בפני כב' השופטת עידית איצקוביץ

החלטה

1. בפניי בקשת ב"כ הנתבע לחייב את התובע ואת בא כוחו בהוצאות, לאחר שהתביעה נדחתה בהסכמה.

2. השתלשלות העניינים:

א. התובע הינו אזרח תאילנדי, המתגורר כעת בתאילנד, שעבד בישראל עד לחודש ינואר 2009, מועד עזיבתו.

ב. ביום 18.10.11 הוגשה לבית הדין תביעת התובע בגין הפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות שונות, על סך 185,506 ₪. התביעה הוגשה על ידי ב"כ התובע, משרד עו"ד שי ורד ואח', בצירוף יפוי כוח נוטריוני שניתן בתאילנד.

לפי האמור ביפוי כוח, התובע התייצב בפני נוטריון ביום 3.10.10, וחתם על יפוי כוח בתאילנד, אחרי שהוסברו לו המסמכים, לעורכי דין שי ורד, נדב שחר ודימיטרי יונוב, להיות באי כוחו ולהופיע בשמו כנגד מעסיקו בישראל בפני בתי המשפט ולשכת הוצאה לפועל. על גבי יפוי הכוח מופיע אישור מטעם משרד החוץ התאילנדי מיום 24.8.11 ומיום 29.8.11.

יובהר כי אין אני נדרשת לשאלה האם יפוי הכוח שניתן למשרדו של ב"כ התובע ניתן כדין, כאשר לגביו חל הדין המקומי, דהיינו הדין התאילנדי, לגביו לא הובאו הוכחות.

ג. הנתבע הגיש כתב הגנה באמצעות בא כוחו. בכתב ההגנה הוכחש שהתובע פוטר ושהוא זכאי לסעדים הנתבעים, כאשר נטען שהוא קיבל את כל המגיע לו ואישר זאת בחתימת ידו, על פי הנחיות הממונה, הן בעברית והן בשפה התאילנדית (סעיף 47 י"ב לכתב ההגנה) – מסמך זה לא צורף לכתב ההגנה.

ד. ביום 4.6.12 התקיים דיון מוקדם בתיק, שבסופו הסכימו ב"כ הצדדים להפנות את הסכסוך לגישור פנימי בבית הדין. ישיבת הגישור לא התקיימה, לאור בקשת ב"כ הצדדים לבטלה.

ה. ביום 28.1.13 הגיש ב"כ הנתבע בקשה לדחיית התביעה על הסף. בבקשה נאמר כי התובע המציא לנתבע הודאה חתומה בפני הקונסול הישראלי בתאילנד ממנה עולה כי אין ולא היה לו כל רצון לתבוע את הנתבע כאן ונעשה שימוש לרעה ביפויי הכוח. לבקשה צורף מסמך באנגלית ובתאילנדית, עם אישור נוטריוני, של משרד החוץ התאילנדי ושל הקונסוליה הישראלית, לפיו כאשר התובע חתם על יפויי כוח להגשת תביעה הוא הבין שהוא אמור לקבל כספים ממדינת ישראל ולא ממעבידו – הנתבע, שהעסיק אותו בישראל. כן, נכתב כי בחתימה על המסמך התובע מבטל את התביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה.

ו. מועד המסמך אינו ברור בנוסח שנסרק בתיק האלקטרוני. חתימה הנציג הדיפלומטי בבנקוק היא מיום 8.1.2013.

ז. בתגובה לבקשה הודיע ב"כ התובע ביום 7.3.13 שהוא מבקש למחוק את התביעה.

ח. ב"כ הנתבע ביקש לחייב בהוצאות משפט הן את התובע, הן את בא כוחו, מאחר שמדובר בתביעת סרק.

ט. בתגובה לבקשה, כתב ב"כ התובע כי נוסח התצהיר אינו משקף את המציאות, כאשר התובע קיבל 50,000 באט כתמורה להסכמתו לחתום על התצהיר.

בעקבות כך, נקבע דיון במעמד ב"כ הצדדים, שהתקיים ביום 7.4.13.

י. במהלך הדיון הבהיר ב"כ הנתבע כי התצהיר נחתם על ידי התובע בתאילנד ב-28.12.12.

