מונחת בפניי בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשם.

1. הנאשם קיבל דו"ח בגין כך שביצע עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א –1961 (להלן: "התקנות"). הנאשם ביקש להישפט אולם, לא התייצב במועד שזומן אליו. ומשכך, נגזר דינו בהעדרו.

3. סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע, כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר: העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין, אם לא תבוטל הכרעת הדין.

4. הנאשם בבקשתו טוען כי הוא מתגורר בחו"ל וכי לא קיבל את ההזמנה לדין ומבקש מבית המשפט לאפשר לו לטעון את טענותיו כדי להוכיח את צדקתו.

5. מבדיקה באתר דואר ישראל של מס' הדואר הרשום H4007526215RR, עולה כי דבר דואר זה "נמסר ליעדו בתאריך 08/09/2011 באמצעות יחידת הדואר כרכור אשר בפרדס חנה-כרכור".

מהבקשה עולה כי המבקש מתגורר בחו"ל והכתובת אשר הייתה רשומה בבקשה להישפט ככתובת מגוריו של המבקש ואליה נשלח הזימון לדין היא כתובתם של הוריו. בנסיבות אלה, יתכן והוריו קיבלו לידיהם את דבר הדואר אולם, לנוכח העובדה כי הוא שוהה בחו"ל נשכח הדבר מהם.

בנסיבות אלה, משהחזקה כי דבר הדואר הרשום הגיע ליעדו לא רק שלא נסתרה, אלא אף נתמכת בראיה נוספת, ומשלא שוכנעתי כי נגרם עיוות דין, באשר לא הומצאה שום ראיה אחרת מלבד בקשתו של הנאשם "…בקשתי להישפט על מנת שאוכל לטעון ולהוכיח את צדקתי בבית המשפט…" איני מוצאת לנכון לבטל הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו כדין.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.