1. כללי

לפני תביעה לתשלום סך של 131,031 ₪ בגין קשר עסקי בין הצדדים במסגרתו רכשה הנתבעת מהתובעת מוצרים הקשורים להקמת בריכות שחיה.

מטעם התובעת העיד מר דני אלשיך מי שמשמש כמנהל התובעת (להלן:"אלשיך"), ומטעם הנתבעת העיד מר עדי קידר מי שמשמש כבעלים ונושא משרה אצל הנתבעת (להלן: "קידר").

ההדגשות לאורך פסק הדין הוספו. ההפניות לעדויות בחקירה הנגדית הינן לעמוד / שורה בפרוטוקול הדיון בו נשמעה העדות.

1. רקע עובדתי

התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק ומכירת ציוד הנוגע לבריכות שחיה והפצתם ללקוחותיה.

הנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום עבודות קבלניות בתחום בריכות שחיה והקמתן, ומי שרכשה מהתובעת ציוד להקמת בריכות שחיה.

החל משנת 2007, קיימו הצדדים קשרים עסקיים, במסגרתם רכשה הנתבעת מהתובעת מוצרים וסחורות הנוגעים לתחום הקמת בריכות שחיה, בהתאם להזמנות שביצעה הנתבעת מהתובעת (סעיף 1 לתצהיר התובעת).

בין הצדדים אין הסכם בכתב וההתקשרות בין הצדדים נעשתה בהתאם להסכמות בעל פה.

לטענת התובעת, למרות שסיפקה לנתבעת מוצרים בהתאם להזמנות שביצעה הנתבעת, נמנעה הנתבעת מלפרוע את חובה ונותרה חייבת לה סך של 131,031 ₪ - סכום התביעה (סעיפים 2 ו- 5 לתצהיר התובעת).

מכאן ההליך שלפניי.

1. טענות הצדדים

תמצית טענות התובעת

לטענת התובעת, בגדר ההתקשרות העסקית בין הצדדים רכש תחילה קידר סחורה באופן עצמאי ולאחר מכן באמצעות הנתבעת (סעיף 4 לתצהיר התובעת).

לטענתה, הגם שישנן תעודות משלוח וחשבוניות המעידות על סחורה אשר סופקה לנתבעת ואושרו על ידה, נמנעה הנתבעת מלפרוע את חובה, כאשר לשם הוכחת טענתה בדבר קיומו של חוב וגובהו צירפה התובעת עותק מכרטסת הנהלת החשבונות שלה וכן עותק מתעודות משלוח וחשבוניות המעידות על סחורה שסופקה לנתבעת (סעיף 6 לתצהיר התובעת, עותק מתעודות המשלוח והחשבוניות הרלבנטיות צורפו כנספחים א'1-א'57 לכתב התביעה).

התובעת הוסיפה וטענה, כי בכל תקופת ההתקשרות העסקית בין הצדדים, הייתה הנתבעת נתונה בחוב כלפי התובעת, כאשר מידי פעם בפעם הייתה משלמת סכומים כאלה או אחרים על חשבון חובה (סעיף 9 לתצהיר התובעת).

לטענתה, מעשי הנתבעת עולים לכדי הפרת התחייבויותיה כלפיה, תוך שהנתבעת אף מתנהלת בחוסר תום לב.

תמצית טענות הנתבעת

מנגד טענה הנתבעת, כי הייתה לקוחה של התובעת רק בפרק הזמן שבין יוני 2007 (מועד היווסדה) ועד מרץ 2010, כאשר בפרק זמן זה רכשה מהתובעת מוצרים שונים בהתאם לתנאי הרכישה אשר סוכמו בין הצדדים (סעיף 3 לתצהיר הנתבעת, עותק מתעודת ההתאגדות של הנתבעת צורף כנספח א' לתצהירה).

לטענתה, תנאי לתשלום מצידה היה, כי התובעת תציג לנתבעת הזמנות אשר אושרו בכתב על ידי הנתבעת. כן טענה, כי בין הצדדים סוכם, כי הנתבעת תהא זכאית לקבלת הנחה משמעותית על הסחורה שסופקה על ידי התובעת וכן תהא זכאית למסגרת אשראי בסך של 40,000 ₪ (סעיפים 4-5 לתצהיר הנתבעת). משכך טענה, כי לא ברור, כיצד ניתן לה בסופו של יום מסגרת אשראי בסך של 150,000 ₪, זאת ללא כל הסבר, תיעוד או הצדקה מצד התובעת (סעיף 30 לתצהיר הנתבעת).

לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובעת את החוב בגין הסחורות אשר נתקבלו על ידה באופן שוטף, מעת לעת, כאשר הקפידה שלא לחרוג ממסגרת האשראי האמורה. לטענתה, ברגע שחרגה ממסגרת האשראי או התעכבה בתשלום כזה או אחר, עצרה התובעת את אספקת הסחורה עד להקטנת גובה החוב למסגרת (סעיף 7 לתצהיר הנתבעת).

לטענתה, הגם שבין הצדדים סוכם, כי התובעת לא תספק לנתבעת סחורה אשר לא אושרה על ידה, הרי שלמרות זאת, עתרה התובעת בגדר הליך משפטי זה לקבלת תשלום בגין חשבוניות אשר כלל לא אושרו על ידה, וזאת כאמור בניגוד לאשר הוסכם בין הצדדים.

1. דיון והכרעה

ד1. הסתמכות התובעת על כרטסת הנהלת החשבונות שלה

להוכחת סכום החוב הנתבע, צירפה התובעת כרטסת הנהלת חשבונות כנספח א' לתצהירה ממנו עולה, כי לנתבעת חוב לתובעת בסך של 161,291 ₪.

הנתבעת מצידה טענה, כי כרטסת הנהלת החשבונות הנ"ל אינה משקפת את סכום החוב הנכון.

לטענתה, בכרטסת מצויות כ- 13 חשבוניות אשר כלל לא צורפו לכתב התביעה, שסכומן מגיע לסך של 67,764 ₪ ואשר ביחס אליהן לתובעת אין עילת תביעה (סעיפים 10 ו- 15 לתצהיר הנתבעת).

לטענתה, החוב בכרטסת אינו מתאים לסכום המצוין על גבי החשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה, וכי בהיעדר כלל מסמכי הנהלת החשבונות הרלבנטיים הנוגעים לנתונים המצוינים בכרטסת, לא ניתן לבדוק את תוכנה ולאשר נכונותה (סעיף 31 לתצהיר הנתבעת).

הנתבעת אף הוסיפה וטענה, כי הכרטסת מציינת את מועד תחילת הזמנת המוצרים על ידה החל מיוני 2006, בעוד שהיא התאגדה כחברה רק ביוני 2007 (סעיף 11 לתצהיר הנתבעת). לטענתה, התובעת לא צירפה חשבונית אחת לגבי התקופה שבין יוני 2006 - אוגוסט 2009 המוכיחה, כי אכן רכשה מוצרים מהתובעת או לכל הפחות הזמינה אותם ממנה בפרק הזמן הנ"ל, בעוד שטענה בסוף אוגוסט 2009 לקיומו של חוב בסך של 107,734 ₪ (סעיפים 12-14 ו- 37 תצהיר הנתבעת).

לטענת הנתבעת, במרץ 2010 שלחה לה התובעת כרטסת המפרטת את חובה של הנתבעת כלפיה אשר אינה חופפת את הכרטסת אשר הוגשה בגדר ההליך דנן ואינה זהה לחוב הנטען.

לבסוף טענה הנתבעת בהקשר זה, כי נוכח ההליכים המשפטיים בהם נקטה התובעת כנגד עובדיה שעילתם גניבה וזיוף מסמכי התובעת, הרי שאין לראות בכרטסת אשר צורפה לכתב התביעה כאמינה. לטענתה, התובעת מנסה לגלגל את הנזקים, שנגרמו לה על ידי עובדיה, לפתחה של הנתבעת (סעיפים 28-32 לתצהיר הנתבעת).

לשם הוכחת טענתה זו צירפה הנתבעת העתק מפרוטוקול דיון אשר התקיים בבית המשפט המחוזי הנכבד ביום 26.5.11 בגדר הליך ת"א 1973-09 אותו נקטה התובעת כנגד עובדיה, במסגרתו אישרה עדה מומחית מטעם התובעת, כי הגניבה מטעם עובדיה נעשתה באמצעות זיוף כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת (סעיף 33 לתצהיר הנתבעת, צורף כנספח ה' לתצהירה).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה, אני סבורה, כי אכן לא ניתן במקרה דנן להסתמך על הנתונים המופיעים בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, משהתובעת לא הוכיחה לטעמי את נכונות הנתונים המצוינים בכרטסת במידה הנדרשת.

התובעת לא צירפה את כלל המסמכים הרלבנטיים המהווים את חומר הגלם אשר בגינם הוכנה הכרטסת, כגון: כל החשבוניות, תעודות משלוח, זיכויים אשר הוצאו לנתבעת, מסמכים המעידים על קבלת כספים מהנתבעת וכו'.

