בפניי תביעה ותביעה שכנגד, אשר הוגשו בקשר עם תאונת דרכים אשר אירעה ביום 5/4/11 ובה היו מעורבים שני כלי רכב, האחד רכבו של התובע 1 והשני, רכבו של הנתבע 1, התובע שכנגד.

ברכב התובע 1 נהגה התובעת 2 (להלן: "התובעת", או, "הנתבעת"), ולשיטת תובעים אלו האשם בתאונה רובץ לפתחו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע", או, "התובע שכנגד"). לשיטתם, במועד הרלוונטי, היתה התובעת 2 בדרכה לקיבוץ מענית, מכיוון צפון, כאשר בכניסה לקיבוץ עמדה בנתיב הפניה שמאלה לכיוון הקיבוץ סמוך לקו העצירה. לטענתה רכב הנתבע 1 הגיח לפתע ממולה ופגע ברכבה בחזיתו. התובעת טוענת כי הראות היתה טובה באותו יום ויכולה היתה לראות כ – 100 מטר קדימה, אך לא הבחינה ברכבו של הנתבע 1, ככל הנראה, מפאת העובדה שזה נסע, כנראה, מאחורי משאית אשר פנתה ימינה לכיוון קיבוץ מענית, והיא מניחה שהנתבע 1 סטה ממסלולו שעה שהמשאית פנתה ימינה, וכך התנגש ברכבה.

הנתבע 1 טוען, כי האשם לתאונה רובץ לפתחה של התובעת 2 (הנתבעת שכנגד 2), וזאת משום שלשיטתו נסע ישר בכביש האמור בכיוון כללי מדרום לצפון, ראה את רכבה מגיע מהכיוון הנגדי ומתכוון לפנות שמאלה. לטענתו הראות היתה טובה והוא הבחין ברכב הנתבעת וסבר כי הנתבעת מבחינה אף היא בו, ואולם, לאחר שהיה כבר בתוך הצומת ועמד לחלוף על פני רכבה כאשר הוא מביט קדימה לכיוון נסיעתו, התנגשה בו לפתע הנתבעת שכנגד 2 עם רכב הנתבע שכנגד 1, ללא כל הצדקה.

הצדדים נחקרו בפניי, וכן העיד בפניי מר ניר אלבז, אשר היה עד לשיטתו להתרחשות התאונה.

בנוסף, הוצגו בפניי דוחות השמאים, תמונות צבעוניות ותיק החקירה של משטרת ישראל.

לשיטת התובעים, הפגיעה ברכבם נעשתה באופן חזיתי על ידי רכב הנתבע אשר סטה לכיוון מסלול הנסיעה של התובעת 2, וזאת שעה שהיתה בעצירה מוחלטת.

התובעת טענה כי מוקד הפגיעה ברכבה הוא בצד הימני קדמי של הרכב, והיא איננה יודעת להסביר במדוייק מניין הגיח רכבו של הנתבע, כך שגירסתה בעניין זה אינה אלא על דרך ההשערה.

מר אלבז העיד, כי הבחין ברכב התובעת כשהוא בעצירה מוחלטת, יצר קשר עין עם התובעת, ואולם, אין באפשרותו להעיד על רגע התאונה ממש, שכן דעתו היתה מוסחת באותו רגע והוא נתן דעתו לתאונה רק לאחר ששמע את הפגיעה והבחין ברכב הנתבע לאחריה.

עיינתי בתיק החקירה ובתמונות שהוצגו מטעם הצדדים, ואני קובעת כי מוקד הפגיעה ברכב התובעת הוא בחזית השמאלית קדמית של הרכב ולא בחזית הימנית כגירסת התובעת. בנוסף, לא שוכנעתי כי התובעת היתה בעצירה מוחלטת, בשים לב לכך שמר אלבז אינו יכול להעיד על כך במישרין ועדותה במשטרה מלמדת כי זו איננה משוכנעת שאמנם היתה בעצירה מוחלטת ברגע הפגיעה. למעשה נדמה, כי התובעת בחרה לשפר גירסתה לצורך התובענה דנן, ואינני רואה לנכון לקבל את גירסתה כפי שהוצגה בפניי.

במצב דברים זה, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה את גירסתה בנוגע לנסיבות התאונה, ודין תביעת התובעים להידחות.

הנתבע בעדותו בפניי, בחר להסתמך על עדותה של התובעת בפניי, וטען, כי הפינה השמאלית של רכבו פגעה בחזית הימנית של רכב התובעת, וגרמה לנזק לאורך חזית רכב התובעת לאור מהירות נסיעתו. לו היה ממש בגירסה זו, הרי שניתן היה לראות ברכבו של הנתבע פגיעה לאורך הצד השמאלי של הרכב מעבר לפגיעה הפינתית, ואולם, התמונות שהוצגו מלמדות כי אין דברים בגו.

במיוחד נכונים הדברים בשים לב לכך, שרכבו של הנתבע, על פי כל הגירסאות, סטה ימינה כתוצאה מהפגיעה, ועל כן, ממילא חזקה שהרכבים התנתקו מיד לאחר רגע הפגיעה, והסבירות כי הנזק שנגרם לרכב התובעת נמשך לאורך כל החזית במהלך המפגש בין המכוניות, אינה גבוהה.

מעבר לכך, יש בגירסה החדשה שמסר הנתבע במהלך חקירתו כאן משום סטיה מגירסתו, כפי שהוצגה לראשונה במסגרת דוח החקירה, ונדמה כי גם זה ביקש לשפר את גירסתו לצורך התביעה דנן.

במצב דברים זה, גם הנתבע יש לומר, לא הוכיח את גירסתו בגינה הוגשה התובענה הנגדית, ואני רואה לנכון לדחות גם תובענה זו.

מכל האמור, אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תעביר העתק מפסה"ד לכל הצדדים המופיעים בכותרת פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ב חשון תשע"ג, 07 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.