#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשים בתיק 43400-02-11, עו"ד קייס נאסר.

המבקש 1 בתיק 43400-02-11

43425-02-11 והמבקש

וכן בתיק 43414-02-11 והמבקש.

וכן בתיק 43406-02-11 .

עו"ד גלעד אבני מייצג בתיק זה.

פרוטוקול

עו"ד אבני:

הטעינו לחשוב שהתיק מתנהל בבית המשפט בנתניה.

עו"ד נאסר:

השופט התורן שדן, נדרש לתיקים האלה שלמעשה 5 תיקים של בתים באותה שכונה, שכונה מערבית בטייבה. תהיתי מדוע צריך לקבוע את התיקים בתקופת הפגרה, לפני שופט תורן כאילו מדובר בעניין דחוף. התיקים האלה, מלווים ע"י בית משפט השלום בנתניה כמעט שלוש שנים. כב' השופט ניר נאווי מלווה את הצדדים שלוש שנים ואף כב' השופט ברנד מלווה את הצדדים וראש עיריית טייבה נשמע בהרחבה. התיקים כאן הם תיקים אחרי כתבי אישום וגזר דין. הוצא צו שיפוטי. הצו ניתן לפני חמש שנים והוארך מעת לעת.

לגבי התיקים של אבו עלי, כב' השופט אפשר לשמוע את ראש עיריית טייבה.

בתיק של אבו עלי השופט נאווי ליווה את הצדדים בצפי לבדוק התכנות.

בתיק של אבו חג'ג' לא נשמע ראש העיר. כשהיינו בדיון ב- 10.6.17 בתיקים של משפ' אבו עלי לפני כב' השופט נאווי, אמר השופט שיש מס' מבנים באותה שכונה, דורשים לאותן נסיבות, אז שנגיש בקשה לאחד את התיקים וכך עשיתי. הגשתי בקשה וביתה משפט איחד את כולם לפני כב' השופט ברנד. השיקול היה שלפני כב' השופט ברנד נשמע כבר ראש העיר והוא מעורה לעומק בתיקים. אני שמח להופיע לפני מותב זה, אבל אני חושב שראוי בנסיבות התיקים שידונו לפני המותב שליווה אותם במשך השנים ומכיר כל פינה וזווית בתיקים. בית המשפט אישר בהסכמה לנוכח שעיריית טייבה יזמנה תכנית לפי חוק הוראת שעה, חוק מתחמים, עיריית טייבה ביקשה להכריז את המתחם מועדף, הכינה תכנית שזו נבחנה ע"י משרדי ממשלה שונים לרבות מעורבות עמוקה של המשנה של היועמ"ש עו"ד ארז. קיבלנו סימנים לאור ירוק לתכנית עד לישיבה שהייתה בחודש מאי, היועמ"ש הביע אי תמיכה בתכנית, אבל ההליך התכנוני לא מוצה במובן שלפי חוק הוראת השעה למתחמים מועדים ההליך הוא כזה שמסמנים שטח מסוים, מציעים אותו כהצעה, ההצעה מובאת להחלטת ממשלת ישראל, על בסיס המלצה של מנהל התכנון וממשלת ישראל, אם מקבלת בחיוב, ההצעה הופכת לתכנית ואם דוחה את ההצעה פה הסתיים העניין. אנחנו בשלב במסדרון המוביל לחדר הממשלה, בדרך שהצעד הבא שהתכנית תובא בפועל לממשלת ישראל ותתקבל החלטה סופית לכאן או לכאן.

חמשת התיקים הם חלקיק מכל התמונה, הם כמה בתים במקבץ בנייה של עשרות בתים המהוות קורת גג לעשרות משפחות שסיבותיהם לא קלות וקשות מאוד.

היה אז צו וערעור במחוזי, מאז הצו לא מולא. הייתה הסכמה אותו פס"ד שלך המחוזי, בעיקר מול חבר הכנסת טיבי, שהגיעו להבנות שבינתיים המדינה לא תעמוד על אכיפת הצו והסכימה להארכת הצו מעת לעת מבלי לפנות את התושבים.

לכן, בקשתי היא שבית המשפט יעביר את הדיון או יחזיר את הדיון בתיקים אלה למותב המקורי הדן בהם. הוחלט ע"י נשיאת בית משפט השלום לאחד את התיקים לפניו, בבחינת דחיפות, איני רואה דחיפות.

לא ראיתי שעומדים לבצע את צו ההריסה. צריך לבקש בקשה לסיוע משטרת ישראל לביצוע צו, אך לא ראיתי ולא שמעתי שהוגשה.

אני חושב שלא ראוי שכך יהיה המקרה, לא ייתכן שבית המשפט והמדינה מלווה את הצדדים שנים רבות כדי למצות הליך ולומר עכשיו זהו אין ארכה תתאדו מהבתים . לנוכח כל אלה, ולנוכח כך שאין דחיפות מידית, אני מבקש שביתה משפט יחזיר את הדיון למותב המקורי על פי יומנו.

