1. בתביעה זו מבקש התובע, עובד עצמאי העוסק בגידול עופות במשק שלו במושב בצרה (שהוא גם עו"ד עצמאי), להכיר באירוע מ-21.12.09 בו נפגע במרפק שמאל כפ"ע.

2. בתביעתו למל"ל (2.2.10) טען התובע, כי במהלך עבודתו בלול האפרוחים (ביום 21.12.09 בשעה 09:00) מעד ונפל על היד, לא נכחו עדים וכי באותו יום קיבל טיפול רפואי בקופ"ח אצל ד"ר אפרמיאן ("הרופא").

בהודעתו לחוקר הנתבע (19.10.10) טען, כי בלול העליון בהיותו לבד בלול, רצה להוציא גוף זר שהיה במאביס (גוף זר בתערובת מונע הפעלת הספירלה בלול), חטף מכה מהמיכל, "הוצאתי אותו והחליק לי על היד". זה כאב, פנה לטיפול רפואי אחרי יום או יומיים או באותו יום, לא מיד, יתכן לאחר שעות. רק אשתו יודעת על האירוע. לא סבל בעבר מכאב שם. מדובר ביד שמאל באזור המרפק. לא זוכר תאריך האירוע, יותר מחצי שנה, חטף את זה בין שורש כף היד למרפק.

לרופא אמר שנפגע ביד בלול, שחטף מכה. אין לו מושג מדוע זה לא נרשם. הוא עו"ד ויודע מה הוא אומר (לגובה ההודעה). נפגע מהספירלה שמחוברת למנוע, זה ממש סובב לו את היד, מזל שהוא אדם חזק ויכול לעצור את זה. יש לו משרד עו"ד שבנותיו עובדות בו. אחת מהן כתבה התביעה למל"ל לפי מה שאמר לה וחתם.

כשעומת עם גרסת העובדה בתביעה למל"ל, השונה מזו שבהודעתו, הוא משיב "מה אני יסביר להם שם את כל הסיפור", נראה לו "הזוי להסביר ספירלה וכל הקשור בכך". זה משך לו את היד ועף עם זה, זה השתחרר ומשך אותו; נתפס בספירלה בורג ואולי אבן, עם מפתח ניסה לשחרר את זה ואז זה משך אותו. כשהופנה לרישום אצל הרופא, ממנו משתמע שנפל (ולא נחבל בתנועה סיבובית) – הוא משיב "למי יש סבלנות לספר לו. מבין על מה אני מדבר איתו בכלל?". אף אם יעבור 50 איש אף אחד לא ידע מה זה ספירלה/שטח.

איננו יודע מדוע ת.ר.ר.נ.ע. נרשמה רק ב-14.6.10.

כשנשאל כמה זמן לא עבד מהאירוע, הוא משיב כי לא עבד פיזית במשק אבל המשיך לנהל את העסק. לא יכולה להיות סיבה אחרת שנפגע ביד.

בתביעה לבית הדין (באמצעות בתו) מתואר האירוע "מעד התובע ונפל על זרועו השמאלית... כתוצאה מהנפילה נפגע התובע בפרק ידו ובשורש כף ידו"
(ס' 2-3). כך גם בסיכום "... מעד התובע ... ונפל על ידו השמאלית ונחבל..." (ס' 19).

בתצהירו טען "מעדתי וקיבלתי מכה בזרוע שמאל...". הבחנתי שחפץ זר, כנראה בורג או אבן, נכנס לספירלה ... ניסיתי להוציא אותו אז זה משך לי את היד ועפתי עם זה" (ס' 4), כתוצאה מכך נפגע בפרק ידו ובשורש כף ידו.

עוד ראוי לציין, כי מצא להתייחס בתצהירו לאישור הרפואי מ-21.12.09 מאת הרופא, שיש בו כדי להראות להוכיח, כי פנה לרופא באופן מיידי, אישור שניתן לכל המעוניין, "תוך שמפרט את הפגיעה, הזמן, המקום וברור הקשר בין האירוע התאונתי, לכאב והפגיעה".

