ניתן ביום 19 ינואר 2014

פסק דין

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו שני ערעורים, הנדונים במאוחד, על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; ק"ג 2396/09) בו נדונה תביעתו של מר סביר בה עתר למתן צו שיורה לעיריית אשדוד (להלן גם העירייה) ליישם פסק דין שניתן בעניינו ביום 7.2.05 בתיק ע"ב 300061/88.

עיקר השתלשלות ההליכים ופסק דינו של בית-הדין האזורי:

2. מר סביר עבד בשירות העירייה מאז ראשית שנות ה-60 עד יום 25.8.81. מאז שנת 1978 מנהל מר סביר נגד העירייה אין ספור הליכים בערכאות שונות בנוגע לזכויות כספיות בקשר לתקופת עבודתו. מר סביר הגיש לבית הדין האזורי תביעה לתשלום זכויות עבור התקופה מאוקטובר 1980 ועד לינואר 1986, ולזכויות פנסיוניות (להלן גם ההליך הקודם). תביעותיו להפרשי שכר נדחו, ונותרה מחלוקת בדבר שאלת המשכורת הקובעת לצורך חישוב שכרו הפנסיוני ומענק הפרישה שלו מהעירייה.

בית הדין האזורי, בהליך הקודם, דחה על הסף את התביעה בגין מרכיב השעות הנוספות הגלובליות כחלק מהמשכורת הקובעת ובגין הרכיבים שמר סביר טען כי הם משולמים לעובד אחר, מר מוטי אמיר, לגביהם קיים מעשה בית דין (שמקורו בתביעה לאישור פסק בורר שנדונה בבית משפט השלום באשדוד). לאחר שהוגש ערעור על ההחלטה האמורה לבית דין זה ניתן פסק דין (ע"ע 1336/00) בו נדחה הערעור לגבי הרכיבים המופיעים בסעיפים 50(7)-(8) לכתב התביעה המתוקן, ונקבע כי סעיפים 50(4)-(5) יידונו לגופם בבית הדין האזורי. כמו כן נקבע בהליך הקודם כי אין לכלול בחישוב המשכורת הקובעת את הרכיבים שפורטו בסעיפים 50(2)-(3) לכתב התביעה שהם תוספת גמול השכלה לבעלי תפקידים מיוחדים ותוספת גמול ספרות מקצועית.

3. בפסק דין שניתן ביום 7.2.05 נדחתה מרבית תביעתו של מר סביר למעט הטענה בדבר הטבלה הקובעת את שכרו המשולב ונקבע לגביה כי היא טבלת 81'. עוד נקבע כי העירייה תעשה חישוב מחדש של הסכומים להם מר סביר זכאי מדי חודש, ואם הוא זכאי להפרשים הם ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בתוך 30 יום. ערעורים לבית הדין הארצי על פסק הדין האמור נדחו תוך הבהרה כי משכורתו הקובעת של מר סביר לא תפחת מהמשכורת שהיתה לו עובר להגשת התביעה בבית הדין האזורי, וכי העירייה תערוך את החישוב על פי הקבוע בפסק הדין.

4. מר סביר הגיש תביעה לבית הדין האזורי בה טען כי העירייה לא יישמה את פסק הדין האמור ולא ערכה את החישוב על פי ההוראות.

מר סביר טען בבית הדין האזורי כי העירייה סירבה לעשות את החישוב על פי פסק הדין וחישבה את הפנסיה לפי 42% ב"עיגול כלפי מעלה", בעוד שהיה עליה לכלול במשכורת הקובעת רכיבים נוספים: תוספת גמול השכלה, תוספת גמול ספרות מקצועית, דמי משפחה, גמול ניהול, דמי הבראה ודמי פיצול. לטענתו, הוא זכאי למענק פרישה בסך 173,403 ₪ והפרשי פנסיה בסך שני מיליון ₪. העירייה טענה מנגד כי היא מילאה אחר הוראות פסק הדין בחישוביה, וכי מר סביר זכאי לתשלום הפרשים בשיעור של 35,637 ₪ ולפנסיה חודשית בסך של כ-2,700 ₪, וכי שולמו לו תשלומי יתר בסך של 9,955 ₪. בנוסף טענה כי הפנסיה החודשית שלו מחושבת לפי 42% מתוך טעות והוא זכאי לפנסיה בשיעור 41.666%, והוא קיבל מפברואר 1986 פנסיה חודשית כסדרה לפי דירוג וותק נכונים.

