1. בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית בסך 146,537 ש"ח, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיבה (התובעת), ספנקרום בע"מ, נגד המבקשת (הנתבעת), אף.אן. דורכי הבטון בע"מ, בה נדרשת המבקשת להחזיר למשיבה סכומים שקיבלה על חשבון עבודה שהמבקשת לא ביצעה עבור המשיבה. אעיר, כי בקשה למחיקת כותרת התביעה נדחתה בהחלטה קודמת.

2. על פי כתב התביעה, אלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

2.1 חברת קלי טופז בע"מ (להלן – "טופז") יזמה פרויקט, במסגרתו התקשרה בהסכם עם המשיבה, העוסקת בבניין, לפיו תשמש המשיבה קבלן לבניית הפרויקט. המשיבה, מצידה, התקשרה עם המבקשת בהסכם קבלנות-משנה לביצוע עבודת דריכת בטון, ושילמה למבקשת את מלוא המקדמה המוסכמת, בסך של 20,000 דולר ומע"מ (הוא סכום התביעה, לאחר שערוך).

2.2 הסכם קבלנות-המשנה נחתם ביום 13.12.2005. אלא, שזמן מה לאחר מכן, ביטלה טופז את ההסכם עם המשיבה, ובהתאם גם הופסקה ההתקשרות בין המשיבה למבקשת. בין טופז לבין המשיבה התנהל הליך משפטי אחר (ת.א. (ת"א) 40967/06, שם תבעה טופז את המשיבה לתשלום פיצוי מוסכם בסך 1,700,000 ש"ח – אולם הפסידה בתביעתה.

2.3 ביני לביני, ביצעה המבקשת את דריכת הבטון עבור טופז, במישרין, ותמורת העבודה שולמה לה; אלא, שהמבקשת מסרבת להשיב למשיבה את המקדמה ששילמה לה המשיבה, כאמור. מכאן התביעה.

3. המבקשת אינה חולקת על העובדות המתוארות לעיל, אולם טוענת מנגד, כדלקמן:

3.1 אין עליה חובת השבה לפי שעה, שכן המשיבה היא שהפרה את ההסכם עם המבקשת (ועל כך אין, למעשה, חולק). לשיטתה, בת-דברה של המשיבה היא חברת טופז, ולא המבקשת.

3.2 לגרסתה, סכום המקדמה חושב על בסיס עלות חומרי הגלם שהמבקשת סברה שיהיה עליה לרכוש במסגרת ההתקשרות, וחומרי גלם אלה אכן עלו כסכום המקדמה ולמעלה מכך. חומרי הגלם נרכשו לשם ביצוע העבודה, אלא שאז ביטלה המשיבה, באופן חד-צדדי, את ההסכם, בשל הסכסוך שנתגלע בינה לבין טופז.

3.3 המבקשת לא הסכימה לביטול ההסכם, אולם לצורך הקטנת נזקיה, משנקשרה באותו הסכם ונתחייבה על פיו, ואף השקיעה זמן ומשאבים בביצוע תכנון דריכת הבטון, התקשרה עם טופז, במישרין, להשלמת ביצוע העבודה. טופז נאותה להתקשרות זו רק בתנאי, שלא תשלם את מלוא התמורה על פי ההסכם בין המבקשת למשיבה, אלא רק את התוספת מעבר למקדמה ששילמה המשיבה. המבקשת הסכימה לתנאים אלה, כחלק ממהלך הקטנת הנזקים.

3.4 לפיכך נמצאה המבקשת במצב, בו ביצעה את העבודה וקיבלה את מלוא התמורה המוסכמת, ועל כן אין עליה להשיב למשיבה דבר, שכן לא הרוויחה דבר, וכל תשלום שתבצע הוא בבחינת נזק שייגרם לה כתוצאה מהפרת המשיבה את ההסכם. המשיבה, מאידך, שנמצאה מפסידה (לטובת טופז) את סכום המקדמה, חופשית לתבוע את טופז.