אכן, בעניין זה העיד אלשיך, כי כלל המסמכים אשר היו ברשות התובעת הועברו לידי הנתבעת, כדלקמן:

"ש: מדוע לא צרפת את המסמכים התומכים בכרטסת?

ת: מה שידוע לי כל המסמכים העברתי דרך העורך דין שלי. כל מה שנדרשתי נתתי".

(עמ' 7, ש' 12-13 לפרוטוקול)

הגם שמצאתי את עדות אלשיך בעניין זה מהימנה, הרי שבהיעדר כלל המסמכים אשר שימשו את התובעת לשם הכנת כרטסת הנהלת החשבונות, לא ניתן במקרה דנן לאשר את כלל הנתונים אשר צוינו בכרטסת.

חיזוק לכך אני מוצאת בפניית התובעת לנתבעת בחודש מרץ 2010 בדרישה לתשלום החוב, אליה צירפה כרטסת המפרטת את חובה של הנתבעת כלפיה, אשר אינה חופפת את הכרטסת אשר הוגשה בגדר ההליך דנן ואינה זהה לחוב הנטען.

התובעת מצידה לא סיפקה הסבר ממשי כלשהו בדבר השוני בין כרטסת הנהלת החשבונות אשר נשלחה לנתבעת בחודש מרץ 2010 לבין הכרטסת את צורפה לכתב התביעה, ובכך כשלה.

מכאן קביעתי, כי במקרה דנן אין להסתמך על כרטסת הנהלת החשבונות אשר הוגשה מטעם התובעת להוכחת סכום החוב הנטען.

ד2. זכות התובעת לקבלת תמורה מכוח החשבוניות אשר צורפו כנספחים א'1-א'57 לכתב התביעה

בנוסף לכרטסת הנ"ל, התובעת אף צירפה עותק של כ- 57 חשבוניות המעידות לכאורה על סחורה שסופקה לנתבעת בסך של 157,233 ₪ בתקופה שבין 21.9.09-14.3.10 (נספחים א'1-א'57 לכתב התביעה).

ביחס לחשבוניות אלו טענה הנתבעת, כי הגם שבין הצדדים סוכם, כי התובעת לא תספק סחורה אשר לא אושרה על ידה, צירפה התובעת לתביעתה חשבוניות אשר לא אושרו על ידי הנתבעת, וכי מדובר בסחורה אשר לא הוזמנה על ידה (סעיפים 22-23 לתצהיר הנתבעת).

לטענתה, החשבוניות אשר צורפו, חלקן חסרות חתימה או החתימה אשר מצויה על גביהן אינה מוכרת לנציגים מטעמה. לטענתה, לחשבוניות אשר צורפו לא צורפו הזמנות, וכי רק לחלק מהן צורפה תעודת משלוח. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי הוצאת סחורה מחייבת שיהיו מסמכי הזמנה, תעודת משלוח וחשבונית מס, כאשר התובעת המציאה מסמכים הנוגעים רק לחוב בסך של 43,530 ₪ בלבד (סעיפים 16 ו- 23-27 לתצהיר הנתבעת).

לטענתה, נוכח מקרה של מעילה בכספים אצל התובעת מצד עובדיה, ניפחה התובעת את חוב הנתבעת תוך צירוף חשבוניות בגין סחורה שכלל לא התקבלה אצלה והיא מעולם לא אישרה אותן (סעיפים 28-30 לתצהיר הנתבעת).

ביחס לחשבוניות 17039, 17060, 17998, 18044, 18508, 18609, המסתכמות בסך של 14,944 ₪ כפרה הנתבעת בהזמנת הסחורה בגינן הוצאו החשבוניות הנ"ל וטענה, כי סחורה זו מעולם לא התקבלה אצלה (סעיף 18 לתצהיר הנתבעת).

ראשית, על מנת להכריע בסוגיית זכותה של התובעת לקבלת כספים מכוח החשבוניות אשר צורפו לתביעתה, אני סבורה, כי יש לעשות אבחנה בין החשבוניות החתומות לבין אלו שאינן חתומות.

החשבוניות החתומות

מדובר בכ- 53 חשבוניות מתוך 57 חשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה.

את החשבוניות החתומות ניתן לחלק ל- 4 קטגוריות: חשבוניות אשר חתומות על ידי יהודה, חשבוניות אשר חתומות על ידי דנה, חשבוניות אשר חתומות על ידי ניסים וחשבוניות חתומות אשר זהות החותם אינה ידועה.

באשר לחשבוניות אשר חתומות על ידי יהודה:

מדובר בכ- 34 חשבוניות בסך של 57,450 ₪ - חשבוניות 16747, 16834, 16862, 16866, 16907, 17746, 17748, 17740, 17085, 17112, 17182, 17184, 17769, 17796, 17799, 17812, 17232, 17263, 17408, 17529, 17570, 17611, 18132, 18154, 18360, 18361, 18362, 18401, 18406, 18524, 18609, 18610, 18628 ו- 18596.

