בעניינו נאשם 1

1. נאשם 1, תושב בית"ר עילית יליד שנת 1992 (להלן: "הנאשם"(, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382א(ב)(2)+(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ביום 12.3.13 הורשע נאשם 2 על פי הודאתו במסגרת הסדר הטיעון, בעבירה של תקיפת עובד בנסיבות מחמירות ונגזר דינו לעונש של מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 6 חודשים. וכן הוטל עליו מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים. (כן הופעל נגדו מאסר על תנאי למשך 6 חודשים מתוכו 3.5 חודשים במצטבר).

2. על פי כתב האישום המתוקן, ביום 13.10.11, סמוך לחצות הליל, בכביש בשכונת בית"ר עלית, חסם הנאשם באמצעות רכבו את נתיב נסיעתו של המתלונן, עמירה אל רחמן נהג אוטובוס עירוני, אשר באותה העת הסיע נוסעים באוטובוס (להלן: "המתלונן"). המתלונן עקף את רכבו של הנאשם והמשיך בנסיעתו עד לעצירתו בתחנת האוטובוס על מנת להעלות ולהוריד נוסעים. בעת הזו, הנאשם העמיד את הרכב בדרכו של האוטובוס ופנה באופן מאיים אל המתלונן, בתגובה יצא המתלונן מהאוטובוס מצוייד במקל, זרקו על הנאשם וחזר לאוטובוס. או אז, פתחו הנאשמים בכח את הדלת הקדמית של האוטובוס, יידו מספר לבנים משתלבות לעברו של המתלונן אשר פגעו בכף ידו השמאלית ובזרועו הימנית של המתלונן. נאשם 2 תקף את המתלונן אף באמצעות צינור גומי, אחז במתקן המתכת של מטבעות האוטובוס וזרק אותו לעבר המתלונן. המתלונן נחבל ונפצע בגב, במותן שמאל בזרוע ימין ובכף יד שמאל וכתוצאה מכך נחבש במותניו וידו השמאלית גבסו.

3. ביום 12.3.13 הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בביצוע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. בד בבד, מבלי לקבוע מסמרות, הורה בית המשפט על הגשת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינו של הנאשם.

4. בחוות דעתו מיום 10.2.13, קבע הממונה על עבודות השירות כי הנאשם נמצא מתאים לביצוע עבודות השירות והומלץ על השמתו בבית הזקנים קרית מנחם, במסגרת תעסוקה במשרה מלאה, החל מיום 9.7.13.

5. מתסקיר שירות המבחן מיום 11.3.13, עולה כי הנאשם בן 22, רווק, מתגורר עם משפחתו ביישוב בית"ר עילית, שוהה מזה כשנה בחלופת מעצר במסגרת "מית"ר- בית השם" בשכונת עין כרם בירושלים. הנאשם מוכר לשירות המבחן לנוער בעטיין של עבירות רכוש אשר ביצע בנערותו ובגינן הוטל עליו צו מבחן לשנה, במסגרתו שהה בפנימיית "דרכי שלום", בהיותו בן 17 שנים, המהווה מסגרת טיפולית ושיקומית לנוער מנותק. מדיווח שירות המבחן לנוער עולה, כי בעקבות התנהגויות חריגות וכפייתיות שהתגלו בהיותו במסגרת, כמו גם בחופשותיו בבית דודתו, הופנה הנאשם לפסיכיאטר של הפנימייה לצורכי אבחון.

מהתרשמות שירות המבחן לנוער עולה כי, מדובר בנער בעל ערך עצמי נמוך שעסוק במגננה ובחרדות שמציפות אותו.

לפני כשנתיים, שב הנאשם להתגורר בבית הוריו ועבד בעבודות מזדמנות עד למעצרו בגין העבירות נשוא כתב האישום. מדיווחה של העובדת הסוציאלית שמטפלת בנאשם במסגרת חלופת המעצר, עולה כי הנאשם השתלב בפעילות השגרתית של המקום ובמעגל החוץ תעסוקתי, מטופל באמצעות שיחות אישיות וחלה התקדמות טיפולית במישור האישי והחברתי.

עוד ציין, שירות המבחן כי, הנאשם לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה מלאה. לדבריו, באותה העת ביקש לשנות את אורח חייו אלא שנעדר כלים לכך. כיום מבקש לתקן את מעשיו ולפצות את המתלונן. להערכת שירות המבחן חשיפה אינטנסיבית וממושכת לחברה שולית בתנאים השוררים בתוך כותלי בית הכלא עלולה להוביל להתדרדרותו ולהעמקת מעורבותו העבריינית והשלילית. אשר על כן ולאור גילו הצעיר, הומלץ על השתת עונש מאסר לתקופה קצרה לריצוי בעבודות שירות וכן עונש של מאסר על תנאי.

