רקע כללי

1. ערעור זה הוא על החלטת המשיב להכיר בפגיעה בברך שמאל שלטענת המערער נגרמה לו בעת שירות מילואים שבו שירת המערער ב-12.10.10. המשיב הכיר בפגיעה בברך שמאל כ"החמרה" בשיעור של 50% בעוד שהמערער ביקש שייקבע שהפגיעה בברך שמאל במלואה נגרמה בעת שירות המילואים. כפי שנראה בהמשך הדברים, מסקנתנו תהיה שהקרע במיניסקוס בברך השמאלית של המערער אירע לו כבר בשירות הסדיר על רקע של OVERUSE והאירוע מיום 12.10.10 (בזמן שירות המילואים ששירת המערער) רק הדגישה מצב פאטולוגי שכבר היה קיים בברך השמאלית ומכאן שיש להכיר לגבי הברך השמאלית של המערער בגרימה בשיעור של 100%.
2. כבר בהקשר זה נציין כי אנו דוחים את טענת המשיב [ראו סעיף 9 לסיכומים בכתב מטעם המשיב] שאין בכלל לדון בהשפעת תנאי שירותו של המערער בשירות הסדיר לגבי מצב ברכו השמאלית "שכן המערער לא טען טענה זו בבקשה שהגיש למשיב". המומחה מטעם המשיב התייחס בחוות דעתו הראשונה לשירות הסדיר (תוך ששלל קשר בין החבלה מ-2010 והשירות הסדיר) [ראו הקטע השני בפרק "דיון" בחוות דעתו של ד"ר שזר-עמ' 118 לתיק הרפואי]. המומחה מטעם המשיב בפרק של "תולדות המקרה (אנמנזה)" ציין בעצמו את דברי המערער שב-10 השנים האחרונות סבל המערער ממעידות ותפליטים לסירוגין בשתי הברכיים אבל הסתדר בעזרת פיזיוטרפיה. חישוב קל מצביע על כך שמאז השירות הסדיר סובל המערער מפגיעות בשתי ברכיו. בחוות הדעת המגיבה של ד"ר שזר מיום 23.3.12 הוא התייחס לחוות דעתו של המומחה מטעם המערער, ד"ר גופמן, שייחס את מצב ברכו של המערער לשירות הסדיר וסבר למעשה, שהקרע במיניסקוס בברך השמאלית של המערער אירע לו כבר בשירות הסדיר על רקע של OVERUSE והאירוע מיום 12.10.10 (בזמן שירות המילואים ששירת המערער) וחבלה שהיתה לאחר השחרור, הדגישו מצב פאטולוגי שכבר היה קיים בברך השמאלית. השפעת השירות הסדיר על מצב ברכו השמאלית של המערער היתה במרכז הדיונים בכל הערעור.

1. להלן כמה עובדות רלוונטיות הנתמכות במוצגים שהוגשו לוועדה:
   1. המערער הוא יליד 1980.
   2. במרץ 1999 התגייס לצה"ל כלוחם בגדוד חי"ר עם פרופיל 97.
   3. במהלך שירותו, המערער סיים מסלול לוחם וקורס מפקדים. המערער השתתף בתרגילים צבאיים רבים ונחבל לא אחת בברכיו.
   4. המערער שירת כלוחם אף במילואים.
   5. ב-31.1.2011 בוצעה ארטרוסקופיה בברך שמאל. ב-9.5.2011 בוצעה ארטרוסקופיה בברך ימין להוצאה חלקית של המיניסקוס המדיאלי. בבדיקת MRI מיום 18.10.11 (לאחר הניתוחים בברכיים-ועתה אנו מתייחסים לברך שמאל) צויין "קרע אופקי של הקרן האחורי בגוף המיניסקוס המדיאלי".
2. נסיבות הפגיעה בברך שמאל מתוארות בדו"ח הפציעה שכתב המערער ביום 12.10.10 [מופיע בעמ' 84 לתיק הרפואי]. התיאור שמסר המערער כלשונו היה כדלהלן: "למשך 3 ימים עשינו ניווטים בלילה ובאותו לילה הלכנו והיה מאד חשוך והתעקם לי הכף רגל שמאל בין אבנים , נפלתי לצד ימין תוך כדי שקיבלתי סיבוב בברך שמאל ואז היינו צריכים ללכת עד לשביל כדי שיאספו אותי". מפקדו של המערער תיאר את הפציעה כדלהלן [ראו עמ' 85 בתיק הרפואי] "ניווטנו בחושך בלילה במהלך הניווט התעקמה רגל שמאל בין 2 אבנים, החייל נפל ימינה תוך כדי סיבוב של רגל שמאל. נזקק לסיוע בקימה להליכה".

