ע"י עו"ד עידו פרישתא ועו"ד ניצן אגסי

1. בתיק זה עלי לקבוע אימתי התגבשה זכותה של התובעת לקבל תשלום שכר טרחה בהתאם להסכם תיווך שנכרת בינה לבין הנתבעת וכפועל יוצא מכך לקבוע את סכומו.

העובדות הרלוונטיות בתמצית

1. התובעת היא חברה פרטית העוסקת בתחום האנרגיה הסולארית.
2. הנתבעת היא חברה ציבורית העוסקת בהשקעה באנרגיות מתחדשות.
3. במסמך אותו הפנה מנהלה של התובעת מר יונתן בן כנען אל מנהלה של הנתבעת באותה עת מר דני אבידן נושא תאריך 21.10.2010 (מוצג 22) הוסדרה מערכת היחסים בין התובעת לנתבעת בקשר עם רכישת מערכות אנרגיה פוטו וולטאיות על ידי הנתבעת מגורם אשר היה מעונין למכור מערכות אלה ואשר פרטיו באותה עת היו חסויים מפני הנתבעת. במסמך צוין כי התובעת הוסמכה על ידי אותו גורם להציע למכירה מערכות אלה. במסמך פורטו נתונים כספיים וטכניים שונים לגבי הקמת המערכות. בין היתר צוין כי מדובר על 20 מערכות, כי מחיר מינימום למערכת עומד על סך של 672,000 ₪ ומחיר מקסימום על סך של 742,000 ₪ בכפוף לתפוקה בפועל בשנה הראשונה. כן נקבעו תנאי תשלום ואופן הביצוע.
4. בסעיף 3 לאותו מסמך נכתב כדלקמן:

"שכרה של זניט

אודה לך על אישור בכתב של הסיכום בעל פה על פיו אדומים תשלם לזניט שכר של 2% מהיקף העיסקה (בתוספת מע"מ). אני מציע שהשכר ישולם כך:

• 2% ממחיר המינימום בחתימה
• 2% מתוספת המחיר שתשולם בסוף השנה הראשונה, בעת התשלום.

אחרי אישור שכרה של זניט נקשר ביניכם לבין המוכר. המוכר ימסור מידע מלא אחרי חתימה על הסכם סודיות".

1. על מסמך זה כתב מר דני אבידן בכתב ידו כדלקמן: "יונתן היי, אני מאשר את האמור בכפוף לאישור הדירקטוריון לעיסקה כולה". מסמך זה הכולל את אישורו וחתימתו של מנהל הנתבעת יכונה להלן: " הסכם התיווך".
2. בעקבות הסכם התיווך קישרה התובעת בין הנתבעת לבין המוכרת, חברת גדות פתרונות סולריים בע"מ (להלן: "גדות"). ביום 28.10.2010 נחתם בין הנתבעת לגדות מסמך שכותרתו "עקרונות הסכם" ובו נכתב בין היתר כי "גדות מעוניינת למכור ואדומים מעוניינת לרכוש את הפרוייקטים על פי הסכם מסגרת המבוסס על עיקרי ההסכם זה. כל ההסכמות הכלולות במסמך זה כפופות לאישור דירקטוריון של שני הצדדים וחתימה על הסכם מפורט" (להלן: "הסכם העקרונות"). בהסכם העקרונות תוארו הצדדים לעיסקה, פורטו הפרטים העיקריים של הפרוייקטים, סוכמו המחירים, תנאי התשלום לרבות תשלום מקדמה, אופן ביצוע העיסקה ותנאים נוספים. בין היתר נקבעו מחירים מינימליים לשני סוגי מערכות: עבור מערכת עקיבה דו צירית סך של 782,000 ₪ ועבור מערכת סטאטית סך של 665,000 ₪. כן נקבע טווח של סכומים נוספים לתשלום לגבי כל אחת מהמערכות לאחר שנה בכפוף לביצועיהן. בהסכם אף נקבעה מחויבות של גדות להעביר את המערכות לרשות הנתבעת בלוח זמנים מוסכם. 5 מערכות ראשונות בתוך 90 יום ממועד חתימה על הסכם מפורט, 5 מערכות נוספות בתוך 150 יום ממועד חתימה על הסכם מפורט ו-10 מערכות מאושרות נוספות עד ולא יאוחר מיום 30.6.2011. בהיותה של הנתבעת חברה ציבורית הנסחרת בבורסה היא אף מסרה ביום 6.11.2010 דו"ח מיידי לרשות לניירות ערך ולבורסה ובו דיווחה על החתימה על הסכם העקרונות (מוצג 47).
3. בעקבות הסכם העקרונות, חתמה הנתבעת ביום 12.12.2010 על הסכם מפורט עם חברה בת של גדות - חברת סביטר מערכות אנרגיה בע"מ (להלן: "סביטר"). על פי ההסכם סביטר תכננה להקים מערכות ולמכור לנתבעת מערכות מאושרות וממומשות כפי שהוגדרו באותו הסכם (מוצג 86) ( להלן: "ההסכם המפורט" ). הצד השלישי להסכם המפורט הייתה החברה "סביטר אדומים בע"מ"(חברה בייזום), אשר אותה התעתדה סביטר להקים בבעלותה המלאה וזו הייתה אמורה לקלוט לתוכה את המערכות הממומשות.