5. בית הדין האזורי, בפסק דינו, קבע תחילה כי אין מקום לחזור ולדון בזכאותו של מר סביר להכליל בשכרו הקובע לפנסיה ולמענק הפרישה את תוספת גמול השכלה לבעלי תפקידים מיוחדים ואת תוספת גמול ספרות מקצועית, מאחר שהתביעה בעניין רכיבים אלה נדחתה בפסק הדין הקודם ודחיה זו אושרה בבית הדין הארצי. מעבר לכך, מר סביר אינו זכאי לרכיבים אלה גם על פי עדותו של העד המומחה מטעמו, מר אברהם שהבזי, שהודה כי מר סביר אינו זכאי לרכיבים אם אינו מוגדר כ"מנהל" או "מנהל בית ספר". כך גם לגבי טענת מר סביר באשר לזכאות לגמול תפקיד בשיעור 30%, לתוספת דמי פיצול בשיעור 12.5%, ולשיעור הפנסיה, אשר גם לגביהן ניתנו החלטות חלוטות.

עוד נקבע כי אין בסיס עובדתי או משפטי לטענתו של מר סביר לפיה הוא זכאי לתשלום הרכיבים האמורים מכוח פסק הדין של בית הדין הארצי אשר הורה כי שכרו לא יפחת מהשכר שקיבל לפני הגשת התביעה. מר סביר לא הוכיח כי הוא קיבל רכיבים אלה בעבר או שהוא זכאי לקבלם.

באשר לתוספת משפחה – נקבע כי טענת העירייה לפיה הרכיב נכלל בגוף השכר המשולב לא נסתרה. כמו כן, דמי ההבראה משולמים לעובד באופן שוטף, כפי שעולה מתלושי השכר. לא הוכחה טענתו של מר סביר כי דמי ההבראה משולמים לו על בסיס 11 יום לשנה במקום 12, ובתחשיבים שהוגשו בעניין ננקבו בסכומים זהים.

לעניין שיעור הפנסיה, התברר כי העירייה שילמה לו בפועל פנסיה בשיעור של 42% כאשר הוא היה זכאי ל-41.666% בלבד, וזאת מחמת טעות, אשר אין בה כדי להקנות לעובד זכות. בית הדין האזורי המליץ לעירייה לשקול שלא לדרוש ממר סביר את ההפרשים בשל טעות זו.

6. בית הדין האזורי דחה את החישובים מטעם מר סביר, שנערכו בחוות דעתו של מר שהבזי, מאחר שהוא לקח בחשבון את תוספת גמול ההשכלה, תוספת גמול ספרות מקצועית לבעלי תפקידים מיוחדים ודמי משפחה. כן נקבע כי אין בסיס לדרך החישוב שלו, בה לא נלקחו בחשבון הסכומים שמר סביר קיבל ולא שערך אותם כראוי. מנגד, בית הדין האזורי קיבל את תחשיבי העירייה לגבי אופן חישוב ההפרשים ולא מצא בהם פגם.

