1. התובע עבד בתור שומר (ובתפקידים אחרים, לטענתו) בבית הספר אלקליריקיה - סמינר סנט ג'וזף בנצרת (להלן: "בית הספר"), שבבעלות הנתבעת, החל מ- 1.9.1990 ועד לפיטוריו ב-27.9.2010. התובע התקבל לעבודה על ידי מי שהיה בזמנו מנהל בית הספר, האב אמיל שופאני (להלן: "האב שופאני"). האב שופאני כיהן כמנהל בית הספר במשך תקופה ארוכה עד שהופסקה העסקתו על ידי הנתבעת החל מ- 1.9.2009. באותה תקופה - ובשל טענה של אי סדרים כספיים בבית הספר, פוטרו גם בעלי תפקידים אחרים - חשב בית הספר והמזכירה ומונה מנהל חדש, מר עבדאללה ג'ובראן.

2. לטענת התובע, לאחר פיטוריו של האב שופאני ומינוי של מנהל חדש לבית הספר, השתנה היחס כלפיו ואף הורעו תנאי עבודתו. כדוגמא, מציין התובע כי במהלך חופשת הקיץ בבית הספר הוא נהג לעבוד יום עבודה מקוצר, כשלוש שעות אחר הצהריים בלבד. בשנת 2010 הוא נדרש לעבוד במהלך החופשה במתכונת מלאה, מהבוקר ועד שעות אחר הצהריים.

ביום 1.9.2010 הוזמן התובע לשיחה אצל המנהל הכללי בנתבעת, מר אוסאמה מטר (להלן: "מר מטר") במשרדי הנתבעת בחיפה. באותה הזדמנות הודיע מר מטר לתובע כי הנתבעת שוקלת לעשות קיצוצים ולפטר אותו. התובע התבקש לשהות בחופשה ולא להגיע לעבודה בבית הספר עד לקבלת החלטה.

התובע טען בכתב התביעה כי הוא יצא מהפגישה המום, נרגש ונסער ולא ידע את נפשו מרוב כעס וצער. כשהיה בנסיעה ברכבו באותו יום בחזרה לביתו הוא הרגיש כאבים חדים בחזה, ומשאלה לא חדלו התקשר לאשתו שהזמינה אמבולנס אשר הוביל אותו לבית החולים האנגלי בנצרת, שם עבר צינתור ואובחן אוטם שריר הלב. כמו-כן, לאור הצער הרב שנגרם לתובע בשל ההחלטה של מר מטר על הפסקת עבודתו, הוא נקלע למצוקה נפשית ולדיכאון, מה שחייב אותו בפנייה לטיפול נפשי.

התובע שהה בחופשת מחלה שבמהלכה הוזמן לפגישה נוספת עם מר מטר ביום 27.9.10. התובע שאל את מר מטר האם יש צורך להתייצב עם עורך דין וזה השיב לו שאין צורך בכך.

בפגישה הודיע מר מטר לתובע על פיטוריו, בטענה של "קיצוצים". התובע השיב כי הטענה אינה נכונה, בעוד שידוע כי נקלטו עובדים חדשים בבית הספר.

התובע טען בתביעתו כי פיטוריו בזמן שהותו בחופשת מחלה הינם בניגוד לדין. כן, טען כי הנימוק לפיטורים (קיצוצים) אינו אמיתי וכי הוא פוטר ממניעים זרים, מסיבות פסולות, ללא שום הצדקה ו/או סיבה עניינית וחרף תפקודו הטוב והתקין, כאשר ככל הידוע לו סיבת הפיטורים קשורה למערכת היחסים העכורה ששררה בין הנתבעת ובין האב שופאני. כן, טען התובע כי השימוע לא היה כן ואמיתי. מדובר בפיטורים בחוסר תום לב, תוך פגיעה קשה בתובע, שהיה עובד מסור של הנתבעת במשך יותר מ-20 שנים.