3. ולהכרעתי –

א. התובע, עו"ד בהכשרתו ובעיסוקו ועובד עצמאי במשק שבבעלותו, טוען לאירוע בעבודה.

את התביעה למל"ל כתבה בתו, אף היא עו"ד.

התובע מוחזק כמי שמבין חשיבות המילה הכתובה ותיאור נכון של טענות עובדה. כך גם העיד על עצמו בהודעתו (עמ' 3-2).

ברי איפוא, כי חשיבות יתרה יש ליתן למילותיו שלו בתארו את האירוע.

פרטתי לעיל כי נתן גרסאות מספר ביחס לאירוע – שאין הלימה ביניהן.

כך אם טען בתביעה למל"ל, כי מעד ונפל על היד – הוברר בהודעתו, כי חטף

מכה מהמיכל.

בהמשך טען, כי נפגע מהספירלה, שממש סובבה לו את היד.

די באלה כדי שלא להבין מהו האירוע הנטען, שהרי אין דומה מעידה ונפילה על היד, למכה ביד ממיכל או מספירלה/מסבוב היד של הספירלה! יתר על כן, אף שהיה ער לפער זה בעת שמסר ההודעה – בתביעה לבית הדין ובתצהירו – חזר לטענת מעידה ונפילה על היד.

אין איפוא להבין מהי גרסת העובדה, ודאי למי שמבין היטב משמעותה של מילה.

בל נשכח, כי התביעה למל"ל נרשמה על ידי בתו, "על סמך מה שאמרתי לה". בפניי אישר, כי תאור הפגיעה שבתביעה למל"ל הוא לפי מה שאמר לה "וכך קרה".

יתר על כן, התובע אישר בפניי כי ההודעה נחתמה על ידו, כי קרא אותה, כי יש לו העתק ממנה וכי בהחלט מאשר הוא את שכתוב בה.

ב. כשעומת עם תאור העובדה – הוא מבהיר כי היה במצב עמידה עם כפוף הגב לכוון קצה הספירלה, סובב מפתח צינורות, ע"מ להוציא הבורג ובאיזה שלב זה תפס לו את היד (עמ' 10) – אלא שגם בתביעתו ובתצהירו (ולא רק בהודעתו) אין איזשהו אזכור לתיאורו בפניי: הפרדת המיכלים, הוצאת התערובת מהמיכל הקטן, לקיחת מפתח צינורות, הוצאת הבורג!

בל נשכח, כי בשונה מהתייחסותו לרופא (שלטענתו לא יבין), או לחוקר (שביקש כי יבוא ללול ע"מ לראות) – חזקה כי הוא ובנותיו המכירות היטב את המשק – נקל היה לקבל מהם תיאור ברור ומפורט של האירוע! – אלא שכזה עלה לראשונה רק בח.נ..

כך, אם בתביעה למל"ל טען, כי הפגיעה אירעה בשעה 09:00, בהודעתו טען: "זה היה בשעות הבוקר, לא זוכר שעה, לא יכול לזכור אם זה סמוך לתחילת העבודה או לקראת הצהריים". כך, לא בכדי הופנה לכך, כי מהתיק הרפואי עולה, כי ביקר אצל הרופא ב-20.12; בתביעתו טען לאירוע ב-21.12; אשור "לכל המעוניין" ניתן ב-21.12, כשהתובע טען בתחילה, כי ניתן ביום בו נפגע; בהודעתו לא זכר מועד האירוע, כי עבר הרבה זמן; בתביעה למל"ל טען כי פנה לטיפול רפואי לרופא ב-21.12 בשעה 09:00.

ויובהר – התובע חתם על התביעה למל"ל ב-19.1.10 – משמע, פחות מחודש מהאירוע – ואעפ"כ, הפרטים "ממש" לא כ"כ ברורים לו... ואזכיר ולו בהקשר זה –קשה לקבל טענת "אי זכרון" בכל עובדה אליה הופנה!