יא. ב"כ התובע חזר על הטענה שהתובע קיבל תמורה עבור ביטול התביעה והסביר את דרך ההתקשרות עם התובע, לה אתייחס בהמשך.

3. תופעה של הגשת תביעות על ידי עובדים זרים שעבדו בישראל:

אנו עדים לתופעה של הגשת תביעות על ידי עובדים זרים שעבדו בישראל מספר שנים אחרי שחזרו לארצם. אין מדובר בצירוף מקרים, אלא קיימים משרדים בתאילנד שהפכו זאת סוג של "התמחות", ויש בהם נציג/נציגים ישראלים. כך אף נאמר על ידי ב"כ התובע בדיון.

רוב מוחלט של אותן תביעות מסתיים לפני הדיון להוכחות, מבלי שהתובע נאלץ לחזור לישראל כדי להעיד, ולעיתים קרובות בפשרה בסכומים נמוכים בהרבה מאלה שנדרשו בתביעה (אין אני יכולה לציין נתונים סטטיסטיים בנידון, שלדעתי לא נערכו, אך קיבלתי רושם, ממספר גדול של תיקים בהם טיפלתי, כי נעשים הסכמי פשרה בסכומים שמהווים 10% ואפילו 5% מסכומי התביעה).

כן, שמעתי לא פעם, כפי שנטען בתיק זה, כי קיימת הטעיה של העובדים הזרים, שמשוכנעים שהם חותמים על יפויי כוח כדי לקבל החזרי מס, או הטבות מסוימות מהמדינה, ואינם מתכוונים לתבוע את מעסיקיהם לשעבר.

כמו-כן, נשמעו לא פעם תהיות באשר לגורל הכספים שמשולמים לב"כ העובדים – אך מדובר בתחום של אתיקה מקצועית, בו אין לבית הדין סמכות להתערב.

בכל מקרה, מדובר בתופעה שהולכת ומתרחבת בשנים האחרונות, שמעלה תהיות בתחום המשפטי ואף המוסרי.

4. נסיבות הגשת התביעה שבפנינו:

התביעה דנן הוגשה על ידי ב"כ התובע לפי יפוי כוח שנחזה להיות יפוי כוח כדין.

ב"כ הנתבע הגיש כאמור מסמך (גם הוא נחזה להיות מסמך שאומת כדין בחו"ל) של התובע לפיו הוא לא התכוון לתבוע את הנתבע. מסמך זה נערך לאחר הגשת התביעה לבית הדין.

ב"כ הנתבע אמר, בהגינותו, שלא ידוע לו על תשלום תמורה כלשהי לתובע לביטול התביעה, שלמיטב ידיעתו לא נתנה (ראו ע' 7 , ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון).

ב"כ התובע הסביר כיצד הוא מתקשר עם התובע, כאשר הם אינם מדברים כל שפה משותפת ואף לא התנהלה תקשורת ישירה ביניהם.

ב"כ התובע אמר:

"יצרנו קשר עם התובע באמצעות איש קשר שהוא מתורגמן, באמצעות אימייל, כך אנו מתקשרים עם התובעים"..."יש משרד עו"ד נוטריוני תאילנדי שמעביר לנו את התביעות, כך זה נוצר. אני לא מכיר את המשרד. יש עו"ד ישראלי שבמעמד חתימה על יפויי הכוח, היה נמצא שם בתאילנד" (ראו ע' 6 לפרוטוקול).

אם התובע לא התכוון להגיש תביעה כנגד הנתבע, ומדובר בהטעיה של מי שהיה מעורב בהליך (משרד עו"ד תאילנדי, מתורגמן, משרד ב"כ התובע או אחר) זה לא יהיה צודק לחייבו בהוצאות משפט. בנוסף, ההוצאות שייפסקו, אם ייפסקו כנגד התובע אינן ברות מימוש, כפי שאף אמר ב"כ הנתבע.

לכן, הדיון הרלוונטי והחשוב הוא האם קיימת הצדקה לפסיקת הוצאות אישיות לב"כ התובע.

5. חיוב עורך דין בהוצאות אישיות:

חיובו של עורך דין בהוצאות הוא הליך מעין עונשי, כאשר הנטייה, בהתאם לפסיקה, היא להימנע מחיוב בהוצאות אישיות ובמיוחד יש להימנע מחיוב כזה אם לפי נסיבות העניין יש בידי בית המשפט אמצעים חלופיים והולמים אחרים להגנת עבודתו (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, ע' 702).