על כן, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין פיטורים בחוסר תום לב ו/או שלא כדין וללא שימוע ובפיצוי בגין עוגמת נפש.

כמו-כן, טען התובע כי הוא זכאי ליתרת פיצויי פיטורים, כאשר יש להביא בחשבון בגין אלה רק את הסכום שהופקד בקרן "מבטחים" עבור פיצויי פיטורים בלבד (ולא את סכומי התגמולים).

התובע אף טען בכתב התביעה כי הנתבעת הפרה התחייבות מפורשת למתן זכויות פנסיה ועל כן הוא זכאי לזכויות שוות ערך לפנסיה. אולם, במהלך הדיון התברר כי הוא מקבל תשלום מקרן "מבטחים" בשל אי כושר לעבוד (ראו ע' 12 לפרוטוקול הדיון). ב"כ התובע לא חזר על רכיב תביעה זה בסיכומיו ויש לקבוע שהוא הוזנח.

3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי נערך לתובע שימוע ביום 27.9.10 וביום 14.10.10 הוא פוטר לצורכי צמצום הוצאות בית הספר, עקב העדר הצורך במשרת התובע.

לגרסת הנתבעת, פיטורי התובעת היו בהליך כדין, והם בגדר פררוגטיבה לגיטימית של המעסיק לנהל את מקום העבודה.

בניגוד לטענת התובע, לבית הספר לא נקלט שום עובד שמירה ו/או אבטחה חדש וכי מערך האבטחה בבית הספר אף הוחלף במיקור חוץ של חברת שמירה ואבטחה.

לטענת הנתבעת, התובע מנסה להעמיס על פיטוריו ליקויים רפואיים וסימפטומים קודמים שהיו לו לפני ה-1.9.10. לפי התיעוד הרפואי התובע סבל מכאבים דומים בחזה כחצי שנה והוא סובל מדיכאון ומהפרעות דחק פוסט טראומטית מזה שנים רבות. בעת הפיטורים התובע היה כשיר לעבודה במשרה מלאה ולא היה זכאי לדמי מחלה.

הנתבעת טענה כי פיטורי התובע היו כדין, והוא אינו זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

באשר לפיצויי פיטורים, טענה הנתבעת כי התובע קיבל את מלוא הפיצויים המגיעים לו על ידי שחרור כספי המבטחים ותשלום נוסף בתור השלמה (בסך 11,200 ₪). לדברי הנתבעת, יש להביא בחשון כל הסכומים שהוקפדו ב"מבטחים" בהתאם לצו בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורם (י.פ. 1261 ע' 1257) שניתן מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").

4. במסגרת הדיון המוקדם אשר התקיים בפני רשם, נוסחו מוסכמות ופלוגתאות.

כך, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות הבאות:

א. התובע עבד בשירות הנתבעת מ- 1.9.90 עד ליום 14.10.10, אז פוטר מעבודתו.

ב. התובע עבד לפי שכר חודשי.

ג. התובע קיבל על חשבון פיצויי פיטורים סך של 11,200 ₪ בצ'ק.

ברם, חלוקים הצדדים באשר לשכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים ונסיבות פיטורי התובע.

5. עדויות שנשמעו

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. כמו-כן, העיד מטעם התובע האב שופאני.

מטעם הנתבעת העיד מר מטר.

בתום הדיון לשמיעת הוכחות, ניתן צו למבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: "מבטחים") על מנת שימציא אישור לגבי הכספים שהופקדו על ידי הנתבעת לטובת התובע, בערכי פדיון, נכון ל-1.12.10.

האישורים המבוקשים בצו הוגשו על ידי ב"כ התובע.

לאחר מכן, הוגשו סיכומים בכתב מטעם ב"כ הצדדים והתיק הועבר להכרעה.