"מערכת" הוגדרה בהסכם המפורט כדלקמן: "מערכת סולארית להפקת חשמל בטכנולוגיה פוטו – וולטאית בהיקף של 50 קילוואט".

"מערכת מאושרת" הוגדרה כדלקמן: "מערכת שהרוכשת אישרה כי היא מקיימת את כל התנאים המצטברים הבאים..." בהמשך פורטו 7 תנאים.

"מערכת ממומשת" הוגדרה כדלקמן: "מערכת שלגביה קבע היועץ כי היא מקיימת את כל התנאים הבאים במצטבר, למעט אם הסכימה הרוכשת לוותר על מי מהם" כאשר בהמשך פורטו 7 תנאים.

ההסכם המפורט הסדיר את עסקת רכישת המערכות הממומשות.

1. בסעיף 18.1 להסכם המפורט נקבע תנאי מתלה כדלקמן: "תנאי מתלה לכניסתו לתוקף של הסכם זה הינו קבלת אישור האורגנים המוסמכים של כל אחת מבין המוכרת והרוכשת למטרת התקשרות בהסכם זה וביצוע כל התחייבויותיה על-פיו. הרוכשת והמוכרת תפעלנה לקבל אישור כאמור בכל ההקדם וידווחו זו לזו על קבלת אישור כאמור (2 ימי עסקים לאחר קבלת מועד קבלת האישור המאוחר מביניהם: "מועד קיום התנאי המתלה"). לא יתקבלו כל האישורים עד ליום 12.12.2010, יבוטל הסכם זה ולאף אחד מהצדדים לא תהיינה כל דרישות ו/או טענות כנגד משנהו".
2. כאמור לעיל, במסגרת ההסכם המפורט נקבע כי סביטר מתעתדת להקים חברה חדשה (סביטר אדומים בע"מ -חברה בייזום) בבעלותה המלאה. לפיכך הוסכם כי תשלום התמורה על ידי הנתבעת יבוצע כדלקמן: הנתבעת תשלם עבור המניות הנמכרות של החברה החדשה סך של 250,000 ₪ באמצעות העברה בנקאית לחשבון הבנק של סביטר במועד קיום התנאי המתלה (סעיף 4.1 להסכם המפורט).

בנוסף הוסכם כי ישולם במועד קיום התנאי המתלה סך נוסף של 1,197,000 ₪ המהווה יחד עם התמורה בגין המניות הנמכרות כאמור לעיל, 10% מסך התמורה בגין המערכות הממומשות (בהנחה ש-10 הינן מערכות עקיבה ו-10 הינן מערכות סטטיות על פי מחיר המינימום). המקדמה תשולם בפועל על ידי הנתבעת באמצעות העברה בנקאית ותושב לה אם תבטל את ההסכם כדין. להבטחת החזר המקדמה תמסור סביטר לנתבעת במועד החתימה וכנגד תשלום המקדמה ערבות של חברת האם (סעיף 4.2 להסכם המפורט).

