30 יולי 2014

בפני בית הדין תביעת התובע למענק עבודה מועדפת, על פי סעיף 174(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובע בטענה כי לא עבד בסוג עבודה/מקום עבודה שהוכר כעבודה נדרשת המזכה במענק לפי החוק.

כללי

1. התובע השתחרר משירות סדיר ביום 23.5.10. החל מיום 1.7.10 עבד התובע כמחסנאי בחברת "א.מ. אלקטרוניקס פרו בע"מ" (להלן: "מקום העבודה"). החברה בה עבד התובע מספקת שירותי תיקונים למוצרי חשמל ביתיים.
2. פניית התובע בבקשה למענק עבודה מועדפת נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע, עבד במקום העבודה בתחילה כטכנאי, ועבר לעבוד שם כמחסנאי על מנת שיהיה זכאי לקבל את מענק העבודה המועדפת. לטענת התובע הסתמך על כך שעובד אחר שעבד במקום העבודה באותו תפקיד במקביל לתובע, קיבל את המענק. כמו כן, הסתמך על האמור באתר המל"ל לפיו מחסנאי במפעל תעשיה / בית מלאכה זכאי למענק. לטענת התובע מקום עבודתו הינו בית מלאכה. התובע מביא לראיה את סיווג מקום העבודה כבית מלאכה בעיריית ירושלים, לצרכי שומה. כמו כן טוען הוא כי במקום העבודה בוצעו פירוק והרכבה של מוצרים באופן שיוצרו למעשה מוצרים חדשים.
2. לטענת הנתבע, מקום עבודתו של התובע לא עסק בסוג פעילות המסווג בענף התעשייה (לפי הסיווג האחיד) וכן אינו בית מלאכה, ולפיכך לא די בכך שביצע עבודה של מחסנאי כדי לזכותו במענק עבודה מועדפת, הואיל וזו לא נעשתה בענף הנכון. לטענת הנתבע, טענת התובע לפיה עובד אחר במקום עבודתו קיבל את המענק מוכחשת ולא הוכחה ומכל מקום אין בה כדי לזכות את התובע במענק שאין לו זכות לקבלו על פי דין.
3. התובע הגיש תצהיר. הצדדים ביקשו שלא לקיים הליך הוכחות הואיל והשאלה הינה משפטית בעיקרה. הוגשו סיכומים בכתב.

הכרעה

1. הפלוגתא שיש להכריע בה בתובענה דנן היא אם התמלאו התנאים המזכים במענק עבודה מועדפת בהתאם להוראות סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי.
2. סעיף 174(א) לחוק, קובע:

""עבודה מועדפת" - עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה כמפורט בלוח ח', ובלבד שלגבי אדם פלוני העבודה אינה עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165(א) ו-(ב)";

1. בהתאם לסעיף 174(א) לחוק וללוח ח', הזכאות למענק עבודה מועדפת קמה לחייל משוחרר העובד, בין היתר, במפעלי תעשיה ובבתי מלאכה:

"... (3) עבודות בלתי מקצועיות –

עבודה בלתי מקצועית בתעשיות הבניה, המזון והטקסטיל ובתעשיות אחרות, לרבות הפעלת מכונות ועבודת ניקיון, ולמעט עבודה פקידותית."

1. בעב"ל 649/05 המוסד לביטוח לאומי נ' למברגר יותם (ניתן ביום 30.10.06), נקבע:

"תכלית תשלום מענק העבודה המועדפת הינה - לעודד חיילים משוחררים להשתלב בענפי עבודה ובמקומות עבודה שנקבעו כעבודה מועדפת לאור צורכי המשק והמחסור בידיים עובדות ישראליות."