4. בדיון שהתקיים בפני, נחקר מנהל המבקשת, מר ישראל פיינמן, על תצהירו שהוגש בתמיכה בבקשה. במסגרת החקירה, ניסתה המשיבה לכמת את הנזקים הצפויים של המבקשת מהפרת המשיבה את ההסכם, באופן של זיהוי הרווח שהיה צפוי למבקשת מהעסקה, אילו הושלמה.

מר פיינמן העיד, כי לרוב מתח הרווחים הוא 7 עד 12 אחוזים, אולם במקרה הזה "לא הרווחתי. הפועלים ישבו בצד ולא עשו 7 חודשים שום דבר, איזה רווחים יכולים להיות?" (עמ' 2 שורות 13-14 לפרוטוקול). הוא הסביר, כי לא יכול היה להחזיר את המקדמה שכן כבר רכש את חומר הגלם, והעיד גם, כי טופז התחייבה לשלם למבקשת כל סכום שתחוב המבקשת למשיבה כתוצאה מהתביעה הנוכחית.

5. הצדדים סיכמו טענותיהם. המבקשת טענה, כי יש לאפשר לה להתגונן, כמו גם להגיש הודעת צד ג' נגד טופז או בקשה לצרפה כנתבעת נוספת, ואילו המשיבה טענה, כי המבקשת עשתה שימוש בכספי המשיבה לשם הפקת רווחים מטופז, והפרה בכך את חובת ההשבה החלה עליה כתוצאה מביטול ההסכם.

6. דין הבקשה להתקבל. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'..."

7. דומה שלא יכול להיות חולק, כי עסקינן במחלוקת עובדתית ומשפטית, הטעונה הבאת ראיות. אין חולק, כי המשיבה הפרה את ההסכם בכך שהודיעה על ביטולו, בלא שנפל פגם בהתנהלות המבקשת עד אותה עת. התוצאה המתבקשת בדין של ביטול ההסכם היא השבה, אולם יש לגבש תמונה עובדתית נכונה, ולהסיק את המסקנות המשפטיות הנדרשות, מהתפר שבין ההודעה על הביטול לבין קביעה כי ההסכם אכן בוטל, ומתי בוטל.

8. יש להדגיש, כי הגם שלכאורה בוטל ההסכם במשתמע, מעצם העובדה שהעבודה שהוזמנה על פיו כבר בוצעה עבור צד שלישי, הרי שכל עוד עמדה המבקשת בהתנגדותה לביטול, לא ניתן לקבוע, בשלב דיוני זה, מתי הוא רגע הביטול, ומה כל ההשלכות הממוניות הנובעות מכך, כתוצאה מחובת ההשבה ההדדית (ומחובת המשיבה לפצות את המבקשת על נזקיה כתוצאה מהביטול, שהוא, מצד המשיבה, הפרת הסכם בעצמו).

9. אין צורך להרחיב למעלה מכך, כדי להסיק, כי תוצאה אפשרית של התביעה היא דחייתה או דחיית חלקה, ודי בכך, לטעמי, כדי לאפשר למבקשת להתגונן בפניה. אני נותן, איפוא, למבקשת רשות להתגונן, באופן שתצהירה ישמש כתב הגנה. גם הוצאות בקשה זו, כמו הוצאות הבקשה למחיקת כותרת, תילקחנה בחשבון בתום ההליך העיקרי.

10. באשר להמשך בירור ההליך, תבהיר המבקשת, עד ליום 16.9.2012, אם היא עותרת להגשת הודעת צד ג' נגד טופז או לצירופה כנתבעת נוספת, והמשיבה – חרף תגובתה הקצרה בסיכומיה – זכאית להגיב תוך 7 ימים נוספים.

נוכח סכום התביעה, יידון התיק בסדר דין רגיל.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ב, 26 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.