עיינתי בכתבי הטענות, על צרופותיהם, ושוכנעתי כי דין הבקשה לביטול פסק דין להתקבל, בכפוף לגדרים שיפורטו להלן. ראשית, ובניגוד להנמקות התובע, לא ראיתי בתצהיר מטעם הנתבעת הודאה מפורשת בכך שהבקשה הוגשה באיחור ועיון ברישומי התיק מגלה כי פסק הדין הומצא לנתבעת ביום 19.7.12 (יום הגשת הבקשה). ממילא, גם לו היתה מוגשת הבקשה באיחור (ואיני קובע כך), הרי שעסקינן באיחור בן לכל היותר כעשרה ימים ולא הובהר מהו הנזק המהותי שייגרם לתובע כתוצאה מהארכת המועד להגשת הבקשה, כך שממילא היה מקום להאריך המועד להגשת הבקשה. אף לא שוכנעתי מתגובתו המפורטת של התובע, כי אי ההתייצבות לדיון נבעה מזלזול גרידא, הגם שבהחלט ניתן לראות בהתנהלות הנתבעת משום התנהלות רשלנית. טענות הנתבעת לגופן, הן בבקשה והן בכתב ההגנה, לרבות הטענות הקשורות עם פירוש וכימות סכום התביעה, יכולות להוביל לכך שבסופו של יום פסק הדין שיינתן במעמד שני צדדים יהא שונה מזה שניתן על פי צד אחד. התובע אף לא הבהיר בתגובתו המפורטת ולא פירש איזה נזק הסתמכות שאינו ניתן לתיקון ייגרם לו כתוצאה מביטול פסק הדין מחמת שיקול דעתו של בית המשפט. בנסיבות אלה, האיזון הראוי בין האינטרסים של כלל הצדדים, לרבות זכות הגישה לערכאות של הנתבעת וזכויותיו הדיוניות של התובע הינו כי פסק הדין מיום 2.7.12 יבוטל, וזאת למעט ההוצאות שנפסקו בעת מתן פסק הדין ביום 2.7.12, שיוותרו בעינן, וכך אני מורה.

המזכירות תזמן הצדדים למועד חדש על פי יומנה.

ניתנה היום, ו' חשון תשע"ג, 22 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.