1. בהתאם לפסיקה הענפה בסוגיה יש לבחון את אופי ומהות העבודה בהתאם לתחום העיסוק שבו מדובר, תוך התייחסות לתכלית חוק הביטוח הלאומי, עת קבע זכאות למענק לעבודה נדרשת במטרה לעודד חיילים משוחררים לעבוד בעבודות ובענפים, שבאופן רגיל לא היו פונים לעבוד בהם, עם שחרורם משרות צבאי. כך, תכלית החוק היתה לעודד כניסת כוח עבודה צעיר לענפים בהם נדרשה עבודה פיזית, בשל נחיצותם למשק המדינה וכלכלתה, במקומות עבודה ובענפי עבודה הסובלים ממחסור כרוני בעובדים (עב"ל (ארצי) 20165/97 מנביץ – המוסד לביטוח לאומי לה 193 (2000); עב"ל (ארצי) 20009/98 המוסד לביטוח לאומי - גבאי (לא פורסם); עב"ל (ארצי) 314/99 המוסד לביטוח לאומי – מיכל גוטמן (היימן) (ניתן ביום 7.11.2000) ; עב"ל (ארצי) 30310-11-12 מור עינטוב - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.7.14)).
2. לאור האמור, נפסק לא אחת, כי בחינת העבודה המועדפת או הנדרשת, חייבת להיעשות לא רק בהתחשב בטיב העבודה, אלא גם בהתחשב בטיבו של מקום העבודה, שהרי אין טעם לזכות במענק את החייל המשוחרר העובד אומנם בעבודה מועדפת או נדרשת, אך זאת בענף ובמקום עבודה לגביהם לא מתקיימת תכלית החוק.
3. עת נבחן אופי פעילותו של מקום העבודה, האם הינו בגדר "מפעל תעשייתי" או "בית מלאכה", נפנה לבחינת סיווג הפעילות המתבצעת במקום העבודה בסיווג האחיד. על כך נאמר בפסיקה כי "יש להיעזר בכלים שאנשי המקצוע בתחום סיווג משלחי יד וענפי כלכלה העמידו לרשותנו. במקרה שלפנינו - בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 1993 (להלן - ספר הסיווג)" (עבל (ארצי) 630/05 יפית עיני נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.9.07) (להלן: ""עניין עיני") ההדגשות במקור, א.א.). זאת בהתאם לאמור בדב"ע (ארצי) לו/ 5-6 "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרדכי סקילי פד"ע ח' 321, 326.
4. התובע הצהיר כי שימש כמחסנאי. מדובר בסוג עבודה המקים זכאות לפי החוק, בהיות עבודה זו עבודה לא מקצועית. אולם בכך לא די. יש צורך שגם מקום העבודה יהיה מקום עבודה מתאים העונה על הדרישות בלוח ח'. מדובר בשני תנאים מצטברים.
5. מקום עבודתו של התובע היה מרכז למתן שירות תיקונים לציוד תקשורת ואודיו.

כדי לבחון אם נכלל הוא בענף התעשייה, יש לפנות לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011 אותו מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: "הסיווג האחיד").

1. בסיווג האחיד, נכתב על סדר C תעשייה וחרושת כי המאפיין העיקרי של תעשיה הוא הייצור של מוצר חדש, אף כי אין זה מאפיין יחיד או הכרחי. כך נאמר שם בין היתר כך:

"סדר זה כולל את השינויים הפיזיים או הכימיים שהופכים חומרים, רכיבים ותרכובות למוצרים חדשים. עם זאת, יש לציין כי אין זה הקריטריון היחיד להגדרת ייצור תעשייתי (ראה בהמשך פסקה העוסקת החומרים, הרכיבים והתרכובות הללו, הנם חומרי גלם שהם תוצרים .(E בעיבוד חומר גלם – סדר של: חקלאות, ייעור, דיג, כרייה וחציבה ועוד. הכנסת חידושים ושינויים מהותיים במוצרים וכן ייצור מחודש, נחשבים אף הם לחלק מענף התעשייה והחרושת..." בהערה שנוספה שם הובהר כי "הגבול בין תעשייה לבין שאר יחידות הסיווג עשוי להיטשטש במידת מה. ככלל, הפעילויות המסווגות בתעשייה כרוכות בהפיכת חומרים למוצרים חדשים. התוצר של אותם חומרים הוא מוצר חדש. עם זאת, הגדרת מוצר חדש עשויה להיות סובייקטיבית במידת מה." בהמשך פורטו פעילויות שנכללות או שאינן נכללות בסיווג התעשייה. בין האחרונות מופיעות פעולות של תחזוקה ותיקון, שאינן נחשבות לפעילויות מענף התעשייה. אף בעניין עיני נכתב כי דרך כלל העבודות המסווגות כתעשייתיות, הן עבודות יצרניות הנדרשות במשק.

