1. עניינה של התביעה היא דחיית תביעת התובע להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה, כמשמעה בחוק.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם התקיימו בתובע תנאי סעיף 84 א (3) לחוק והם - פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית.

3. הצדדים הסכימו על פניות אלה:

א. פניה מיום 13/12/99.

ב. פניה מיום 6/5/08.

ג. פניה מיום 13/5/08.

ד. פניה מיום 28/5/08.

ה. פניה מיום 21/7/08.

4. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הפניות הנ"ל ממלאות אחר התנאי שבסעיף 84 א (3) לחוק.

5. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

6. עיון במסמכים הרפואיים שצורפו, מעלה כי בפניה משנת 1999 התובע התלונן על טנטון דו צדדי והופנה לבדיקת שמיעה.

לאחר מכן, במשך שנים רבות, לא היתה פניה כלשהי בעניין טנטון.

בפניה מיום 6/5/08 נרשם:

"7 - 6 שנים לפחות צפצופים באוזניים, עד לפני 3 שנים חשוף לרעש. השמיעה יורדת".

בפניה מיום 28/5/08 רשם הרופא ד"ר מילט כי התובע מתלונן על ירידה בשמיעה וצפצוף בשתי האוזניים, וכי יש להרחיקו מפעילות ברעש.

המסמך ממוען "לכל המעוניין".

בפניה לרופאה ד"ר אולשה מיום 21/7/08 נרשם:

"סיבת ביקור

טנטון דו"צ רצוף, מזה מספר שנים, היה חשוף לרעש במקום העבודה עד לפני כשלוש וחצי שנים. ידועה ירידת שמיעה דו"צ, ביצע בדיקת שמיעה לפני כחודשיים אך לא הביא אותה עימו ...".

7. בפסק דין שניתן לאחרונה עב"ל (ארצי) 3158-06-10 המוסד לביטוח לאומי נ' גנאים פריד

ניתח בית הדין הארצי את ההלכות שניתנו על ידו בעקבות הוספת התנאי שבסעיף 84 א (3).

בית הדין היה ער לקושי שבמענה על הגדרת הסעיף, שאינו קובע מסמרות מדוייקים של עיתוי הפניה ושל מספר הפניות.

בית הדין חזר על העקרונות שנקבעו בשורה של פסקי דין והם:

א. פניות חוזרות ונשנות בסמוך להגשת התביעה, מעלות חשש לאוטנטיות הפניה.

ב. מטעם זה אין להתחשב בפניות שמועדן לאחר הגשת התביעה למל"ל.

ג. פניה לרופא שבעקבותיה נערכה בדיקת שמיעה ולאחריה פניה נוספת לרופא עם תוצאות הבדיקה, מהוות פניה אחת.

ד. די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו, בגין טנטון, כדי להוות "פניות חוזרות ונשנות".

8. עוד קבע בית הדין כי אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי הזמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות ביחס למועד הגשת התביעה למוסד וביחס לפרק הזמן בין פניה אחת לשניה.

בהקשר זה נקבע כי מבחן פורמאליסטי של זמני הפניות יכול לסייע למי שלומד את דפוס מועדי הפניות והתביעה למל"ל כפי שנקבעו בפסיקה, לעומת מי שלא למד את הכללים אך סובל מטנטון אמיתי.

לפיכך נקבע שניים.

האחד –

כי על המוסד לברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה.

ככל שהמל"ל לא קיים בירור שכזה, על בית הדין בנסיבות מיוחדות, לקיימו.

השני –

ככל שבית הדין יוותר בספק בדבר שאלת הפניות החוזרות ונשנות, ימנה מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי, כאשר קרוב לודאי שהמומחה בתשובותיו יענה גם על שאלה זו.

9. יישום האמור לעיל על עניינו, מביא למסקנות אלה.

הפניה הראשונה של התובע, בשנת 1999, לא לוותה בפניה נוספת כלשהי ולפיכך אינה באה במניין הפניות לטיפול רפואי.

הפניות האחרונות, היו כולן במועדים סמוכים ביותר להגשת התביעה.

עיון בפניות מעלה כי לא נעשה בהן מעשה אופרטיבי כלשהו, הפניה לבדיקת שמיעה וכיו"ב. כל שמופיע בתעוד הרפואי הוא תעוד על טנטון ואבחון של טנטון.

המסמך היחיד שבו יש תעוד על מעשה אופרטיבי, הוא מכתבו של ד"ר מילט מיום 28/5/08 בו הוא מציין "לכל המעוניין", שהתובע לא יכול להיות בסביבת רעש.

10. הצדדים בחרו שלא להביא ראיות.

מכאן שאין בפנינו הסבר של התובע למועד הפניות, האם קשור בהגשת התביעה למל"ל או בצורך אחר כלשהו.

בפניות של התובע שכאמור, כולן נעשו בסמוך ממש להגשת התביעה, אין תעוד על החמרת הטנטון לאחרונה או תעוד אחר כלשהו שיצדיק את הפניה לרופא דווקא במועד שבו התרחשה בפועל.

באחת הפניות צויין שהתובע סובל מטנטון מזה 7 - 6 שנים.

11. האמור לעיל מעלה כי התובע לא הוכיח שעומד בתנאי שבסעיף 84 א (3).

לא הובהרה הסיבה לפניותיו לטיפול רפואי דווקא במועד שבו פנה, בסמוך להגשת התביעה.

12. מסקנתנו היא כי הפניות של התובע היו לצורך עמידה בתנאי הסעיף ולא מחמת צורך אמיתי כלשהו.

לאור האמור, אנו מורים על דחיית התביעה.

אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ב, 27 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.