עו"ד אבני:

אני מצטרף לבקשת חברי המפורטת יש בה היגיון רב. ככל שביתה משפט ייעתר לבקשה, ייתן בד בבד צו ארעי להארכת מועד ביצוע ההריסה עד לדיון לפני המותב המטפל.

ככל שבית המשפט יחליט שלא להיעתר לבקשה להעביר את הדיון למותב הדן בתיק זה, אני מבקש מביתה משפט להיעתר לבקשת ארכת המועד שהוגשה ע"י מרשי בתיק 24735-10-11.

הנימוקים להיעתרות לבקשה לאורכה, הם כדלהלן: ראשית – על בית המשפט לבחון האם הבנייה הנוכחית מפריעה לתכניות קיימות לתכניות עתידיות, אין חולק כי אין בכוונת הוועדות המחוזית או המקומית להכיל תכניות לבנייה ציבורית או תשתית ציבורית כגון כבישים,] עמודי חשמל או בתי ספר. אין בבקשה לאורכה פגיעה באינטרס הציבורי כאשר האינטרס לזכות דיור, שהיא זכות יסוד, גוברת בשלב זה על אכיפה דווקנית של פס"ד במיוחד לאור העובדה שקיים אופק תכנוני ודאי להכשרת המבנה או המתחם בכלל כאשר נסיבות התכנון אינן בכלל תלויולת במרשי אלא במשיבה ו/או מי מזרועותיה.

המשיבה התנגדה להארכת המועד, הסתמכה על איזה סיכום מיום 9.5.17 ממשרד המשפטים, אך סיכום זה אינו החלטה שנתן לתקוף אותה בהחלטה ישירה לבית המשפט. מעבר לזכות קיום המעון של מרשי, את האפשרות להביא את הכשרת המבנה לפני הוועדות, הן לוועדה המקומית לתכנון ובנייה והן ככל שתידחה הבקשה להיתר או שימוש חורג, להביא לפני וועדת הערר המחוזי, להביאה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים במחוז זה.

במכלול הדברים, מאחר ואין פגיעה באינטרס ציבורי, יש אופק תכנוני וודאי, מאחר וביתה משפט צריך לראות את המכלול כפי שאמר חברי, של פתרון בעיית שכונת הבדואים בטייבה, לא ניתן להותיר את מרשי ללא קורת גג ולכן בית המשפט ככל שיחליט לדון מבתקש להיעתר בבקשה ויינתן לו מועד של שנה כדי שמרשי ייערך ללא לחץ.

עו"ד נאסר:

בדיון מיום 10.7.17 בתיק של משפ' עלי לפני כב' השופט נאווי, התייחסתי לאותו סיכום ממאי במשרד המשפטים אך בית המשפט לא הכריע, משום שהוגשה בקשה לאיחוד התיקים ואלה הובאו לפני כב' השופט ברנד.

ב"כ המאשימה:

אני חולקת על דברי חברי עו"ד נאסר ש5אמר שכב' השופט נאווי מלווה את התיק במשך שלוש שנים, לא מיני ולא מקצתיי.

התיקים החלו לפני כב' השופטת אלמור, הסתיימו לפני כב' השופטת קיציס. בשנתיים האחרונות היו בקשות לאורכה ואנחנו הסכמנו בלי דיון, הדיון נדחה בכל פעם. בישיבה האחרונה הציע כאשר שמע שיש תיק נוסף בפרשה שיאחדו הדיונים ואמר שאין לו בעיה שיאוחד לפני שופט אחר. גם השופט ברנד לא שמע את התיק של חג'ג' ולא של אבו עלי. אז אין היסטוריה שצריך להכיר. יש צווים שיפוטיים שלא מתקיימים שנים וצריך לראות שיש אופק תכנוני. כשנתן השופט נוריאלי את ההחלטה בתיק חג'ג' שיישמע לפני שופט תורן, דיווחתי לו שהתיקים מאוחדים ובכל זאת נתן החלטה לקבוע בפגרה ואף אחד מחבריי לא הגיש בקשה או חלק על ההחלטה.

עו"ד נאסר:

אני דיברתי איתך באופן אישי וביקשתי ממך לדחות

ב"כ המאשימה ממשיכה:

כב' השופט נוריאלי קבע ליום 1.8 למרות שידע שמדובר בתיקים מאוחדים. עו"ד אבני עקב תשעה באב ביקש לדחות והסכמתי. אמרתי לחברי מאחר והתיקים מאוחדים ויש החלטה שהם מאוחדים, לא ייתכן שבניגוד להחלטה, אמרתי שחייבים לפנות לעו"ד נאסר, דיברנו וחברי רצה שלא יישמע בפגרה. בתיקים האלה תמיד יש רצון לדחות זה ברור מאליו.

התיקים נדחים שנים כי אף אחד לא רוצה שידונו בהריסת ביתו. כן יש כאן דחיפות, עיכוב הביצוע הסתיים ב- 1.8 ולא הוארך מאז. אנחנו סבורים שיש אינטרס ציבורי חשוב שצווים שלא בוצעו והסתיימו ואין אופן תכנוני לא ייתכן למשוך אותם. אם בית המשפט מצא לנכון לקבוע בפגרה מאחר והמועד חלף, יש לשמוע במועד הפגרה.

טוען חברי עו"ד אבני שהבתים לא מפריעים לתכניות, אני שומעת טענות אלו וקשה לי לשמוע כמו הטענה שזכות מגורים היא זכות יסוד, הולכים אנשים, כפי שציינה כב' השופטת אוהד בערעורים, חלק מהתיקים האלה הגיעו לערעור לאחר שהשופטת קיצית התנתה אורכה בכך שייאטמו הבתים ולא יגורו בהם, המערערים לא אטמו והמשיכו לגור, כאשר נדון הערעור לפני השופטת אוהד, אמרה השופטת שמדובר באנשים שקנו את הקרקע ולא קרקע שעברה מדורי דורות, קנו קרקע חקלאית מוכרזת שאסור לבנות עליה, בנו בתי מידות, למשל מר ריאד אבו בטיר בנה 755 מ"ר של בית, אכרם בנה מעל 600 מ"ר ודוגמאות נוספות. בונים בתי ענק ללא היתר, והיום באים ואומרים זכות יסוד למגורים תכבדו?! הפניתי בתגובה שלי ביחס לצו הריסה מינהלי שכל זכות יסוד אינה מוחלטת. אדם שבונה בניגוד לחוק, אין לו זכות לטעון שיש לו זכות מגורים. זו טענה מקוממת. נכון אין תכניות לבנות שם ולמה, כי זו קרקע חקלאית מוכרזת, זה אזור נחל וסביבתו, יש שם נחלים ואסור לבנות בגלל סכנת הצפה. על פי תמ"א 35 זה אזור בעל רגישות נופית גבוהה ביותר. הלכו ובנו בתי ענק במקום לא מתאים ומבקשים לא להוציא אותם משם.

לעניין אופק תכנוני, להגיד שיש אופק תכנוני זה לשמוע ולא להאמין. המבקשים הגיעו תב"ע נקודתית, ביקשו לשנות את הייעוד מחקלאי למגורים והוועדה המחוזית דחתה.

מפנה לעדותו של ראש עיריית טייבה בתיקים של אבו מטיר, ב- 7.8.16 עמ' 19 שם מודה ראש העיר שהאפיק התכנוני היחיד הוא הותמ"ל. אין היום שום תכנית לגבי השטח הזה. חד משמעית זה לא נכון. מעבר ל- 3,400 שאושרה, מציגה לבית המשפט מפת שטח המבנים נמצאים בעיגול הצהוב, קרוב לקלנסואה רחוק מטייבה. אותה תכנית מקודמת בותמ"ל נמצאת בין כביש 444 ממזרח לבין כביש 6 הנמצא ממערב. זו התכנית היחידה המקודמת.

המהנדס אולי דיבר על אזור חקלאי בייעוד שלו מדרום לטייבה, בין טייבה לבין שטח תעשייתית, מבקשים לקדם תכנית נוספת למגורים ויכול להיות שלא תהיה התנגדות לכך. אבל באזור זה חד משמעית לא מקודמת תכנית, לעולם לא תקודם, עקב התנגדות של כל גופי התכנון והוועדה.

עד המועד של סלים אבו חג'ג', המדינה לכל אורך הדרך התנגדה ליתן ארכה ועמדה על ביצוע הצווים. מה שקרה, נחקק החוק של הדיור ומתחמים מועדפים, וראש עיריית טייבה ביקש מהותמ"ל לקדם תכנית בשכונת הבדואים. אך ורק עקב עובדה זו, המדינה הסכימה בבית המשפט העליון לעכב ביצוע בתנאים של הפקדת ערבות בנקאית גבוהה לראות איך הנושא קודם במתמ"ל. תוקפה של הערבות פג במרץ או אפריל 2017.

עו"ד נאסר:

הערבות הייתה להבטחת הוצאות, היא תישאר בתוקף כל עוד הצו לא בוצע.

ב"כ המאשימה:

המדינה הסכימה לעכב את הצו השיפוטי. במקרה של אבו חג'ג' גם מינהלי וגם שיפוטי. יש החלטה שאומרת מה ההסכמות, שהצו המינהלי בשלב זה לא יבוצע, את הצו השיפוטי יסכימו לדחות ב- 9 חודשים ובכפוף להפקדת ערבות שהופקדה לשנה כדי שיהיה זמן אחרי ה- 9 חודשים לראות אם אין הארכה ואם אבו חג'ג' לא יבצע, המדינה תעשה שימוש בערבות. הוחלט שהמתחם אינו מתאים, זה רחוק מטייבה. בותמ"ל לא מפרסמים שהחליטו לא לקדם, בותמ"ל מפרסמים כאשר מחליטים לקדם.

לא תהיה החלטה נוספת, ישברה הגב' שירה ברנד מנהלת התכנון ואמרה, הבאתי חילופי מיילים מהותמ"ל ונאמר במפורש, המתחם היחידי המקודם בותמ"ל היא תכנית 1039 בין כביש 444 לכביש 6 ולא מקודם שום מתחם אחר וגם לא יקודם. המתחם איננו מתאים. לכן, אין שום אופק תכנוני ואנחנו גוררים רגליים. הצווים כמו במקרה של אבו עלי, ניתן ב- 2011 או 2012 עברו חמש שנים מאז. הצליחו לסחוב ולמשוך בכל מיני טיעונים והאפיק היחידי שנשאר להם הוא הותמ"ל וגם האפיק הזה נסגר. עם כל הצער שבדבר, זה קשה וכואב, אבל האנשים הללו בנו בניגוד לחוק ופעלו בניגוד לחוק. הגיע הזמן לבצע צווי של בית שמפט.

עו"ד נאסר:

הטענה שהמבקשים מבקשים לדחות ולדחות כאילו כפו החלטות על המדינה, הכל היה בהסכמת המדינה ולא הוגן לטעון שהמטרה שלנו לדחות.

כל הטיעון היום שהובא על גודל הבתים ומתי נבנו על קרקעות פרטיות או על קרקעות מדינה, צו הרסה הוא לא עונש.

מה שקורה בניגוד לכל סדרי הדין, לאחר שנשמע ראש העיר לפני השופט ברנד, החליט לתכנן את הותמ"ל להגיש לבית המשפט עם העתק לצדדים את עמדתם המקצועית ביחס לשאלת סיכויי אישוריה של התכנית נשוא הבקשה.... מה קרה? המדינה ביקשה אורכות והחלטת השופט ברנד לא בוצעה. ההחלטה ניתנה ב- 7.8.16 מפנה להחלטה. השופט ביקש את עמדתה המקצועית של וועדת הותמ"ל האם יש סיכוי או אין סיכוי וזה לפני הישיבה שהייתה במרץ, אחרי ההחלטה הזו המדינה ביקשה (מציג לבית המשפט) בקשה להארכת מועד שתגיש עמדה מקצועית של הותמ"ל ועד לרגע זה אף גורם מקצועי מטעם הותמ"ל לא הגיש הודעה כדרישת בית המשפט לגבי ההחלטה שהתקבלה בותמ"ל. לכן לטעון שהסיכום בישיבה הוא ההחלטה זה לא עמדה מקצועית של הותמ"ל מי שישב שם הם מספר נציגי משרדי ממשלה. אני עומד שהחלטות בית המשפט יכובדו ויבוצעו, חברתי לא יכולה לטעון בעלמא על תכנון תכניות בלי שיש לה מסד מהותמ"ל או הודעה מפורשת שהיא קיבלה החלטה לדחות את התכנית. ובית המשפט לא יכול לקבוע בבחינת קביעות עובדתיות שאין סיכוי להליך הותמ"ל או שהוא נדחה כאשר אין לו שום מסמך מהותמ"ל כפי שביקש כב' השופט ברנד.

בית המשפט ראה שהמבחן הוא של הישג יד ורוצה לבחון את המבחן, כל מקרה ונסיבותיו, יש חוסר הוגנות כלפי המבקשים המדינה הסתמכה על עמדתה הגישו על סמך ההליך הותמלי. הסכמת המדינה מלמדת המדינה כן רצתה לתת הזדמנות להליך הותמ"לי. המדינה בעצם יכולה להפוך את עמדתה באופן מידי ולהפוך את התביעה שלה למבחן גבוה ביותר. הלך הדברים העיד שהמדינה לא עמדה על עמדתה וביקשה לתת הזדמנות לפחות עד אשר יבוצע ההליך הותמ"לי.

התכנית תיכנס למסלול ותמ"ל של כ- 18 חודשים, המדינה לא התנגדה לזה.

עו"ד אבני:

נדמה לי בכל הכבוד הראוי לחברתי שעשתה אנדרוגינוס משפטי. היא פירטה לפני בית המשפט את גודליהם של הבתים, אנשים שבנו ללא היתר בניה. אין חולק על כך שבנו והטיעונים אינם רלוונטיים בבקשה לארכת מועד, אנחנו מבקשים ארכה להראות האם קיים אופק תכנוני והאם קיים אינטרס ציבורי להריסת הבנתים בשל האופן התכנוני. גם הטיעון לדחות את טענת המבקש לזכות יסוד שנדחית כקש ע"י חברתי אינה במקומי. במדרג הנורמטיבי, זכותו יסוד, כגון זכות למעון, חופש היסוד, אין זכות חוקתית בין נורמה הגוברים על חוקים רגלים ובמיוחד על חוק תכנון ובנייה.

אופק תכנוני, חברתי לא הביאה שום חוו"ד מקצועית אשר דוחה את תצהיר המסמכים שהמבקש צירף לבקשתו כמו התצהיר של המתכנן אדריכל בינוי עיר המצהיר שעיריית טייבה, ונזכור שהסמכות של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, הסמכות אינה של הותמ"ל והוא מצהיר שם שהעירייה ביקשה ממנו להכין תכנית על בסיס תמ"א 35, מרקם עירוני שיהווה שינוי לתכנית המתאר כך שמתחם בדואים ובתוכו המבנה של מרשי, יש אופק תכנוני, בתוך 66 חודש מיום חתית התצהיר. התצהיר של האדריכל ניתן לא בכדי ולא נסתר ע"י תצהיר של בעל מקצוע ממי מטעם המשיבה. הסתירה לא ניתנה גם לבעלי המקצוע של המשיבה, ידוע שקיים אופק תכנוני. לבקשה צורף העתק מכתב של מהנדס הוועדה המקומית וראש העירייה שהם מתכוונים לקדם תכנית למגורים באזור המערבי וכמובן שקידום תכנית ושינוי יעוד אורכים זמן.

גם אם אני מקבל את טענות בית המשפט לעניין הותמ"ל ואני אינני מסכים שצירוף הפרוטוקול זו החלטה, אני מפנה לסעיף 12 בסיכום מצטט... נוסח זה של סעיף 12 לסיכום הותמ"ל סותר טענות חברתי שאין סיכוי מוחלט להחלת תכנית מגורים בשכונה המערבית בטיבה. הותמ"ל השאיר פתח מאחר ואינו בעל סמכה.

בנסיבות אלה, ראוי להיעתר לבקשה להארכת מועד למינימום 12 חודשים בהם מרשי יגיש בקשה לאישור שימוש חורג וסביר להניח שיקבל. בית המשפט בבואו לאזן בין האינטרסים.

בבקשה לשימוש חורג, חזקה עלינו שראש הוועדה ינסה לקדם הליכי תנון ובינוי למתחם בשכונה המערבית ושינוי ייעוד. אם יתברר שאין סיכוי ולא הייתה התקדמות אזי יבוצע צו ההריסה. אם עד עתה לא בוצע, איזו פגיעה תהיה באינטרס הציבורי אם יידחה בעוד 12 חודשים. ההסכמות הקודמות ניתנו כי ידעו שאין פגיעה באינטרס הציבורי.

בית המשפט מתבקש לאפשר לסלים אבו חג'ג' להכיל לפחות את הסיכוי לתכנית. צו הריסה הינו דרסטי וזו פגיעה קשה גם באינטרס הציבורי וזה היבט נוסף שצריך לשקול. האם ניקח מיעוט בחברה הישראלית ונדחק אותו הצידה? או שנתייחס אליו קצת לפנים משורת הדין כי הבעיה במגזר ובעיר טייבה בפרט. אם המשיבה לא תיתן מענה תכנוני, בית המשפט יוצף בבקשות של בניות בלתי חוקיות. הוועדה התכנונית אינה מקדמת זכויות בנייה.

לכן, כדי שבית המשפט לא יוצף וכדי שאנשי טייבה ישתלבו בחברה הישראלית, אין לעמוד על ביצוע צו ההריסה היום ולא בעוד 12 חודשים כאשר קיים אופק תכנוני.

ב"כ המבקשת:

הסמכות לתת היתר לשימוש חורג היא של הוועדה המחוזית בלבד, מאחר שמדובר בקרקע חקלאית מוכרזת. צריך גם אישור של הולקחש"פ. כבר ציינתי שניסו בעבר להגיש תב"ע נק' לוועדה המחוזית ונדחו. הוועדה המחוזית לא תאשר כאן שימוש חורג. אני אומרת שהוועדה המחוזית כבר דחתה בקשה שלהם. כשהמהנדס שלהם כותב אופק תכנוני וודאי, הוא יודע שהוועדה המחוזית תאשר שינוי יעוד, אחרי שכבר סירבה לכך וכותב שיקח 3 שנים. הוא בעצמו מדבר על הליך מאוד ממושך, וקביעתו זו שלו שהוא יודע כבר שיינתן לו לאחר שהוועדה המחוזית ולשכת התכנון חוזרים בכל פורום ומביעים התנגדות לעשות שם שכונת מגורים. הבאתי באחד מטיעוניי את תגובת לשכת התכנון. לשכת התכנון עומדת על רגליה האחוריות ומסרבת לאפשר מגורים בשכונה זו ומהרבה טעמים. להגיד שיש אופק, זה לא עומד בשום תנאי. אם חברי חוזר ואומר שאין אינטרס ציבורי, בית המשפט העליון חוזר בעשרות פסקי דין ואומר שצו הריסה יש למלא אחריו בהקדם האפשרי ולא למשוך ולגרור אותו. זה האינטרס הציבורי, והאינטרס הציבורי הוא גם הרתעה. אם נדשדש בתיקים אלה, ייבנו שם עוד ועוד בתים בשכונה זו.

אחפש את התגובה של לשכת התכנון וגבירתי תבין את הסיכוי של לעשות שם שינוי ייעוד במקום הזה. זה פשוט אבסורד. אני צירפתי את זה באחד התיקים. שם לשכת התכנון מפרטת, מדוע המקום הזה לא מתאים. זה צורף בתיק של אבו עלי, בפני כב' השופט נאוי.

עו"ד אבני:

זה לא רלוונטי לגבי הלקוח שלי.

עו"ד קייס:

זה לא הוגש לתיקים האחרים.

ב"כ המבקשת:

וועדת התכנון לא תאפשר שינוי ייעוד במקום הזה. מגישה את המפה שהתייחסתי אליה קודם – מוגשת ומסומנת מ/1.

עו"ד אבני:

המסמך הוא מיום 10.2.16 ומאז כבר היה דיון בותמ"ל ולא בא זכרה של עמדה זו בדיון. אני מתנגד למשקלו. לא רק שהיו דיונים שלא שללו את החלת התכנית שם וגם לא יצאה החלטה חד משמעית בעקבות מסמך זה של מוסדות התכנון, אשר קובעים שבשטח ההכרזה לא יהיה מתחם מגורים. מסמך זה יצא על ידי מתכננת מחוז מרכז, שלסיכום אומרת שסבורה שלא יהיה נכון להכריז. היא לא שוללת. אין קביעה חד משמעית נגד. מסמך זה הינו פנימי. דרך המלך להביע עמדות לשכת התכנון זה להביאן בפני וועדת משנה או בפני מליאת הוועדה המחוזית ולקבל החלטה, ולא במכתבים כאלה ואחרים של פקיד לפקיד אחר. זו לא דרך המלך. אין למתכננת המחוז שום סמכות לאשר או לדחות בקשות, אלא של הוועדה המחוזית, ולכן המכתב מאויין.

עו"ד קייס:

מצטרף לחברי. מדובר במכתב שניתן שנה וחצי לפני הדיון בפני כב' השופטת ברנד, בתיקים של משפחת אבו מטיר, ב-7.8.16, שאז כפי שהראיתי לבית המשפט בית המשפט ביקש עמדה עדכנית, החלטית, לגבי ההליך הותמ"לי. המסמך הזה בעצם מוגש רק בתיק של אבו עלי, לא הוגש ביתר התיקים ומותר להניח, שאילו הנספחים שסיפקה המדינה בפני כב' השופטת ברנד לפני אותה החלטה, שיקפו לדעתו את המצב התכנוני לאשורו, מותר להניח שהוא לא היה מבקש עמדה עדכנית מגורמי התכנון המוסמכים, שעד הרגע לא הוגשה.

<#3#>

החלטה

החלטה תינתן בעוד שעה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אב תשע"ז, 08/08/2017 במעמד הנוכחים.

לאחר הפסקה.

<#6#>

החלטה

לפניי בקשות בחמישה תיקים שאוחדו למתן אורכות של 12 חודשים לביצוע צווי הריסה.

התיקים אוחדו כיוון שמדובר בבתים שנבנו בשכונה המערבית טייבה, והטענות הנטענות בכל התיקים זהות ועל מנת שלא ייצאו החלטות סותרות מפי מותבים שונים.

בראשית הדיון, ביקשו המבקשים לדחותו ולהעבירו לכב' השופט ברנד לפניו אוחדו התיקים.

לא מצאתי להיעתר לבקשה זו. ראשית, כב' השופט ברנד לא שמע את כל התיקים והם ממילא נשמעו מלכתחילה אצל מותבים שונים. זאת ועוד, האורכה לצווי ההריסה שניתנה בתיקים היא עד ל- 1.8.17 ומתן אורכה נוספת מעבר למועד זה, מצריכה דיון וממילא נשמע דיון לפני.

לא למותר לציין שטרם הדיון עיינתי במכלול התיקים בטענות כל הצדדים, אשר חודדו היום בדיון באריכות.

לגופן של הבקשות, יצוין שמדובר בצווי הריסה שנדחו מעת לעת. תחילה בשל קושי בביצוען ולאחר מכן בדיון שהיה בבית המשפט העליון ברע"פ 887-16 נדחה הצו בהסכמה ל- 9 חודשים החל מ- 20.3.16 בכפוף לערבויות.

הסכמת המדינה לדחייה ניתנה בהתבסס על דיון שנערך במשרד המשפטים ב- 10.3.16 שבו היה נראה כי ייתכן ותקודם בותמ"ל תכנית למגורים בשכונה הבדואית, היא השכונה נשוא דיון זה.

אלא, שב- 27.3.17 התכנסה ישיבה נוספת במשרד המשפטים בה השתתפו אותם גורמים רלוונטיים ויצא סיכום דברים ממנו עולה כי לא תקודם תכנית להכשרה השכונה הבדואית למגורים.