עם זאת, נקבע כי העירייה לא עדכנה את בסיס השכר בהתאם לעדכונים שחלו בטבלאות השכר אחת לחודשיים שלושה. בית הדין האזורי הורה לעירייה לתקן את חישוביה כך שבסיס השכר יחושב על פי השכר המשולב הקבוע בטבלה לחודש אוקטובר 1981 על פי ותק השנה ה-22 ויעודכן על פי טבלאות השכר שהשתנו מעת לעת. לבסיס זה יתווספו התוספות כמפורט בסעיף 30 לפסק הדין. סכומים אלה ישוערכו מהמועד הקבוע לתשלום עד יום 30.8.11. עוד נקבע כי במקביל ישוערכו למועד זה הסכומים ששולמו לידי מר סביר ממועד תשלומם בפועל ואלה יופחתו מהסכומים שלהם הוא זכאי, וכך גם ייעשה באשר למענק הפרישה והתשלומים יבוצעו עד יום 30.10.11.

בשולי הדברים נדחתה טענתו של מר סביר לפיה על העירייה היה לגבות כספים שמגיעים לה בגין הוצאות הליכים קודמים מסכומי ערובה שהפקיד ולא מכספי ההפרשים.

7. בעניין ההוצאות, בית הדין האזורי חייב את מר סביר בתשלום הוצאות העירייה בסך 5,000 ₪. בנימוקים לכך נכתב כי מר סביר מנהל הליכים נגד העירייה כבר משנת 1978, מתנגד להגיע להסכמות ולהבנות על אף ששוב ושוב מתברר כי מרבית טענותיו משוללות כל יסוד, והוא שב ומגיש תביעות בגין רכיבים שלגביהם ניתנו החלטות חלוטות. ההוצאות נקבעו בשקלול נסיבות אלה יחד עם הטעות שנפלה בחישובי העירייה שמקורה בהבנה שגויה של פסק הדין, וצוין כי לא יהא זה ראוי וצודק להימנע מהטלת הוצאות על מר סביר על אף היותו גמלאי ואף שהינו מצוי במצב לא קל.

הן מר סביר והן העירייה הגישו ערעור מטעמם על פסק הדין.

טענות הצדדים בערעורו של מר סביר:

8. מר סביר טוען בערעור מטעמו כי הימשכות ההליכים בין הצדדים נגרמה עקב התנהלות העירייה, אשר מסרבת לקיים פסקי דין והחלטות של ערכאות מוסמכות. על פי טענתו, העירייה לא מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם של בית הדין האזורי ואת פסק דינו של בית הדין הארצי, ותחשיביה שגויים ומנוגדים למה שנפסק. מר סביר עותר להורות על מינוי מומחה מטעמו של בית הדין לביצוע התחשיב הנכון בדבר שכרו הקובע, או לחילופין ליתן הוראות בדבר התחשיב. ואלה עיקר טענותיו:

א. בפסק הדין הקודם נקבע כי יש לחשב את השכר הקובע על בסיס המשכורת המשולבת המופיעה בטבלת השכר מ-10/81 הכוללת רכיבי שכר נוספים, ולא על בסיס רכיב "שכר משולב" לבדו המופיע באותה טבלת שכר.

ב. מר סביר זכאי לגמול ניהול בשיעור 30% לאור הגדרת תפקידו כ"מנחה" בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי שחל עליו.

ג. יש להכליל את רכיב דמי הפיצול בשיעור של 12.5% גם לעניין חישוב שכרו הפנסיוני, ובעניין זה ניתנו פסקי דין חלוטים. לגבי תוספת דמי משפחה, יש לה התייחסות נפרדת בתלושי השכר והיא אינה מגולמת בשכר המשולב.

ד. מר סביר זכאי כי ייכללו בשכרו הקובע תוספת גמול השכלה ותוספת גמול ספרות מקצועית מכוח הסכמים קיבוציים החלים עליו. רכיבים אלה לא נדחו על הסף ואין לגביהם השתק עילה או השתק פלוגתא. דבריו של מר שהבזי הוצאו מהקשרם בפסק דינו של בית הדין האזורי.

ה. דמי ההבראה היו צריכים להיות משולמים על פי מכסה של 12 ימים בשנה, לפי עדכון הסכם השכר לעובדי הוראה.

