בפני | כב' השופט אחסאן כנעאן | ||
תובעים | 1.עפר מורג 2.עינת מורג | ||
נגד | |||
נתבעים | בנק לאומי לישראל בע"מ |
פסק דין |
רקע
1. לפני תביעה בסדר דין מהיר לתשלום פיצויים בשל מסכת אירועים שיתוארו להלן ואשר במרביתם אינם שנויים במחלוקת.
2. התובעים הינן בני זוג והיו במועדים הרלוונטיים לקוחות הנתבעת וניהלו באמצעותה חשבון בנק.
3. אין חולק בין הצדדים כי שני התובעים היו מורשי חתימה באותו חשבון.
4. ביום 4.9.2011 הוצג לפירעון בחשבון הבנק שיק שמשך התובע. שיק זה ניתן לכיסוי תמורה בגין אירוע בר מצווה שערכו התובעים באולם אירועים. אין חולק עוד כי הנתבעת לא כיבדה את השיק מהסיבה הטכנית שחתימת התובע אינה סרוקה במאגרי הנתבעת.
5. לתובע נודע אודות אי כיבוד השיק משיחת טלפון שיזם מנהל אולם האירועים ביום 6.9.2011 בה הודיע לתובע אודות אי כיבוד השיק. התובע אמר למנהל כי יעשה בירור ויחזור אליו. לאחר שערך בירור אל מול הפקידה בסניף הרלוונטי נמסרה לו סיבת ההחזרה והוא נדרש לבקש ממנהל אולם האירועים להפקיד את השיק בשנית. התובע חזר למנהל אולם האירועים דווח לו אודות השיחה עם הפקידה מהבנק וביקש ממנו להפקיד את השיק בשנית.
6. אין חולק כי בו ביום הוצג השיק בשנית והוא כובד על ידי הנתבעת.
7. לאחר מכן פנו התובעים אל הנתבעת ודרשו כי הלה תיתן מכתב התנצלות ותפצה אותם בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. התובעים דרשו מכתב התנצלות על מנת להציגו בפני מנהל אולם האירועים מר אלי רהב.
8. התובעים הגישו את תביעתם בעילות לפי חוק איסור לשון הרע, רשלנות וחוזית.
9. בכתב ההגנה הודתה הנתבעת כי החזרת השיק הייתה בשל טעות טכנית וכי הדבר נעשה בתום לב וולא שום כוונת זדון.
10. ביום 14.1.2012 נשמעו עדי הצדדים. מטעם התובעים העיד התובע ומטעם הנתבעת העידה גב' מיה מרדו מורשית חתימה בסניף בו ניהלו התובעים את חשבונם.
דיון והכרעה
11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הנני סבור כי דין התביעה להתקבל בעילה לפי פקודת הנזיקין.
12. הנני סבור כי המעשה הנטען אינו מהווה לשון הרע. הגדרת "לשון הרע" בסעיף 1 לחוק מורכב מארבע חלופות:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
13. בהתייחסו לחלופות הנ"ל קבע בית משפט העליון בע"א 1104/00 אפל נ. חסון, פ"ד נו(2) 607, 616 (להלן: "עניין אפל"):
"הגדרה בסעיף 1 הנ"ל מורכבת אפוא מארבע חלופות: החלופה הראשונה היא מעין חלופת-סל רחבת היקף. יש בה כדי לתאר את מהותה של לשון הרע כפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני אחרים ולפגום בהערכתו בעיני הבריות... שלוש החלופות הנותרות מהוות מקרים קונקרטיים יותר של לשון הרע. בכל ארבע החלופות אין הכרח להוכיח קיומו של נזק, ועל כך מצביע הביטוי "עלול". ודוק, ההגדרה בסעיף 1 לחוק אינה מתנה קיומה של לשון הרע באי-אמיתות הפרסום. לפיכך עשוי פרסום להיות אמת, ובכל זאת להיחשב לשון הרע (אם כי לא תוטל בגינו אחריות, אם תוכח אחת מן ההגנות הקבועות בחוק)."
