הצדדים הסכימו כי אפסוק במחלוקת שביניהם בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט וכי אנמק בתמצית את פסיקתי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה. אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת להתרחשות התאונה לפיה האוטובוס סטה לעברה במהלך נסיעתה ישר בנתיבה. הנתבע עצמו הודה בכך שהוא עבר מהנתיב הימני אל הנתיב השמאלי אם כי הוא טען בעדותו שהמעבר בין הנתיבים היה רחוק ממקום התאונה למעלה מ- 100 מטרים. עם זאת בהודעה לנתבעת לא צוינו מרחקים ונראה כי על פי תוכן הדברים התאונה התרחשה מיד בסמוך למעבר בין הנתיבים. הוא אמר בעדותו שהוא לא ראה את רכב התובעת לפני התאונה ולפני שעבר בין הנתיבים. העובדה שארעה תאונה בסופו של דבר מלמדת כי רכב התובעת היה במקום וכי המעבר בין הנתיבים נעשה בחוסר זהירות תוך קיפוח זכותה של נהגת התובעת.

הנהגת ברכב התובעת טענה כי הפגיעה הייתה בצד שמאל של האוטובוס וגרסתה לפיה האוטובוס סטה לנתיבה מתיישבת עם מיקום הפגיעה. הנתבע טען כי הפגיעה הייתה בטמבון באחורי הרכב אולם בהודעה נכתב כי זו הייתה בצד שמאל אחורי כמו שטענה נהגת התובעת. לא הוצגו תמונות של האוטובוס ולכן ספק ככל שישנו באשר למיקום הפגיעה באוטובוס פועל לחובת הנתבעים.

סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת סך של 4,776 ₪ צמוד מיום 30.5.2011, אגרת בית משפט בסך של 355 ₪, שכר העדה בסך של 300 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,200 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ג, 18 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.