וועדת עררים ת-א לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

זהו ערר לפי חוק הטבות לניצולי שואה תשס"ז- 2007 (להלן חוק ההטבות).

העוררת, גב' חווה סדובסקי, נולדה ביום 8.3.1944 ברומניה בעיר גלאץ ולטענתה שהתה עם אמה בתקופת הרדיפות במחנה לעבודת פרך בגלאץ מאוגוסט 1944 ועד לשחרור. העוררת עלתה ארצה ב- 1961 ובשנת 2011 הגישה תביעה למשיבה בה פירטה כדלקמן: "נולדתי בבונקר במחנה העבודה. לפי דבריה של אימי הייתי איתה בבונקר בעבודות הפרך שהיא נאלצה לעבוד."

המשיבה דחתה תביעתה מן הטעם שהעוררת לא הוכיחה שהות במחנה ריכוז, גטו או במחנה עבודה שעבדו בו בעבודת פרך, ראה החלטת המשיבה מיום 21.9.11.

נציין כי מחנה גלאץ מופיע ברשימת המחנות של קרן סעיף 2 כפריט מס' 547 תחת השם Galatz.

תמצית עדות העוררת בפני הוועדה –

היתה כבת חצי שנה בזמן ששהתה עם הוריה במחנה בגלאץ. בחייה הבוגרים סובלת מבעיות נפשיות. נשאלה באיזה עבודות עבדה אמה והשיבה כי עשו בה ניסיונות רפואיים, הוצאה לה כליה, וכנראה שאח"כ שיחררו אותה לביתה בגלאץ.

העוררת הוסיפה כי תביעתה שלה לוועידת התביעות נדחתה מסיבות שאינן ידועות לה.

בהמשך לעדותה הוגש עותק תביעתה מיום 13.9.10 לקרן הסיוע של ועידת התביעות ואלה עיקרי גרסתה באותה תביעה: נולדה בבונקר במסתור, אינה מציינת היכן היה הבונקר, ולא ראתה אור שמש. היא המשיכה וסיפרה כי אביה נלקח לעבודות פרך והיא נשארה עם אמה. האם לא הצליחה במצבה הפיזי הירוד להניק את התינוקת ושתיהן היו בסכנת חיים. העוררת אינה מזכירה בתביעתה כי שהתה עם האם במחנה עבודה. מחנה העבודה הוזכר בהקשר לאב בלבד.

ככל שהבינונו מדברי העוררת היא לא קיבלה כל פיצוי מקרן הסיוע.

ראיה נוספת מטעם העוררת היא עותק מתביעת האם, אלה סדובסקי, שהוגשה לגרמניה לפי חוק הפיצויים הגרמני – על פי תרגום שנעשה במשרד עוה"ד המייצג את העוררת, מדובר בחוק השני לתיקון חוק הפיצויים הגרמני - BEG schulussgesetz (להלן החוק הגרמני). לפי אותו תרגום העוררת קיבלה מענק בסך 21,000 מרק לפי סעיף 5 לחוק הגרמני, סכום ששולם לה בשלושה חלקים. לטענת ב"כ העוררת מדובר בסכום פיצוי גבוה ועל פי העילות המנויות בסעיף 5 הנ"ל הוא ניתן עבור שלילת חופש לתקופה של מעל 3 שנים. יוער כי מסמכי התביעה שהוגשו כראיה, למעט ההחלטה על הפיצוי ותצהיר אם העוררת אליו נתייחס בהמשך, לא תורגמו מגרמנית ועל כן נבצר מחברי הוועדה להבין את תוכנם.

המשיבה הגישה תגובה בכתב לחומר המשפטי מגרמניה שהוגש ע"י העוררת. לטענות הצדדים בנקודה זו אתייחס בהמשך.

בתצהיר שניתן בזמנו ע"י אם העוררת בתמיכה לתביעתה, לא נאמר דבר על שהות במחנה ו/או על לידה בבונקר במסתור. בתצהיר כתבה כי היתה קורבן לחוקים אנטישמים, נשאה טלאי צהוב והוטלו עליה "כל הגבלות החופש האחרות אשר הוטלו על יהודים." (ציטוט מהתצהיר המתורגם).