6. שכר הקובע של התובע לחישוב פיצויי פיטורים

ב"כ הצדדים חלוקים באשר לשכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים. לגרסת ב"כ התובע, הוא בסך 7,360 ₪ ולגרסת ב"כ הנתבעת בסך של 6,467 ₪.

אין מחלוקת כאמור שהתובע קיבל שכר חודשי.

מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי הרכיבים שיש להביא בחשבון הם "שכר משולב" "תוספת שכר" ו"תוספת 2009". אותם רכיבים היו, נכון לשנת 2010 - סה"כ 6,771. ₪ (שהוא גם הסכום שדווח כ"ברוטו לפנסיה" ו"ברוטו חייב במס וביטוח לאומי".

לאור זאת, אנו קובעים כי שכרו הקובע של התובע לצורך לחישוב פיצויי פיטורים הוא בסך 6,771 ₪.

7. נסיבות סיום העבודה של התובע

במהלך שנת 2009 סברה הנתבעת כי התגלו אי סדרים כספיים בבית הספר. בעקבות אותה פרשה בספטמבר 2001 או בסמוך לכך, פוטרו מנהל בית הספר, האב שופאני, חשב בית הספר ומזכירת בית הספר. התובע המשיך בעבודתו הרגילה אז, ובנוסף שכרה הנתבעת שירותי שמירה ואבטחה בבית הספר, בכל שעות היום והלילה (שעות עבודה של התובע היו מהבוקר עד לשעה 15:30).

בהתאם לראיות שנשמעו אנו סבורים כי עיקר תפקידו של התובע בבית הספר היה של שומר. לגרסתו, הוא גם ביצע עבודות אחזקה, סדרן טיולים, סדרן תלמידים ומורים. אנו בדעה כי ייתכן מאוד שלאור התקופה הארוכה שבה עבד התובע בבית הספר, הוא לקח על עצמו משימות נוספות, אך הגדרת תפקידו היה של שומר, ועיקר עבודתו, בהתאם, הייתה בשמירה.

התובע תיאר "הרעת תנאים" שנעשתה לו על ידי הנתבעת בכך שהוא נדרש לעבוד באופן מלא במהלך חופשת הקיץ בבית הספר. אין אנו נדרשים לטענה זו מאחר שהתובע לא טוען שהוא התפטר עקב אותה הרעה, אלא שאין מחלוקת שהוא פוטר בתום חופשת בית הספר.

ביום 1.9.2010 הוזמן התובע לשיחה אצל מר מטר במשרדי הנתבעת בחיפה, בה הציג מר מטר בפני התובע שנשקלת האפשרות להפסיק עבודתו וכי עליו להיות בחופשה בתשלום עד שתתקבל החלטה. יש לציין כי באותה עת עברה שנה מאז פיטוריו של האב שופאני.

האב שופאני העיד כאמור מטעם התובע והצהיר בתצהירו כי התובע "פוטר מעבודתו מביה"ס בגלל היותו מקורב אלי". כן, ציין האב שופאני, כי ההתקשרות עם חברת שמירה היתה מיותרת, כאשר במהלך כל התקופה הארוכה שבה ניהל את בית הספר היה מספיק בשעות השמירה של התובע, מ-7:00 עד 15:30.

האב שופאני אישר בעדותו בדיון כי ההחלטה לסיים את תפקידו כמנהל בית הספר הגיעה על רקע פרשה של אי סדרים כספיים וחשדות למעילה (ראו ע' 6, ש30-32) ואנו מאמינים שכך אכן היה. זאת, זאת, בוודאי מבלי לנקוב בשום עמדה באשר להצדקת הטענות, שאינן כלל רלוונטיות כלפי התובע.

לאחר מכן, הוגבר מערך האבטחה בבית הספר, כולל שמירה ביום ובלילה, מצלמות אבטחה וכו' (ראו ע' 7 לפרוטוקול הדיון).