ג. כך – כבר בהודעתו ובניגוד לתביעה למל"ל, לא יודע אם פנה לרופא אחרי יום או יומיים, או באותו יום "לא מיד, יתכן לאחר שעות" – והרי בתביעה למל"ל טען, כי פנה מיידית!

בפניי טען שהגיע לרופא באותו יום שנפגע. כן הבהיר כי פנה לרופא בשעות אחה"צ, כי הרופא לא מקבל אצלם בבוקר אלא רק אחה"צ (וגם מכך, אין להבין הכיצד בתביעה למל"ל נרשם כי טופל על ידי הרופא ב-09:00 בבוקר).

ד. בל נשכח כי הרופא, רופא שלו כבר 25 שנה (עמ. 11 שורות 9-10) – עוד פחות ניתן "להבין" הטענה ביחס לשעת הפנייה אליו בתביעה למל"ל – ועוד פחות ניתן להבין את הסבר התובע בהודעה למל"ל, להעדר גרסת עובדה כלשהי (לאירוע כלשהו) בפנייה הראשונה לרופא! [כשם שניתן היה להסביר האירוע בבית הדין, עם תמונות או בהעדרן, וודאי ניתן לומר לרופא (המטפל בחברי המושב 25 שנה!): תוך כדי עבודה נפלתי/חטפתי מכה מהספירלה של המאביס/ ממיכל הפיטום/מהרצפה וכיוצ"ב!].

אלא שגם בהקשר זה – אין להבין הכיצד אין איזשהו תיאור לאירוע, לא
ב-20.12 (ברישום בכרטיס הרפואי), לא באשור "לכל המעוניין" (מ-21.12), לא בהוצאת תעודת מחלה לאחר האירוע הנטען (חודשיים; 22.2.10) – אשור שהוצא אף הוא רק לאחר שנתבקש לכך על ידי המל"ל (נספח ז' לתצהירו, הגם שנתבקשה בו ת.ר.ר.נ.ע.!). ואף הוא נוקב בתקופת מחלה קדימה – ולא לאחור!

יתר על כן, הגם שאין לדבר ביטוי בפרוטוקול הקד"מ (והגם שב"כ הנתבע שבדיון אינה זו שהופיעה בקד"מ) – דווקא התובע, שידע עוד בטרם תצהירו, כי יש קושי במועד האירוע (כדבריו בפניי) – לא מצא כלל להתייחס לענין בתצהירו ובנספחים לו!

ואם טען בהודעה, כי סיפר לרופא שנפגע ביד, בלול, שחטף מכה – אין לו מושג מדוע זה לא נרשם. בפירוש אמר כך (ומול גרסתו האחרת – משלא יבין הרופא, לכן לא סיפר לו...).

עולה מנ/1 (רישום ביקורים אצל הרופא), כי התובע ביקר אצל הרופא
ב-20.12.09 בשעה 19:36 "ביקור רגיל" ובתלונות/סיבת הפניה נרשם "כאבים במרפק שמאל".

לא בכדי נשאל אם הופנה לאורטופד, שהרי הרופא מציין אבחנה של "מרפק טניס", ללא אורטופד/ צלומים. ואם טען-השיב התובע, כי הופנה לפיזיוטרפיה – אין כל אזכור בכרטיס הרפואי להפניה כזו (הגם שקיבל מרשמים לתרופות למשך חודשיים ואף הופנה לביצוע בדיקה אחרת).

(ממילא, גם אין בפנינו רישום התיאור העובדתי-הרקע בבדיקת הפיזיוטרפיה).

והעיקר – אין להבין הכיצד (ובזהירות נאמר – מתי) ניתן לו האישור "לכל המעוניין", שהרי ב-21.12 אין כלל רישום שהיה אצל הרופא!

עוד יש להזכיר – בבדיקתו אצל הרופא [(20.12) ולוּ 21.12] אין כל אזכור לחבלה/מכה, סימני חבלה בידו ואף לא תלונה על כאלה – אלא רק ל"כאבים".