טענות הצדדים

המשיבה –

חוזרת וטוענת כמו בעררים רבים אחרים של יוצאי רומניה התובעים לפי חוק ההטבות כי ברומניה "רק גברים גייסו לעבודות כפייה או נכלאו במחנות, ומשכך אין העוררת שבנדון עומדת בתבחיניו של חוק ההטבות" (סיכומי המשיבה).

המשיבה סוקרת בסיכומיה את קורות יהודי גלאץ בתקופת הרדיפות: המדיניות האנטישמית שנקט כלפיהם השלטון הרומני ובעקבות זאת הגזירות שנגזרו עליהם; עבודות כפייה/פרך שהוטלו על גברים יהודים; פירוט העבודות המפרכות שהוטלו על הגברים בעיר גלאץ והמקומות אליהם נשלחו לביצוע העבודות וכן התנאים הקשים מנשוא בהם חיו באותן מסגרות.

סקירת המשיבה נסמכת על מחקרים היסטוריים ותיעוד – רשימות עובדים או אסירים שנערכו ברומניה והנמצאות במוזיאון השואה בוושינגטון. הרשימות כוללות שמות ופרטים של גברים בלבד - פירוט הרשימות ראה סעיפים 5- 7 לסיכומים.

מכל אלה מבקשת המשיבה להסיק כי נשים יהודיות בגלאץ לא גוייסו לעבודות כפייה.

המשיבה התייחסה בסיכומיה גם למחנות כליאה מאולתרים ומדגישה שאף אלה נועדו לגברים בלבד.

על יסוד החומר ההיסטורי הנ"ל עותרת המשיבה לדחיית הערר מאחר וגרסת העוררת אינה מקימה, לדעתה, זכאות לפי חוק ההטבות.

לאחר סיום הדיון והגשת הסיכומים, הפנתה המשיבה לוועדה "הודעה דחופה" המביאה לידיעתנו תוכנו של פסק דין שניתן באפריל 2013 בבית המשפט העליון: רע"א 2408/12 פלונית נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה, הדן בזכאות ניצולת שואה מרומניה לתגמולים לפי חוק ההטבות. באותו עניין וועדת העררים דחתה את הגרסה העובדתית שהציגה העוררת לפיה שהתה עם אמה במחנה עבודה בעיר בוטאשן וערכאות הערעור אישרו את החלטת וועדת העררים.

טענות העוררת נסמכות בעיקר על העובדה שאמה קיבלה פיצוי מוגדל מגרמניה, הניתן למי שנשללה חירותו.

דיון

1. בתחילת הדיון נעיר כי גישת המשיבה לפיה יש לדחות באופן גורף תביעות של ניצולים יוצאי רומניה הטוענים כי שהו עם אימותיהם במחנות המוכרים לפי קרן סעיף 2 רק משום שהמחנות נועדו לגברים בלבד, נדונה ונדחתה בעבר ע"י הוועדה בת-א, וככל שידוע לנו לא הוגש ערעור על פסקי הדין שדחו את עמדת המשיבה. ראה למשל ו"ע 11797-05-11 שוורץ נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה וכן ו"ע 2833-10-12 הרמן נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה. פסק הדין בבע"א 2408/12 הנ"ל אינו דן בטענות המשפטיות שהעלתה המשיבה בעבר וחוזרת עליהן בדיון שבפנינו.

על מנת להעמיד דברים על דיוקם נחזור בקצרה על עיקרי הדברים שאמרנו בשאלת הזכאות לפי חוק ההטבות של קבוצת הניצולים אליה משתייכת העוררת, ואנו מצפים מהמשיבה לחדול מהתעלמות מהחלטות הוועדה כל עוד פרשנותה המצמצמת לחוק ההטבות לא אושרה ע"י ערכאת ערעור.