1. יש לציין כי בהסכם המפורט (סעיף 14.1) נקבעו לוחות זמנים ביחס למימוש מערכות מאושרות. סביטר התחייבה ל-5 מערכות ממומשות בתוך 90 יום ממועד קיום התנאי המתלה, 5 מערכות נוספות בתוך 150 יום ממועד קיום התנאי המתלה, ו-10 מערכות מאושרות נוספות עד ולא יאוחר מיום 30.6.2011.
2. גם בגין ההסכם המפורט מסרה הנתבעת ביום 13.12.2010 דו"ח מיידי לרשות לניירות ערך ולבורסה ובו תיארה את העסקה שחתמה עם סביטר (מוצג 88).
3. ביום 15.3.2011 נחתמה "תוספת להסכם מיום 12.12.2010" בה הוסכם בין סביטר לנתבעת להאריך את המועדים לאישור ומימוש מערכות ב- 30 ימים מעבר למועדים הקבועים בהסכם (מוצג 95). בהתאם לתצהיר מר אלכס דמביצר מנהלה של הנתבעת, התוספת נדרשה על מנת לאפשר את סיום הבדיקה של המערכות הפוטו – וולטאיות ומימושן טרם רכישתן.
4. מאחר שחרף הארכת המועד אף לא אחת מהמערכות הפוטו – וולטאיות הייתה מאושרת וממומשת, חתמו סביטר והנתבעת ביום 26.4.2011 על "תוספת שנייה להסכם מיום 12.12.2010" בה הוסכם על הארכת מועדים לאישור ומימוש מערכות ב- 60 ימים נוספים (מוצג 96).
5. גם הארכה המוסכמת במסגרת התוספת השנייה לא הספיקה לבדיקת המערכות ולפיכך ביום 29.6.2011 חתמו סביטר והנתבעת על "תוספת שלישית להסכם מיום 12.12.2010" בה הוסכם על הארכת מועדים לאישור ומימוש מערכות ב- 30 ימים נוספים (מוצג 97).
6. ביום 7.8.2011 חתמו סביטר והנתבעת על "תוספת רביעית להסכם מיום 12.12.2010" (מוצג 101). במסגרת תוספת זו אישרה סביטר המוכרת כי נכון למועד זה 3 מערכות חוברו לרשת החשמל. הנתבעת ניאותה לרכוש 3 מערכות אלה בכפוף לכך שהמערכות יעמדו בתנאי המערכת הממומשת כאמור בהסכם המפורט, על פי שיקול דעתה הבלעדי ולשביעות רצונה המלא. ככל שכך יקרה הנתבעת תרכוש את המערכות הממומשות ביום 31.8.2011 בתמורה שנקבעה.

לגבי יתרה של 10 מערכות אותן התחייבה סביטר למכור לנתבעת, ניתנה לנתבעת זכות הצעה ראשונה לרכוש אותן. סביטר התחייבה להודיע לנתבעת עם הבשלתה של מי מהמערכות הנוספות. בנוסף הוטלו על סביטר הגבלות בקשר למחיר אותו היא תציע לצד ג' כך שלא יוכל להיות נמוך מזה שהוצע על ידה לנתבעת. על כך מסרה הנתבעת ביום 8.11.2011 דו"ח מיידי לרשות לניירות ערך ולבורסה (מוצג 104).

1. הנתבעת מימשה את העיסקה וביום 4.9.2011 חתמו הצדדים על כתב המחאת זכויות והתחייבויות לפיו הועברו לנתבעת 3 המערכות הממומשות (מוצג 108). על כך הנתבעת אף מסרה ביום 6.9.2011 דו"ח מיידי לרשות לניירות ערך ולבורסה (מוצג 109). הנתבעת שילמה לסביטר את הסך של כ- 2.43 מיליון ₪ ובגין כך שילמה לתובעת עמלה בשיעור 2%.