כך גם עד 25.1.10 לא רשום, כי ביקר אצל הרופא – מחד ומאידך, ב-25.1.10 אין אזכור לכאב ביד וכך גם לא ב-1.2.10. זה נזכר לראשונה ב-22.2.10 – וגם אז, הגם שהוציא תעודת מחלה לחודש (ולא נהיר לאיזה צורך...) פנה לרופא לביקורת ל"ד, משהוא "נמצא במתח" – ואין איזכור לאיזשהו אירוע הקשור לכאב במרפק שמאל! בתעודות המחלה דווקא מצויין, כי נבדק עקב "ביקור רגיל".

ה. ראוי להפנות בהקשר זה לנספח ח' לתצהירו – ממנו עולה, כי גם ב-23.2.10 לא נהירה לתובע האבחנה בין התעודות ורק לאחר פניה נוספת של הנתבע (ועותק מתזכורת); (נספח ט- יא') – רק ב-14.6.10 נותן הרופא ת.ר.ר.נ.ע. בה נקבע, כי אינו מסוגל לעבוד מ-21.12.09 (המועד שצויין הן כמועד התאונה והן כמועד הפניה לקופ"ח) ועד 20.1.10.

– ובהקשר זה יש להזכיר, כי בתביעה למל"ל (19.1.10) טען התובע, כי טרם חזר לעבודה.

ומנגד, בהודעתו אישר כי הגם שלא עבד עבודה פיזית, המשיך לעבוד במשק, בניהול (לא נטען האם לא עבד כלל גם כעו"ד).

ו. למעלה מן הצורך – ככל שניתן להבין מתאורו ומהתמונות – אין להבין הכיצד חודש לאחר האירוע הנטען – לא ידע אם "הגוף הזר" שבמכונה – היה אבן או בורג! – ודאי, כשטען ששחרר אותו ... (בפניי טען, כי הוציא את הבורג – עמ' 10) – ברי, כי ידע "מה" הוציא! – כך, תמוה כי לא ניתק המכשיר מארון הפיקוד בטרם ה"טיפול" (מכל מקום, לא טען כך), כך שאין להבין הכיצד הספירלה סובבה את ידו (ו"מזל שהוא חזק"...).

והעיקר – מהתיאור והתמונות – לא נהיר כיצד נחבל ביד שמאל מהמיכל או מהספירלה – שהרי לפי התמונות עמד עם צד ימין שלו למיכל ולספירלה, התובע ימני – השתמש במפתח ברגים (כך, כזכור, לראשונה, בעדותו) ואם הספירלה משכה אותו (החלה לנוע?) – נמשך ביד ימין ולא בשמאלו! (תמונה
7-8).

ז. אין בפניי הסבר מדוע בכלל פנה לרופא לקבלת אשור "לכל המעוניין" ומה נחיצות הייתה לו לאישור כזה. באישור הומלץ על המנעות ממאמצים עם היד (ואציין – לא כתוב איזו יד!) – אך אין המלצה להפסקת עבודה!

ברי גם, כי אין שחר לטענת התובע בתצהירו (ס' 18) – שהרי באשור "לכל המעוניין" למעט אבחנה – אין דבר לענייננו.

אין יכול להיות חולק, כי הבורג/האבן/ "הגוף הזר" שתקע את המכונה – ­איננו "הבורג"/הספירלה של המכונה עצמה! ונבהיר – מפתח נזכר בהודעתו, אך לא מפתח ברגים, ואין לדעת הכיצד עם מפתח ברגים ניסה לשחרר "גוף זר" (בורג או אבן שנתקע במיכל אותו רוקן)?

ואם טען התובע, כי הרופא הסביר לו ש"מתחלף התאריך" – הרי דווקא האישור "לכל המעוניין", שניתן בכתב יד, מאוחר ביום לרישום בכרטיס הרפואי (הממוחשב).

