נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד ליאורה יעבץ

הנאשם וב"כ עו"ד אבישור

פרוטוקול

הסניגור:

הנאשם פנה ולא הסכימו לתת לו את המכתב. בנסיבות הללו נחזור על הטיעון ונבקש לאמץ את האמור בתסקיר.

הנאשם:

לא הייתי אלים וגם היום אני לא אלים. זה היה מלחץ. זה סתם המשפט. יש לי את המכתב. אמרתי מילים אבל לא פגעתי בה.

<#3#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו ב- 3 עבירות איומים, בכך שביום 19/11/10 הגיע לבית הספר בו לומד בנו הקטין ואיים על מחנכת כיתתו בכך שאמר לה "אם יקרה משהו לבן שלי אני מוריד לך את הראש, אני אהרוג אותך". בהמשך וכשהמתלוננת אמרה לנאשם שתתקשר למשטרה, איים עליה באומרו "תזמיני אותם, גם הם חארות, אני אראה לך מה זה". כאשר המנהלת יצאה מחדרה ושאלה מה קורה, איים הנאשם על המנהלת באומרו: "גם לך וגם לה אני אוריד את הראש".

המדובר בנאשם יליד 1966 שלחובתו הרשעה קודמת אחת משנת 2006 בגין עבירות של תכנון ובנייה.

בהסכמת הצדדים נשלח הנאשם לשירות המבחן, כאשר התביעה הודיעה כי תעתור לעונשים מותנים והסניגור ביקש לבדוק את שאלת ביטול הרשעתו.

שירות המבחן ציין כי מדובר באדם המנהל אורח חיים נורמטיבי אשר ממוקד בצורך לפרנס את משפחתו.

הנאשם שלל צורך בטיפול בתחום השליטה בכעסים ושירות המבחן התרשם כי להליך המשפטי היה אפקט מרתיע ומציב גבולות עבורו וכי הנאשם הפיק לקח בנוגע להתנהגותו.

שירות המבחן ציין כי הנאשם עובד מזה 12 שנה בעסק עצמאי ובמסגרת עבודתו לעיתים זקוק להוכחת העדר עבר פלילי לצורך אישור כניסה.

שירות המבחן ציין כי ביום האירוע הנאשם דאג לשלום בנו אשר השאיר בבית מכתב עם גוון אובדני עקב יחסה של מחנכת הכיתה ולכן הגיע לבית הספר ודרש לקבל התייחסות והתקשה לשלוט על תגובותיו.

שירות המבחן ציין כי לאור העדר עבר פלילי ועל מנת לא לפגוע בפרנסתו יש מקום לבטל את הרשעתו והמליץ על הטלת של"צ.

התביעה התנגדה להמלצת שירות המבחן מאחר ומדובר ב-3 עבירות ומאחר ולנאשם הרשעה קודמת ואילו הסניגור עתר לקבל את המלצת שירות המבחן כשלטענתו ישנו הבדל בין הרשעה בעבירת אלימות לבין הרשעה בעבירת תכנון ובנייה מבחינת אישור כניסה לנמל.

לפי ההלכה הפסוקה, משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם, וסיום ההליך המשפטי ללא הרשעה ייעשה רק במקרים חריגים, בהם היחס שבין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, אינו סביר.

בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337, נקבע בהקשר זה :

"כידוע, שיקומו של נאשם - הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו עניין בו - הינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים אחרים הנובעים מאופיה של העבירה.

אכן, ענישתו של נאשם היא אינדווידואלית, ובית-המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על-פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים... כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם.

הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים:

ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם;

ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל."

בעניין כתב הנ"ל, ציין כבוד השופט לוין, כי אי הרשעה תבוא במקום בו בית המשפט ישוכנע כי שיקולי השיקום של הנאשם המסויים שלפניו, גוברים על האינטרס הציבורי הנובע מחומרת העבירה והאפקט הציבורי של ההרשעה.

כבוד השופט לוין מנה בפסק הדין את שיקולי השיקום, המנחים בדרך כלל את שירות המבחן להמליץ על עונשים ללא הרשעה, שהם בעיקרם שיקולי שיקום :

"א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, בלי שיהיו ממצים, מקובלים עליי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה".

אמנם חלק נכבד מהנימוקים הללו מתקיימים בעניינו של הנאשם, ואכן נראה כי מדובר במקרה חד פעמי אשר אירע על רקע סערת רגשות של הנאשם, ואולם לא ניתן להתעלם מחומרת האיומים שהופנו כלפי עובדות ציבור.

בנוסף, לא הוכח כי הרשעה תפגע בפרנסתו של הנאשם, בעיקר מאחר ומדובר באדם שלחובתו הרשעה קודמת, ולא הוכח כי ישנו הבדל בין הרישומים הפליליים השונים מבחינת תעסוקתו של הנאשם.

לאור האמור, נראה לי כי המקרה אינו נכלל בגדר החריגים שנקבעו בפסיקה ועל כן אני מותירה את ההרשעה על כנה.

לאור האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים.

המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של 2 שנים מהיום, יעבור הנאשם עבירה נוספת בה הורשע בתיק זה או כל עבירת אלימות.

1. הנאשם יחתום היום על התחייבות בסך 1,500 ₪ שלא לעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע, למשך שנתיים מהיום. לא יחתום, ייאסר למשך 5 ימים.

העתק הפרוטוקול יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבימ"ש מחוזי ב"ש.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"ג, 18/10/2012 במעמד הנוכחים.