לפי עדותו של האב שופאני, הוא שמע מפי התובע ש"מר מטר רצה שהתובע יגיד עליי מה שהוא רוצה בבית הספר והוא לא הסכים" (ע' 8 ש/ 32-34 לפרוטוקול הדיון).

אולם, לתובע גרסה שונה לגבי דרישותיו של מר מטר כלפיו. כך אמר התובע בעדותו בדיון:

"הוא ביקש ממני לבדוק לו מי נכנס, הוא רצה שאהיה "שטינקר" מי נכנס לכומר אמיל שופאני ומי יוצא, אני אמרתי לו שאני לא מסוג האנשים האלה, אני שומר, אני עובד נקי, אני עושה את עבודתי נאמנה ומהימנה, ואני לא מסוג האנשים האלה" (ע' 11, ש' 10-12 לפרוטוקול הדיון).

תפקידו של התובע היה של שומר, ולכן, ייתכן שאין זו דרישה לא לגיטימית ממנו לבדוק מי נכנס ומי יוצא משטח בית הספר, ואין חובה לפרש זאת כפי שעשה התובע.

בכל מקרה, אין ספק כי ביום 1.9.10 הציג מר מטר בפני התובע את כוונותיה של הנתבעת לסיים את עבודתו, והתובע הביע את הסתייגויותיו. כך העיד התובע בדיון:

"המתנתי קצת ומצאתי את אוסאמה מטר יושב על הכיסא, הציג את עצמו שהוא אוסאמה מטר, פעם ראשונה שראיתי אותו, ואמר לי שהם קראו לי שיש להם בעיות בתקציבים, אמרתי לו שאני זה שעושה לו את הבעיות בתקציבים? אמר לי שהם עושים קיצוצים, הסברתי לו בכמה עבודות אני עובד, אמרתי לו שאני מסדיר את עניין התנועה, אני שומר, ועובד גם באחזקה. אמר לי שהוא רוצה לבדוק ולראות, אמרתי לו מה יש לך לבדוק? אני עובד 20 שנה ולא עשיתי שום דבר, למה דווקא אותי? יש הרבה עובדים אחרים, וכולם עדיין עובדים, רק אני, הוא אמר לי שהוא מבקש ממני שאהיה במנוחה בבית ולא אצא לעבודה" (ע' 11 ש' 3-9).

ב-27.9.13 הוזמן שוב התובע למשרדו של מר מטר. לדברי התובע הוא שאל אם יש לו צורך בעורך דין ומר מטר השיב שאין צורך. אין אנו סבורים כי מדובר בתשובה לא נכונה, מאחר שהתובע לא היה חייב להיות מלווה על ידי עורך דין, אך לא נאסר עליו לעשות זאת (ע' 13, ש' 6). בכל מקרה התובע התייעץ, לדבריו, עם נציג ההסתדרות.

התובע נשאל אם נשמעו טענותיו באותה ישיבה והוא השיב שהוא ציין בפני מר מטר את מצבו האישי והמשפחתי, את הצורך בפרנסה, עבודתו הנאמנה במשך יותר מ-20 שנה. כך, הצהיר התובע:

"ש. הוא נתן לך לדבר?

ת. אני אמרתי שאתם הרסתם אותי, הרסתם את הבית שלי, הפרנסה שלי ושל ילדיי נלקחה ללא סיבה, מה שהם אומרים לא משכנע.

ש. ביקשת לא לפטר אותך?

ת. ביקשתי, אבל הם לא הסכימו.

ש. נתנו לך הזדמנות לספר על הבעיות הרפואיות שלך?

ת. תיארתי להם את המצב הכלכלי ואת הבריאותי, ואמרתי להם שאני המפרנס היחידי בבית, שום דבר לא עזר, למרות שהיום יש להם את אותם עובדים, רק לי אמרו ללכת" (ע' 13 ש' 15-22 לפרוטוקול).