הגדרת המחלוקת בין הצדדים

1. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר עצם זכאותה של התובעת לקבלת שכר טרחה עבור תיווך. המחלוקת היא אימתי התגבשה זכותה של התובעת לקבל תשלום שכר טרחה וכפועל יוצא מכך מהו סכומו.
2. התובעת טענה כי במועד חתימתו של ההסכם המפורט ביום 12.12.2010 נתגבשה זכותה לקבל תשלום שכרה עבור 20 מערכות. לטענתה, הוראותיו של הסכם התיווך ברורות ולפיהן אמורה הנתבעת לשלם לה 2% מהיקף העיסקה הכוללת. כאמור בהסכם העקרונות שנחתם בין הנתבעת לגדות עודכן מחיר המינימום ונקבע כי עבור מערכת עקיבה דו צירית הוא יעמוד על סך של 782,000 ₪ ועבור מערכת סטאטית ללא עקיבה הוא יעמוד על סך של 665,000 ₪. על פי תחשיב של 10 מערכות לכל סוג, היקף העיסקה עמד על סך של 14,470,000 ₪ . לפיכך, טענה התובעת כי היא זכאית ל-2% ממחיר זה, קרי סך של 289,000 ₪ בתוספת מע"מ. הואיל והנתבעת שילמה לה סך של 47,400 ₪ בגין 3 מערכות, עליה לשלם לה את יתרת הסכום בסך של 242,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין סך של 254,533 ₪ בתוספת מע"מ.
3. הנתבעת טענה כי זכותה של התובעת לתשלום תלויה בהיקף העיסקה שיצאה אל הפועל. לטענת הנתבעת הן הסכם העקרונות שחתמה עם גדות והן ההסכם המפורט שחתמה עם סביטר היוו הסכמי אופציה לרכישה של עד 20 מערכות אשר הותנו בקיומם של תנאים שונים שכל עוד לא התמלאו, אין התובעת זכאית לשכר טרחתה. מאחר שבפועל הנתבעת מימשה את זכותה ורכשה בפועל מסביטר במהלך ספטמבר 2011 רק 3 מערכות ממומשות, או אז קמה זכותה של התובעת לקבל את שכרה בגין אותן מערכות בלבד. הנתבעת שילמה את המגיע ממנה לתובעת ולפיכך היא אינה זכאית לשכר נוסף.

כללי

1. התביעה הוגשה בהליך סדר דין מקוצר. הנתבעת הגישה בקשת רשות להגן שנתמכה בתצהיר של מנהלה הכללי דאז מר דני אבידן. בדיון הראשון, שהתקיים בפני כב' השופטת אחימן שדנה בשעתו בתיק, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן.
2. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהלה, מר יונתן בן כנען. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירו מר אלכס דמביצר ששימש במועדים הרלוונטיים כיו"ר פעיל בשכר של הנתבעת (ראו עמוד 39 שורה 21). בנוסף הנתבעת זימנה לעדות את מר דני אבידן אשר כאמור נתן תצהיר רשות להגן.
3. התובעת הגישה "בקשה להורות לנתבעת להודות בעובדה". במסגרת הבקשה נתבקשה הנתבעת להודות בעובדות כדלקמן:

כי הנתבעת שילמה לגדות ו/או לסביטר 10% מסך כל העיסקה כמקדמה בחתימת ההסכם ביניהן (במועד קיום התנאי המתלה) דהיינו סך של 1,447,000 ₪ וזאת ללא קשר לכמות המערכות הממומשות.

וכי גדות ו/או סביטר שילמה לתובעת את מלוא העמלה בסך של 176,552 ₪ ללא קשר לכמות המערכות שנמכרה בפועל.

1. בתגובה לכך הודיעה הנתבעת כי בהתאם להוראות סעיף 4.2 להסכם המפורט שולמה תמורה בגין מניות נמכרות בסך של 250,000 ₪ וכן סך נוסף של 1,197,000 במועד קיום התנאי המתלה. בתשובתה הוסיפה הנתבעת כי בגין סכומים אלה ניתנה ערבות בנקאית של סביטר ופירטה את מנגנון ההתחשבנות בינה לבין סביטר ככל שהיקף העיסקה בפועל יהיה נמוך מסכום המקדמה.

אשר לעובדה השנייה, הודיעה הנתבעת כי אין לה או למנהליה ידיעה אישית בעניין התשלום ששילמה המוכרת לתובעת.