1. מונחות לפנינו חוות דעת של שני מומחים:

ד"ר אלכס גופמן -מטעם המערער; וד"ר נחשון שזר מטעם המשיב.

ד"ר גופמן חיווה את דעתו ביום 2.1.11 [ראו עמ' 110-116 לתיק הרפואי] ש"מדובר בתהליך פגיעה בברך שמאל עקב עומס יתר (OVERUSE) במהלך שירותו הצבאי בסדיר שמתבטא בצורת נזק במיניסקוסים מדיאליים. יש להכיר בגרימה 100% באשר לפגיעה במיניסקוס בברך שמאל".

ד"ר שזר הגיש שתי חוות דעת: האחת ב-23.3.11 [ראו עמ' 117-118 לתיק הרפואי] בה ציין בפרק "דיון" ש"באשר לברך שמאל- מר כץ סבל לדריו מכאבים לסירוגין בברך שמאל בעשר השנים האחרונות. מהמסמכים הרפואיים לא ראיתי עדות לחבלה בברך זו במהלך השירות הסדיר. מוזכרים כאבים פטלו-פמוראליים בברכיים אשר ניתן לראותם כחל מתסמונת עומס יתר, אך אין בכך כדי להעיד על פגיעה במיניסקוס" לאחר התייחסות לרישומים שהיו לאחר האירוע מ-12.10.10 [אגב, בטעות רשם המומחה שהאירוע היה, ב-13.10.10 בניגוד למסמכים אחרים המעידים על אירוע מ-12.10.10] הוא מסכם "לאור רישומים אלה עולה ספק מסוים באשר לאירוע בתאריך "13.10.10", אולם נראה שלאחר שירות המילואים הנ"ל החלה החמרה במצב ברך שמאל ולכן נראה בעיני נכון להכיר בהחמרה בעניין זה. לסיכום, אני ממליץ להכיר בגרימה באשר לברך ימין והחמרה של 50% באשר לברך שמאל".

בחוות דעת שנייה מיום 23.3.12 כתב ד"ר שזר בתגובה לחוות דעתו של ד"ר גופמן [ראו עמ' 126 לתיק הרפואי] כדלהלן: "....למיטב ידיעתי, OVERUSE אינו מנגנון להיווצרות קרע מיניסקוס. .....קרע במיניסקוס בגיל זה הינו תוצאה של אירוע טראומטי כפי שאירע למר כץ בברך ימין במהלך השירות הסדיר וכפי שאירע למר כץ בברך שמאל במהלך ריקוד, לאחר השחרור מצה"ל, אירוע אותו מזכיר גם עמיתי בחוות דעתו. במהלך השירות תועדו כאבים פטלו-פמוראליים בשתי הברכיים- כאבים אלו יכולים אמנם להופיע כתוצאה מעומס יתר אולם לא מדובר בגרימה של נכות קבועה, אלא במצב זמני ואין לכך קשר לקרע במיניסקוס. לא ראיתי מסמך המעיד על חבלה ספציפית בברך שמאל מתאריך 3.9.01. יש לציין שבאותה תקופה טופל מר כץ לאחר חבלה בברך ימין שאירעה ביולי 2001" [ההדגשות של ד"ר שזר מצויות במקור].

1. השאלה שיש להכריע לגביה בערעור זה היא האם הקרע במיניסקוס אירע למערער כבר בשירות הסדיר על רקע של OVERUSE והאירוע מיום 12.10.10 (בזמן שירות המילואים ששירת המערער) וחבלה שהיתה לאחר השחרור, הדגישו מצב פאטולוגי שכבר היה קיים בברך השמאלית ולא יצרו אותו ולמעשה מדובר בחבלה סימטרית בשתי הברכיים כתוצאה מ- OVERUSE (כדעת ד"ר גופמן מטעם המערער) או שמא OVERUSE איננו מנגנון להיווצרות קרע במיניסקוס ולכן האירוע שהיה למערער בשירות המילואים מ-12.10.10 רק החמיר את מצב הברך של המערער ולכן יש להכיר בהחמרה בשיעור של 50% באשר לברך שמאל (כדעת ד" שזר מטעם המשיב).
2. בע"א 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לו'(4) 361, 366 נקבע ש"אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה".
3. לאחר עיון כולל בטיעוני שני הצדדים, בחוות הדעת של המומחים ובחקירות שנחקרו באשר לחוות דעתם, בתיקו הרפואי של המערער ובמאמרים רפואיים שאליהם הפנה המערער, הננו מחליטים שהוכח לנו שמתקבל על הדעת שהקרע במיניסקוס בברך השמאלית של המערער אירע לו כבר בשירות הסדיר על רקע של OVERUSE והאירוע מיום 12.10.10 (בזמן שירות המילואים ששירת המערער) וחבלה שהיתה לאחר השחרור, הדגישו מצב פאטולוגי שכבר היה קיים בברך השמאלית.
4. המערער בתצהירו הצביע על מספר אירועים שהיו קשורים בברכיו ואירועים אלה לא הופרכו ע"י המשיב [ראו התצהיר בעמ' 120-119 לתיק הרפואי]:
   1. המערער הצהיר בסעיף 3 לתצהירו שביוני 1999 (בתקופת השירות הסדיר של המערער) בעת מסע לילי הוא פגע ברגלו השמאלית בחתיכת בזנ"ט שבלטה מהאדמה, הוא נפל על ברכיו ונשקו עף לו על פניו, תוך ששבר את השן הקדמית שלו, ומאז החלו להופיע כאבים בברכיו. יצויין כי בתיק הרפואי ישנם שני מסמכים מ-8.7.99 ומ-15.7.99 שבו מתועדים כאבים בברכיים.
   2. המערער הצהיר בסעיף 4 לתצהירו שביוני 2000 הוא התחיל קורס מכי"ם למשך 3 חודשים ושימש כמא"ג מסתער (כאשר היה עליו לשאת פק"ל במשקל של 35 ק"ג) בכל התרגילים והאימונים.
   3. בסעיף 5 לתצהירו המערער הצהיר באוקטובר 2000 הוא השתתף המערער באירוע שהיה בצומת איו"ש שכלל הפעלת אש כבדה. המערער רץ למטע זיתים כדי לתפוס מחסה ותוך כדי ריצה נפל והיו לו כאב חזק בברכיים, הוא המשיך לזחול עד שתפס מחסה מאחורי טרסה ונשאר כמה שעות עד שניתן היה להיחלץ מהשטח.
   4. בסעיף 6 לתצהירו המערער הצהיר שב-2001 הוא החל קורס קצינים ובמשך הקורס הוא סבל מכאבי ברכיים והיו הרבה ניווטים שבהם לא השתתף בגלל הכאבים ובסופו של דבר הוא נשר מהקורס. יצויין כי אכן ישנו תיעוד רפואי מיום 25.3.01 על תלונות המערער באשר לכאבים בברך שמאל "מזה מספר חודשים" והוא אף הופנה למומחה [ראו עמ' 59 לתיק הרפואי] .
   5. בסעיף 7 לתצהירו הצהיר המערער שביוני 2001 הוא החל קורס סמלים ולאחר הקורס הכאבים בברכיים הלכו והחמירו.