לדבריו של מר מטר, נערך פרוטוקול שימוע, אך פרוטוקול זה לא הוגש לבית הדין (ע' 16, ש' 14-15 לפרוטוקול הדיון). כל עוד לא הוגש פרוטוקול, לא הוכח כי נערך תיעוד של הישיבות.

על אף זאת, אין מחלוקת מהותית בין הגרסאות של התובע ושל מר מטר באשר למה שהתרחש באותן שתי ישיבות.

בפגישה הראשונה הביע מר מטר בפני התובע את הצורך בצמצום בכוח אדם, כאשר המערך של השמירה ואבטחה בבית הספר הועבר למיקור חוץ. נשמעו טענותיו של התובע, שהוזמן שוב בפני מר מטר ביום 27.9.10, ולאחר מכן הוא קיבל הודעת פיטורים מיום 14.10.10.

בהתאם לכך, אנו סבורים כי אכן התקיים הליך של שימוע, בו הודיעה הנתבעת לתובע על כוונותיה לסיים את העסקתו. נשמעו טענותיו, אולם, הוחלט בכל זאת על סיום עבודתו.

התובע טען כי הנימוק של "צמצומים" לא היה אמיתי, כאשר עובדים אחרים לא פוטרו ונשכרו שירותים של חברת שמירה ואבטחה, אשר שמרה על שטח בית הספר במהלך 24 שעות ביממה.

אולם, התובע היה השומר היחיד בבית הספר והעובדים האחרים שלא פוטרו - אותם הוא הזכיר בתצהירו - שלא פוטרו, ביצעו תפקידים שונים - אחזקה ו/או ניקיון, שלא היו בתחום העיסוק העיקרי של התובע.

ההחלטה להעביר את שירותי השמירה בבית הספר לחברה המספקת שירותים היא החלטה ניהולית לגיטימית שיכולה להתקבל במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד וכל עוד ניתנה לעובד הזדמנות להשמיע את טיעוניו באשר למהלך (וכך נעשה לגבי התובע) אין מדובר בפיטורים "שלא כדין" כטענת התובע.

8. האם התובע פוטר בתקופת מחלה

לטענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה ומתצהירו, הוא יצא מן הפגישה עם מר מטר ביום 1.9.10 במצב נפשי קשה (נרגש, נסער, עצוב וכועס), החל להרגיש כאבים בחזה, הובהל לבית החולים, שם אושפז ועבר צינתור כאשר אובחן אוטם שריר הלב. כמו-כן טוען התובע כי הפיטורים (לאחר הפגישה הנוספת עם מר מטר ביום 27.9.10) היו בזמן שהותו בחופשת מחלה, בניגוד להוראות חוק דמי מחלה, התשל"ו - 1976.

כך, הצהיר התובע בתצהירו:

"בתום הפגישה הנ"ל יצאתי המום, נרגש ונסער ממנה ולא ידעתי את נפשי מרוב כעס וצער. בצר לי פניתי עוד באותו יום למנהל ביה"ס מר עבדאללה ג'ובראן וסיפרתי לו על הפגישה עם מר מטר. מנהל ביה"ס הודיע לי שבביה"ס דווקא צריכים אותו ולא מוותרים עליי אך ההחלטה היא ביד מר מטר ולא ביד מנהל ביה"ד.

כשעה לאחר מכן ובעת שנהגתי ברכב ונסעתי לביתי הרגשתי כאבים חדים בחזה, ותעוקת חזה, עצרתי את הרכב, ובשארית כוחותיי הדלים התקשרתי לאשתי וזו הזמינה מיד אמבולנס אשר הגיע למקום עצירת הרכב והעביר אותי לבית החום האנגלי בנצרת. אושפזתי בביה"ד ובהמשך עברתי צינתור. בביה"ח אובחן אצלי אוטם שריר הלב.

בהמשך ולאור הצער הרב שנגרם לי בגלל ההחלטה של מר מטר על הפסקת עבודתי נכנסתי עמוק ונקלעתי למצוקה נפשית קשה דבר שחייב אותי לפנות לטיפול נפשי אצל פסיכיאטר.