1. זאת ועוד, המשיבה בסיכומיה, בערר זה ובעררים שהזכרנו, מסתמכת על עובדות ומסקנות שהעמיד חוקר מטעמה מבלי שהוגשה חוות דעת מומחה כנדרש וגם על כך הערנו בעבר, ראה סעיף 9 בפס"ד שוורץ.

לא זו אף זו אלא שהפעם טוענת המשיבה, על סמך אותם מקורות לא ברורים, כי על נשים ברומניה לא הוטלו כלל עבודות כפייה. גם לנקודה זו התייחסנו בהרחבה בפס"ד שוורץ ולא נחזור על פירוט העובדות ההיסטוריות והמסקנות בהן עסקנו באותו פסק דין.

1. המסגרת הנורמטיבית

תנאי הזכאות לקבלת הטבות הכוללות תגמולים חודשיים נקבעו בסעיף 3 לחוק ההטבות שכותרתו "הטבות לניצול שואה ששהה במחנה ריכוז, בגטו או במחנה שעבדו בו בעבודת פרך".

סעיף 3:

"(א) אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל, שמתקיימים בו כל אלה, זכאי להטבות המפורטות בסעיף קטן (ב):

1. הוא קיבל תגמול חד פעמי לניצולי מחנות וגטאות או שמתקיים בו אחד מאלה:
2. היה זכאי לתגמול כאמור בפסקאות (1) או (2) להגדרה 'תגמול חד פעמי לניצולי מחנות וגטאות', אם היה מגיש בקשה לקבלת התגמול עד המועד האחרון שנקבע לכך בחוקים המנויים באותן פסקאות;
3. הוא שהה במחנה או בגטו, שהוכר לפי ההסכם עם גרמניה..." ולא הוכר ע"י הקרן הגרמנית או האוסטרית – ראה סעיף ההגדרות בחוק.

ההסכם עם גרמניה הוא הסכם שנחתם בשנת 1992 בין גרמניה לועידת התביעות (ראה סעיף ההגדרות בחוק) ומכונה גם הסכם קרן סעיף 2 (להלן ההסכם או קרן סעיף 2).

חוק ההטבות נועד לסייע לניצולי שואה שאינם זכאים לקצבה חודשית ממקור אחר ובכלל זה מקרן סעיף 2 המתנה את הזכאות בשהייה במשך פרק זמן מינימאלי בגטו או במחנה.

בדברי ההסבר להצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה) תשס"ח- 2008 (להלן הצעת חוק התוכנית) הובהר כי:

"ההסדר העיקרי המוצע הוא מתן קצבה חודשית לניצולי שואה, יוצאי מחנות ריכוז, גטאות ומחנות שעבדו בהם עבודת פרך (להלן – יוצאי מחנות וגטאות), אשר אינם מקבלים קצבה חודשית בשל רדיפות הנאצים ועוזריהם, מישראל, מגרמניה או ממדינת חוץ אחרת". (שם, פרק ג' סעיף 4 עמ' 347).

1. העולה מן האמור הוא כי מעגל הזכאים לפי סעיף 3 מורכב משלוש קבוצות:

• מי ששהותו במחנה או בגטו מוכרים זיכו אותו בתגמול חד פעמי מהקרן הגרמנית "זיכרון, אחריות ועתיד" (להלן הקרן הגרמנית) שהוקמה לפי סעיף 11(1)(1) לחוק הגרמני או שהיה זכאי לתגמול מהקרן אילו הגיש בקשתו במועד.
• מי ששהותו במחנה או בגטו זיכו אותו בתגמול חד פעמי מהקרן האוסטרית "לפיוס, שלום ושתוף פעולה" (להלן הקרן האוסטרית), שהוקמה לפי סעיף 2(1)(2) לחוק האוסטרי או שהיה זכאי לתגמול אילו הגיש בקשתו לקרן במועד.
• והמקור השלישי לזכאות (מלבד ההכרה בפועל או ההכרה ההיפותטית בזכאות לפי הקרנות הנ"ל), הוסף בנוסח החוק הסופי של חוק ההטבות מבלי שאוזכר בהצעת חוק התכנית: שהות במחנות או גטאות שהוכרו לפי ההסכם עם גרמניה (הסכם קרן סעיף 2), אך בשונה ממנו ללא הצבת דרישה של שהות לתקופת מינימאלית בהם.

