1. החלטה זו ניתנת ביחס לשני התיקים כדלקמן במאוחד, מאחר ושניהם נוגעים לאותו עניין:

תיק 6730-10-11 נפתח בגין תובענה שהגישה המשיבה מס' 1 נגד המבקשת, בשל חוב כספי על סך 246,434 ₪;

תיק 6706-10-11 נפתח בגין תובענה שהגישה המשיבה מס' 2 נגד המבקשת, בשל חוב כספי על סך 66,056 ₪.

2. ביום 12/6/2012 התקיים בפני דיון מאוחד בבקשות הרשות להתגונן שהוגשו בשני התיקים. מר אריה פרידנזון, יו"ר דירקטוריון המבקשת, נחקר על התצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן. בהמשך הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

טענות המבקשת:

3. המבקשת טוענת, כי לקראת סוף שנת 2010 התקשרה ביחסי מסחר עם המשיבות לשם אספקת פלדות מעובדות. לטענתה, ההתקשרות בוצעה לאחר שהמשיבות התחייבו בפניה לעמוד במחירים תחרותיים ואטרקטיביים תוך ניצול מקסימאלי של נפולת פלדה.

לטענת המבקשת, בהתאם לנהלי העבודה המוסכמים, ובשל קשיים טכניים הנוגעים לאופן עריכת השרטוטים הנחוצים לצורך העבודה, סוכם בין הצדדים כי הזמנות המבקשת מהמשיבות יונפקו כהזמנות כיסוי, והמחירים ייקבעו וייבדקו בדיעבד, בהתאם לעבודה שנעשתה ולהסכמה העקרונית בעניין אופן קביעת המחיר.

לטענת המבקשת, כי במהלך תקופת העבודה המשותפת, ולאחר ששילמה חשבוניות בסכום של כ-400,000 ₪, התברר לה כי חויבה על ידי המשיבות בסכומים הגבוהים בכ- 25%-30% מהמחירים המקובלים בשוק, בניגוד להסכמות בין הצדדים.

עוד טוענת המבקשת, כי חלק מהחיוב הגבוה הינו בגין שימוש בטכנולוגית עבודה אשר לא נדרשה כלל לשם ביצוע העבודה הרלוונטית. לטענתה, חלק מעבודות חיתוך הפלדה שביצעו המשיבות באמצעות המשיבה מס' 1, בחיתוך לייזר, הינן עבודות מיותרות ויקרות אשר יכולות היו להתבצע על ידי משיבה מס' 2, דהיינו על ידי חיתוך בלהבה, בעלות נמוכה יותר.

לטענת המבקשת, לאחר דין ודברים עם מנכ"ל המשיבות בדבר החיתוך על ידי משיבה מס' 1, נאמר לה כי העבודה בוצעה רק לאחר קבלת אישור בכתב מטעם נציגי המבקשת. המבקשת טוענת, כי הובטח לה על ידי מר מוטי פל, כי יוצגו בפניה אותן הצעות מחיר ואישורים. לטענתה, בעודה מחכה להצגת האישורים כאמור, הגישו המשיבות את תביעותיהן נשוא החלטה זו.

המבקשת מעלה טענות נוספות, הנוגעות לאדם שתיווך בין הצדדים, ושבעטיו התקשרה עם המשיבות לביצוע העבודות. בבקשה מעלה המבקשת חשד, כי מניעים פסולים הובילו אותו לאשר את מחירי המשיבות ואת אופן ביצוע ההתחשבנות איתן.

טענות המשיבות:

4. לטענת המשיבות, אין בבקשת הרשות להתגונן ממש.

לטענתן, המבקשת העלתה טענות כלליות ביותר, מבלי להתייחס עניינית להזמנה זו או אחרת שבוצעה בטכנולוגיה היקרה יותר, מבלי לפרט את הטענות בדבר חיוב בסכומים גבוהים מהמוסכם, ומתוך ניסיון לדחות את ביצוע התשלום, ותו לא.

לטענת המשיבות, פעלו בדיוק על פי הזמנת המבקשת, הן לעניין סוג הטכנולוגיה שבאמצעותה בוצעה העבודה והן לעניין החיוב הכספי, על פי הזמנות מחיר חתומות.

