בפני בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן ביום 13.11.12, לאחר שביום 4.11.12 נמחקה בקשת הרשות להגן שהגיש המבקש באשר המבקש לא התייצב לדיון בבקשה. בקשה זו הוגשה ביום 10.12.12.

1. במסגרת תיק זה התבררה תביעה בסדר דין מקוצר אשר הגיש המשיב לחיוב המבקש בתשלום סך של 87,248.76 ₪ בטענה ליתרת חוב בחשבון הבנק של המבקש אצל המשיב.
2. המבקש הגיש בקשת רשות להגן ובמסגרתה טען, בתמצית, כי עקב אירוע לב בו לקה במהלך 2008 לא היה באפשרותו לעבוד, העסק אותו הפעיל נסגר והמבקש ורעייתו הפכו למובטלים. המבקש טוען שאיננו מבין את תחשיבי החוב של המשיב שכן הובטח לו שלא יחויב בריבית ששיעורה יעלה על פריים + 4.6% והוא זקוק לדפי החשבון כדי לבדוק את תחשיבי המשיב.
3. הדיון בבקשת הרשות להגן נקבע ליום 4.11.12, אולם המבקש לא התייצב לדיון ולפיכך נקבע כי בקשת הרשות להגן נמחקת. על בסיס החלטה זו ניתן נגד המבקש ביום 13.11.12 פסק דין על יסוד כתב התביעה.
4. בעקבות מתן פסק הדין הגיש המבקש ביום 9.12.12 בקשה לביטולו. בקשה זו נדחתה בלא צורך בתגובה בהחלטה בו ביום, שכן הוגשה בלא תצהיר, בלא התייחסות למועד המצאת פסק הדין למבקש ובלא כל פירוט המסביר מהי ההגנה לכאורה שיש למבקש כנגד התביעה. ביום 10.12.12 הגיש המבקש שנית בקשה לביטול פסק הדין, זו הבקשה נשוא החלטה זו.
5. לטענת המבקש, פסק הדין נשוא הבקשה לא הומצא לו מעולם. לגופה של הבקשה טוען המבקש כי התנהלו הליכי גישור בינו לבין המשיב והוא סבר כי לא יתקיים כל דיון בתיק כל עוד מתנהל הליך גישור, שלכן לא התייצב לדיון. עוד טוען המבקש שיש לו הגנה טובה נגד התביעה שכן המשיב מחזיק בשיקים של צדדי ג' שהופקדו בחשבון וחוללו אולם המשיב לא פועל לגבייתם ובכך מפר חובתו להקטין את הנזק. המבקש אף טוען שהמשיב הפר התחייבויותיו שכן בטל בלא התראה מוקדמת את מסגרת האשראי של המבקש ובכך גרם לו לנזק.
6. המשיב מתנגד לבקשה. לטענת המשיב, טענת המבקש להליך גישור איננה אמת שכן לא התנהל הליך שכזה. עוד טוען המשיב שאין למבקש הגנה לכאורה והבקשה הוגשה באיחור.
7. השאלה הראשונה שיש לבחון היא אם הוגשה הבקשה במועד, שכן לפי תקנה 201 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד יש להגיש בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה למבקש. לעניין זה רלוונטית ההחלטה מיום 4.11.12, היא היא ההחלטה שמבקשים לבטל, שכן פסק הדין איננו אלא פועל יוצא מהחלטה זו. מעיון בתגובת המשיב מסתבר שאין למשיב כל טענה לפיה הומצאה ההחלטה מיום 4.11.12 למבקש ואילו פסק הדין עצמו הומצא במצורף למכתב ב"כ המשיב מיום 18.11.12, ומשמע שלא ניתן לקבוע שהבקשה הוגשה באיחור.
8. מנימוקי הבקשה עולה שהמבקש אכן היה מודע לדיון אשר נקבע. המבקש איננו טוען שלא נמסרה לו הזמנה לדיון ואכן, כפי שפורט בהחלטה מיום 4.11.12, ההזמנה לדיון הומצאה למבקש עוד ביום 29.1.12. במצב זה, אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק וההחלטה נתונה לשיקול דעת בית המשפט. על בית המשפט לבחון את סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין, וכן את הנימוק לא ההתייצבות, אם כתוצאה מזלזול או שמא מתוך טעות בתום לב.
9. לטענת המבקש, הוא לא התייצב לדיון שכן סבר שהדיון איננו מתקיים כל עוד מתנהלים הליכי גישור בינו לבין המשיב. המבקש איננו מפרט ולו ברמז אילו הליכי גישור התנהלו כבקשתו. אמנם, אין לצפות לפירוט תוכן הדברים שהוחלפו בין הצדדים אך נוכח טענה זו ניתן וניתן היה לצפות שיפורטו מועדי פגישות והתכתבויות וכד'.

מאידך, מתגובת המשיב מתברר שבתיק זה כלל לא התקיימו הליכי גישור. הליכי גישור החלו בתביעה נפרדת שהגיש המשיב נגד אשתו של המבקש אך גם אלו נקטעו עודם באבם עוד ביולי 2012 והודעה כתובה על כך נמסרה לב"כ המבקש ואשתו.

כאשר המבקש איננו מביא פירוט לטענתו וכאשר מתגובת המשיב מסתבר שאין כלל בסיס לטענה, קשה שלא להתרשם שאי ההתייצבות איננה פרי הסתמכות על הליכי הגישור אלא זלזול בבית המשפט.

1. זאת ועוד, אפילו אתעלם מהקושי שבתואנת המבקש לאי ההתייצבות, לא ניתן להתעלם מהקושי הברור נוכח טענות ההגנה של המבקש.

המבקש טוען כי המשיב מתרשל שכן איננו פועל לגביית שיקים של צדדי ג' שהופקדו בחשבונו וכן כי המשיב הסב לו נזק בהפסקה חד צדדית של האשראי בחשבון. דא עקא, שלטענות אלו אין זכר בבקשת הרשות להגן. הן כלל לא נטענו, לא כטענות הגנה ולא בכלל. לא ברור כיצד מבקש המבקש לבסס בקשה לביטול פסק הדין על טענות הגנה שכלל לא נטענו בבקשת הרשות להגן.

הטענות שכן נטענו בבקשת הרשות להגן הינן בעיקר טענות למצב כלכלי קשה של המבקש, טענות אינן מקנות הגנה אפילו לכאורה. טענות נוספות שנטענו בבקשת הרשות להגן, טענות לאי הבנת תחשיבי המשיב ואי קבלת מסמכים, נטענות בלשון סתמית וכוללנית. רחוק ממידת הפירוט הנדרשת מנתבע המבקש רשות להגן.

בנוסף, גם הטענות שנטענו לראשונה בבקשה זו נטענו בלשון כוללנית. סתמית ממש. המבקש טוען שבחזקת המשיב שיקים של צדדי ג' אך איננו מפרט ולו שיק בודד שכזה. המבקש טוען לסגירת קו האשראי אך איננו מפרט כלל את השתלשלות האירועים ואף לא כיצד סגירת קו אשראי שכזו איננה מבטאת זכות בסיסית של המשיב. למעשה, הטענות החדשות בבקשה זו סותרות את הטענה בבקשת הרשות להגן, שלפיה הסיבה היחידה להסתבכות המבקש הינה קושי כלכלי עקב מצבו הרפואי. וזו, עם כל הצער, איננה טענת הגנה.

1. אם כך, המבקש איננו מביא הסבר של ממש להצדקת אי ההתייצבות ועוד חמור מכך – מסתבר שאין למבקש טענת הגנה של ממש כנגד התביעה. במצב זה, אין כל הצדקה לביטול פסק הדין.
2. אשר על כן אני דוחה את הבקשה. נוכח מצבו של המבקש – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ג, 01 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.