מניסיוננו עולה כי מרבית התביעות אם לא כולן, מוגשות כיום בהסתמך על הזכאות לפי המקור השלישי.

רשימת הגטאות והמחנות המוכרים לפי ההסכם פורסמה באתר ועידת התביעות תחת הכותרת:

Prison camps as recognized under the Article 2 Agreement with the Jewish Claims Conference (JCC).

יוער כי הרשימה אינה כוללת קטגוריה אחרת של מחנות מלבדPrison camps .

1. כפי שאמרנו בתחילה, לא נחזור על דברינו בפסקי הדין הקודמים ואנו מפנים לניתוח ההיסטורי והמשפטי בעניין שוורץ שם ביקשה המשיבה החלטה עקרונית בסוגיית זכאות אוכלוסיית הניצולים בהם עסקינן לפי חוק ההטבות, אך משום מה מתעלמת מקביעות הוועדה. נחזור ונדגיש אך זאת כי הפירוש המצמצם והבלתי סביר לחוק ההטבות המוצע ע"י המשיבה, מרוקן אותו למעשה מתוכן ומאפשר ליהנות מפירותיו רק לישישים כבני 90 אשר מסיבה כלשהי נפלו בין הכיסאות וזכאותם לתגמולים לא הוכרה עד היום.
2. ומן כלל אל הפרט: ההכרעה הנדרשת במקרה הנדון היא, להבנתנו היא במישור העובדתי, היינו, האם עמדה העוררת בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח שהות במחנה עבודה בגלאץ בעת היותה תינוקת בת מספר חודשים. לאחר שבחנו מלוא גרסתה, כולל הסתמכותה על הפיצויים שקיבלה אמה מגרמניה, תשובתנו היא שלילת.
3. בעדותה בפני הוועדה אמרה העוררת כי ככל הידוע לה נעשו ניסויים רפואיים באמה ובסיומם היא שוחררה לביתה בגלאץ. דבריה אלה אינם עולים בקנה אחד עם האמור בטופס התביעה לפיו האם עבדה במחנה בעבודות פרך. לעוררת אין למעשה כל ידיעה לגבי עבודות אלה- ראה עדותה בפני הוועדה. בתביעתה לוועידת התביעות ציינה כי רק אביה נלקח לעבודות כפייה. באותה תביעה תיארה נסיבות של חיי סתר עם אמה, נתון שאינו מתיישב בשום דרך עם ביצוע עבודות כפייה.
4. גם ההסתמכות על סכום הפיצוי, הנטען להיות גבוה, שקיבלה האם מגרמניה אינו יכול לסייע לעוררת. תצהיר האם באותה תביעה אינו מזכיר כלל שהות במחנה עבודה ואף לא כי בתה נולדה באותו מחנה. פסק הדין הגרמני כפי שתורגם במשרד עוה"ד המייצגים את העוררת הינו לאקוני ולא ניתן ללמוד ממנו דבר על עילת התביעה. באי כוח העוררת לא מצאו לנכון לברר את פרטי התביעה. זאת ועוד, העוררת נולדה במרץ 1944, הגזרות על היהודים ברומניה וראשית עבודות פרך/כפייה שהוטלו על חלק מהאוכלוסייה החלו זמן רב קודם לכן, כפי הנראה עוד ב- 1941, ועל כן קורותיה של האם, יהיו אשר יהיו, בגינם קיבלה פיצוי מגרמניה, אינם יכולים לבסס תשתית עובדתית לתביעת העוררת וזאת בפרט משום שהאם בתצהירה אינה מזכירה כלל שהות במחנה עבודה ואף לא את העוררת.

לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

ניתן היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים.