הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

אציין כי הנאשמת ידעה על מועד הדיון, הגישה בקשת דחיה, הבקשה נדחתה שכן לא צורפו אליה כל אישורים, אישורים אלו לא צורפו גם לבקשה לביטול פסק הדין ולכן איני רואה כל סיבה נאותה לאי התייצבות לדיון.

יתרה מכך העונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביותר ולכן איני רואה כל עיוות דין בנושא וזאת גם אם הנאשמת כפרה באשמתה –(וראה לנושא אף רע"פ 8333/09).

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.