דיון והכרעה:

5. המצהיר מטעם המבקשת נחקר ארוכות על תצהירו.

בחקירתו עמד, אמנם, על גרסת המבקשת, ולכאורה זו לא נסתרה, אלא שיחד עם זאת התברר, כי הטענה לחיוב העולה ב-25%-30% על המוסכם הינה, במידה רבה, טענה כללית. המצהיר מטעם המבקשת לא בדק את הנתונים המספריים, לא בדק את החשבוניות ואת ההזמנות אחת לאחת, לא ערך חשבון מדוייק מה הוא הסכום בו מודה המבקשת (מאחר ועל פי גירסתה ברור כי היא מודה בחלק מהתביעה לפחות), ולא היה בעצמו שותף למשא ומתן שבו סוכמו פרטי ההתקשרות עם המשיבות.

6. לאור האמור, הרי שמחד עומדת בעינה גירסת המבקשת לפיה המשיבות הפרו את ההסכם בין הצדדים, חייבו את המבקשת בסכומים העולים על מחירי השוק, בניגוד למוסכם, ואף החליטו בעצמן על ביצוע עבודות בטכנולוגיית חיתוך הלייזר, היקרה יותר; ומאידך הרי שגירסה זו הועלתה על יסוד חשדות לחיוב יתר, מבלי שנבדקה מספרית ומבלי שהועלתה באופן מפורט וברור על ידי מי שבקיא בעובדות ובפרטים.

7. כידוע, בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, אין בית המשפט נכנס לבירור אמיתות העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, אלא עליו לבחון אם יש בגרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, עילת הגנה מפני התביעה, ודי בכך שגרסת הנתבע לא קרסה תחתיה בעת החקירה הנגדית (ראה למשל ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 521). אין בית המשפט רשאי, בשלב זה, לבדוק כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו או מה טיב ראיותיו (ראה למשל ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל (פורסם בנבו)). ביהמ"ש אף אינו רשאי לבסס הכרעתו על שאלות הקשורות במהימנות המצהיר, ועל כן איני מוצאת מקום להתייחס לטענות שהעלו המשיבות בסיכומיהן באשר למהימנות המבקשת והמצהיר מטעמה. על ביהמ"ש לבחון, כאמור, אם יש בטענות הנתבע, ככל שתוכחנה, כדי להעלות הגנה מפני התביעה.

יחד עם זאת, על מבקש הרשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, ואין הוא רשאי להסתפק בטענות כלליות בלבד (ראה למשל ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, 138).

סבורני כי הפתרון הראוי והמאוזן ביחס לבקשת רשות להתגונן, שלכאורה מעלה הגנה שלא נסתרה באמצעות החקירה הנגדית, אך אינה מפורטת דיה, מצוי בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דהיינו בחיוב הנתבע בהפקדת ערובה כתנאי לקבלת רשות להתגונן.

8. המבקשת אינה חולקת, כי נותרה חייבת למשיבות לפחות סך 100,000 ₪. בגין סכום זה יש ליתן נגד המבקשת פסק דין חלקי.

על מנת לייעל את המשך ההליך, ובהתאם לתקנה 520, אני מורה כי שני התיקים יאוחדו ויתבררו יחד.

במסגרת התיק המאוחד ניתן בזאת פסק דין חלקי, לפיו על המבקשת (הנתבעת) לשלם למשיבות (התובעות) סכום של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.10.2011 ועד התשלום בפועל. כן אני מחייבת את המבקשת בתשלום שכ"ט עו"ד על סכום זה בסך 10,000 ₪, ובנוסף הוצאות משפט בסך 826 ₪ (אגרת התביעה ששולמה בתיק 8706-10-11).

הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום, ועד התשלום המלא בפועל.

9. באשר ליתרת התביעה, תינתן למבקשת רשות להתגונן, בכפוף להפקדת סכום של 100,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית וצמודת מדד. העירבון כאמור יופקד תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן – תידחה בקשת הרשות להתגונן, ויינתן פסק דין במלוא סכום שתי התובענות.

10. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק בפני, עם הפקדת הערובה כאמור, או בחלוף המועד להפקדה.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.