1. סיווג מקום העבודה של התובע מופיע במפורש דווקא בסדר S, "שירותים אחרים", בענף 95 שכותרתו "תיקון של מחשבים, ציוד אישי וציוד לבית", הכולל בין היתר עבודות תיקון "של ציוד תקשורת, כגון מכשירי פקסימיליה, של מכשירי קשר ושל מוצרי צריכה אלקטרוניים, כגון: מכשירי רדיו, טלוויזיה...". ענף זה אינו ענף תעשייה אלא ענף שירותים.
2. זאת ועוד, באישור הכללי שכתב סמנכ"ל מקום עבודתו של התובע (נספח ג' לתצהיר התובע) נרשם כי מקום העבודה הינו "מרכז שירות המתמחה בשירות תיקונים למוצרי חשמל בייתים. במפעל, הממוקם באזור התעשיה בשילת, קיימות המחלקות הבאות:
3. מעבדות לתיקוני מוצרי הקרנה, מוצרי צריכה ומוצרי אודיו.
4. מחלקת חידושי מוצרים – המיועדת לפירוק והרכבה מחדש של מוצרי חשמל.
5. מחסני – חלקים המשמשים לשירות המעבדות ומחלקת מיחדושים." (כך במקור, ההדגשות שלי, א.א.)
6. באישור שכתב המנכ"ל (נספח ג'2 לתצהיר התובע) על עבודת התובע עצמו כמחסנאי, נכתב כי החברה הינה "חברת שירות מרכזית המתמחה במתן שירות והתקנות למוצרי אלקטרוניקה בידורית (טלוויזיות וציוד אודיו) ללקוחות פרטיים וללקוחות מוסדיים (ציבוריים וממשלתיים)". (ההדגשות שלי, א.א.)
7. דהיינו, אף מקום העבודה מגדיר עצמו קודם כל כעסק למתן שירותים, שירותי תיקון, ולא כמפעל יצרני ותעשייתי. לא ניתן להגדיר את מקום עבודתו של התובע כמקום המיועד לייצור מוצרים חדשים, אלא לתיקון מכשירים קיימים, בדרך של פירוק והחלפה או תיקון במעבדה. אף אם ננקטה לשון חידוש או "מיחדוש" המוצר אין ספק שלא נוצר מוצר חדש, אלא רק תוקן, ברמות שונות של תיקון, מוצר קיים שהיה מקולקל קודם לכן.
8. בהקשר זה נעיר, לנוכח האמור בתצהיר התובע, כי לא די בכך שעיריית ירושלים סיווגה את העסק כבית מלאכה, הואיל ואין מדובר בסיווג מקובל ומקצועי. כמו כן, מדובר בסיווג של "בתי מלאכה ומוסכים", ואין חולק כי מוסכים אינם נחשבים למפעלי תעשייה לעניין מענק עבודה מועדפת.
9. בענייננו, עמדת הנתבע לפיה תיקון מכשירי תקשורת אינה נכללת בענף התעשייה הינה עמדה הנתמכת בפרשנותו של המונח ובסיווג הענפי המקובל. התובע לא עבד במקום עבודה שניתן להגדירו כמפעל תעשיה. בשים לב לתכלית החקיקתית של תשלום המענק, מהות עבודתו של התובע ומקום עבודתו אינם תואמים תכלית זו שמטרתה עידוד חיילים משוחררים להשתלב במקומות ובסוגי עבודה מתוך התחשבות בצרכי המשק. המחסור במשק הוא בעובדי תעשיה ולא בעובדי תיקונים, וממילא, במחסנאים לראשונים ולא לאחרונים.
10. על כך אמר כב' השופט פליטמן (כתוארו אז) בעב"ל (ארצי) 20165/97 מנביץ – המוסד לביטוח לאומי לה 193 (2000) כי חשיבות רבה נודעת למילוי התנאי של מקום העבודה, ולא ניתן להסתפק בקיומו של התנאי הראשוני של מהות העבודה, אף אם לכאורה מדובר בעבודות זהות במקומות עבודה שונים:

"מבחינת תכלית החוק לא די בעצם עשיית העבודה המועדפת. יש הכרח כי אותה עבודה תבוצע במקום עבודה שחסרים בו עובדים על-פי צורכי המשק ואין זו דרישה פורמליסטית כלל. למשל, מלצר במסעדה לא זכאי למענק להבדיל ממלצר בבית מלון, בשל צורכי המשק להפניית אנשים לבתי המלון. לכן דין הערעור להיחרץ על-פי סיווג מקום העבודה במקרה שלפנינו. על פני הדברים מקום העבודה נראה בעיני יותר שייך לשירותים מאשר לבתי מלאכה."

1. אשר לטענה כי התובע הוטעה בשל באמור באתר המל"ל, הרי שלא ניתן להסיק מכך שמחסנאי ב"בית מלאכה" זכאי למענק עבודה מועדפת, כי בהכרח כל מחסנאי יהיה זכאי למענק, ובוודאי לא ניתן להסיק כי מקום עבודתו של התובע היה בהכרח בית מלאכה. בנוגע לטענת התובע לפיה חברו לעבודה קיבל מענק עבודה מועדפת, הרי שטענה זו לא הוכחה והתובע לא ביקש להזמין לעדות את חברו. מכל מקום אף אין בה כדי להקנות לו זכות למענק שאינו זכאי לו לפי החוק.

סוף דבר

1. לנוכח האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.
2. התביעה נדחית בזאת.
3. הואיל ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אב תשע"ד, (30 יולי 2014), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.