ו. שיעור הפנסיה לפיו יש לחשב את שכרו הקובע הוא 42%, כפי שמשולם לו בפועל מזה שנים רבות. הפחתת שיעור הפנסיה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות פסקי דין קודמים.

ז. לגבי חישוב השכר הקובע – העירייה בפועל לא עדכנה את השכר המשולב של מר סביר לפי טבלאות השכר המשתנות מעת לעת. בית הדין האזורי שינה את אופן חישוב השכר, בניגוד למה שנקבע בפסקי דין חלוטים בעבר. היה מקום להורות כי השכר הקובע יחושב על בסיס המשכורת המשולבת בהתאם לטבלת השכר מ-10/81 בצירוף כלל הרכיבים להם זכאי מר סביר, ויוצמד בצירוף ריבית החל מיום הפיטורים ועד למועד התשלום בפועל. זאת, כפי שנקבע בפסקי הדין החלוטים שניתנו. יש לקבל את התחשיב מטעם מר סביר ולדחות את תחשיבי העירייה שלא בוצעו כנדרש.

ח. העירייה מתנהלת כלפי מר סביר בחוסר תום לב ומעשיה הובילו לגרירת הליכים שגרמו הוצאות כבדות למר סביר. לכן, לא היה מקום להטיל הוצאות על מר סביר.

9. העירייה טוענת בתגובה כי רובן המכריע של הטענות שמעלה מר סביר נדונו ונדחו שוב ושוב בפסקי דין חלוטים. לטענתה, לעניין הרכיבים של שיעור גמול ניהול ודמי פיצול, תוספת גמול השכלה וגמול ספרות מקצועית ושיעור הפנסיה – ניתנו החלטות חלוטות. תוספת דמי משפחה כלולה בשכר המשולב ודמי ההבראה שולמו לו באופן סדיר. העירייה טוענת כי היא ערכה חישוב על פי הוראות פסק דינו של בית הדין האזורי ושילמה לעובד את הסכומים שמגיעים לו כמפורט בתלוש של יוני 2012.

טענות הצדדים בערעור העירייה:

10. העירייה הגישה ערעור נגד קביעתו של בית הדין האזורי לפיה על העירייה לתקן את תחשיביה. על פי הטענה, התחשיב שהגישה היה תקין ובהתאם להחלטות החלוטות של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי. על פי הטענה, בית הדין האזורי בפסק דינו מושא הערעור, שינה החלטה חלוטה בדבר אופן חישוב המשכורת הקובעת של מר סביר שניתנה בהליכים קודמים, ולפיה החישוב יהיה על בסיס טבלת השכר מחודש אוקטובר 1981.

11. מר סביר טוען בתגובה כי התחשיב שהגישה העירייה היה שגוי ומנוגד לכל ההחלטות החלוטות שניתנו בעבר. לטענתו, לא ניתנו הוראות לעירייה לפני כן לערוך את התחשיב לתקופה שבין אוקטובר 1981 לינואר 1986. מר סביר חוזר על הטענות שהעלה בערעור מטעמו בדבר הדרך הנכונה לשיטתו לעריכת התחשיבים.

12. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 10.6.13 הצענו לצדדים לפנים משורת הדין ועל מנת לסיים את כל המחלוקות בדרכי שלום ובאופן סופי, לאפשר למר סביר לבדוק שוב את עמדתו לגבי אחת משתי דרכי החישוב: האחת לגרסתו כי יש לחשב את השכר הקובע לפי הטבלה משנת 1981 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל, או השניה כפי שקבע בית הדין האזורי בפסק דינו. בתגובתו להצעת בית הדין, מר סביר נכנס שוב לטיעונים לגופו של עניין וטען כי נמצאו ליקויים וחוסרים בתחשיב העירייה אותו יש לדחות, ועל כן הוא נותר איתן בעמדתו לפיה יש לחשב את שכרו הקובע לפי גרסתו שנדחתה על ידי בית הדין האזורי.

