תביעה לביטול הסכם ולהשבה ותביעה שכנגד לתשלום יתרת החוב נשוא העסקה.

א. גרסת התובע

1. התובע הינו אדם פרטי אשר הזמין שירותיה של הנתבעת, שהינה חברה העוסקת בהספקת שירותי טלוויזיה לוויינית.

ביום 13/7/09 נכרת הסכם למתן שירות בין התובע לנתבעת, להתקנת ציוד לשידור טלוויזיה בכבלים, תמורת 9,650 ₪, לפיו הנתבעת התחייבה להתקין את הציוד בבית התובע ולספק את השירות תוך 14 יום. ביום 30/7/09 הגיע סוכן מטעם הנתבעת והתקין ציוד שונה מהמוסכם. התובע פנה לנתבעת וזו הבטיחה לשלוח בהקדם את הציוד כמוסכם. הנתבעת לא עשתה כן והשירות לא סופק כראוי (שיבושי השידורים).

2. התובע בקש לבטל העסקה ולקבל את התמורה אך הנתבעת סירבה לבקשתו. כתגובה הורה התובע לחברת האשראי לבטל את התשלומים לנתבעת. התובע עותר לביטול, השבה ולפיצוי בסך כולל 10,000 ₪.

ב. גרסת הנתבעת

3. הנתבעת מכחישה כי התמורה לא סופקה לנתבע במלואה וטוענת כי סופקה במועד המוסכם (החדש) לאחר שהתובע נתן הסכמתו לעיכוב. הנתבעת טענה כי נציגים מטעמה פנו לתובע על מנת לספק לו את הציוד בהתאם לעסקה, אך התובע סרב לקבלו. התובע, שביקש לבטל את העסקה, מחוייב בתשלום בגין הפרת הסכם ההתקשרות. הוא ביטל את התשלום שלא כדין ולמעשה הוא אשר הפר את ההסכם.

4. בתביעתה שכנגד טענה הנתבעת (התובעת שכנגד) כי התובע (הנתבע שכנגד) נותר חייב לה 6,500 ₪ עבור הציוד ו-5,100 ₪ עבור השירות הטכני.  

5. טענות התובע (הנתבע שכנגד) בכתב תשובתו היו כדלקמן:

א. 6,500 ₪ עבור הציוד שולמו מראש במלואם.

ב. הוכחשה הטענה כי הוא סרב לקבל את יתרת הציוד. אי הספקת הציוד הביא לכך כי לא ניתן היה לצפות בחבילת הערוצים אותה הזמין התובע, ולפיכך הנתבעת היא אשר הפרה את ההסכם.

ג. שאלת ההפרה

6. הגדרת ה"הפרה" בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן: "החוק"), הינה "מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה".

בענייננו, טענת ההפרה הועלתה ע"י שני הצדדים; התובע טוען כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא סיפקה את הציוד במועד המוסכם ואילו הנתבעת טוענת כי התובע הוא אשר הפר את ההסכם בכך שלא איפשר לנציגיה לספק לו את הציוד ולא עמד בתשלומים כמוסכם.

7. ההפרה ע"י הנתבעת - מעיון בהסכם ההתקשרות בין בעלי הדין, אשר הוגש כנספח 1 לכתב התביעה שכנגד, עולה כי הנתבעת התחייבה כלפי התובע ע"פ סעיף 1.ב. להסכם -

"לספק את כל הציוד הנדרש, אשר נרכש על ידי הלקוח ולחבר אותו בבית הלקוח תוך 14 ימי עסקים מיום חתימת הסכם מכר".

מעיון באישור ההתקנה, אשר הוגש כנספח 3 לכתב התביעה שכנגד, עולה כי ההתקנה בוצעה ביום 30/7/09, היינו באיחור של 3 ימים מהמועד המוסכם. על אף שאין המדובר באיחור ניכר, הרי שמדובר במחדל שהוא בניגוד למוסכם בין בעלי הדין. מחדל זה עונה על הגדרת ההפרה, ולפיכך טענת התובע בדין יסודה. למעשה, עד היום לא סופק הציוד במלואו, אלא באופן חלקי. בכך הודה אף נציג הנתבעת בבית המשפט: "לא הצלחנו בגלל הספק לספק לו ממיר נוסף תוך 14 ימים" (דברי נציג הנתבעת בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 25/6/12).