עקב מצבי הרפואי והנפשי הנ"ל שהייתי בחופש מחלה ומסרתי אישורי המחלה הרלבנטיים לידי מנהל ביה"ס מר עבדאללה ג'ובראן" (סע' 4.5 לתצהיר).

אולם, המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק בית הדין מעידים על מצב שונה מזה שלגביו הצהיר התובע.

כך, ישנו דו"ח טיפול נמרץ מבית החולים נצרת אי.מ.מ.ס. לפיו התובע התקבל ביום 7.9.10 (כשבוע לאחר הפגישה מיום 1.9.10). לפי האנמנזה תיאר התובע כאבים בחזה ונרשם: "לדבריו סובל מכאבים דומים מזה חצי שנה, לא עבר בירור". התובע שוחרר מבית החולים לבקשתו "בגלל החג".

התובע כנראה עבר צינתור, אבל לא עולה מאף מסמך רפואי שאובחן כסובל מאוטם שריר הלב, כטענתו.

התובע הגיש אישורי מחלה מ-16.10.10 עד 30.11.10 מטעם רופא משפחה, ד"ר מחאמיד מסעוד, עם אבחנה של תלונות על חזה ותגובה דיכאונית. כן הוגש "סיכום ביקור" אצל ד"ר גטאס סמיח, רופא פסיכיאטר, מיום 5.11.10 עם אבחנה של דיכאון ו-PTSD.

הפיטורים, כאמור, היו ביום 14.10.13 ולא הוכח דרך האישורים הרפואיים שהוגשו שהתובע שהה באותו מועד בחופשת מחלה. בנוסף, אף אם כך היה, התובע קיבל משכורת מלאה (כולל תשלום בגין הודעה מוקדמת) עד לאמצע חודש נובמבר 2010 (ראו ע' 12, ש'30-31 לפרוטוקול הדיון, שם מודה התובע כי קיבל משכורת, בלי לעבוד, חודשיים וחצי).

כמו-כן, לא הכחיש התובע שהוא סובל מדיכאון שנים רבות, ללא קשר לסיום העבודה אצל הנתבעת (ראו ע' 15, ש' 3-6 לפרוטוקול הדיון).

עלינו לציין כי אי דיוקים הנ"ל פוגעים באמינות התובע בכל הנוגע להשלכות של הליך סיום העבודה על מצבו הבריאותי והנפשי. טענותיו של התובע על כך שהוא הגיע לבית החולים ביום השיחה הראשונה עם מר מטר, 1.9.10, כי סבל מאוטם שריר הלב, בעיות קרדיולוגיות אחרות או ממצב דיכאוני רק לאחר וכתוצאה מההחלטה לפטרו מהעבודה נסתרו.

בשל כך, דין התביעה בכל הנוגע לפיצוי בשל פיטורים שלא כדין להידחות.

9. זכאות התובע ליתרת פיצויי פיטורים

לטענת הנתבעת, שולמו כל פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע, כאשר שולם ישירות סך של 11,200 ₪ (על כך אין חולק) ויש להביא בחשבון סך של 118,950 ₪ אשר הופקדו בקופת מבטחים, שלגביהם ניתן מכתב שחרור לתובע. הנתבעת טוענת כי יש להביא בחשבון כל כספי מבטחים (פיצויים ותגמולים) בהתאם לצו שר העבודה "צו בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים" (י.פ. 1261 ע' 1257) שהותקן מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

מאידך גיסא, טוען התובע כי יש להביא בחשבון אך ורק את הסכומים שהופקדו במבטחים בגין פיצויי פיטורים.

סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי מעסיק חייב בתשלום פיצויי פיטורים לעובד אותו פיטר לאחר שהעסיקו במשך שנה או יותר. סעיף 14 לחוק, העומד בלב המחלוקת בענייננו, קובע:

"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים, אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר בצו על ידי שר העבודה ובמידה ואושר".