6. ביום 12.3.13 נשמעו טיעוני ב"כ הצדדים לעונש. לטענת המאשימה, מדובר באירוע חמור במסגרתו היכה הנאשם, ביחד עם נאשם 2, נהג אוטובוס שהינו עובד ציבור. חלקו של הנאשם באירוע משמעותי יותר, שכן הוא שחסם את האוטובוס והוא שפנה ראשון למתלונן. משנה חומרה נודע לאירוע בעקבות השימוש באבנים משתלבות לצורך תקיפה המתלונן, מה גם שטמון נזק פוטנציאלי רב ביידוי אבנים כגון דא. מעבר לכך, למתלונן נגרם נזק ממשי בכך שנפצע ונחבל במותניו ובידו השמאלית. נטען כי מתחם הענישה הראוי לפי הפסיקה בעבירות מסוג זה נע בין 6 ל- 24 חודשי מאסר בפועל. לאור עברו של המשיב, הודאתו, גילו הצעיר והתסקיר החיובי, עתרה המאשימה לעונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים.

7. בטיעוניו לעונש, עמד ב"כ הנאשם על נסיבות האירוע, שתועד במצלמה, ולפיו המתלונן הוא הראשון להצטייד בנשק קר, באלה, והוא שהחל לתקוף את הנאשם. למעשה הנאשם נחבל בראשו ונזקק לטיפול רפואי שניתן לו ע"י אנשי מד"א שהוזעקו למקום. נטען כי בנסיבות אלו קמה לנאשם טענת הגנה מן הצדק. לגרסתו, בפעם הראשונה שעלו הנאשמים לאוטובוס פעלו מתוך הגנה עצמית, אלא שהמשך מעשיהם אינו חוסה תחת ההגנה. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי הנאשם שהה במעצר בית במשך חודש ולאחר מכן נשלח לחלופת מעצר במוסד הטיפולי "מית"ר בית השם". נטען, עולה מהתסקיר, כי הנאשם היה מטופל במוסד במסגרת טיפול פרטני המלווה ע"י עובדת סוציאלית ומיום שחרורו החל בהליך שיקומי. הנאשם מתקדם, כנטען, בהליך השיקומי והרחיק עצמו מעבירות. כיום שוהה במעצר בית בתנאים מגבילים, תוך שילובו בקהילה ויציאתו לעבודה בחברת היי-טק. עוד נטען, כי במועד האירוע היה הנאשם בן 19 שנים, בעל עבר פלילי שאינו מכביד וללא הרשעה, שאינו כולל עבירות אלימות. כן הוסיף ב"כ הנאשם וטען כי הנאשם הודה במסגרת כתב האישום בתחילתו של ההליך ובכך חסך מזמנו היקר של בית המשפט.

לעניין מתחם הענישה, נטען כי המתחם הראוי בעבירות מסוג זה הינו רחב ונע בין אי הרשעה והטלת עבודות של"צ ובין השתתת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות שונות. לעניין עקרון אחידות הענישה, נטען כי יש להבחין בין הנאשמים לנוכח העובדה שנאשם 1 לא עבר הליך שיקומי, לחובתו עבר פלילי מכביד ובעבירות מסוג זה, לא נטל אחריות על מעשיו ומעבר לזה לא הותקף ע"י המתלונן ונפגע בגופו.

לאור כל האמור לעיל, עתר ב"כ הנאשם לקבל את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם עונש של מאסר לתקופה קצרה לריצוי בעבודות שירות.

8. שקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעונש ועיינתי בתסקיר שירות המבחן ובחוות דעת הממונה על עבודות השירות.

9. הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של תקיפת עובד ציבור. המדובר בעבירה שיש בה כדי לערער ואף לפגוע באושיות השלטון וסדרי השלטון במדינה. "השירות הציבורי הוא נדבך מהותי במערכת השלטון במשטר הדמוקרטי. הוא האמצעי המרכזי שבאמצעותו פועלות רשויות השלטון ליישום תפקידיהן על פי החוק; השירות הציבורי נועד לשרת את הציבור באותם תחומי פעולה שהופקדו בידיו. בלעדיו מוסדות השלטון לא יוכלו לפעול, ותשתית המשטר הדמוקרטי תיפגע" (רע"פ 2660/05 אונגרפלד נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 13.8.08)). הנה כי כן, משנה חומרה נודע לפגיעה באדם בעת מילוי תפקידו הציבורי וכל שכן על רקע היותו עובד ציבור. על מנת להגן על תפקודם התקין של עובדי הציבור לרבות תקינות פעולתו של השירות הציבורי, עיגן המחוקק עלי ספר 3 עבירות, ואלו הם: תקיפת עובד ציבור, הפרעה לעובד ציבור והעלבת עובד ציבור. תכליתן לספק לשירות הציבורי את מלוא ההגנה שנדרשת לו בכל היבטי תיפקודיו של עובד הציבור. העבירה של תקיפת עובד ציבור, בה הורשע הנאשם, מאופיינת בחומרה המשמעותית ביותר שכן הינה מקפלת בחובה הן את האינטרס החברתי להגן על תיפקודם של עובדי הציבור והן את האינטרס החברתית הבסיסי והחשוב מכל להגן על גופו ושלומו של כל אדם באשר הוא אדם.

עבירות האלימות הפכו פשע נפוץ ונבער בחברה האנושית ואנו מתוודעים מעשה יום ביומו להיקפו, אכזריותו ולתוצאות הרות האסון שלעיתים קטלניות הם. דיו רב נשפך על הצורך להחמיר בענישה בגין עבירות האלימות על מנת להרתיע מביצוען ובכך להגן על זכותו הבסיסית של כל אדם לשלמות גופו.

הנה כי כן, מעשיו של הנאשם העומד בפניי פגעו בערכים מוגנים הנעוצים ביסוד ניהולה התקין של החברה האנושית. הנאשם פגע בנהג אוטובוס בעת שביקש למלא את תפקידו ולספק שירותי תחבורה לציבורי לקהל נוסעי האוטובוס. משנה חומרה נודע לעובדה כי המעשים בוצעו בצוותא חדא עם נאשם 2 וכל שכן בשעת לילה מאוחרת. לחומרא נזקפת העובדה כי הנאשם הוא שנהג ברכב והתחיל את האירוע בכך שחסם את נתיב נסיעתו של המתלונן והתגרה במתלונן באופן שהיה בו כדי להטיל עליו איום.

יחד עם זאת, לא נעלמה מעיני העובדה כי המתלונן הוא שהצטייד ראשון בנשק קר והכה בראשו של המתלונן באמצעות אלה עד כי נזקק הנאשם לטיפול רפואי, אשר ניתן לו במקום ע"י אנשי מד"א שהוזעקו לאירוע. ייאמר מייד, אין בכך כדי להצדיק את מעשיו של הנאשם ובייחוד נוכח העובדה שהנאשם ביקש לתבוע את עלבונו מהמתלונן, פרץ את דלתות האוטובוס לאחר שהמתלונן שב למקומו, והכה במתלונן ללא רחם ביחד עם נאשם 2. יוצא, אפוא, שאין לנאשם כל רבותא מטענה להגנה עצמית וההיפכה מסתברא- היה בידי הנאשם לחכוך בדעתו ולחדול ממעשיו, אלא שהנאשם בחר לפנות אחר המתלונן ולהכותו. לא זו גם זו, הנאשם בחר להשתמש לצורך הכאת הנאשם באבני שפה אשר הנזק הפוטנציאלי הטמון ביידוין לעברו של אדם הינו חמור מאוד עד כי האירוע עלול היה להביא לקטל חייו של המתלונן.

לקולא, ניתן לזקוף לזכותו של הנאשם את הודאתו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר ואף העדתו של המתלונן. עברו של הנאשם אינו מכביד ואינו טומן בחובו עבירות אלימות, אף כי תחילתו בגיל צעיר. מחד, יש בגילו הצעיר יש, כדי להטיל עננה על אישיותו של הנער, אך מאידך גיסא דרכו של עלם צעיר בהליך השיקומי עשויה להיות קלה ומוצלחת. תסקיר שירות המבחן מלמד בזכותו של הנאשם אשר צעד כברת דרך בהליך השיקומי וניכרת התקדמות בדרכו לשינוי אורחות חייו. כמו כן, מיום ביצוע העבירה חלפו כארבע שנים, במהלכם הרחיק עצמו הנאשם מביצוע עבירות, עובדה הנזקפת לזכותו. גילו של הנאשם בצד האופק השיקומי חוברים זה לזה ונזקפים לזכותו של הנאשם.