אין חולק בין הצדדים, כי יהודה היה נציג הנתבעת וכי היה בקשר עם התובעת בכל הקשור להזמנת סחורה ממנה.

בגדר חקירתו הנגדית אישר קידר, כי על הנתבעת לשאת בתשלום חשבוניות אשר נחתמו על ידי יהודה, כדלקמן:

"ש: לפי בדיקה שעשיתי לרוב יהודה הוא הבחור שקיבל את כל הסחורות והוא חתום על החשבוניות. כל מה שחתום על החשבונות זה אומר שקיבלת את הסחורה

ת: כן".

(עמ' 16, ש' 21-23 לפרוטוקול)

ובהמשך העיד קידר כדלקמן:

"ש: הסחורה הזו התקבלה?

ת: אני לא יודע. אני מאמין שכן. יהודה לא עובד אצלנו כיום אבל אם הוא חתום על החשבונית אז אני מאמין שהסחורה סופקה".

(עמ' 17, ש' 21-23 לפרוטוקול)

מכאן קביעתי, שעל הנתבעת לשאת בתשלום בגין החשבוניות הנ"ל אשר נחתמו על ידי יהודה בסך של 57,450 ₪.

באשר לחשבוניות אשר חתומות על ידי ניסים ודנה:

מדובר בכ- 9 חשבוניות - 16732, 16745, 16774, 16893, 17861, 17454, 17998, 18176 ו- 18215, בסך של 39,886 ₪.

בגדר הראיות אשר הונחו לפני, הנתבעת לא העלתה טענה כלשהי בדבר חוסר סמכותם של ניסים ודנה לחתום בשמה על מסמכים הקשורים בקבלת סחורה מהתובעת.

עיון בחקירתו הנגדית של קידר מלמד, כי גם ניסים שימש כנציג הנתבעת בכל הקשור לקבלת סחורה מהתובעת, כדלקמן:

"ש: אתה כופר בחשבונית 17998 יש פה חתימה של ניסים?

ת: כן מזהה את החתימה, אבל היא שונה מהחתימות הקודמות".

(עמ' 17, ש' 9-10 לפרוטוקול)

ובהמשך העיד כדלקמן:

"...ניסים החזיר הרבה סחורות".

(עמ' 17, ש' 28 לפרוטוקול)

מכאן קביעתי, כי על הנתבעת לשאת בתשלום בגין החשבוניות הנ"ל אשר נחתמו על ידי ניסים ודנה בסך של 39,886 ₪.

באשר לחשבוניות חתומות אשר זהות החותם אינה ידועה:

מדובר בכ- 10 חשבוניות - 17039, 17060, 17827, 17493, 17494, 18044, 18345, 18431, 18433 ו- 18700, בסך של 17,899 ₪.

עיון בחשבוניות הנ"ל, מלמד, כי מדובר בחשבוניות חתומות לכאורה, אך לא ניתן להצביע על זהות החותם.

אני סבורה, כי לא די בצירוף חשבוניות הנושאות חתימה אשר זהות החותם אינה ידועה כדי לחייב את הנתבעת בתשלומן.

אכן, הנתבעת לא העלתה טענת זיוף או מרמה ביחס לחתימות אלו, אולם טענה, כי החתימות אשר מצוינות על החשבוניות הנ"ל אינן מוכרות לה, תוך שביחס לחשבוניות 17039, 17060 ו- 18044 טענה, כי מדובר בציוד אשר לא התקבל אצלה. בעניין זה העיד קידר בחקירתו הנגדית כדלקמן:

"ש: אני מפנה לסעיף 18 לתצהירך – אתה כופר בחשבוניות אומר שהסחורה לא הוזמנה – אני מציג לך לדוגמא חשבונית שסיומה 17039 – ואני מראה לך שהיא חתומה

ת: אני לא מכיר את החתימה.

ש: אתה כופר בחשבונית 17060 וגם היא חתומה?

ת: לא מזהה את החתימה. אני מכיר את חתימתו של יהודה.

ש: אתה כופר בחשבונית 17998 יש פה חתימה של ניסים?

ת: כן מזהה את החתימה, אבל היא שונה מהחתימות הקודמות.

ש: אתה כופר בחשבונית 18044 גם היא חתומה מציג לך

ת: לא כפרתי בה. אם כן זו היתה טעות. אני מכיר בקבלת הסחורה".

(עמ' 17, ש' 4-12 לפרוטוקול)

אני סבורה, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בכדי לחייב את הנתבעת בתשלום הסכומים הנ"ל, ובעניין זה יצוין, כי לכל הפחות היה על התובעת להציג לפני בית המשפט גרסה כלשהי בדבר זהות נציגי הנתבעת אשר עבדו מולה, או לבקש לזמן נציגים אלו כעדים חיצוניים. התובעת לא עשתה כן ועניין זה נזקף לחובתה.

מכאן קביעתי, כי התובעת אינה זכאית לקבל תמורה בגין חשבוניות החתומות על ידי גורם שזהותו אינה ידועה, למעט התמורה בגין חשבונית 18044 בסך של 1,185 ₪ אשר ביחס אליה הודה קידר בחקירתו הנגדית מפורשות, כי הנתבעת קיבלה את הסחורה שבמסגרתה.

החשבוניות שאינן חתומות

מדובר ב- 4 חשבוניות מתוך 57 חשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה – חשבוניות 16707, 16964, 18347 ו- 18508, בסך של 41,998 ₪.

חשבונית 16707 – מדובר בחשבונית מיום 21.9.09 בסך של 18,299 ₪.

עיון בחשבונית הנ"ל מלמד, כי מדובר בחשבונית אשר חתומה על ידי אמיר ואשר נושאת את חותמת הנתבעת.

אכן, בחקירתו הנגדית ציין קידר, כי אמיר הוא נציג התובעת ומשכך אין לחייב את הנתבעת לשאת בתשלום בגין חשבונית זו, ואולם, משמדובר בחשבונית הנושאת את חותמת הנתבעת, אני סבורה, כי יש לחייבה בתשלום בגין החשבונית הנ"ל.

חשבונית 16964 – מדובר בחשבונית מיום 30.9.09 בסך של 3,253 ₪.

עיון בחשבונית הנ"ל מלמד, כי גם במקרה דנן מדובר בחשבונית אשר אינה חתומה על ידי מי מנציגי הנתבעת ואולם, חשבונית זו מפנה לתעודות משלוח מספר 45660 ו- 45665 אשר צורפו כנספח א'6 לכתב התביעה, החתומות על ידי יהודה, ומשכך המהוות אינדיקציה בדבר קבלת הסחורה הנ"ל על ידי הנתבעת בפועל. משכך אני סבורה, כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום בגין החשבונית הנ"ל.

חשבונית 18347 – מדובר בחשבונית מיום 11.2.10 בסך של 2,902 ₪.

אף עיון בחשבונית הנ"ל מלמד, כי אכן מדובר בחשבונית אשר אינה חתומה על ידי מי מנציגי הנתבעת ואולם, ביחס לחשבונית זו צירפה התובעת מסמכי הצעת מחיר והזמנה אשר צורפו כנספח א'40 לכתב התביעה אשר יש בהם להעיד על ביצוע ההזמנה וקבלת הסחורה הנ"ל בפועל. משכך אני סבורה, כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום אף בגין החשבונית הנ"ל.

חשבונית 18508 - מדובר בחשבונית מיום 22.2.10 בסך של 17,544 ₪.

עיון בחשבונית הנ"ל מלמד, כי אכן מדובר בחשבונית אשר אינה חתומה על ידי מי מנציגי הנתבעת.

כמו-כן, עיון בנספח א'51 מלמד, כי התובעת צירפה רק את העמוד הראשון של החשבונית הנ"ל, תוך שלא צירפה מסמכים נוספים הנוגעים לחשבונית הנ"ל המהווים אינדיקציה על קבלת הסחורה האמורה על ידי הנתבעת.

משכך, ובהיעדר חתימה או מסמך נוסף המעיד על קבלת הסחורה הנ"ל מצד הנתבעת, הרי שלא ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום בגין החשבונית הנ"ל.

אכן, בגדר חקירתו הנגדית, העיד אלשיך, כי לעיתים ישנם מקרים בהם התובעת מנפיקה חשבונית ללא הזמנה או תעודת משלוח חתומות, כדלקמן:

"ש: בלי הזמנה חתומה לא יוצאת חשבונית ולא מנפיקים תעודת משלוח?

ת: לא. לעיתים בעל החברה הלקוח מבקש בטלפון לשלוח לו סחורה ואז אין הזמנה בכתב. תמיד יש תעודת משלוח, או חשבונית, או חשבונית מס קבלה.

ש: לעיתים התעודות משלוח אינן חתומות זו תופעה קיימת?

ת: כן".