1. בדיוני ההוכחות נחקרו העדים. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.
2. יש לציין כי הצדדים האריכו בסיכומיהם מעבר לנדרש והרבו להטיח זה בזה האשמות בדבר העלאת טענות סרק, ניסיונות להטעיית בית המשפט, חוסר תום לב וכיו"ב. כהמשך ישיר לכך מצאו הצדדים לנכון להגיש מעבר לסיכומים של כל צד כמקובל, סיכומי תשובה מטעם התובעת, הודעה מטעם הנתבעת בתגובה לסיכומי התשובה והבהרה מטעם התובעת להודעה מטעם הנתבעת. אני סבור שעל הדיון במחלוקת להיות ממוקד וכי במקרה דנן ניתן ללמוד על תוצאת הדברים בעיקר מעיון בהסכם התיווך ובהסכמים הנוספים כפי שיפורט להלן.
3. מעיון בהסכם התיווך כפי שנוסח על ידי התובעת ונתקבל על ידי הנתבעת לאחר שמנהלה דאז מר אבידן חתם עליו, וכן לאור השתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל, נחה דעתי כי הנתבעת חייבת לשלם לתובעת את מלוא שכרה בהתאם להיקף עיסקה לרכישת 20 מערכות.
4. בהתאם לסעיף 3 להסכם התיווך שצוטט לעיל, הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת שכר בשיעור של 2% מהיקף העיסקה בתוספת מע"מ, כאשר 2% ממחיר המינימום, אמור היה להיות משולם בחתימה.
5. על שתי שאלות יש להשיב. הראשונה, מה משמעות המלים "היקף העיסקה". השנייה, מהו מועד "החתימה" אשר בו תהיה זכאית התובעת לקבלת תשלום 2% ממחיר המינימום. התשובות לשתי לשאלות אלה מצויות בהסכם התיווך.
6. בסעיף 1 להסכם התיווך בחלק שעסק בעיקרי התנאים המסחריים ובתנאי התשלום נכתב כדלקמן : "בחתימה (על הסכם בין המוכרת לבין הנתבעת –הערת הח"מ): 10% ממחיר המינימום, כנגד ערבות חברת האם של הקבלן".
7. באותו הסכם תיווך מוזכרת המילה "חתימה" בשני מקומות שונים (סעיפים 1 ו-3). לפיכך ההיגיון מחייב כי למילה זו תינתן משמעות זהה. במילים אחרות, על פי לשון ההסכם, הברורה לטעמי, המועד בו תהיה זכאית התובעת לתשלום שכרה הוא המועד בו תחתום הנתבעת על הסכם מחייב עם המוכרת, כאשר בעקבות כך היא תידרש לשלם לה 10% ממחיר המינימום.
8. ההסכם המפורט בין סביטר המוכרת לנתבעת הרוכשת נחתם כאמור ביום 12.12.2010. בהסכם זה נקבע תנאי מתלה לפיו ההסכם ייכנס לתוקף בעת קבלת אישור האורגנים המוסמכים של כל אחת מהן להתקשרות בהסכם המפורט (שעל פי ההסכם חל באותו יום). כפי שעולה מסעיפים 4.1 ו-4.2 להסכם המפורט על הנתבעת היה לשלם למוכרת במועד התקיימותו של התנאי המתלה מקדמה בשיעור של 10% מהיקף העיסקה בסך השווה ל - 1,447,000 ₪ (250,000 ₪ בגין המניות הנמכרות וסך נוסף של 1,197,000 ₪).
9. כאמור לעיל, בעקבות דרישת התובעת כי הנתבעת תודה בעובדות מסוימות, הודתה הנתבעת כי שילמה לסביטר את המקדמה לאחר שהתנאי המתלה התקיים. סכום המקדמה בשיעור של 10% חושב מהיקף עיסקה כולל בסך של 14,470,000 ₪ המתייחס ל-20 מערכות (10 מערכות מכל סוג).
10. מן המקובץ עולה כי עם חתימתו של ההסכם המפורט וכניסתו לתוקף, לאחר שהתקיים התנאי המתלה ומאחר שהנתבעת שילמה את המקדמה בהתאם להיקף עיסקה המתייחס ל-20 מערכות, קמה לתובעת הזכות לקבל את שכרה מהנתבעת בגין היקף זה.
11. אני סבור שאין מקום לטענת הנתבעת כי יש לפעול על פי הכלל שבמקרה של מחלוקת פרשנית תינתן עדיפות לפרשנות נגד המנסח היא התובעת במקרה דנן. מחלוקת פרשנית אינה כל ויכוח בין צדדים בו כל אחד מהם מחזיק בדעתו הסובייקטיבית. כאשר גורם אובייקטיבי כמו בית המשפט מוצא שלשון הכתוב הוא ברור דיו הרי שעל אף קיומה של מחלוקת כאמור בין הצדדים, יש לבכר את הסכמת הצדדים כפי שמצאה ביטויה בהסכם הכתוב. סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות". הכלל הוא כי נקודת המוצא לבחינת "המשתמע מתוך החוזה" היא לשונו של ההסכם והצורך בפרשנות קיים רק מקום בו לא ניתן לאמוד את דעת הצדדים מתוך לשון ההסכם. כך הדברים גם בענייננו.
12. טענת הנתבעת כי התובעת תהיה זכאית לשכרה רק כאשר תצא העיסקה אל הפועל, קרי במועד בו היא מימשה את זכותה לרכוש 3 מערכות ממומשות אינה מוצאת ביטויה בהסכם התיווך. מאותו טעם, אין לקבל גם את עדויותיהם של מר אבידן ומר דמביצר בעניין זה ככל שהן סותרות את תוכנו המילולי של הסכם התיווך. טענתם מהווה למעשה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שאין לקבלה.
13. מנגד גרסת התובעת ולשונו של ההסכם נתמכות לחלוטין בעדותו של מנהל התובעת כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו וגם בחקירתו הנגדית. בהצגת שאלות למנהל התובעת ותשובותיו בדבר זכאותה של התובעת לתשלום במקרה של הסכם היפותטי שאינו הסכם התיווך שבמחלוקת (ראו חקירתו בעמודים 14-16 לפרוטוקול) אין כדי לשנות את מהותו של הסכם התיווך על פיו מחויבים הצדדים לנהוג.
14. זאת ועוד, זכאותה של התובעת לקבל את שכרה מהנתבעת אינו מותנה בקיומו או הפרתו של ההסכם שבין הנתבעת לבין המוכרת סביטר (בעניין זה יש לציין שהנתבעת במסגרת הדו"ח המיידי שמסרה לרשות לניירות ערך ולבורסה ביום 9.8.2011 ציינה שהמוכרת לא עמדה בתנאי ההסכם עמה). אין להטיל את אי עמידתה של סביטר בהסכמים עם הנתבעת לפתחה של התובעת. הנתבעת כצד להסכם עם סביטר יכולה הייתה לדרוש כי בהסכם ייקבעו מנגנונים אשר יבטיחו את קיומו של ההסכם או לחילופין שיבטיחו את פיצויה במקרה של הפרתו. אם לא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. מכל מקום אין להטיל עניין זה על כתפי התובעת אשר מילאה את חלקה בהסכם, תיווכה בין הצדדים והובילה בפעולתה לחתימת הסכם מחייב ביניהם.
15. בעניין זה אציין כי המנגנון בהסכם על פיו זכאית הייתה הנתבעת להשבה של המקדמה ששילמה ככל שהעיסקה לא הייתה יוצאת אל הפועל, מהווה למעשה תרופה של השבה עקב הפרה או ביטול של ההסכם. אין בקיומה של תרופה כאמור כדי לגרוע מזכותה של התובעת לתשלום.

