<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד לנה לנצט

הנאשם וב"כ – עו"ד חסונה

קצין מבחן – מר פרדריק גוגנהיים

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

אבקש לצרף את ת"פ 46373-01-13, בו הודה הנאשם בפני כב' השופטת שמואלי. לשאלת ביהמ"ש, אציין כי עובדה מס' 6 נמחקה.

ב"כ המאשימה:

אני מאשרת.

<#3#>

החלטה

אני מורה על צירוף ת"פ 46373-01-13 לתיק שבפניי.

אני מורה על תיקון כתב האישום. המזכירות תסרוק את כתב האישום המתוקן.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' אייר תשע"ד, 07/05/2014 במעמד הנוכחים.

הנאשם:

אני מודה במיוחס לי בתיק המצורף.

<#5#>

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות שבכתב האישום המתוקן בת"פ 46373-01-13, אני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ז' אייר תשע"ד, 07/05/2014 במעמד הנוכחים.

<#7#>

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

הנאשם יליד שנת 1970, נעדר הרשעות קודמות, נותן את הדין בגין מס' תיקים שמשקפים את ההתנהלות מול בת הזוג. בתאריך 07/07/11 ובמספר הזדמנויות הפר צו שניתן על ידי ביהמ"ש. ביום 19/06/11 תקף את המתלוננת בכך שדחף אותה בחוזקה ואיים עליה בכך שאמר שהסיפור לא ייגמר טוב. בתיק נוסף משנת 2012 התקשר למתלוננת בניגוד לצו של בימ"ש במס' הזדמנויות.

עיינתי בתסקיר שירות המבחן, לא מדובר בתסקיר חיובי. מפנה לעמ' 2 פסקה 3, התרשמותו של שירות המבחן. גם היום, לאחר שהורשע על ידי ביהמ"ש, שולל תקיפה פיזית של המתלוננת ולא לוקח אחריות על מעשיו. אין בתיק זה כל המלצה טיפולית. שירות המבחן סבר שיש מקום לשל"צ, אך בשל מצבו הרפואי חזר בו מהמלצה זו וסבר שיש מקום להסתפק בעונש צופה פני עתיד והתחייבות. עמדת המאשימה היא כי לא די בכך. צירוף התיקים מצדיק עונש בדמות עבודות שירות. אני ערה לכך שאם מצבו הרפואי של הנאשם לא מאפשר של"צ אז הוא כנראה לא מאפשר גם עבודות שירות, אך אני סבורה שיש מקום להפנות אותו לממונה, אולי תימצא מסגרת שמתאימה גם למגבלה הרפואית של הנאשם.

בהיעדר המלצה של הממונה, אני סבורה שיש מקום למאסר בתיק זה. מבחינת הערכים המוגנים, פגע הנאשם בזכות המוגנת לשלמות הגוף של המתלוננת, בערך המוגן שבבסיס סעיף 192 לחוק העונשין שהוא מניעת הפחדה והקנטה, ניהל הוכחות עד תום, ועל כן עמדת המאשימה היא לעונש מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי והתחייבות.

ב"כ הנאשם:

עמדתה של המאשימה אינה פרופורציונאלית לתיק ומתעלמת מנסיבות ביצוע העבירה. חברתי ביקשה להדגיש את העובדה שהנאשם ניהל הוכחות ומבקשת לראות בכך נקודת חובה. זכותו של נאשם לנהל הוכחות ולהאמין בחפותו. נכון כי הודאה יכולה לשמש כנקודת זכות, אבל אין בכך כדי להפוך אותה לנקודת חובה.

באשר למתחם הענישה בעבירות כגון אלה, ביהמ"ש בגזר דין קודם קבע בצדק כי בעבירות אלמ"ב מתחם הענישה נע בין אי הרשעה למס' חודשי מאסר, תלוי בנסיבות המקרה.

בעניין המקרה שמונח בפני ביהמ"ש, ביהמ"ש בעת קביעת המתחם אמור לשקול מס' דברים, הראשון הוא הערך שנפגע כתוצאה מהעבירה ומידת אשמו. מעיון בכתבי האישום עולה כי הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים אינה ברף העליון. מדובר באירוע בגן ילדים של הבן שלו, כאשר האישה גם לא הייתה פסיבית, כך עלה מהחקירה. דובר בתמונה של הילד שלו שהוא ביקש לקחת מאשתו. לא מדובר בתקיפה קלאסית של מי שיושב בבית שלו ביחד עם אשתו והם מתווכחים ואז הוא קם וסוטר לה. גם האיום הוא לא מהאיומים החמורים שביהמ"ש נתקל בהם.

לעניין הפרות הצו, נכון שביהמ"ש הרשיע אותו בכך, אבל השאלה שעומדת בפני ביהמ"ש היא האם מדובר בהפרת צו שרירותית או האם הייתה מניע. יכול להיות שהוא לא היה צריך לעשות את זה, אבל המניע היה דאגתו לילדים שלו, כאשר הוא היה מתקשר אליהם והם לא היו עונים. בשל מאבקי כוחות ניסו לעכב או למנוע ממנו לראות את ילדיו.

אני סבור כי מתחם הענישה בתיק הזה הוא בין אי הרשעה למאסר על תנאי, שכן הנסיבות הן נסיבות לא חמורות.

ביהמ"ש יודע גם כי מדובר בנאשם שאין לו עבר פלילי, העונש ההולם לא לוקח את העניין הזה בחשבון. יחד עם זאת, ביהמ"ש רשאי להתחשב גם בעובדה הזו בעת קביעת המתחם ורשאי גם להתחשב בסוג העבירה והנסיבות המסוימות בהן בוצעה. אין פה נזק לגוף ואין פה מידת אכזריות כזו או אחרת מלבד התקיפה. גם מידת אשמו של הנאשם בביצוע העבירות היא לא מידה גדולה.

באשר לתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם, שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם בו שטח את נסיבותיו הקשות. מפנה לעמ' 2 בפסקה הראשונה. בסופו של יום שירות המבחן מגיע למסקנה כי יש להסתפק בהרשעה, ענישה מותנית והתחייבות.

נבקש מביהמ"ש להתחשב בבעייתו הרפואית ובעובדה שהיום הוא גרוש ואין מניע לחזור על העבירה, הנאשם לא חזר על העבירה, מדובר בתקופה טעונה שהיום היא מאחוריו. נבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן.

<#8#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של תקיפת בת זוג, איומים והפרת צו.

על פי כתבי האישום, ביום 19/06/11, במהלך מסיבת סיום בגן ילדים של בנם, תקף הנאשם את אשתו אותה עת בכך שדחף אותה בחוזקה, ולאחר שהוצא מהגן איים על המתלוננת בכך שאמר שהוא יגמור את הסיפור והוא לא ייגמר טוב.

ביום 07/07/11 וביום 11/07/11 הפר הנאשם צו הגנה אשר קבע הסדרי ראייה בינו לבין אשתו בנוגע לראיית הילדים, בכך שהגיע לבית המתלוננת ולקח את הילדים על אף צו האוסר עליו להתקרב אל ביתה.

הנאשם צירף את ת"פ 46373-01-13, במסגרתו הודה והורשע בעבירות נוספות של הפרת צו. על פי כתב האישום המתוקן, על אף קיומו של צו הגנה האוסר על הנאשם להטריד את המתלוננת בכל דרך שהיא, התקשר הנאשם מס' רב של פעמים במועדים שונים בחודש יולי 2012 לטלפון הנייד של המתלוננת וביקש להיפגש עם הילדים שלא במסגרת האמור בצו.

הנאשם יליד 1970 ואין לחובתו הרשעות קודמות.

הנאשם נשלח לשירות המבחן ובתסקיר פורטו נסיבות חייו, בין היתר מצבו הבריאותי המתדרדר בשנים האחרונות, בעקבותיו הוכר כנכה בשיעור של 100%.

שירות המבחן התרשם מאדם הנוטה לתגובה אימפולסיבית ותוקפנית במצבי לחץ, בעל נטייה לדעות נוקשות ופטרנליסטיות ולקיומו של סיכון גבוה לביצוע עבירות דומות בעתיד.

הנאשם התקשה לקחת אחריות על העבירות בהן הורשע, טען כי לא תקף את המתלוננת וכי הפרות הצו נבעו מרצונו לראות את הילדים, ושכך יעשה גם בעתיד.

עבירות של אלימות במשפחה הן עבירות חמורות, אשר הערך המוגן בגינן הינו זכותו של אזרח להגנה על שלומו ובטחונו ועל שלמות גופו בתוך כותלי ביתו, כאשר הענישה בעבירות אלו מגוונת ונעה בין אי הרשעה לבין מאסר בפועל ממושך, בהתחשב בנסיבות.

בענייננו, העבירות בהן הורשע הנאשם אינן מצויות ברף עליון של חומרה, והעבירות החמורות יותר הן דווקא עבירות הפרת הצו, מאחר וחזרו על עצמן פעמים רבות.

לאור הנסיבות המתוארות בכתבי האישום, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לעבירות אותן ביצע הנאשם נע בין מאסר על תנאי לבין מאסר קצר שניתן לרצותו בדרך של עבודות שירות.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם לא ניתן להתעלם מעברו הנקי וממצבו הבריאותי הקשה, אשר לטענתו עומד ברקע להתדרדרות במערכת היחסים בינו לבין המתלוננת, ומנגד לא ניתן להתעלם מהתרשמות שירות המבחן בדבר הסיכון הגבוה להישנות עבירות נוספות.

על אף האמור בתסקיר שירות המבחן, אינני סבורה כי מדובר במקרה המצדיק, כטענת התביעה, הטלת עונש מאסר בפועל. נראה לי כי לאור עברו הנקי של הנאשם והעובדה שמדובר במעמדו המשפטי הראשון, כי ניתן להסתפק בענישה מותנית אשר תרתיע את הנאשם מלשוב ולעבור עבירות. מובהר לנאשם כי אם הוא אינו שלם עם הוראות בימ"ש שהוטלו עליו, עליו לפנות לביהמ"ש בבקשה לשנות את התנאים ולא לעשות דין לעצמו ולהפר את הצו.

לאור האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים.

המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מהיום, יעבור הנאשם עבירה נוספת בה הורשע.

1. הנאשם יחתום היום על התחייבות בסך 2,000 ₪ שלא לעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע למשך שנתיים מהיום. לא יחתום, ייאסר למשך 20 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבימ"ש מחוזי ב"ש.

<#9#>

ניתנה והודעה היום ז' אייר תשע"ד, 07/05/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אלינה שליאכטיצ'נקו