עובדות

1. התובעת רכשה מהנתבעת, על פי הסכם מכר מיום 24.6.2008, דירת דופלקס בת 4 חדרים בקומה השלישית ברח' חנינא 12/רח' אדא 8 ביפו (להלן : "הדירה", להלן : "החוזה", נספח 2 לתצהיר התובעת).

2. לטענת התובעת היות והתמורה בגין רכישת הדירה עמדה על פי החוזה על סך 1,300,000 ₪ (כולל מע"מ), והיא שילמה באמצעות העברה בנקאית סך של 1,317,449.66 ₪, היא זכאית להחזר בסך 17,449.66 ₪.

3. בנוסף לאמור לעיל טענה התובעת שבתקרת הדירה התגלו, שנתיים לאחר מסירת החזקה (אוגוסט 2008), סימני רטיבות ונזילות. התובעת פנתה לנציג הנתבעת אשר ביצע תיקון במרזב, אך הבעיה לא נפתרה ולאחר ניסיונות חוזרים ונשנים ליצור קשר עם נציגי הנתבעת, פנתה למומחה מטעמה, אשר נתן חוות דעת (נספח 6 לתצהיר התובעת). ביום 10.4.2011 פנתה התובעת לנציג הנתבעת בדרישה להשיב לה את הסכום ששולם ביתר ותיקון הליקויים (נספח 7 לתצהיר התובעת), אך היות ופניה הושבו ריקם, הזמינה על חשבונה איש מקצוע ונשאה בעלויות המסתכמות בסך של 65,129 ₪.

4. הנתבעת טענה שמדובר בתביעת סרק. התובעת מבקשת לקבל החזר עבור שיפוץ כללי בדירתה על חשבון הנתבעת. התובעת החליפה את הריצוף בחדרי הדירה ובמרפסת במפלס התחתון ללא קשר לנזילה שהיתה בחדר על גג הדירה. הנתבעת צרפה חוות דעת נגדית מטעמה.

עוד טוענת הנתבעת, שמיד עם תלונתה של התובעת בשנת 2010 פנתה לקבלן מטעמה אשר יבצע תיקון ונוכח תלונה חוזרת אף שלחה קבלן חיצוני, בכך סברה לתומה שהבעיה באה על פתרונה. לאחר קבלת מכתב מבא כוחה של התובעת בשנת 2011, פנתה בשלישית לקבלן, אשר אף הוא לא הבחין בנזילה כלשהי.

לעניין התשלום ביתר, הנתבעת מסרה שעליה לבדוק את הנתונים בהנהלת החשבונות היות וחלפו מספר שנים ממועד התשלום.

עדויות

תשלום ביתר

5. בעדותה הראשית חזרה התובעת על האמור בתביעה. בחקירתה הנגדית לא הצליחה להסביר מדוע לשיטתה שילמה ביתר 17,000 ₪, והסתפקה רק בהפניה לנספחים שצירפה (נספח 4,5 לתצהיר התובעת). יחד עם זאת, התובעת אישרה שההעברה הבנקאית בוצעה ביום 23.7.08 בשעה 13:22 (פרוט' מיום 30.3.2014 עמ' 8 שו' 12). נציג הנתבעת, אבישי קוטליצקי (להלן:"קוטליצקי"), הודה במהלך חקירתו הנגדית שהתובעת אכן שילמה ביתר, אך העלה טענה חדשה שייתכן והתובעת ביקשה ממנו לבצע תוספת כלשהי. (פרוט' מיום 23.9.2014 עמ' 19 שו' 4-8).

6. הנתבעת יכלה לבדוק בספריה את הסכום המדוייק ששילמה התובעת ולא עשתה כן. הלכה היא כי הימנעות בעל דין מלהביא ראיה בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו, כאשר על פניה מתחייבת המסקנה שאילו הובאה הראיה היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב (ע"א 465/88 הבנק למימון סחר בע"מ נ' מתתיהו מה (4) 651, 658-659). יתרה מכך; קוטליצקי הודה שהתובעת שילמה ביתר ומן הראוי לדחות את טענתו שההפרש נובע משינויים שהתובעת ביקשה (פרוט' מיום 23.9.2014 עמ' 19 שו' 11). הנתבעת לא הציגה בדל של ראיה בעניין זה וטענתו החדשה של קוטליצקי מהווה שינוי חזית, לה התנגד ב"כ התובעת ועל כן יש לדחותה (רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצה אלפו בע"מ, פורסם בנבו 25.10.07).

7. הצדדים חולקים מהו שער הדולר הנכון ביום התשלום. על פי האתר הרשמי של בנק ישראל מידע על השערים היציגים נמסר בדרך כלל בשעות אחר הצהריים. היות והתובעת הודתה שההעברה בוצעה בשעה 13:22 אזי בהעדר הוכחה אחרת, שער הדולר היציג הוא שער הדולר שנקבע ב- 22.7.2008 ואשר עמד על פי האתר הרשמי של בנק ישראל, על 3.4650 ₪. על כן סכום זה במכפלת $379,340 מובילני למסקנה שהתובעת שילמה סך של 1,314,413 ₪ ומכאן שהתובעת שילמה ביתר סך של 14,413 ₪.

