תביעה לפיצוי על נזק גוף.

רקע

1. התובע עבד באגודה למען החייל ברחוב ויצמן בתל אביב. הרחוב באזור זה משמש לתנועה דו סטרית. בין שני חלקיו מפריד אי תנועה מכוסה צמחיה למעט פיסת אדמה חשופה הממוקמת מול בניין האגודה. הנתבעת - העירייה משקה את הצמחייה באמצעות טפטפות המונחות על הקרקע ועוברות גם לאורך אותה פיסת אדמה. התובע טוען שהגיע למקום במהלך חציית הכביש, נתקל בצנרת, נפל ושבר את כתפו – התאונה.

2. לטענת התובע משמש המקום למעבר להולכי רגל והעירייה הכשירה אותו לכך. על אף זאת לא סילקה את הצנרת ולא דאגה לכיסויה או לקיבועה. בכך הפרה את חובתה לדאוג לבטיחות הדרכים באחריותה.

3. העירייה מכחישה את התאונה ואת האחריות המיוחסת לה. לטענתה המקום אינו מיועד למעבר הולכי רגל, הצנרת מהודקת ככל שניתן לקרקע, אין דרך אחרת להשקות את הצמחייה, היא מבצעת ביקורות סדירות במקום ולא קיבלה תלונות או דיווחים על מפגע. התאונה ככל שאירעה נגרמה כתוצאה מהסתכנות מרצון של התובע..

4. הצדדים חלוקים על ראשי הנזק השונים.

ראיות

5. היום העידו תובע ובת זוגו גב' תמרה שבזין וכן מר אלי רוקח מנהל איזור גנים ונוף בעירייה.

6. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות בתחום אורטופדיה, ד"ר נסינג מטעם התובע וד"ר ז'טלני מטעם הנתבעת. פרופ' בלנקשטיין הכין חוות דעת עבור בית המשפט. חוות הדעת הוגשו ללא חקירות.

דיון

7. התובע העיד שהתאונה אירעה ב – 27.1.11 בסביבות 18.00, כאשר יצא מהעבודה לכיוון רכבו שחנה ממול, מעברו השני של הכביש, הגיע לאותה פיסת אדמה, נתקל בצינורות השקיה חשופים ונפל. בתשובותיו לשאלון מסר שהצינורות היו מונחים על הקרקע והעירייה אף פילסה דרך להולכי רגל על ידי גיזום הצמחייה. הוא הצהיר שהמעבר הזה כמו מעברים סמוכים רבים, משמש דרך קבע מעבר להולכי רגל רבים. בעדותו אישר שכמה עשרות מטרים משם מצוי מעבר חצייה וייתכן שהשתמש בו מוקדם באותו יום. כאשר נשאל מדוע עבר הפעם דרך האי השיב שהוא ורבים אחרים עושים זאת מדי יום ומדי שעה, מעולם לא הייתה שם צמחיה ואם הייתה, נחתכה כדי לאפשר את המעבר. הוא לא זכר אם באותו יום ירד גשם אך אישר שהמקום היה רטוב. התובע הגיש תמונות שצילמו הוא ובת זוגו כעבור שבועיים.

8. התובע הפריז בהשלכות התפקודיות כתוצאה מהתאונה וניסה להציג תמונה אידילית של מצבו אלמלא התאונה. לפני התאונה היה לגרסתו אדם חזק ונמרץ, הרים משקלים ללא קושי, ביצע תיקונים ונטל חלק פעיל במטלות הבית. התאונה שינתה את חייו, הוא הפך לאדם מוגבל, מתקשה בישיבה, עמידה והליכה ממושכים, ברכינה, בהתכופפות ובכל פעולה הכרוכה במאמץ פיזי. מתברר שהתובע עבר אבחון רפואי במסגרת תביעתו לגמלת נכות כללית במל"ל. הרופא רשם מפיו בין היתר תלונות על כאבים בע"ש צווארי ועל קושי לתפקד. בתיקו הרפואי בקופת חולים נרשם שהתלונן על כאבים באזור כתף שמאל ועל הגבלה בתנועה ושפנה מספר פעמים לטיפול רופא עקב כאבי צוואר וגב. על אף זאת התרשמתי שמסר תיאור נכון של התאונה. לאחר התאונה סב על עקבותיו, חזר לבניין, נסע לביתו אך בהמשך הערב פנה לקופת חולים. הרופאה שטיפלה בו רשמה "היום נתקה בכיב [כך במקור, י.ה.] ונפל ונחבל בפלג גוף שמאל ...". מצאתי בכך חיזוק לגרסתו.