5. המומחה מטעם המשיב, ד"ר שזר, ציין בפרק "דיון" בחוות דעתו השנייה מיום 23.3.12 [ראו בקטע השני בפרק זה-עמ' 127 לתיק הרפואי] שאת הקרע במיניסקוס יש לייחס ל"אירוע טראומטי" שהיה למערער בברך שמאל במהלך ריקוד לאחר השחרור מצה"ל. אלא שהאירוע שהיה במהלך הריקוד רק הדגיש מצב פאטולוגי שכבר היה קיים בברך השמאלית ולא יצרו אותו. המערער תיאר את האירוע הנ"ל בסעיף 11 לתצהירו [ראו עמ' 119 לתיק הרפואי] והתיאור לא הופרך, שהוא רקד סיבוב אחד וברכו התמלאה בנוזלים. קיים גם תיעוד רפואי לגבי אירוע זה מיום 9.8.02 [ראו עמ' 11 לתיק הרפואי] בו צויין "reinjured knee when dancing this week, saw Dr. Sherzer ortho who drained fluid from l. knee”
6. ד"ר שזר עצמו ציין בחוות דעתו הראשונה "מר כץ סובל מכאבים לסירוגין בברך שמאל בעשר השנים האחרונות" (היינו המומחה מטעם המשיב הכיר בכאבים בברך שמאל של המערער מאז שירות החובה של המערער).גם האורטופד ד"ר רוט כתב לגבי המערער במסמך מיום 13.1.11 [ראו עמ' 39 בתיק הרפואי] "הנני לאשר בזאת כי הנ"ל נבדק אצלי היום וסובל מפגיעות בשתי הברכיים זה זמן רב עקב שרותו הצבאי מ-2001" . באותה רוח כתב ביום 6.1.11 באשר למערער גם ד"ר חיימסקי, אורטופד מנתח מהדסה הר הצופים "לפני כ-10 שנים החל לסבול מכאבים בברך שמאל ואובחן כסובל מקרע של מיניסקוס המדיאלי. ב-6.12.10 עבר בדיקת MRI הודגם קרע של מניסקוס המדיאלי בשתי הברכיים".מלוא החומר הרפואי מצביע על מצב שהחל למעשה בעת השירות הסדיר של המערער.
7. אופי השירות של המערער (כאחד הגורמים למצב ברכו השמאלית- ואף הימנית) שאף תואר בתצהירו ולא הופרך, מקבל חיזוק מהאמור בספר THE MENISCUS [ראו מס' 4 ברשימה הביבליוגרפית של ד"ר גופמן- עמ' 110 לתיק הרפואי] בעמ' 56 לספר בו צויין בין הגורמים למיניסקוס : “A history a strenuous knee-loading activities or repetitive microtrauma is reported in about two thirds to three quarter of cases”
8. המערער התגייס לצה"ל ב-1999 בפרופיל 97. הוא השתתף כחייל קרבי בהרבה פעילויות מבצעיות שכללו פעילות פיזית מאומצת. הוא נפל מספר פעמים ונחבל בברכיים. אמנם לא מולאו באשר לנפילותיו דו"ח פציעה אך קיים תיעוד על כאבי ברכיים מתקופת השירות הסדיר. למרות הכאבים המשיך המערער את שירותו הצבאי ביחידת חי"ר. בסיכום, אנו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר גופמן מטעם המערער וקובעים שהמערער הוכיח ברמה המתקבלת על הדעת שהקרע במיניסקוס בברך השמאלית של המערער אירע לו כבר בשירות הסדיר על רקע של OVERUSE והאירוע מיום 12.10.10 (בזמן שירות המילואים ששירת המערער) וחבלה שהיתה לאחר השחרור, הדגישו מצב פאטולוגי שכבר היה קיים בברך השמאלית. כפועל יוצא מכך, הננו קובעים שיש להכיר גם לגבי הברך השמאלית בגרימה בשיעור של 100%.

חברי הוועדה פרט ליו"ר חתמו על עותקים אחרים של ההחלטה.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד,06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

על המזכירות לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

__________________ _________________ _________________

יואל צור שופט בדימ' פרופ' צבי שטרן עו"ד אראלה עפרון

יו"ר הוועדה חבר חברה