כאן המקום להבהיר, כי בכל הכבוד לעד הנתבע (החוקר שגבה ההודעה) – "התרשמותו" – אין לה משמעות וממילא, אף לא מסקנתו – זו "הנוחה" לתובע, או זו שלא. ההחלטה של פקיד התביעות היא.

לפגיעה אין איזשהו תיעוד, ודאי לא מדוייק, במסמך מיום הפגיעה: במסמך הרפואי הראשוני (וגם באלה הסמוכים לאחריו) – אין כלל אזכור למכה/חבלה/תאור אירוע וממילא, העדר אירוע בפנייה הראשונית, עומד כנגד גרסת התובע, ודאי בהיותו עצמאי (ובעל הכשרה משפטית).

ולהפניית התובע בסיכומיו (ס' 19-20) – ראשית, אנו עוסקים בשלב העובדתי. שנית, ולוּ מקביעת המומחה בענין גנם (503/03), בענייננו, שאני: שהרי התובע לא טען באיזשהו שלב, כי קיבל מכה במרפק (ראה הודעתו).

צודק הנתבע כי הרישום הראשוני (אף בלא שנזכיר חשיבותו העקרונית בפסיקה, ודאי לעובד עצמאי, ובהעדר עד כשלהו) דווקא מאיין-סותר טענת התובע, שהרי אינו תואם מועד התאונה הנטענת (משקודם הוא ביום למועד התאונה הנטענת!), ודאי אינו תואם תיאור (ה)אירוע (משאינו מציין כלל איזשהו אירוע).

אכן, תמוה כי המלצה להמנע ממאמצים חסרה ברישום הממוחשב – ומופיעה דווקא באישור "לכל המעוניין" שניתן בכתב יד – ומנגד, הגם שבתיק הרפואי (הממוחשב) מצויים רישומים ממועדים מסויימים, ללא ביקור, דווקא האישור הידני – אין לו "חיבור"-רישום בתיק הרפואי הממוחשב וממילא, אף לא ברור מה צורך היה בו לתובע ... ומתי באמת ניתן, כשלטענתו, ביקר רק פעם אחת אצל הרופא! (ב-20 או ב-21!) והרופא, בשעת ערב, כשקיים רישום ממוחשב –וודאי לא נתן "סתם כך" אישור "לכל המעוניין", במועד לא נכון ושלא לצורך כלשהו....

כך גם גרסת התובע בפניי, כי חודש לא יצא מביתו – אינה מסתברת עם העדר תלונה על כאבים (ודאי על מגבלה) במרפק שמאל, עד חודשיים לאחר האירוע הנטען!

תמוה, כי אין במסמכים הרפואיים עד לת.ר.ר.נ.ע. (חצי שנה לאחר האירוע!) אישור רפואי כלשהו על מחלה! – תמוה הדבר עוד יותר, משעה שחודשיים לאחר האירוע, הוצאה תעודה (תעודת מחלה) לעתיד ולא לעבר!

ח. צודק הנתבע בטענתו כי אף לו הכרנו בתביעה (עובדתית ואח"כ רפואית) לא היה זכאי התובע לד"פ, שהרי עפ"י עדותו עבד בתקופה בה ניתן אישור רפואי בדבר אי כושר מלא (כמתחייב מס' 102,92 לחוק ומעב"ל 101/98 המל"ל נ' ראסם מוחמד; וכהפניית הנתבע לדב"ע מה/117 – 0 אטיאס נ' המל"ל).

כך גם ברי, כי לא חלה חזקת סעיף 83, כטענת התובע בסיכומיו – שהרי התובע עובד עצמאי.

ט. סיכום

לאור כל האמור – משלא שוכנעתי בהתרחשות ארוע בעבודת התובע (ולמצער, ב"עובדותיו") משאין במסמך רפואי מיידי רישום כלשהו בדבר ארוע, משאין חולק כי עבד (גם אם לא פיזית) בתקופה הנטענת – אין לי אלא לדחות התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ג, (07 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.