הנאשמת הורשעה על סמך הודאתה בנהיגה מבלי שהייתה מורשית לנהוג כלל.

מדובר במורה (!?) בת 32 אשר זו לה העבירה הראשונה מכל סוג שהוא.

מועד מתן גזר הדין נדחה פעמים רבות, על מנת לאפשר לנאשמת לתקן מחדלה ולהציג רישיון נהיגה, אולם עד למועד מתן גזר הדין היא כשלה במספר מבחנים ולא הצליחה לעשות כן.

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה מבקשת להשית על הנאשמת מאסר בפועל יחד עם רכיבי עונש נוספים של מאסר, פסילה למשך 6 חודשים, פסילה על תנאי וקנס, ואילו הסנגור מבקש להתחשב בהעדר עבר תעבורתי ובניסיונותיה להוציא רישיון נהיגה, ניסיונות שכאמור לא צלחו ולהימנע ממאסר בפועל.

מתחם הענישה

נהיגה בלתי מורשית חמורה מנהיגה בזמן פסילה, בהיבט של סיכון הציבור, על ידי מי שלא הוכשר לנהוג.

מתחם הענישה המקובל בעבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה לא מורשית נע בין מאסר על תנאי למאסר בפועל של ימים עד חודשים ספורים, תלוי בהדירות העבירה, עברו התעבורתי או הפלילי של הנאשם ונסיבותיו האישיות.

לגבי קביעת מתחם הענישה ראה תת"ע (ים) 5439-09-12 מדינת ישראל נ' פוקסברומר מיום 22/11/12 ועפ"ת(ים) 543-09-12 בו נדחה באופן חלקי ערעור המאשימה על גזר הדין, כאשר לענין המאסר נאמר ע"י כב' השופט אמנון כהן : "מקובל עלי שמתחם הענישה בעבירות כאלה נע בין מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל".

כאמור, המאשימה דורשת מאסר בפועל כבדרך של שגרה כאילו היה מדובר בעונש מינימאלי הקבוע בחוק, ולא כך הוא הדבר. אין חובה להשית מאסר בפועל, יש חובה לפסול הרישיון ל-3 חודשים, לגבי המאסר – במקרים מסוימים הוא יושת ובמקרים רבים אחרים ניתן יהיה להסתפק במאסר על תנאי.

ראה לדוגמא תת"ע 3843-05-12 מדינת ישראל נ' מאלק מיום 15/11/12, תת"ע 613-12-12 מדינת ישראל נ' כוכבי מיום 20/5/13, עפ"ת (ים) 4420-09-12 מדינת ישראל נ' פכורי מיום 29/1/13 ועוד רבים אחרים, בהם הושת מאסר על תנאי, על מי שזו לו העבירה הראשונה, לעומת תת"ע (ים) 7649-09-11 מדינת ישראל נ' ראשד אבו שקרה, מיום 18/10/12 שם הושת עונש מאסר בן חודש ימים בנוסף להפעלת מאסר על תנאי בן 5 חודשים, על מי שחזר ונהג כשרישיונו פקע שנים קודם לכן. (ערעור על חומרת העונש נדחה בעפ"ת(ים) 942-12-12 מיום 15/1/13)

היעדר רישיון נהיגה להצגה גם שנתיים אחרי ביצוע העבירה, מותיר לכאורה את הסכנה הנשקפת מהנאשמת בעינה, כמו בעת ביצוע העבירה, מאידך, השנתיים שחלפו וחששה של הנאשמת מההליך המשפטי ומהבאתה למשפט באמצעות שוטר (צו הבאה) עשו את שלהם ביצירת הרתעה והעברת מסר לגבי חומרת העבירה. אני נוטה להאמין כי מדובר במעידה חד פעמית שלא תחזור על עצמה, וכל עוד לא תוציא הנאשמת רישיון נהיגה היא לא תעז לנהוג, במצב דברים זה אין צורך להחריב עליה את עולמה האישי והמקצועי ולהשית עליה מאסר בפועל.

גזר הדין

על יסוד דברים אלה וטיעוני הצדדים, אני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים:

1. אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים. אין צורך בהפקדה. תקופת הפסילה תחל להיחשב מהיום. הנאשמת תוכל ללמוד נהיגה ולגשת לבחינות משרד הרישוי בתקופת הפסילה.
2. אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
3. אני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 2,000 ₪, אשר יקוזזו מהפקדון והיתרה תשולם עד לא יאוחר מיום 10/10/13.
4. אני דנה את הנאשמת למאסר למשך 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא תנהג בזמן פסילה ו/או ללא רישיון נהיגה, או ללא רישיון נהיגה בתוקף מעל 6 חודשים.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, במעמד הנוכחים