1. אף שניתן להבין מהבחינה הכלכלית את בקשתה של הנתבעת לשלם לתובעת שכר בהתאם למערכות שתימכרנה בפועל, אין בכך כדי לגרוע מזכותה החוזית של התובעת לקבלת תשלום המגיע לה כדין ומחובתה של הנתבעת לשלמו. הנתבעת היא חברה מסחרית, אשר במועדים הרלוונטיים הייתה חברה ציבורית הנסחרת בבורסה שנוהלה על ידי מנהל כללי ודירקטוריון ויש להניח שהעסיקה אנשי מקצוע מטעמה בתחומי האנרגיה הסולארית ועורכי דין. הנתבעת יכולה הייתה לכלכל את מעשיה ולהוסיף במידת הצורך תנאים בהסכם מול התובעת או מול גדות או סביטר אשר יגנו עליה מבחינה כלכלית. אין זה מתפקידה של התובעת לשקול שיקולים אלה של הנתבעת. כפי שעלה מהמסמכים הרבים שצירפה התובעת לתיק המוצגים, מנהלה פעל רבות לקידום העיסקה והוא אף היה זה שניסח את הסכם העקרונות, אשר בעקבותיו נחתם ההסכם המפורט (ראו סעיף 56 לתצהירו והמסמכים הרבים אליהם הפנה בתיק המוצגים). בנסיבות אלה דחיית התביעה וקבלת פרשנותה של הנתבעת להסכם משמעותה קיפוח התובעת שלא בצדק.
2. הדברים אף מקבלים משנה תוקף לאחר שנתברר כי במסגרת התוספת הרביעית להסכם המפורט במסגרתו רכשה הנתבעת 3 מערכות ממומשות, דאגה הנתבעת לחייב את סביטר להעניק לה זכות הצעה ראשונה לרכוש ממנה מערכות נוספות עם הבשלתה של מי מהמערכות הנוספות. בנוסף הוטלו על סביטר הגבלות בקשר למחיר אותו היא תציע לצד ג' כך שנאסר עליה להציע לו מחיר נמוך מזה שהוצע על ידה לנתבעת (ראו סעיף 5 לתוספת הרביעית – מוצג 201). במילים אחרות הנתבעת דאגה לעצמה ליתרון עתידי על פני כל מתחרה שלה בענף תוך הגבלת חופש הפעולה של סביטר למכור מערכות סולריות, ולמעשה לנצל את פעולת התיווך שביצעה עבורה התובעת מבלי לשלם לה על כך.
3. ניתן היה אולי להטיל ספק בדבר זכאותה של התובעת לתשלום שכרה במקרה שהתנאי המתלה לא היה מתקיים. אולם שאלה זו היא אקדמית בלבד ואין לה מקום במקרה דנן, שכן כפי שהוכח מעל לכל ספק התנאי המתלה התקיים וההסכם נכנס לתוקף. מכאן ואילך אין לצפות שהתובעת תעקוב אחר מהלך ביצוע ההסכם על ידי הצדדים.