(עמ' 7, ש' 26 – עמ' 8, ש' 1 לפרוטוקול)

ובהמשך העיד בעניין זה כדלקמן:

"ש: סחורה יוצאת ונשלחת אם אין מישהו שחותם עליה בשטח מוודאים שנעשית בחתימה בפקס?

ת: לא נכון. אני אבהיר, קורה בחברות לא מסודרות שמבקשות סחורה לשטח שאין אף אחד מטעמם, מבקשים להשאיר את הסחורה. באישור טלפוני של בעל החברה על ידי, או איש המכירות זה נעשה הוראה (צ"ל – בהוראה) לנהג. הוא לא מקבל הורא (צ"ל – הוראה) מהלקוח אלא מאיתנו. ההוראה של הנהג שהוא יקבל חתימה מהשטח. קורה שאין מי שיחתום בשטח ובכל זאת משאירים את הסחורה בשטח לאור בקשתו הטלפונית של בעל החברה. הדבר הזה הוא נדיר.

ש: כאשר אתה מבצע את אותו אישור מיוחד זה נרשם איפה שהוא?

ת: לעיתים זה נרשם רטרואקטיבית אבל לא תמיד. אנו מצפים לקבל חתימה אבל לא תמיד זה נעשה ואנו מתעדים רטרואקטיבית".

(עמ' 8, ש' 5-15 לפרוטוקול)

ואולם, הגם שמצאתי את עדות אלשיך בעניין זה מהימנה, הרי שבהיעדר מסמכים או ראיות נוספות הנוגעות למחלוקת בעניין החשבונית הנ"ל, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש כדי להוכיח, כי הסחורה המצוינת בחשבונית הנ"ל, אכן סופקה לנתבעת בפועל.

אלשיך העיד באופן כללי, כי במקרים מסוימים הסחורה נשארת אצל הלקוח מבלי שהלקוח חתם על מסמכי התובעת, ואולם מעדותו של אלשיך לא עולה, כי אלו אכן היו הנסיבות גם במקרה דנן.

מכאן קביעתי, כי על הנתבעת לשאת בתשלום בגין החשבוניות אשר אינן חתומות בסך של 24,454 ₪.

דיון ביתר טענות הנתבעת

הנתבעת טענה, כי חישוב של כלל הסכומים המופיעים על גבי החשבוניות שצורפו לכתב התביעה מסתכם בסך של 142,777 ₪ בעוד שסך כל התשלומים אשר שולמו לתובעת על פי הכרטסת של התובעת מיום 21.9.09 עומד על סך של 120,479 ₪. כלומר, סך החוב אשר מגיע לתובעת מסתכם בסך של 22,298 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף את הזיכויים אשר אושרו על ידי התובעת בהתאם לכרטסת הנ"ל, ומשכך, יש לראות בה כמי ששילמה כספים ביתר לתובעת (סעיף 39 לתצהיר הנתבעת, עותק מפרטי זיכויים ותקבולים צורף כנספח ו' לתצהירה).

אין בידי לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה.

בגדר טיעון זה, מבקשת הנתבעת להסתמך על נתונים המופיעים בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת. ויודגש, כי מדובר באותה הכרטסת אשר ביחס אליה טענה הנתבעת, כי היא אינה אמינה וכי אינה משקפת נכונה את ההתחשבנות בין הצדדים.

איני רואה, כיצד יכולה הנתבעת מחד לתקוף את הנתונים המופיעים בכרטסת ביחס לחיובים הנטענים כלפיה, ומאידך לבחור לאמץ את הנתונים המעידים על זיכויים המגיעים לה וכספים אשר שולמו על ידה בגדר ההתקשרות העסקית בין הצדדים.

משבחרה הנתבעת להתכחש לאמינות כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, טענה אשר כפי שנקבע לעיל אף התקבלה, הרי שעליה עליה לצרף את כלל המסמכים המעידים על זכותה לקזז מהחוב הנטען כספים בגין זיכויים שהונפקו לה בגין סחורה שהחזירה וכן בגין כספים אשר שולמו על ידה בגדר ההתחשבנות העסקית שבין הצדדים.

הנתבעת לא עשתה כן, אלא בחקירתו הנגדית, העיד קידר באופן כללי בעניין זה, כי הנתבעת שילמה את התמורה בגין הסחורה שקיבלה, כדלקמן:

"ש: אני מפנה לסעיף 7 לתצהירך מדוע לא צרפת ראיה ששילמת את החוב?

ת: שילמתי את החוב בהתאם לתעודות המשלוח והחשבוניות. צירפתי את פירוט החשבוניות, השיקים והעברות.

ש: תציג לי את האסמכתאות?

ת: אני יכול להציג מסמכים מהבנק".