8. ההפרה ע"י התובע - טענת נציג הנתבעת לפיה התובע לא שילם עבור הציוד בו הוא עשה שימוש נסתרה הן ע"י התובע והן ע"י הנתבעת עצמה. התובע צרף לכתב תשובתו פירוט עסקות בכרטיס האשראי שברשותו (ועל שמו), ולפיו סך של 6,500 ₪ שולמו על ידו בעבור הציוד. כמו כן, הנתבעת בעצמה צרפה לכתב התביעה שכנגד קבלה בעבור רכישת ציוד ע"י התובע בסך 6,500 ₪.

טענת הנתבעת לפיה התובע נותר חייב לה 5,100 ₪ עבור שירות טכני דינה להידחות, הואיל והתובע הורה לבטל את התשלום בד בבד עם הודעתו על ביטול העסקה. לא הוכח כי הנתבע שכנגד הפר את ההסכם עם התובעת שכנגד. לאור האמור לעיל, הוכח כי הנתבעת היא אשר הפרה את ההסכם עם התובע.

ד. זכות התובע לבטל את ההסכם

9. זכותו של התובע לבטל ההסכם נובעת ממחדליה של הנתבעת, בתנאי שהם עולים לכדי הפרה של ההסכם. סעיף 7(א) לחוק קובע כי הזכות לביטול קמה לתובע, כנפגע, במידה וההפרה היתה יסודית.

סעיף 6 לחוק מגדיר מהי "הפרה יסודית" -

"לענין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה."

במקרה הנוכחי הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה שהינה יסודית. ניתן להניח כי אדם סביר לא היה מתקשר באותו הסכם עם הנתבעת אילו ידע שהציוד לא יסופק במלואו, וכתוצאה מכך לא יסופק השירות הטכני כראוי והשידורים ישודרו באיכות ירודה. כל מטרת ההתקשרות היתה לצפות בשידורי טלוויזיה מגוונים באיכות טובה. משתוצאת מחדלי הנתבעת הביאה לכך שהתובע ובני ביתו לא יכולים היו לצפות בשידורי הטלויזיה כפי שציפו, הרי ניתן להניח שאילו ידעו שמטרתם זו לא תושג בעצם ההתקשרות עם הנתבעת - לא היו מתקשרים עימה מלכתחילה. ההפרה היסודית מקימה לתובע את הזכות לבטל את ההסכם.

10. סעיף 8 לחוק קובע את הדרך לביטול ההסכם ולפיה:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7(ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה - תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה."

התובע שלח הודעת ביטול לנתבעת ביום 12/10/09 (נספח 5 לכתב התביעה שכנגד), היינו בחלוף חודשיים ומחצה מיום הפרת ההסכם ע"י הנתבעת. זמן זה הינו זמן סביר, בעיקר נוכח הסברי אשת התובע ולפיהם "מאז שלא סיפקו לנו את כל הציוד ולא הצלחנו לראות טלויזיה ביקשנו לבטל את העיסקה ולחזור למצב שאנחנו לא חייבים שום דבר. כשפניתי לחברת ויזה וביקשתי לבטל את התשלומים על הציוד ויזה לא הצליחו לבטל את כל התשלומים שמשולמים לנתבעת..." (ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 25/6/12).

המסקנה מהאמור לעיל הינה כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובע, וכי התובע זכאי לביטול ההסכם, כפי שעשה.

11. סעיף 9(א) לחוק קובע את עקרון ההשבה:

"משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך".

12. משבוטל החוזה, חייבת הנתבעת להשיב לתובע את מה שקיבלה על פי ההסכם. התובע הוכיח כי שילם לנתבעת עבור הציוד סך של 6,500 ₪ ולפיכך על הנתבעת להשיב לידיו סכום זה. בד בבד, על התובע, אשר הצהיר כי הציוד מצוי אצלו "כאבן שאין לה הופכין" וכי לא נעשה בו כל שימוש, להשיב לידי הנתבעת את הציוד שקיבל על פי ההסכם.

ה. התוצאה

13. אשר על כן, משהוכיח התובע את תביעתו כלפי הנתבעת דינה להתקבל.

לאור זאת הנני מורה כדלקמן:

א. הנתבעת תשלם לתובע 6,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ב. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל.

ג. לא יאוחר מחלוף 10 ימים אחר ביצוע התשלומים כאמור ע"י הנתבעת - ישיב התובע לנתבעת את הציוד החלקי שקיבל.

ד. התביעה שכנגד נדחית.

ניתן היום, י' אלול תשע"ב, 28 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.