ליקויים בדירה

8. מטעם התובעת ניתנה חוות דעתו של ניצ'קו סיליק (להלן : "ניצ'קו", ת/2), קבלן ויועץ איטום. על פי חוות הדעת מיום 4.4.11 המרזב הנמצא בחלק התחתון של הגג נמצא במצב ריקבון, כתוצאה מכך המים חודרים לתוך הדירה באזור המדרגות במפלס התחתון וגם תקרת הגבס התפרקה כתוצאה מהמים שחדרו דרך התעלה. בנוסף לכך, בשני המפלסים חסרות חגורות הפרדה בין המרפסות לחדרים ומי גשמים חודרים אל החול או הסומסום שמתחת לריצוף במרפסות, גולשים אל מתחת לחדרים הסמוכים וגורמים לעליה קפילרית של הרטיבות מעל הפאנלים. לחוות הדעת צורפו תמונות.

לשיטתו של ניצ'קו יש להתקין תעלת גלישה חדשה למי הגשמים מנירוסטה, במקום התעלה הקיימת ולאטום את גג הפח מכל צדדיו בחומר איטום על בסיס אקרילי בגוון התואם לצבע הגג.

באשר לשתי המרפסות, היות והן ספוגות במים, יש לפרק את כל הריצוף ולבצע יציקה של חגורות הפרדה בספי הדלתות, להחליף את המרזב לנקז כפול ולבצע איטום יסודי במרפסת לפי התקן בשכבה אחת של יריעות ביטומניות תקניות בעובי 5 מ"מ. לאחר מכן יש לבצע הצפה של המרפסת למשך 72 שעות על מנת לבדוק את תקינות האיטום ולרצף את המרפסות מחדש עם הפרשי גובה בין המרפסות לחדרים על פי התקן.

העלויות לביצוע התיקונים הינן 17,000 ₪ עבור איטום התעלה כולל תיקונים בתקרת הגבס ועבור איטום שתי המרפסות העלות הינה בין 50,000 – 45,000 ₪ (בתוספת מע"מ).

9. ניצ'קו חזר על ממצאי חוות דעתו במהלך חקירתו הנגדית והבהיר שלא היו הפרשי גובה נכונים בין המרפסת לחדר ועל כן המסקנה המתבקשת שלא היתה חגורת הפרדה. בכל מקרה, אפילו והיו חגורות הפרדה, הן היו נמוכות מדי ולכן לא אטמו כראוי, ובשל כך נוצרה רטיבות בחול שמתחת לריצוף, אשר חלחלה לקירות הפנימיים של הדירה (בסלון ובחדר העליון למעלה).

10. מטעם הנתבעת ניתנה חוות דעתו של אברהם בצרתי ביום 27.1.13, כשנתיים לאחר חוות דעתו של ניצ'קו ולאחר שבוצעו התיקונים על ידי התובעת.

(להלן: "בצרתי", נ/1). על פי חוות דעתו, איטום המרפסת והגג היו תקינים שכן לא נמצאה כל רטיבות בתקרת הקומה שמתחת למרפסת הגג וחדר הגג. העליה הקפילרית של המים מעל הפנלים נובעת מכך שחדרו מים אל החול שמתחת לריצוף בחדר הגג כתוצאה מנזילה בתעלת המרזב. בחוות דעתו אישר בצרתי כי היה צורך להחליף את תעלת גלישת מי הגשמים ואת המרזב שהיה מחובר אליה, ולדאוג לתיקון מקומי של חלק מתקרת הגבס שניזוקה כתוצאה מהרטיבות שחדרה מהגג העליון. עלות עבודה זו מסתמכת ב- 2,970 ₪ בתוספת מע"מ. לעומת זאת בצרתי חולק על קביעתו של ניצ'קו שלא היתה חגורת הפרדה תקנית בין המרפסת לחדר הגג. לשיטתו לא ניתן להגיע למסקנה זו ללא הרמת הריצוף, ובפרט כשמהצילומים שצורפו לחוות דעתו של ניצ'קו ניתן להבחין בקיומה של החגורה. בכל מקרה אפילו וקביעתו של ניצ'קו נכונה בקשר לחדירת הרטיבות בשל העדרה של החגורה, הרי הפתרון לבעיה זו היא יציקת חגורה ואיטום בסמוך לפתח, ללא צורך "להרים" את כל רצפות המרפסת לאטום אותה ולרצפה מחדש. עלות עבודה זו מסתמכת

ב- 10,000 ₪, חמישית מהעלות הנטענת על ידי התובעת. על האמור לעיל חזר בצרתי גם בחקירתו הנגדית והוסיף שניתן לפרק את הריצוף באזור רצועת ההפרדה בפירוק זהיר ובאם אין לקבלן שבנה את הבניין רזרבה של מרצפות, ניתן להשאיר רצועה בגוון אחר או בגוון קרוב באזור סף הדלת.