בסעיף 7 לסיכום הדברים, אומרת מתכננת המחוז "לא ניתן לתכנן את העיר טייבה רק באמצעות הותמ"ל..." והוסיפה כי "מבין המתחמים המבוקשים היחיד שלגביו יכולה להיות הצדקה מסוימת להגיע לותמ"ל ולא לתכנון המחוזי, הוא המתחם בחלק הצפון מזרחי של העיר... (שאיננו המתחם נשוא הדיון – הערה שלי מ.כ).

בנוגע למתחם השכונה הבדואית, הבהירה מתכננת המחוז כי קיימת עמדה ברורה של המחוז על כך שקידום תכנית למגורים באזור זה, תהיה בעייתית לאור מיקומו בשל פשט הצפה ובשל ניתוקו מן העיר.

בסעיף 12 לסיכום הישיבה, נאמר "בשלב זה אין מקום לקדם את מתחם השכונה הבדואית בותמ"ל".

עמדת המשיבה היא כי החלטה זו היא סופית. עוד יצוין שראיתי בסיכום ישיבה זו כמענה לבקשת כב' השופט ברנד בהחלטות קודמות לקבלת עמדת המדינה ביחס לאופק התכנוני בותמ"ל.

לא ניתן לטעון כי לא מדובר בהחלטה סופית, שהרי אם כך, לא ניתן היה להתבסס גם בדיון הראשוני במשרד המשפטים על בסיסו ניתנו אורכות לפיו היה ייתכן שתקודם תכנית בותמ"ל כשם שהמבקשים אימצו את עמדת משרד המשפטים מיום 10.3.16 ונסמכו עליה. כך יש להתייחס לעמדה שהובעה בישיבה שנערכה עם אותם גורמים מה- 27.3.17.

עמדת משרד המשפטים באותה ישיבה הינה סופית ולפיה אין לקדם בשלב זה את מתחום הבדואים בותמ"ל. ככל שרצו המבקשים להתנגד להחלטה זו, יכלו לפעול בדרכים מנהליות אחרות, אולם לא עשו כן.

מפה אין מקום, משהתקיים הדיון ב- 27.3.17 לא נראה ממילא כי קיים אופק תכנוני כלשהו שיש בו לאפשר קבלת היתר בנייה.

זאת ועוד, ברי כי אין כיום הליך תכנוני הנמצא על הפרק. מדובר בקרקע חקלאית באזור נחל וסביבותו. חלק מהמשיבים הגישו תב"ע נקודתית לשינוי ייעוד והוועדה המחוזית דחתה אותם. אף ב"כ המבקשים בתיק 24735-10-11 לא טוען כי קיימת תכנית מאושרת אלא כי יש לאפשר לו להגיש בקשה לשימוש חורג.

אמנם, לטענתו סביר להניח שהבקשה תתקבל, אולם טענה זו נטענת בעלמא, מנוגדת לעמדת מתכננת המחוז כפי שהובאה בישיבה במשרד המשפטים לפיה קידום תכנית מגורים באזור תהא בעייתי. היא מנוגדת גם לכך שבקשתם של משיבים אחרים לתב"ע נקודתית באזור נדחתה ואין סיבה נוכח עמדת התכנון המחוזי, שדווקא בקשתו תתקבל.

עמדה מנוגדת אף לעמדתו של ראש העיר בתיק אבו מטיר מה- 7.8.16 המתייחסת לשכונה הבדואית ולפיה האופק התכנוני היחיד שנותר הוא הותמ"ל.

מכל מקום, אין חולק כי אין הליך תכנוני המצוי על הפרק.

יצוין כי הפסיקה הכירה במתן אורכה לביצוע צו הריסה רק כאשר מדובר במצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ועיכובו הינו פורמלי בלבד.

ברור שבענייננו לא מדובר בעיכוב פורמלי אלא בעיכוב של תקופות ארוכות נוספות אשר בשלב זה לא נראה כי יועילו כלל.

העובדה שהמדינה נהגה בעדינות עד עתה ונתנה אורכות על בסיס אפשרות תכנונית לא וודאית לא יכולה לשמש כמנוף למתן אורכות נוספות באשר נתיב אותו הליך תכנוני, נסגר.

אין לקבל את טענת המבקשים כי מתן אורכה אינו מפריע לתכניות עתידיות ואין פגיעה באינטרס הציבורי.

ראשית יצוין כי אינטרס ציבורי הינו קיום צווים של בית המשפט כמו כן קיימים אינטרסים של חוק התכנון והבנייה.

לא ייתכן שאדם יבנה בנייה לא חוקית ולאחר מכן יטען כי זכויותיו הקנייניות במקרקעין עומדות להגנתו ובוודאי כאשר קיימים צווי הריסה של בית המפשט, שהרי טענה זו משמיטה את הקרקע תחת כל חוקי תכנון והבנייה וכן תחת כיבוד החלטות שיפוטיות. .