העירייה מסרה בתגובה כי מאחר שמר סביר לא הגיב להצעת בית הדין כלשונה, היא עומדת על ערעורה ומבקשת לדחות את טענותיו של מר סביר.

דיון והכרעה:

13. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לפסקי הדין שניתנו בהליכים קודמים בעניינם של הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי, ולתחשיבים השונים שהוגשו על ידי הצדדים, אנו מחליטים לדחות את שני הערעורים ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. מעבר לנדרש, נתייחס להלן בקצרה למספר טענות שעלו בשני הערעורים.

14. באשר לערעור מטעם מר סביר – כפי שנכתב בפסק דינו של בית הדין האזורי, מרבית טענותיו של מר סביר מכוונות נגד קביעות שנעשו חלוטות בהליכים קודמים שניהל מול העירייה, ובכללם ההליך הקודם בבית הדין האזורי ופסק דינו של בית הדין הארצי בערעורים שהוגשו על אותו פסק דין. לכן, אין בידינו להידרש, במסגרת הליך זה שעניינו טענות בעניין יישום פסק הדין, לטענות בדבר רכיבים שההחלטה לגביהם כבר חלוטה, כפי שצוין בפסק הדין מושא הערעור. קביעות בית הדין האזורי באשר לאופן חישוב השכר הקובע לצורך מענק הפרישה והפנסיה עולות בקנה אחד עם פסק הדין בהליך הקודם בבית הדין האזורי ואין טעם משפטי לסטות מהן.

יתרה מכך, בית הדין האזורי אף ציין כי קביעותיו מבוססות גם על ניתוח עדותו וחוות דעתו של מר שהבזי, המומחה מטעם מר סביר, והוא הגיע למסקנה כי אין בסיס לדרך חישוביו. כמו כן פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על התרשמות מהעדויות מטעם העירייה והתחשיב שהוגש מטעמה. לא שוכנענו מטענות באי כוחו של מר סביר כי קביעותיו של בית הדין האזורי ותחשיבי העירייה סותרים החלטות חלוטות קודמות. אשר על כן, דין ערעורו של מר סביר להידחות.

בנוסף, לא מצאנו לנכון להתערב בקביעת בית הדין האזורי בדבר סכום ההוצאות שנפסק נגד מר סביר. סכום ההוצאות משקף איזון נכון בין השיקולים השונים כאשר מחד צוין כי מר סביר הינו גמלאי ומצבו אינו קל, ומאידך יש הצדקה להטיל עליו הוצאות לאור התנהלותו של מר סביר כפי שהיא מתוארת בפסק הדין. אין מנוס אלא להביע צער על כך שההליכים המשפטיים בין מר סביר לעירייה נמשכים כבר עשרות שנים, כאשר יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו כבר לפני למעלה מ-32 שנה. ערים אנו לתחושותיו של מר סביר לפיהן נעשה לו עוול וכל רצונו הוא לקבל את זכויותיו אשר לשיטתו מגיעות לו, אולם אין בכך כדי להצדיק התנהלות אשר גורמת להימשכות ההליכים באופן כה חריג וקיצוני, בעיקר בשל העובדה שמר סביר מגיש תביעות בהקשר לעניינים שכבר נדונו והוכרעו בעבר.

15. באשר לערעור מטעם העירייה – לא נמצא פגם בקביעת בית הדין האזורי לפיה נפלה טעות בחישובי העירייה כך שבסיס השכר של מר סביר לא עודכן על ידה בהתאם לעדכונים בטבלאות השכר. קביעה זו מבוססת על הראיות כפי שנפרסו בפני בית הדין האזורי, המסמכים והעדויות. אין מדובר בעניין זה בשינוי החלטה חלוטה אלא בטעות ביישום פסק הדין בהליך הקודם, ולכן לא נפל פגם משפטי בקביעת בית הדין האזורי בעניין.

16. סוף דבר: שני הערעורים נדחים. אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ח בשבט, תשע"ד (19 בינואר, 2014) בהעדר הצדדים.