11. עדיפה עלי חוות דעתו של ניצ'קו, ממומחיותו ומהימנותו התרשמתי. חוות הדעת נערכה בזמן אמת, התבססה על בדיקה במד לחות וצורפו לה צילומים המדברים בעד עצמם. בתי המשפט פסקו לא אחת, כי עדיפה חוות דעת של מומחה שראה את הנכס במצבו הלקוי על פני חוות דעת שניתנה לאחר שהליקוי תוקן (ת"א 18362-08-09 סמיר נ' הראל חברה לביטוח, פורסם בנבו, 7.8.2012). בצרתי גם אישר את קביעתו של ניצ'קו שהמרזב נמצא במצב ריקבון ולא חלק על קביעתו שאפילו והיו חגורות, אלה היו נמוכות מדי ולכן לא אטמו כדבעי. אינני מקבלת את קביעותיו של בצרתי לעניין עלות תיקון המרזב, ואני גם דוחה את קביעתו שניתן לרצף מחדש רק בספי הדלתות ובריצוף שאינו בהכרח תואם את הריצוף הקיים. התובעת צירפה חשבוניות המתייחסות לפרוק ריצוף והרכבה מחדש לרבות תיקוני צבע בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ בסך 8,000 ₪, ריתוך והתקנת מרזב בסך 1,679 ₪ וחיתוך וכיפוף מרזב נירוסטה בסך של 1,450 ₪ ובסה"כ 61,129 ₪ (נספח 7 לתצהיר). החשבוניות תואמות את קביעת ניצ'קו ולא ראיתי סיבה שלא לקבלן.

הקטנת הנזק

12. למרות האמור לעיל, יודגש שזכותה של הנתבעת לתקן את הליקויים מעוגנת בסעיף 4 ב לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "החוק"). זכות זו נגזרת מחובתם של התובעים להקטין את נזקם (ע"א 11254/02 בן אבו חב' לבניין ופיתוח בע"מ נ' דני סלמן ואח', פורסם בנבו 15.1.04). טענת התובעת כי פנתה והתלוננה פעמים רבות וכי הנתבעת לא פעלה לתיקון הליקויים איננה מעוגנת בחומר הראיות שהוגש מטעמה. חיים אסרף (להלן: "אסרף"), הקבלן אשר משמש כמנהל הבניין, העיד כי במסגרת תפקידו הוא נמצא מדי יום בשטח הבניין ומטפל בתלונות הדיירים. במהלך שנת 2010 פנתה אליו התובעת בגין נזילה בפינה העליונה בתקרת החדר שנמצא על גג הדירה. מיד עם פנייתה טופלה הבעיה והמרזב הוחלף. במהלך שנת 2011, פנתה התובעת שנית וציינה בפניו כי הנזילה חזרה, אסרף ביקר מיידית בדירה אך כיוון שדובר בתקופת הקיץ, לא ניתן היה להבחין בדבר. בחקירתו הנגדית חזר אסרף על עדותו הראשית. עדותו של אסרף מתיישבת עם עדות התובעת אשר אישרה בחקירתה הנגדית שאסרף ביקר בדירתה כשלוש פעמים בעקבות תלונותיה.

(פרוט' מיום 30.3.14 עמ' 6 שו' 17). לשיטתה היות והליקוי לא תוקן, שלחה באמצעות ב"כ ביום 10.4.11 מכתב התראה (נספח 7 לתצהיר התובעת), בצירוף חוות הדעת מטעמה, ומשלא זכתה למענה התקשרה מספר חודשים לאחר מכן עם קבלן לביצוע התיקונים.

13. סבורני שהתובעת לא הוכיחה שנתנה לנתבעת "הזדמנות נאותה" לתקן את הדרוש בטרם הגישה את תביעתה, ולא עשתה את כל אשר לאל ידה על מנת להקטין את נזקה (בר"ע 4071/02 זהבה סיידוף נגד יונתן אלה חברה לבניה בע"מ, סא (2) 550, תא 1512/94 אליקים ואח' נגד שיכון ופיתוח בישראל בע"מ, נז(1) 451).

"הזדמנות נאותה לתקן" משמעותה היא הזדמנות הניתנת בתום לב, בשונה מהזדמנות שניתנת באופן טכני בלבד, רק כדי "לחלוף על פני המשוכה" של הוראות החוק. מחומר הראיות עולה שהנתבעת לא זלזלה בפניית התובעת, ועל כן סבורני שאין די בפניה בודדת אחת, (באמצעות מכתב ב"כ התובעת), כדי לקבוע שניתנה לנתבעת "הזדמנות נאותה" לתקן את הליקוי (44/93 שושנה יוסף ואח' נגד חפציבה חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פורסם בנבו 15.11.02).

14. על פי המקובל כאשר קבלן פרטי מבצע את התיקונים, עלויות התיקון מתייקרות בשיעור של כ-30%. היות וקבלן מטעם התובעת ביצע את העבודה, יש להפחית שיעור זה מגובה הנזק ועל כן אני מחייבת את הנתבעת בסך של 42,790 ₪ (70% מגובה הנזק עפ"י החשבוניות שצורפו), ובתוספת 14,413 ₪ בגין התשלום ששולם ביתר, ובסך הכל 57,203 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ה, 21 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.