התובע הוכיח שנפל כתוצאה מהתקלות בטפטפות.

9. התמונות שהגיש התובע מראות שלוש טפטפות מתוחות בין שני גושי שיחים, שתיים מהן צמודות לקרקע והשלישית מוגבהת מעט בחלקה ונשענת על מקל. עד העירייה רוקח הצהיר שהטפטפות מעוגנות אל הקרקע באמצעות ברזלי עיגון והעובדים שלו מבצעים מדי שבוע ביקורות במקום כדי לוודא את תקינותם ואת תקינות ההידוק. הן בביקורו במקום לאחר שנודע על התאונה והן מהתמונות של התובע עולה שהטפטפות מהודקות כיאות. לגבי הטפטפת השלישית, נראה לו כאילו הורמה והושענה על ענף עבה כדי ליצור מראית של הפרש גובה.

הצנרת מהודקת כנדרש בתנאי השטח ובהתאם לתכלית ההשקיה.

10. התובע העיד שהעירייה היא זו שגזמה את השיחים ופילסה את השטח למעבר. ובהמשך "אין ספק בליבי, שככול והמעבר לא היה קיים, והמקום היה מלא בצמחיה לא הייתי עושה שימוש במעבר". רוקח העיד שהעירייה שתלה שם שתילים מספר פעמים אך הם לא שרדו. כך גם במקומות אחרים לאורך האי, שעם הזמן נוצרו מעברים כאלה. הוא נשאל אם יש לו מושג מדוע אין במקום גידור כפי שיש במקומות אחרים למשל מול בית משפט. והשיב שזה לא התחום שלו.

11. מעבר חציה הוא חלק הכביש המסומן כמיועד לחצייתו על ידי הולכי רגל [סעיף ההגדרות בתקנות התעבורה תשכ"א – 1961]. חציית כביש במקום שאינו מיועד לכך היא עבירה פלילית ובצדק מפנה ב"כ העירייה לתקנה 110 [ב] לתקנות. העירייה היא רשות ציבורית המחויבת לדין ובהקשרים אחרים אף ממונה על אכיפתו. בנוסף היא נאמנה על כספי הקופה הציבורית. חזקה עליה שלא תגרע מכספי ציבור, ודאי לא על מנת לסייע להפרת דין. התובע לא הוכיח שהעירייה יצרה או העלתה על דעתה ליצור במקום מעבר להולכי רגל. העובדה שלא הוציאה פעם אחר פעם כספים כדי לשתול מחדש צמחיה או שלא גידרה את המקום כדי למנוע ביצוען של עבירות פליליות אינה מעלה ואינה מורידה.

התובע לא הוכיח שהתאונה אירעה במקום המיועד למעבר ולדרך.

די בכך על מנת לדחות את התביעה.

לו הייתי מקבלת את טענות התובע הייתי מייחסת לו אשם תורם בשיעור של 80%

11. למעלה מהנדרש ובשאלת הנזק – התובע לא הוכיח שנזקק וקיבל עזרה מעבר למקובל ביחסי משפחה תקינים ולא הוכיח שנגרמו או תגרמנה לו הוצאות החורגות מהכיסוי לפי הסדרי המשק לרבות על ידי המוסד לביטוח לאומי המכסה תאונה בעבודה. התובע הגיש מכתב מתאריך 12.1.14 ובו נכתב על הפסקת העסקתו בחברה בהמשך לשימוע מ – 9.1.14 ולביצועיו שאינם מספקים. המכתב הוגש כראיה לעצם קבלתו בידי התובע. אפילו הוגש כראיה לתוכנו, אין בו ללמד, שלוש שנים לאחר התאונה, על קשר בין הפסקת העבודה לבין התאונה. הייתי פוסקת לתובע 50,000 ₪ ומפחיתה אשם תורם בשיעור 80%.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לעירייה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ והוצאות משפט בסך 6,000 ₪ + מע"מ.

הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.