מטרת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים היא להביא לכך שמעסיקים יפרישו באופן שוטף הפרשות שיעמדו לזכות העובד עם פרישתו או פיטוריו מחד גיסא, ומניעת מצב בו במקרה שכזה יוטל על המעסיק נטל כפול, בעוד שהעובד ייהנה מכפל זכויות, מאידך גיסא.

מכוח סעיף זה, הוציא ביום 21.2.1966 שר העבודה דאז, יגאל אלון, "צו בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים" (להלן: הצו). בצו נקבע כדלהלן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, אני מאשר כי:

1. תשלומי מעביד בעד עובד במוסד חינוך על יסודי ל"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - הקרן) יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובד כאמור, בכפוף לסייג שבסעיף 2.

2. סעיף 1 לא יחול על סכום פיצויי פיטורים במידה שהוא עולה על סכום שהעובד היה זכאי לקבלו מהקרן מתשלומי מעבידו...".

שאלת חלות של הצו נבחנה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעע 458/03 עדינה ביליג נ' נשי אמי"ת - רשת מוסדות חינוך בישראל (פסק דין מיום 16.8.05). באותו פסק דין נקבע:

"מלשון סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים והצו שהוציא שר העבודה מכוחו עולה, כי במקרה של פיטורים יש לבחון האם הסכום שהפריש המעסיק למבטחים עבור עובד ההוראה מגיע כדי סכום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי החוק. במידה ואכן הצטבר בקופת מבטחים סכום העולה כדי סכום פיצויי הפיטורים, הרי שאותן הפרשות יבואו במקום פיצויי פיטורים. נטל ההוכחה כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים, כיוון שהתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 14 לחוק, מוטל על המעסיק". (הדגשות לא במקור).

מהאישור ממבטחים שהוגש (מיום 11.2.13) עולה כי דווח על התובע תחת מקצוע "מורה" – אולם אין כל חולק כי התובע לא היה מורה ולא עובד הוראה אחר כי אם שומר של בית הספר, וייתכן כי מילא תפקידים נוספים בתחום של אחזקה וכדומה.

בשל כך, ובהתחשב כי הנטל להוכיח כי התמלאו התנאים שבסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים הוטל על הנתבעת, עת מדובר בחריג לכלל, אנו סבורים כי הצו לא חל על התובע והוא זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לחוק, בניכוי הסכומים שהופקדו במבטחים בגין פיצויי פיטורים בלבד (והסכום ששולם ישירות על ידי הנתבעת, בסך 11,200 ₪).

התובע זכאי לפיצויי פיטורים כדלקמן:

שכר 6,771 ₪ x 20.125 שנים: 136,266 ₪

פחות סך של 11,200 ₪ ששולם על ידי הנתבעת ישירות וסך של 49,400 ₪ שהיו במבטחים בגין פיצויי פיטורים במועד סיום העבודה של התובע: יתרה בסך 75,666 ₪.

ב"כ התובע ביקש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין יתרת פיצויי הפיטורים שלא שולמה עד היום.

פיטורי התובע היו ב-14.10.10 והתביעה הוגשה בסמוך לתום תקופת התיישנות של התביעה לפיצויי הלנה (ביום 11.10.11). אף מעבר לכך, טענות הנתבעת בעניין חלות הצו ולכן, תשלום מלא של פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע מצביעות על מחלוקת משפטית של ממש, אשר מצדיקה שלא לחייב בפיצויי הלנה.

10. לסיכום

לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 75,666 ₪ בגין יתרת פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כל יתר רכיבי התביעה נדחים.

בהתחשב בתוצאות המשפט, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום י' חשון תשע"ד, 14/10/2013 בהעדר הצדדים.

מירית