בד בבד, מלאכת גזירת עונשו של הנאשם אינה עומדת בדד לנוכח ביצוע העבירה בצוותא חדא עם הנאשם 2, אשר נגזר עונשו ל- 6 חודשי מאסר בפועל. אכן אין לגזור גזירה שווה בין עונשו של נאשם 2 לעונשו של הנאשם הניצב בפניי. "עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסודי במערכת המשפט הפלילי והואיל "הוא משקף את ערכי השוויון, ההגינות והצדק, ואף את האינטרס לשמור על אמון הציבור בהליך הפלילי ובמערכת המשפט" (ע"פ 5195/11 גאורגי קריניאן נ' מדינת ישראל, פסקה 7, פורסם בנבו, 28.3.12)). יחד עם זאת, אחידות אין פירושה זהות. העובדה כי מדובר בפרשת אחת מחייבת קנה מידה אחיד לבחינת ענישת המשתתפים השונים, אולם אין לגזור מכך כי על השורה התחתונה להיות זהה. על התוצאה לשקף את נסיבותיו הייחודיות של כל משתתף ואת חלקו ומשקלו בפרשה. לסוגים דומים של נסיבות צריך להינתן משקל זהה אולם התוצאה תלויה בתוכן הנסיבות ולא רק בקיומן" (ת"פ (חי') 10225-12-8 מ"י נ' שלום מלכה (לא פורסם, ניתן ביום 11.4.13)).

אכן, יש להבחין ולהבדיל בין הנאשמים לטוב ולרע. חלקו של הנאשם משמעותי יותר באירוע אלא שהנאשם הותקף ונחבל בראשו במהלך האירוע ונזקק לטיפול רפואי. כמו כן, לחובתו של הנאשם 2 עומד עבר פלילי משמעותי ואילו לחובתו של הנאשם עבר פלילי שאינו מכביד, ללא הרשעה ולא בעבירות אלימות. חשוב מכך, נאשם 2 לא נטל אחריות על מעשיו באירוע ואף ויתר על הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו ויש להניח שטעמיו עימו. מאידך גיסא, הנאשם מצוי באיבו של הליך שיקומו אותו החל בתקופת מעצרו ובו דבק עד עתה. לזכותו עומדות התרשמות שירות המבחן והמלצותיו. לפיכך, סבור בית המשפט כי בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם אין להורות על השמתו מאחורי סורג ובריח וזאת על מנת לקדם את שיקומו של הנאשם עד להצלחתו. לא למותר לציין, כי הממונה על עבודות השירות מצא את הנאשם מתאים והומלץ על מסגרת תעסוקתית הולמת.

עיון בפסקי הדין שניתנו בערכאות השונות מלמד כי הצדק עם ב"כ הנאשם ומדיניות הענישה בעבירה של תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות משתרעת על פני קשת רחבה ומגוונת של עונשים, החל מעונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וכלה בעונשי מאסר לתקופות לא מבוטלות לריצוי מאסרבפועל, זאת בצירוף עונשי מאסר על תנאי (ראה ע"פ (נצ') 41146-01-12 מ"י נ' אבו זיד (לא פורסם, ניתן ביום 8.5.12)).

בהתאם לתיקון מס' 113 לחוק, אני קובע כי מתחם הענישה במקרה שלפנינו הוא בין 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל.

10. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, לקולא ולחומרא, ובשים לב למתחם הענישה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר למשך 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות. עבודות השירות יבוצעו בבית הזקנים קרית מנחם בירושלים והחל מיום 9.7.13 ובהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות. במועד זה יתייצב הנאשם בשעה 08:00 במפקדת מחוז דרום ליד כלא באר שבע.

מובהר לנאשם כי עליו לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריו וכי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח. כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר בפועל.

ב. מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום על העבירה בה הורשע.

ג. פיצוי למתלון בסך 5,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט בחמישה תשומים שווים החל מיום 15.5.13 ובכל 15 לחודש שלאחריו. מלוא הסכום יועבר למתלונן על פי כתובת שתימסר על ידי המאשימה.

העתק ישלח ישירות לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות בשב"ס.

הודע על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ג, 23 באפריל 2013 , במעמד ב"כ המאשימה מתמחה דוד גרוסברג, הנאשם וב"כ עו"ד רמי זוכוביצקי.