1. לפנינו ערעור לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה – 2005 (להלן – החוק) , שהוגש בחודש אוקטובר 2011 , בעקבות תיקון מס' 2 לחוק אשר התקבל ביום 28.7.10 (ס"ח התש"ע עמ' 624 (להלן – תיקון המס' 2 לחוק).

2. על פי סעיף 64 (א) לחוק, פיצוי בשל עסק שהיה פעיל ביום הקובע בשטח המפונה יכול שיינתן לפי שווי הנכסים או לפי השווי הפיננסי, לפי בחירת הזכאי.

3. פיצוי לפי השווי הפיננסי ניתן בהתאם להוראות חלק ב', סעיפים 8 עד 13, לתוספת השלישית לחוק.

עד לתיקון מס' 2 לחוק נקבע, בסעיף 11 (ב)(2) לתוספת השלישית, כי הפחתת עלות השכר מהרווח התפעולי לא תעלה על 50%.

בפסקה (2א) לסעיף 11 (ב) לתוספת השלישית, שהוספה בתיקון מס' 2 לחוק נקבע:

"...עסק יהיה זכאי שחישוב הפחתת עלות השכר לגביו על פי פסקה 2 יבוצע באופן שהסכום המופחת לא יעלה על רבע מהרווח התפעולי לאותה שנה, לפי התיקון לאותה פסקה, ובלבד שלא ויתר על חישוב מתוקן כאמור בסעיף 52 (ז)".

במילים אחרות, תיקון מס' 2 לחוק הקטין את תקרת הפחתת עלות השכר ל – 25% מהרווח התפעולי של העסק, וזאת במקום 50% ממנו כפי שהיה בהוראות החוק טרם התיקון – הקלה המביאה לתוספת פיצוי.

4. המערערת עסקה בתפירת יריעות פריליג, רשתות צל, שקי ענק, שקי שתילה , כיסויים למשאיות ולמכולות , ובהלחמת יריעות , ולטענתה בתביעה לפיצוי שהגישה בחודש אוגוסט 2005, עיקר פעילות העסק היה באזור התעשייה ארז עד להתנתקות.

בתביעתה ביקשה המערערת שייערך לה חישוב פיננסי על פי החוק.

5. הואיל והמשיבה סברה כי נתגלו מספר קשיים בכל הנוגע לבקשה לחישוב פיננסי – הגיעו המערערת ומנהלת תנופה להסכם ביום 3.7.06 , אשר לא התבסס באופן מדויק על תחשיב לפי המסלול הפיננסי הקבוע בחוק , אלא נקבע למערערת במסגרת ההסכם פיצוי כולל בסך של 5,500,000 ₪.

המערערת התחייבה מצדה במסגרת ההסכם כי הפיצוי שניתן לה לפי ההסכם הוא סופי ומוחלט , וכי היא מוותרת על כל זכות, תביעה או דרישה כנגד המנהלה ו/או מדינת ישראל בקשר עם זכויותיה לגבי ההתנתקות (ראה סעיף 2.6 להסכם שצורף כנספח 5 לתגובת המשיבה לערעור).

6. המערערת טוענת כי המשיבה ביססה את ההחלטה המקורית מיום 12.7.06 , שבה אושר ההסכם , על מתן פיצוי פיננסי בהתאם לחוק, ולכן שגתה המשיבה בהחלטתה מיום 2.8.11 (שהיא ההחלטה נשוא הערעור שלפנינו) כשקבעה שהסכום שנקבע בהסכם לא חושב בהתאם להוראת החוק.

לטענת המערערת, גם מכוח תכלית החוק ותיקון מס' 2 לחוק יש לקבל את הערעור שכן תכלית התיקון היא קבלת תוספת הפיצוי , וכל זאת על מנת להגשים את מטרת החוק שהיא מתן פיצוי ראוי והוגן בנסיבות העניין למפונים.

7. הואיל והמערערת הגישה גם בקשה לוועדה המיוחדת, שהדיון בה אמור היה להתקיים ביום 14.5.12 – הושג הסדר דיוני בין הצדדים, שקיבל תוקף של החלטה ביום 6.5.12, לפיו אם הדיון בוועדה המיוחדת לא ייתר את הערער, יוגשו סיכומים בכתב.

8. הואיל והוועדה המיוחדת נמנעה משיקולים שלה, כנטען על ידי המערערת, מליתן החלטה – הוגשו הסיכומים מטעם הצדדים.

9. הערעור שלפנינו מעלה למעשה סוגיה זהה לזו שהועלתה במסגרת ו"ע 51998-05-11 דביר מכוני רישוי בע"מ נגד מדינת ישראל (להלן – פרשת דביר).

יצוין, כי אף טענות הצדדים שלפנינו , שמיוצגים על ידי אותם מייצגים כמו בפרשת דביר, דומות דמיון רב לטענות שהועלו בפרשת דביר, בשינויים המחויבים לפי העניין.

הואיל ובפרשת דביר ניתן פסק דין על ידי בית משפט זה ביום 20.9.12 הדוחה את הערעור – למען היעילות והחיסכון, לא יפורטו כאן פעם נוספת טענות הצדדים וכן הנימוקים לדחיית הערעור שלפנינו.

הערעור נדחה על סמך אותם הנימוקים, בשינויים המחויבים לפי העניין, שפורטו במסגרת פסק הדין בפרשת דביר.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 8,000 ₪ , אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.