בעניין זה אמר ביתה משפט העליון ברע"פ 6034-99 לימור כהן נ' יו"ר הוועדה המקומית ירושלים לעניין צו הריסה מינהלי שהתכלית העיקרית של סעיף 238 א הינה להגן על הקניין למרות היותה זכות יסוד כיוון שכל זכות יסוד מוגבלת באמצעות דינים והלכות שנועדו להגן על זכויות של אחרים ולשרת את טובת הציבור.

טובת הציבור, מחייבת שבנייה תיעשה על פי היתר שאם לא כן, מדובר בפגיעה בשלטון החוק.

הדברים נכונים על אחת כמה וכמה לאחר מתן צווים שיפוטיים.

יוער כי לאחר קבלת עמדת משרד המשפטים מהישיבה מיום 27.3.17, לא ניתן להתבסס על התצהיר שצורף לבקשה שנחתם ב- 22.12.16 או על מכתב ראש העיר והמהנדס מדצמבר 2015 שניתנו כאשר סבורים היו שניתן לקדם תכנית בותמ"ל. העמדות הנ"ל ניתנו טרם הובעה עמדתם המפורשת של מתכננת המחוז כי קידום תכנית מגורים באזור היא בעייתית.

מכל מקום, מהתצהיר עצמו עולה כי תכנון תכנית ייקח 36 חודשים , כך שוודאי לא מדובר בהיתר בנייה שנמצא בהישג יד.

לאור כל האמור, בהתחשב בעמדת משרד המשפטים בישיבה מיום 27.3.17 לפיה לא תקודם תכנית מגורים לשכונה הבדואית בותמ"ל, ובהתחשב בכך שלא מצאתי קיומו של אופק תכנוני ובוודאי לא היתר שנימצא בהישג יד, לא מצאתי כל בסיס לבקשת המבקשים.

הבקשה נדחית.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אב תשע"ז, 08/08/2017 במעמד הנוכחים.

עו"ד נאסר:

אבקש כי יינתן צו עיכוב ביצוע ההחלטה של בית המשפט. ההחלטה שדוחה את הבקשה לפי סעיף 250 לחוק התכנון והבנייה הקובע כי ההחלטה לדחות בקשה לביטול צו או להארכת צו הריסה, היא החלטה שמערערים עליה, כי הערעור בפלילים בתוך 45 ימים ובזכות לבית המשפט המחוזי. התקופה כעת היא פגרה, מדובר בצווים שעוכבו זמן רב, על כן לא ייגרם נזק מיידי מעיכוב הצווים ולו עד להגשת הערעור על פי חוק, כאשר מדובר בערעור בחוק.

לגבי המבקשים – משפ' אבו טיר, עוד בשלבים קודמים התבקשו להפקיד ערבויות ועשו כן, שעד היום בקופת בית המשפט. אבקש כי ערבויות אלו ישמשו בטוחה עד לערעור. הגשת הערעור אינה עניין שלאחר יד אלא התיק ונסיבותיו. מצריכה זמן לא מבוטל להכין את הערעור ולהגישו. זה תקף גם לבקשתי הנוכחית כפי שאמרתי קודם, לא ראיתי מצד המשיבה כל אסמכתא שעומדת או נערכה כי התכוננה לביצוע הצווים.

עו"ד אבני:

אני שוקל באם להגיש בקשת ערעור, אני מבקש 45 יום כאשר ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים.

ב"כ המשיבה:

אני מתנגדת, אנחנו סבורים שסיכויי הערעור קלושים שכן אין אופק תכנוני, הצווים עוכבו כבר שנים ויש לשים סוף. אם בית המשפט סבור אחרת, שאין לקבל את הטענה שצריך לתת לא רק 45 יום אלא את מלוא תקופת הפגרה, אני חושבת שזה בלתי סביר לדרוש ולנצל אורכה כזו. אם חבריי רוצים לערער, עליהם לעשות זאת מיד חרף העובדה שמועד הצווים חלף.

עו"ד נאסר:

מבחן העיקרי בעיכוב ביצוע, הוא האיזון לשמירה על מצב קיים עד אשר בית המשפט ידון בערעור, הכלל שבית המשפט ימנע מיצירת מצב חדש טרם יוכרע הערעור. זכות הערעור הינה חוקתית. מפנה לפס"ד של בית המשפט העליון 7252-10 . הדברים יפים כאילו נכתבו לענייננו.

<#8#>

החלטה

בהתחשב בדיון היום הממצה שנערך, בכך שהדיון נערך לאחר שהמועד של קיום הצווים חלף, בהתחשב בכך שטרם הוחלט ע"י כל המבקשים האם בכוונתם להגיש ערעור ונוכח העובדה שמדובר בבתים בהם מתגוררים המבקשים, מעכבת ביצוע החלטתי עד ליום 30.8.17 או עד להחלטה אחרת.

<#9#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אב תשע"ז, 08/08/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי רינת בלולו