(עמ' 14, ש' 20-24 לפרוטוקול)

ובהמשך העיד:

"ש: אני מראה לך את כל החשבוניות החתומות זה אומר שקיבלת את הסחורה?

ת: לגבי החשבוניות החתומות – מה שמוכח על ידי החברה שחתום הועבר אליו לתשלום.

ש: מה שחתום על החשבוניות זה אומר שקיבלת את הסחורה

ת: חשבוניות או תעודות משלוח או הזמנות שהוצאו מטעם החברה שלי, וזה צריך להיות חופף שולמו במלואם.

ש: אני אומר חשבוניות תעודות משלוח והזמנות שהן חתומות – מבחינתך קיבלת את הסחורה?

ת: קיבלתי את הסחורה ושילמתי עליה".

(עמ' 15, ש' 9-16 לפרוטוקול)

כאמור, הנתבעת מצידה לא צירפה את המסמכים האמורים, אלא צירפה כנספח ו' לתצהירה טבלה אשר נערכה על ידי מי מטעמה, הכוללת לכאורה את פרטי הזיכויים המגיעים לה מהתובעת ותשלומים אשר שילמה לתובעת.

הנתבעת לא צירפה מסמכים אשר יש לתמוך בנתונים המופיעים בטבלה הנ"ל, ומשכך אני קובעת, כי אין די במסמך מרכז זה כדי להוכיח את טענותיה אלו.

כמו-כן, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת, לפיהן החשבוניות כוללות סחורה אשר לא הוזמנה על ידה ולא התקבלה אצלה.

מדובר בטענות אשר נטענו באופן כללי, מבלי שהנתבעת צירפה ראיות כלשהן מטעמה להוכחת טענותיה הנ"ל, לרבות בדבר פניה כלשהי שפנתה לתובעת בבקשה שתפעל לתיקון החשבוניות שהוצאו לה בגין הסחורה אשר לכאורה לא הוזמנה על ידה.

הנתבעת אף לא העידה את הנציגים מטעמה אשר עמדו בקשר עם התובעת, ובכך כשלה בהוכחת טענותיה בעניין זה.

לסיכום האמור בפרק זה, אני קובעת, כי התובעת זכאית לקבלת תמורה בסך של 122,975 ₪ כמפורט בפרק זה לעיל.

ד3. האם לנתבעת זכות קיזוז?

לטענת הנתבעת, היא החזירה לתובעת סחורה בסך של 2,715 ₪ אשר בגינה לא קיבלה זיכוי כספי מתאים, וכי החזרה זו אף לא מצוינת בכרטסת התובעת, הגם שהתובעת קיבלה סחורה זו לידיה. לשם הוכחת טענתה זו, צירפה הנתבעת מכתב ששלחה לתובעת ביום 21.12.09 בדבר החזרת 3 משאבות המצוינות בחשבוניות 17756 ו- 17182 (סעיפים 19-21 לתצהיר הנתבעת, צורף כנספח ג' לתצהירה).

כן טענה הנתבעת, כי יש ברשותה ציוד נוסף אשר ביקשה להחזיר לתובעת, אולם התובעת סירבה לקבלו או לזכותה בעדו.

הנתבעת אף הוסיפה וטענה בהקשר זה, כי התובעת לא העניקה לה אחריות מקצועית לסחורה אשר סיפקה לה, ומשכך נאלצה לשאת בעלות תיקונה, כאשר לטענתה הסחורה הפגומה אשר סופקה לה על ידי התובעת מסתכמת בסך של 14,996 ₪, כאשר לשם הוכחת טענתה זו, צירפה הנתבעת טבלה הכוללת פירוט של הסחורה הפגומה כנספח ד' לתצהירה (סעיף 21 לתצהיר הנתבעת).

מנגד טענה התובעת, כי הזיכויים הנטענים על ידי הנתבעת בכל הקשור לסחורה אשר הוחזרה על ידה לתובעת הם דמיוניים, כלליים ומשוללים כל יסוד, וכי כל מוצר או מכשיר אשר הוחזר על ידי הנתבעת זוכה מיד, תוך שזיכויים אלו קיבלו ביטויים בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת (סעיף 11 לתצהיר התובעת).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה, אני סבורה, כי דין טענת הנתבעת ביחס להחזרת סחורה בסך של 2,715 ₪ להתקבל, זאת, נוכח מכתבה מיום 21.12.09 אשר צורף כנספח ג' לתצהירה, המעיד על החזרת 3 משאבות טבולות אשר לא הותקנו אצל המזמין נוכח ביטול הפרויקט.

ואולם, דין טענות הנתבעת בעניין סחורה נוספת שביקשה להשיב לתובעת וזכותה להזדכות בגינה, להידחות.