14. החזרת שיק מהסיבה הטכנית של אי סריקת חתימת המושך אינה יכולה להוות לשון הרע בעיני האדם הסביר. כל אדם סביר שידע עובדות אלו לא יסבור כי סירוב השיק נעשה בשל מצב כלכלי קשה של מושכי השיק או כי אלו נתנו שיקים במטרה להונות מאן דהוא ביודעם כי הוא יסורב. לכן סירוב השיק במקרה זה, להבדיל מסירוב בעילה של אי כיסוי מספיק או חשבון מוגבל או קיים עיקול, אינו יכול ליפול להגדרה של לשון הרע.
15. הנתבעת הודתה באחריותה לסירוב השיק בכפוף לטענת תום לב אשר מכוונת אך ורק לגובה הנזק (עמ' 7 ש' 13). ניתן לבסס אחריות זו הן על דיני הנזיקין והן על דיני החוזים. כל שנותר לדון הוא בשאלת הנזק. אך בטרם אגש לכך ברצוני להביא מדברי בית משפט העליון על היחס בין עוולת הרשלנות לטענת תום הלב, דברים אשר יפים לענייננו:
"כאשר מדובר ברמת זהירות הנדרשת בעוולת הרשלנות, עשוי אדם להתרשל גם מקום שלא עצם עיניו מלראות, וזה מקום שלא ערך חקירה בתום-לב. הרשלן עשוי שיהיה תם-לב. הרשלנות באה להתגבר על הטיפשות. היא לא באה להתגבר על התמימות."
ראה: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ. קוסטמן, פ"ד מז(3) 31
16. יחד עם זאת, אני מסכים כי התובעים ניסו להאדיר את נזקיהם. מצד אחד אני מבין כי בסיאוציה כזו עוד בטרם התחוורו הדברים כאשר מנהל אולם האירועים טוען כי השיק שנמסר לו סורה תגרם לתובעים עוגמת נפש ובושת פנים. אולם הדברים לובנו תוך מחצית השעה כאשר התובע שוחח עם הבנק ולאחר מכן חזר למנהל אולם האירועים הודיע לו את סיבת הדחיה וביקש כי השיק יופקד בשנית. השיק אכן הופקד וכובד באופן מיידי.
17. אינני שותף עם טענת התובעים לפיה פקידי בנק אחרים, משני הבנקים המעורבים נחשפו לשיק זה והדבר פוגע בתדמיתם. דווקא פקידי בנק הם אנשי מקצוע מיומנים היודעים להבדיל בין שיק שסורה מטעמים טכניים ובין שיק שסורב ממצב כלכלי, כפי שאירע בענייננו.
18. יתרה מכך התובעים לא הביאו לעדות את מנהל אולם האירועים על מנת שיתמכו בטענתם כי תדמיתם ושמם הטוב נפגע. התובע אף אישר כי מנהל אולם האירועים לא דרש מכתב הבהרה אלא הסתפק בהסברי התובע בשיחת הטלפון השניה.
19. בשים לב לכך אני מעמיד את נזקי התובעים בגין עוגמת נפש על סך של 1000 ₪.
20. לכן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 1000 ₪. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסך של 750 ₪. התובעים האריכו את הדיון שלא לצורך ועל אף הפצרותיי שאין צורך בשמיעת ראיות התובעים התעקשו על ניהול משפט. לכן בעת קביעת הוצאות המשפט התחשבתי בעניין זה.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.
ניתן היום, י"א כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
09/02/2012 | הוראה לתובע 1 להגיש תצהיר עדות ראשית | אחסאן כנעאן | לא זמין |
25/11/2012 | פסק דין מתאריך 25/11/12 שניתנה ע"י אחסאן כנעאן | אחסאן כנעאן | צפייה |