בתיקים אלה מיוחסות לנאשם עבירות של אי ציות להוראות שוטר בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה וכן נהיגה ברכב בלא חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות.

שתי העבירות מיוחסות לאותו אירוע מיום 11.9.11, לפיכך אוחד הדיון בשני התיקים והראיות נשמעו ביום 21.6.12.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, ששקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר שהוגש, מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק בעבירה של אי ציות להוראות השוטרת, ולהרשיעו בעבירה של נהיגה בלא חגורת בטיחות.

עדת התביעה גב' אזולאי העידה כי הבחינה בנאשם כשהוא נוהג ברכבו בלא חגורת בטיחות והורתה לו לעצור, אלא שהוא התעלם מהוראתה והמשיך בנסיעה. השוטרת נכנסה לניידת נסעה אחרי הנאשם והגיעה אליו בצומת הסמוך שם נרשמו שני הדוחות.

הנאשם העיד כי הבחין אמנם בשוטרת אולם סבר כי מדובר במאבטחת של הקניון הסמוך אשר נופפה לו לשלום, לכן השיב לה אך לא סבר שעליו לעצור. הנאשם הכחיש כי נהג בלא חגורה. כעדת הגנה העידה אשתו של הנאשם אשר חיזקה את גרסתו.

עוד הלינו הנאשם ואשתו על התנהגותה של השוטרת בעת המפגש איתה, והובהר להם כי אינני מוצא מקום לברר זאת בהליך שבפניי, ואם חפצים הם רשאים הם להביא תלונתם בפני הגוף המתאים במשטרה.

כאמור, החלטתי לזכות מחמת הספק את הנאשם מעבירת אי הציות. על אף שנוטה אני לקבל את גרסת השוטרת כי הנאשם הבחין בה ובהיותה שוטרת, עדיין אינני יכול לקבוע כי כך היה מעל לספק סביר. השוטרת אישרה כי לא הייתה חבושה בכובע בעת שהורתה לנאשם לעצור, וכי לא עמדה בצמוד לניידת אשר חנתה "מעבר לפינה". אין מחלוקת כי האירוע התרחש בסמוך למקום יציאת כלי רכב מהקניון, וכי הנאשם הינו אדם המוכר בקניון, כך שאפשרות כי אחת המאבטחות תנופף לו לשלום הינה סבירה. כמו כן מתברר כי מדי המאבטחים בקניון דומים למדי המשטרה, והשוטרת מאשרת כי ככל הנראה לא חבשה את הכובע הייחודי לשוטרים.

בנסיבות אלה, נותר בי כאמור ספק מסוים שמא אכן טעה הנאשם בזיהוי ולא הבין כי מדובר בשוטרת לא לעצור.

באשר לעבירה של נהיגה בלא חגורה, הרי השתכנעתי כי יש להרשיע את הנאשם בביצועה. אמינה בעיני עדות השוטרת אשר הבחינה בנאשם מטווח קרוב וראתה בוודאות את העבירה. הנאשם טען כי ביצע תנועה לאורך החגורה שגרמה לשוטרת לטעות. לא מצאתי מקום לקבל טענה זו והתרשמתי כי כפירתו של הנאשם בעבירה זו נבעה בעיקר מהוויכוח שהתפתח בינו ובין השוטרת לאחר עצירתו.

כמו כן בעוד שתגובתו של הנאשם לעניין עבירת אי הציות הייתה מפורטת, הרי תגובתו לעניין החגורה הייתה לקונית "עכשיו יצאתי מהחנייה", תגובה שיש בה אף משום ראשית הודאה. הנאשם חתץם על תגובתה זו מבלי לבקש ולהוסיף לה. אף אינני מקבל את ההסבר שנתן הנאשם כאילו "שחרר את המשקפיים". מלכתחילה טען המבקש כי "עשה תנועה לכיוון התופסן" ובהמשך הבהיר כי החגורה לחצה עליו מאחר והחזיק משקפיים בכיס. כאמור לעיל התרשמתי כי מדובר בגרסה שנולדה לצרכי המשפט בלבד, וזאת בעקבות כעסו על השוטרת בגין העימות ביניהם.

אשר על כן, כאמור לעיל, הנאשם מזוכה מעבירת אי הציות ומורשע בעבירה של נהיגה בלא חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה.

ניתן היום במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש:

ב"כ המאשימה:

אין בידי הרשעות קודמות. מבקש לדחות את הטיעון לעונש. אני שומע כי בית המשפט אינו מסכים לדחייה נוספת.

אבקש להטיל על הנאשם קנס.

הנאשם טוען לעונש:

אני נהג וותיק, לפחות 20 שנה אין לי עבירה.

גזר דין

בנסיבות לא מצאתי מקום לדחיית הדיון, ואם נפלה תקלה אצל המאשימה אין הדבר מצדיק הבאת הנאשם פעם נוספת, כאשר העבירה בה הורשע הינה עבירה מסוג ברירת משפט שהקנס שלצידה הינו במדרג הנמוך.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 400 ש"ח או 2 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם עד יום 30.11.12.

הנאשם יפנה למזכירות בשעות הקבלה, לשם קבלת שוברי תשלום.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, 28 באוקטובר 2012, במעמד הנאשם וב"כ המאשימה עו"ד ברבי.