הסכום לתשלום

1. כאמור לעיל אני סבור כי התובעת זכאית לשכרה בגין היקף עיסקה המתייחס ל- 20 מערכות. התובעת ביקשה שכר בהתאם לרכישה של 10 מערכות עם עקיבה ו- 10 מערכות סטטיות, כאשר לשתי המערכות נקבע מחיר מינימלי שונה. יצוין כי בהסכם לא נכתב כי זו תהיה החלוקה הוודאית בין המערכות, והאמור בוצע על סמך ההנחה שכך יהיה. בנוסף ההבחנה בין שני סוגי המערכות נעשתה רק בהסכם העקרונות שהיה מאוחר להסכם התיווך, אשר דיבר על מערכת מסוג אחד בלבד. בהתחשב בכך שעל פי הסכם התיווך זכאית התובעת לתשלום עם חתימה בשיעור 2% מהסכום המינימלי אני סבור שיהיה זה נכון לקבוע את השכר המגיע לתובעת בהתאם למחיר המערכת הנמוך יותר. לפיכך זכאית התובעת לתשלום 2% מתוך היקף עסקה של 13,300,000 ₪ (20 מערכות כפול 665,000 ₪ למערכת) בניכוי הסכום ששולם לה בסך של 47,400 ₪, קרי סך של 218,600 ₪ בתוספת מע"מ כאשר לסכום זה יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 12.12.2010 ועד התשלום בפועל.
2. יצוין כי הסכום הנתבע בכתב התביעה ואשר על פיו שולמה אגרת בית המשפט עומד על סך של 254,533 ₪ ולפיכך ככל שהסכום לו זכאית התובעת בהתאם לתחשיב שבוצע לעיל עולה על הסך של 254,533 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, ישולם הסכום הנתבע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

סוף דבר

1. לאור כל האמור התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום הפסוק כאמור לעיל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט – אגרת בית משפט ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה על ידי התובעת וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 35,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אדר א' תשע"ו, 06 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.