הנתבעת לא צירפה ראיה כלשהי המוכיחה, כי פנתה אל התובעת וביקשה להשיב לה את הסחורה האמורה. במצב דברים זה, נוכח סירובה של התובעת לקבל את הסחורה האמורה ולאפשר לנתבעת להזדכות בגינה, ניתן לצפות, כי הנתבעת תפנה לתובעת בכתב ותבקש לממש את זכותה להשיב את הסחורה האמורה.

מסקנה זו אף נלמדת מעדותו של קידר אשר העיד בעניין זה כדלקמן:

"ש: האם שלחת מכתב לאלשייך על זה?

ת: לא שלחתי. אני מפנה לנספח ג'".

(עמ' 18, ש' 27-28 לפרוטוקול)

הנתבעת אף לא פירטה מהי אותה סחורה אשר ביקשה להשיב לתובעת, אלא טענה בכלליות בעניין זה.

וכן:

"ש: אני מפנה לסעיף 19 לתצהירך – החזרת סחורה משאבות פגומות על ידי ניסים והיא לא באה לביטוי בהנהח"ש של התובעת. אני מפנה אותך לכרטסת עמ' 4 שורה 8 – סחורה הוחזרה על ידי ניסים מה יש לך להגיד על זה

ת: זה לא אותה סחורה. ניסים החזיר הרבה סחורות".

(עמ' 17, ש' 25-29 לפרוטוקול)

ואף בהמשך חקירתו הנגדית השיב קידר לשאלת בית המשפט בעניין זה כדלקמן:

"ש: איפה הציוד שקיים במחסנים?

ת: מדובר בסכום בערך של 14,000 שח. אני מפנה לטבלת האקסל".

(עמ' 19, ש' 12-13 לפרוטוקול)

אני סבורה, כי לא די בעדותו הכללית בעניין זה של קידר כדי לבסס לנתבעת זכות קיזוז נוספת ומשכך טענותיה בעניין זה נדחות כאמור.

הנתבעת אף לא הוכיחה את טענתה, כי התובעת ספקה לה סחורה פגומה בסך של 14,996 ₪ (סעיף 21 לתצהיר הנתבעת). אכן, לשם הוכחת טענתה זו, צירפה הנתבעת פירוט של הסחורה הפגומה כנספח ד' לתצהירה. ואולם, מעדותו של קידר בעניין זה העיד קידר, כי מדובר בטבלה אשר הוכנה על ידי פקידת הנתבעת, כדלקמן:

"ש: אני מפנה לנספח ד' לתצהירך – היו משאבות פגומות – בנייר אקסל אין תאריך אין אסמכתאות, אתה מצרף לי נייר. על מה אתה מבסס?

ת: א. זו טבלה שהפקידה שלי ערכה בקשר לאלשייך. החזרות שבוצעו ולא קיבלנו זיכויים.

ש: זה נייר חסר משמעות כי זה לא אתה שערכת?

ת: הפקידה עשתה זאת. יש בחברה 20 פרוייקטים פעילים, ואז באותם פרוייקטים יש אותם ספקים, ובכל ספק כתוב אם הוא סיפק משהו לא נכון ואז אמרתי תעברי בתאריכים האלה על הפרוייקטים תראי את הסחורות של אלשייך ותכתבי לגבי איזה חשבונות".

(עמ' 18, ש' 16-24 לפרוטוקול)

מעבר לעובדה, כי מדובר כאמור בטבלה אשר הוכנה על ידי הנתבעת, הרי שהנתבעת לא העידה את הנציגה מטעמה אשר כאמור ערכה את הטבלה האמורה.

מעבר לטבלה זו, הנתבעת לא הציגה פרטים נוספים בדבר הסחורה הפגומה. אף קידר בחקירתו הנגדית לא שפך אור בדבר המועדים והמקרים בהם סיפקה התובעת סחורה פגומה, כדלקמן:

"ש: מתי המשאבות היו פגומות?

ת: לא יודע".

(עמ' 18, ש' 25-26 לפרוטוקול)

משכך ולסיכום האמור בפרק זה אני קובעת, כי הנתבעת זכאית לקזז סך של 2,715 ₪ בגין סחורה שהוחזרה על ידה לתובעת.

1. סיכום

נוכח הקביעות לעיל, תוצאת ההליך הינה, כי התביעה מתקבלת בחלקה הארי, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 120,260 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו בפועל.

נוכח תוצאה זו, הנתבעת תישא בהוצאות האגרה ששולמה בהליך זה וכן תישא בשכר טרחת ב"כ התובעת בסך 15,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומםבפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' אב תשע"ד, 02 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.