באשר לתנאים שנקבעו בפסיקה לחיוב בהוצאות אישיות, נקבע בע"א שמחה ניר עו"ד נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (2) 639:

"חיובו האישי של עורך-דין בתשלום הוצאות יכול, לכאורה, להישקל רק כתגובה על מעשה (או מחדל) זדוני או רשלני חמור, של עורך הדין או מטעמו, אשר נועד לגרום, או גרם בפועל, להכשלת מהלכיו של ההליך השיפוטי, או אשר הסב נזק מהותי וממשי לעבודות בית המשפט. שנית, שככלל, ובנתון לחריגים נדירים, ייטה בית המשפט להימנע מחיוב עורך-דין בהוצאות על מעשיו ומחדליו במסגרת ניהול ההליך. בייחוד אין זה מן המידה לחייב עורך-דין בהוצאות לשם "הענשתו" על טענות בלתי מבוססות, על הארכה מכבידה ומייגעת בחקירת העדים, על אי-ציות להנחיות בית המשפט לעניין מהלך החקירה או הטיעון, וכל כיוצא באלה; ושלישית, שאם, לפי נסיבות העניין ובהתחשב במהות ההתנהגות הפוגעת, יש בידי בית המשפט אמצעים חלופיים והולמים אחרים להגנת עבודתו, הרי, ככלל, ראוי לו להימנע מחיוב עורך הדין בהוצאות אישיות".

6. האם קיימת הצדקה לחיוב בהוצאות אישיות בענייננו:

כפי שנאמר, הסעד של חיוב עו"ד בהוצאות אישיות הוא סעד חריג, שניתן כאשר נעשה מעשה או מחדל זדוני או רשלני חמור, שנועד לגרום, או גרם בפועל, להכשלת ההליך השיפוטי.

באשר לטענה שהתובע קיבל כסף עבור החתימה על התצהיר לפיו הוא מבטל את התביעה, היא לא הוכחה.

שיטת ההתקשרות בין משרד ב"כ התובע לבין העובדים הזרים המתגוררים בתאילנד מעוררת מספר תהיות. ב"כ התובע הסביר כי הוא מתכתב בדואר אלקטרוני עם "מתורגמן", לגביו לא ידוע לו מהות הכשרתו או מהימנותו. לא נוהלו שיחות וידאו עם התובע, למרות שהיום אין בעיה להיעזר בתקשורת האלקטרונית.

שם עורך הדין הישראלי אשר לפי הטענה נמצא עת העובדים חותמים על יפויי הכוח לא הופיע על גבי יפויי הכוח כנוכח ואף לא התייצב במשפט.

לאור התופעות הקיימות באשר להגשת תביעות מטעם עובדים זרים שנים רבות לאחר שעזבו את המדינה, אני סבורה כי על עורכי הדין לפעול באמצעים מקסימאליים של זהירות, פן יהיו מעורבים בעבירה אתית או אחרת.

על אף זאת, בנסיבות התיק כאן, אין אני בדעה כי הוכח שנעשה מעשה או מחדל חמור, ביודעין או ברשלנות חמורה, שנועד להכשיל את ההליך המשפטי.

יצוין כי פסקתי בעבר הוצאות אישיות לבא כוחו של עובד זר, בתיק ע"ב 2666/07 SIN PATRIWONG נ' דניאל קינשטיין (10.12.08) אך הנסיבות שם היו שונות – הוגשו יפויי כוח "רגילים" מבלי להצהיר שנותני יפויי הכוח היו בזמן החתימה בחו"ל.

הנני סבורה כי לא קיימות בענייננו הנסיבות החמורות והחריגות אשר מצדיקות לפסוק הוצאות אישיות לב"כ התובע.

אני מקווה כי ההערות שנכתבו בהחלטה ישמשו לב"כ התובע כדי שינקוט ביתר זהירות בניהול תביעות עתידיות של עובדים זרים שאינם בישראל.

7. לסיכום:

לאור זאת, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתנה היום, ‏29 אפריל 2013, ‏י"ט אייר תשע"ג, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מירית