו בדנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) בעמ' 193 שם נקבע כי "בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה. על כן היה עושה השטר רשאי להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום שבו הוא חייב על פי עיסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו – שאינה טובה כלפי אוחז כשורה – טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם"...".

11. יישום הכללים הנ"ל על המקרה דנן, מוביל למסקנה אחת ולפיה, אין בעצם העובדה כי התובע סיפק לנתבע שקיות ואריזות שיש להן, ניתן להניח, שווי כלכלי כלשהו, כדי לעמוד מחסום בפני הנתבע בבואו להעלות טענות לכשלון התמורה. מצווים אנו עדיין לבחון האם אותן השקיות והאריזות אשר סופקו על ידי התובע לנתבע תואמים את ההזמנה בפועל וככל שלא האם השוני בין מה שהוזמן בפועל לבין מה שהתקבל הוא כה מהותי באופן המאפשר לקבוע כי מה שהתקבל הוא חסר ערך מבחינתו של הנתבע?

בעניין האריזות הנ"ל העיד לפני הנתבע, ועדותו נתמכה בעדות אחיו מחמוד, כי הכמות החלקית של השקיות שהוזמנו על ידו מן התובע ובגינן ניתנו השיקים (20,000 שקיות בעלות של 85 אגורות לשקית ובתוספת מע"מ), היו במידות שונות ממה שהוזמן בפועל. בעניין זה הפנה מחמוד להזמנה שביצע התובע מחברת 'לנגסם' המציינת רוחב גדול יותר של השקיות. לעניין ההפרש ברוחב השקית הצהיר מחמוד בסעיף 9 לתצהירו, כי מדובר למעשה בפגם מהותי המאיין כל אפשרות לעשות שימוש בשקיות.

בנוסף, העידו לפני התובע ואחיו מחמוד, ועדותם אושרה על ידי התובע בתצהירו (סעיף 7 שם), כי ההדפסות על השקיות היו דהויות ולא מלאות ובעניין זה אף הוצגו לפני ולפני הרשמת שדנה בהתנגדות, דוגמאות של אותן השקיות עם ההדפסות הפגומות.

נטען גם בנוסף לפגמים הנ"ל לפגמים נוספים באיכות האריזות שאינן עומדות במשקל הנייר הנארז בהן ונקרעות עם השימוש הראשון הנעשה בהן.

יודגש, טענות הנתבע ביחס לאותם הפגמים הועלו על ידי הנתבע בטרם הוגשה ההתנגדות, במסגרת מכתב שנשלח על ידי ב"כ הנתבע דאז, עו"ד עלאא אלדין עתאמנה, לעסקו של התובע, בו צויינו הפגמים והודיע הנתבע על ביטול העסקה והשיקים שניתנו במסגרתה (המכתב צורף לתצהירו של מחמוד). כמו כן, צויין במסגרת אותו מכתב עניין הגלופות והתובע נתבקש להחזירן לנתבע.

דומה כי בשים לב לטענות הנ"ל, המוצאות תימוכין ואחיזה בחומר הראיות שהובא לפני ושהתובע לא ניסה להפריכן, עסקינן באחד מסוגי המקרים היכולים להיכנס לגדרי טענה של כישלון תמורה מלא המהווה הגנה טובה כנגד ביצוע השטרות, בשעה שעסקינן בצדדים קרובים לשטר. נוצר הרושם לאור הנתונים שהונחו לפני בנוגע לעסקה שבה נקשרו הצדדים ובמסגרתה ניתנו השיקים, כי זו נותרה זו חסרה נדבך מהותי שבין היתר ובשלו נתבקשה העסקה (ראה ע"א 6846/98 בן משה נ' קפליוק, תקדין 2002(2) 2505).

12. טענותיו הנ"ל של הנתבע קיבלו את התימוכין הדרושים להם גם מן העובדה כי אותו חברה שאמורה היתה לבצע את ההדפסות על השקיות והאריזות, יצרה קשר עם אחי הנתבע והציעה לו כי ירכוש בחצי מחיר את כמות השקיות שביצעה עליהן את ההדפסה, ולא נלקחו ממנה וגם לא שולם בעדם מאומה על ידי התובע.

13. ניסיון התובע לטעון כי השיקים נשוא התביעה ניתנו בתמורה לעסקה קודמת מזו שבה נתגלו הפגמים, דינו להיכשל. לבד מן העובדה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין עליה חלות מגבלות הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות, התשל"א – 1971, הרי שבתמיכה לטענה זו לא הובאו על ידי התובע אסמכתאות כלשהן. בכלל זאת לא הוצגו על ידי התובע תעודות משלוח חתומות ובכלל, ולא הובאה כל עדות נוספת מטעם דודו סמיר המכיר את פרטי העסקה והיה למעשה איש הקשר מטעם התובע מול הנתבע.

עדות התובע הותירה עלי רושם שלילי ובלתי אמין. ניכר היה על התובע כי הוא מנסה להתחמק ממתן תשובות ענייניות לשאלות המופנות אליו וכי תשובותיו היו תשובות מתוחכמות ומתחמקות שלא בהכרח תואמות את פני הדברים בפועל.

14. עדות התובע היתה עדות בעייתית עוד יותר בעת שהתובע ביקש לשכנע כי השיב חמש מתוך שש הגלופות שהנתבע העביר אליו, לנתבע. בעניין זה ומלבד העובדה כי התובע לא הוכיח עצם החזרת הגלופות, בכל ראיה או בדל ראיה, הרי שטענתו זו מוטלת בספק רב נוכח העובדה כי על פי דבריו הוא, הנתבע ביצע הזמנה נוספת של אריזות לאחר המועד שבו הוא החזיר לטענתו את הגלופות לנתבע. הנתבע ובצדק העלה בסיכומי טענותיו את השאלה, הכיצד היה על התובע לבצע את ההזמנה המאוחרת הנ"ל ככל שהגלופות לא היו מצויות ברשותו באותו מועד? לתובע הפתרונים.

בעניין הגלופות הנ"ל עסקינן בטענת קיזוז המצריכה פירוט כדרך שמפרטים כתב תביעה. בנסיבות העניין, ולאחר בחינת חומר הראיות שהונח לפני הכולל, מלבד עדויותיהם של הנתבע ואחיו מחמוד, ארבע חשבוניות בסכום כולל של 22,537 ₪ נראה כי עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו לקיזוז.

התובע מנגד, הודה בקבלת הגלופות ברם נטען על ידו כי אלו הוחזרו לנתבע. טענה זו הינה אכן מסוג הודאה והדחה שהנטל להוכיחה רובץ לפתחו של התובע שלא הרים את הנטל האמור.

לסיכום:

15. בידי הנתבע עלה לשכנעני כי חל כישלון תמורה מלא בעסקה שבינו לבין התובע ובמסגרתה הוצאו השיקים נשוא התביעה דנן – כישלון המצדיק את דחיית התביעה נגדו במלואה.

עלה גם בידי הנתבע לשכנעני כי בכל מקרה עומדת לו זכות קיזוז בסכום העולה על סכום השיקים הנ"ל.

בנסיבות אלו, הריני דוחה את התביעה השיטרית.

16. כמו כן, ולאור התוצאה הנ"ל, הריני מחייבת את התובע לשלם לנתבע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪. סכום ההוצאות הנ"ל ישולם על ידי התובע לנתבע תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת – ישא הסכום הפרשי הצמדה ויריבת כדין מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

הערבון שהופקד על ידי הנתבע יוחזר לנתבע באמצעות בא כוחו.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ה, 14 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.