<#2#>

נוכחים:

בא כוח מאשימה עו"ד נאיף עלי

ב"כ הנאשמים: עו"ד ענאן אבו אל היג'א

הנאשמים: נוכחים

פרוטוקול

כתב האישום הוקרא לנאשמים, נשאלו מה תשובתם לאישום והשיבו:

אנו מודים בעובדות כתב האישום.

<#10#>

הכרעת דין

הנאשמים הודו בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, לפיכך הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.

<#11#>

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תשע"ד, 02/07/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

מוגשת לעיון ביהמ"ש תמונה אשר הוצגה ואושרה ע"י הנאשמים.

ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים על מנת לעקור את התופעה הזו מהשורש, תופעה של בנייה ללא היתר.

אבקש להטיל על הנאשמים: הנאשמים הורשעו עפ"י הודאתם ובנוכחותם בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום. המדובר בעבירה חמורה המעידה על לקיחת החוק לידיים, דבר הפוגע בשלטון החוק ובמערך התכנוני. עבירות הבניה הוגדרו זה מזמן כמכת מדינה וביהמ"ש העליון הנחה שורה ארוכה של פסקי דין שיש להחמיר בעניינם של אלה הבונים ללא היתרי בניה. מתחם הענישה ההולם כולל בחובו צו הריסה, צו איסור שימוש, חתימה על התחייבות, כפל אגרה כמפורט בכתב האישום 14,250 ₪ וקנס שיושת על כל אחד מהנאשמים להתחשב הן בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה יותר מ-4 שנים והן בהיקף הבנייה סך של 20-40 אלף ₪.

הסניגור טוען לעונש:

פעולת הבניה נשוא כתב האישום בוצעה לאחר שהוגשה ע"י הנאשמים בקשה לקבלת היתר. הבקשה אושרה בתנאים. ביצוע התנאים היה כרוך בתשלום עשרות רבות של אלפי שקלים. לכן, קבלת ההיתר התעכבה ביום 12.5.14, אושרה בקשתם של אחד מהנאשמים ולמעשה הבניה כיום קיימת לכאורה כדין. אני מגיש לביהמ"ש את אישור הוועדה המרחבית לתכנון ובניה – סומן נ/1. לאור זאת אבקש להקל עם הנאשמים ולאור העובדה כי הם בחרו להודות כבר בהזדמנות הראשונה ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר אבקש לחייבם בקנס צנוע וסביר שלא יעלה על סך של 6,000 ₪ זאת בשים לב לכך שהאבא הנאשם מס' 1, הינו פנסיונר והכנסתו החודשית אינה עולה על סך של 4,800 ₪.

<#12#>

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום. עסקינן בבנייה של 232 מ"ר.

יש לציין לחובת הנאשמים את מהות העבירה נשוא כתב האישום, שכן עסקינן בעבירה חמורה ונפוצה, אשר קלה לביצוע ובעצם טומנת בחובה עשיית דין עצמי בתחום הבנייה ללא היתר.

א. על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה:

"...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...".

כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'ובראן, שופט ביהמ"ש העליון במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית:

"... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...".

ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה לעקור משורש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה:

"... במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49.

ב. תיקון מס' 113 מתווה את העיקרון המנחה כיום את ביהמ"ש בבואו לגזור דינו של נאשם, שהינו, לפי סעיף 40ב' לחוק העונשין, עיקרון ההלימה, לפיו צריך להתקיים יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. יחס זה מבטא, למעשה, את עיקרון הגמול (ראה ע.פ. 1523/10 פלוני נ' מדינת ישראל, 18.4.12, לא פורסם). סעיף 40 ג' לחוק העונשין קובע, כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הנ"ל. לשם כך, יתחשב ביהמ"ש בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הכלולות בסעיף 40 ט' לחוק העונשין.

הנאשמים הורשעו בביצוע עבירה, אשר יש להתייחס אליה בחומרה, הן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה שיש בה משום פגיעה בשלטון החוק במדינת ישראל והן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה הפוגעת במערך התכנוני של מדינת ישראל. שני הערכים הנ"ל הינם הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע העבירה במקרה שבפנינו.

ודוק עסקינן מבנה בשטח של 232 מ"ר.

מתחם הענישה ההולם:

על פי עקרון ההלימה בין חומרת המעשה ומידת האשם של הנאשם לבין העונש שיוטל עליו, סוג העונש ומידתו, יש להקפיד על מספר עונשים במקרה ספציפי זה:

קנס משמעותי זאת בצד רכיבים נוספים של צו הריסה, אגרה וכתב התחייבות כספית שלא לבצע עבירה זהה בעתיד.

מתחם הענישה המתאים:

עם זאת במסגרת גזירת העונש הנני נותנת את הדעת להודאת הנאשמים בפניי בהזדמנות הראשונה, ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר, כמו כן לקחתי לתשומת ליבי את מצבם הכלכלי והמשפחתי של הנאשמים, כפי שהוצג בפניי.

הסניגור פירט בפניי את המאמצים שנעשו כדי לקדם עניין ההיתר ואמנם עפ"י טענתו קרוב ביותר וכפוף רק לתשלום סכום גבוה של היטל השבחה.

בנסיבות המיוחדות בתיק זה ובמכלול השיקולים לחומרא ולקולא, ותוך איזון ראוי של האינטרסים הצריכים לעניין זה, הנני דנה את כל אחד מהנאשמים כדלקמן:

* תשלום קנס בסך 10,500 ₪ או 105 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב - 20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 525 ₪ כל אחד. התשלום הראשון ב- 1.10.14, וכל תשלום נוסף ב- 1 לכל חודש אחריו. אי עמידה באחד מן התשלומים תעמיד מלוא הסכום או כל יתרה בלתי משולמת לפרעון מלא ומיידי בצירוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק.

על הנאשם לגשת מיידית למשרדי הועדה על מנת לקבל לידיו שוברי התשלום.

* הנני מחייבת את כל אחד מהנאמשים להרוס המבנה המתואר בכתב האישום בתום 18 חודשים ממועד גז"ד זה, אלא אם ישיג הנאשם בינתיים היתר בנייה כחוק לבנייה זו. הוצאות ההריסה יחולו על הנאשם.

* הנני מורה על רישום הצו בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה.

* כמו כן, אני מחייבת את הנאשמים יחד ולחוד בתשלום אגרת בנייה בסך 7,125 ₪.

הסכום הנ"ל ישולם במשרדי המאשימה עד ליום 30.12.14 או מועד קבלת ההיתר, המוקדם מבין השניים.

* אני מחייבת את כל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות על סך 25,000 ₪ או חודש מאסר תמורתה, להימנע מלעבור על העבירות לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תוך שנתיים מהיום, ויורשע בה.

תוקף ההתחייבות יחל מהיום.

אם לא יחתום על התחייבות, יאסר הנאשם לתקופה של חודש ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#13#>

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תשע"ד, 02/07/2014 במעמד הנוכחים.